חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:01 זריחה: 6:50 כ"ב בתשרי התש"פ, 21/10/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

התקשרות 522 - כל המדורים ברצף


גיליון 522, ערב שבת פרשת דברים / חזון, ה' במנחם-אב ה'תשס"ד (23.7.2004)

דבר מלכות

ירידה הכי גדולה שמצמיחה עלייה אמיתית

מצד אחד, שבת-חזון היא ב"תשעת הימים" ובסמוך לתשעה באב, זמן החורבן; מצד שני, דווקא בה מראים לכל אחד ואחד את בית-המקדש השלישי * תחילה יברר המשיח את הטוב מהרע, אחר-כך ייקח אל הגאולה את השייכים ל"כולו זכאי", ולבסוף יצרף גם את השייכים ל"כולו חייב" * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. אודות1 שבת זו (שבת חזון) ישנו פתגם2 מהרב הקדוש רבי לוי-יצחק מבארדיטשוב נ"ע, שבשבת חזון מראים את בית-המקדש השלישי - "חזון" מלשון ראייה - אלא שראייה זו היא מרחוק, וזהו העניין ד"שבת חזון".

על-פי זה תובן השייכות דשבת חזון לפרשת דברים, שהקביעות דשבת חזון היא תמיד בפרשת דברים:

בפרשת דברים מתחיל "משנה-תורה". ואף שהתורה היא "תורה אחת", מכל-מקום, נשתנה3 משנה-תורה משאר החומשים, בכך שמשנה-תורה נאמר לדור שנכנס לארץ-ישראל, ולכן היה צורך להבטיח ("באווארענען") עניינים מסוימים כו',  שקודם לכן לא היה צורך להבטיחם.

החילוק בין דור המדבר לדור שנכנסו לארץ הוא, שדור המדבר היה "דור דיעה"4 והיו במדריגתו של משה רבינו, שהיתה לו ראייה באלוקות. אבל הדור שנכנסו לארץ, שהיתה להם כבר שייכות לגשמיות - במילא היה חסר אצלם בעניין הראייה באלוקות, ואצלם לא היתה אלא שמיעה, כמו שכתוב, "ועתה ישראל שמע וגו'"5 (שמדריגת הראייה שפעל משה רבינו בדור שנכנסו לארץ לא היה אלא ראייה מרחוק וכו').

החילוק בין ראייה לשמיעה הוא6, שכאשר רואים דבר הרי זה בלי גבול, אין בזה שום מצרים והגבלות, דהיינו ששום עניין לא יזיז אותו ממקומו שיתעוררו אצלו ספיקות בדבר, כיוון שהוא בעצמו ראה זאת.

מה-שאין-כן שמיעה, כאשר שומעים דבר, הרי אף שבשעת מעשה מתקבל אצלו ("ווערט אפגעלייגט ביי אים") הדבר ששומע, מכל-מקום, על-ידי קושיה ייתכן שהעניין ייסתר אצלו, והרי זה מורה, שגם בשעה שהדבר היה מונח אצלו, היה העניין אצלו באופן מוגבל7.

ולכן במשנה-תורה שנאמר לדור שנכנסו לארץ, שאצלם היתה רק מדריגת השמיעה באלוקות - היה צורך לצוותם אודות עניין המסירות-נפש והדומה, שלדור המדבר לא היה צורך לצוות ולהזהיר על כך8.

ואף-על-פי-כן, אף שהדור שנכנסו לארץ היו במדריגה תחתונה יותר מדור המדבר - היתה בהם מעלה שלא היתה בדור המדבר. ולכן נאמר בדור המדבר9 "כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה וגו'", דקאי על שילה וירושלים10, לאחרי שכבר נכנסו לארץ-ישראל דווקא.

והטעם הוא, כיוון שעל-ידי הירידה גופא, שהתחילו להתעסק  עם דברים גשמיים בירידת המדריגות - דווקא על-ידי זה מתמלאת אמיתית הכוונה, עניין המנוחה והנחלה.

ונמצא, שהעניין דשבת פרשת דברים, התחלת משנה-תורה, מורה על התכללות שני עניינים הפכיים: א) זוהי ירידה גדולה, ב)על-ידי ירידה זו - דווקא על-ידה נעשית אמיתית העלייה.

וזהו גם-כן העניין דשבת חזון, שגם בו ישנם שני ההפכים: מצד אחד הרי הוא ב"תשעת הימים"11, ויתירה מזו, הוא השבת שלפני תשעה באב, זמן החורבן. אבל מצד שני, הרי על-ידי ירידה זו דווקא תהיה תכלית העלייה, כאמור בשם הרב הקדוש הרלוי"צ מבארדיטשוב נ"ע, שבשבת חזון מראים את בית-המקדש השלישי, שהוא למעלה מאלו שלפניו, יבנה במהרה בימינו על-ידי משיח צדקנו.

ב. והנה, מכיוון שעניינה של שבת זו היא חיבור שני הפכים הרי זה נעשה על-ידי קו השלישי, שלמעלה משני הקווים, שלכן כולל בתוכו את שני הקווים (כמדובר לעיל במאמר12).

וזהו גם עניינם של ג' בתי-המקדש: בית-המקדש הראשון - היה בזמן שלמה, שאז "קיימא סיהרא באשלמותא"13, גילוי מלמעלה למטה, זמן של גאולה; בית-המקדש השני - היה בזמן ש"אכתי עבדי אחשוורוש אנן"14, בדרך מלמטה למעלה, זמן של גלות. ועל שני בתי-מקדשות אלו נאמר15 "יחיינו מיומים". ואילו בית-המקדש השלישי - עליו נאמר (בהמשך הכתוב) "ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו", דקאי על בית-המקדש דלעתיד, שהוא למעלה מב' הקווים דגלות וגאולה.

ולכן תהיה הגאולה דלעתיד גאולה שלימה, שאין אחריה גלות16 - דמכיוון שגאולה זו היא למעלה לגמרי מב' הקווים דגלות וגאולה, לכן היא גאולה שלימה ואמיתית, במהרה בימינו, על-ידי משיח.

* * *

ג. אמרו רז"ל17: "כל ישראל ערבים זה בזה". ומזה מובן - אפילו מצד הפירוש הפשוט שבזה, ובפרט מצד הפירוש הפנימי המבואר בחסידות18, שכל בני ישראל "מעורבים זה בזה", כיוון שכל בני ישראל הם "קומה אחת שלימה"19 - שכאשר יהודי מתעורר בתוספת התחזקות בתורה ומצוות, הרי זה פועל על כל בני-ישראל בכל קצווי תבל.

וכידוע19 המשל בזה, שכאשר אבר מסויים חולה, הנה על ידי זה שמקיזים דם באבר אחר, מתרפא גם אבר זה.

ולכן, בשעה שיושבים יהודים יחד בהתעוררות, ובפרט בהתוועדות חסידית מתוך שמחה של מצוה - הרי זה פורץ את כל הגדרים20, ופועל בכל בני ישראל בכל קצוי תבל.

ואין זה בסתירה לעניין הבחירה, שכל אחד צריך לבחור בעצמו בטוב - כי, הפעולה הנ"ל אינה אלא הגברת הצד הטוב על הצד דלעומת-זה, וכאשר מגבירים את הצד הטוב, אזי בוחר הלה בעצמו, בבחירתו החפשית, בטוב, כפי שהקב"ה מייעץ "ובחרת בחיים"21.

ועל-דרך שמצינו ברמב"ם22 בעניין "מי שהדין נותן שכופין עליו לגרש את אשתו ולא רצה לגרש... (ש)מכין אותו עד שיאמר רוצה אני" - ש"מאחר שהוא רוצה להיות מישראל, רוצה הוא לעשות כל המצוות ולהתרחק מן העבירות (וכפתגם אדמו"ר הזקן23 שיהודי אינו רוצה וגם אינו יכול להיות נפרד ח"ו מאלוקות), ויצרו הוא שתקפו, וכיוון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני - כבר גירש לרצונו", כיוון שאז נתגלו רצונו ובחירתו שלו, שיהודי מצד עצמו בוחר בטוב.

ובזה יובן מאמר רז"ל24, "כל שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים" - שהכוונה בזה אינה לחולה בגשמיות דווקא, אלא גם לחולה ברוחניות - דלכאורה25, הרי זה בסתירה למאמר רז"ל26 "הכול בידי שמים חוץ מיראת שמים"? אלא העניין הוא כנ"ל, שפעולתו של "החכם" היא לכפות את האדם ולהסיר ממנו את אונס היצר הרע, ואזי בוחר הוא בטוב בעצמו.

ואז נותן הוא "גט" למי ש"מצא בה ערוות דבר"27, דהיינו שהוא מתגרש ("ער גט זיך אפ") מהעניינים שלעומת-זה, ונעשה אשה לו יתברך, דהיינו שמתקשר עם הקב"ה - בבחירתו החפשית.

ד. כ"ק מו"ח אדמו"ר נהג לומר, שאין צריכים להתערב ב"בעל-הבית'שקייט"28.

ונוסף לזה, הרי ישנו מאמר מאדמו"ר האמצעי ד"ה "להבין עניין לקיחת אנשי חיל כו'"29, ותוכנו הוא בביאור התכלית שבעניין לקיחת בני ישראל לצבא - דלכאורה, מכיוון שבצבא ישנן גזירות על קיום המצוות כו', איזו תכלית יש בזה? ומבאר שם בהמאמר, שדווקא כאשר ישנן גזירות, ואף-על-פי-כן מקיימים כמה מצוות במסירות-נפש, הרי אותן מצוות מועטות שמקיימים במסירות-נפש יקרות הן ביותר למעלה, ועד שבשביל זה כדאי כל הגזירות, וכדאי כל המצוות הרבות שאין מקיימים כלל, מצד גודל הנחת-רוח במצוות אלו שמקיימים במסירות-נפש.

אמנם אף-על-פי-כן, הרי המוזכר לעיל (ס"א בגוף השיחה) אינו עניין של טוב הנראה והנגלה, והרי רוצים אנו שהעניינים יהיו בטוב הנראה והנגלה.

ונוסף לזה: המדובר במאמר אדמו"ר האמצעי הנ"ל הוא בנוגע לגזירות של גויים, שבזה אין חילול השם, כיוון שהגויים הם "כגרזן ביד החוצב"30; מה-שאין-כן כשמדובר בגזירות של בני ישראל, שבזה ישנו חילול השם - אין הדבר כדאי כו'.

והעיקר הוא - שרוצים אנו, ומובטחים שכן יהיה שבעקבתא דעקבתא דמשיחא, שהוא הזמן שבו אנו עומדים עתה, יהיה טוב הנראה והנגלה, וטוב הנראה והנגלה פירושו - שלא יהיו שום גזירות כלל, וילמדו תורה ויקיימו מצוות מתוך מנוחה והרחבת הדעת.

ה. בהלכות העוסקות במלך המשיח, כותב הרמב"ם31 שהמשיח "יכוף כל ישראל לילך בה (בתורה) ולחזק בדקה".

ולכאורה אינו מובן:

אמרו רז"ל32 "אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי, או כולו חייב", ואם-כן, הרי ממה-נפשך אינו שייך עניין הכפייה: אם יהיה זה "דור שכולו זכאי" - אין צורך בכפייה, ואם יהיה זה "כולו חייב" גם אז אינו מתאים עניין הכפייה, שהרי כדי לכפות יש צורך באחיזה בדבר כלשהו ("מען מוז האבן בא וואס צו אנהאלטן זיך"), ובמצב של "כולו חייב" הרי אין זה שייך?

וביאור העניין:

כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע כותב במכתב (שנתפרסם כבר ב"קופיר"33), שישנן ב' מדריגות במשיח - "דוד" ו"בן דוד": "דוד" - עניינו הגילוי דמשיח, "ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי' דיבר"34; ו"בן דוד" קאי על זמן שקודם לזה, שאז עדיין לא יהיה גילוי זה, ומכיוון שעדיין ישנו העלם - יהיה תערובות טוב ורע.

ועל-פי-זה יובן מה שכתב הרמב"ם שמשיח "יכוף כל ישראל כו'":

זה שאמרו רז"ל שדורו של משיח יהיה "דור שכולו זכאי או כולו חייב" - קאי על המדריגה הב', שהיא כבר לאחר הבירור, ואז לא שייך עניין הכפייה (כנ"ל); מה-שאין-כן מה שכתב הרמב"ם שמשיח "יכוף כל ישראל" - קאי על הזמן ד"בן דוד", שאז יהיה עדיין תערובות, ואז תהיה פעולת משיח ש"יכוף כל ישראל".

כלומר: לכל לראש תהיה עבודתו של משיח בבירור הטוב מן הרע, דכיוון שיהיה עדיין תערובות טוב ורע, יפעל משיח עניין הכפייה ויברר את הטוב מהרע, ואז יקח את אלו שבמצב ד"כולו זכאי" אל הגאולה, ואילו את הנמצאים במצב ד"כולו חייב" - יניח הצידה לעת-עתה; ואחר-כך יפעל גם על אלו שהיו קודם לזה במצב ד"כולו חייב" - לצרף גם אותם עמו אל הגאולה השלימה.

ו. עניין הכפייה שיהיה על-ידי משיח - אין פירושו כפייה "בשוטי" דווקא, אלא יכולה להיות גם כפייה בדברים ("במילי")35. ויתירה מזו: ייתכן אפילו שה"דברים" ("מילי") נאמרים במקום אחר לגמרי, כשהלה כלל אינו שומע, ואף-על-פי-כן, על-ידי "דברים" אלו, כופים אותו, ומסלקים ממנו את אונס היצר הרע (כנ"ל).

ועל-דרך מה שכתב אדמו"ר הזקן36, ש"מורי זלה"ה היה נוהג כשנפלה לו איזה השגה במוחו היה אומרה בפה אף שלא יבינו השומעים כל-כך... בכדי להמשיך את ההשגה שנפלה לו בזה העולם בבחינת יציאת הדיבור כשמדברה בפיו... ואזי יוכל אחר אף שהוא בסוף העולם להשיגה".

ואם כן, הרי בשעה שמתקבצים יחדיו עשרה מישראל, שאז "שכינתא שריא"37 "אפילו כשאינם מדברים בדברי תורה"38, ובפרט כשגם עוסקים בדברי-תורה, ובפרט כשהדבר נעשה מתוך התוועדות חסידית, ובפרט כשחוזרים על פתגם מאחד מרבותינו נשיאינו, שעניינו של רבי הוא "אנוכי עומד בין הוי' וביניכם"39, ונמצא שמצרפים לזה גם את  העצמות - אזי יש בכוחם לפסוק שגם יהודי נוסף יתעורר במסירות-נפש ויעמוד בתוקף בענייני יהדות - כשם שהם מאחלים זאת לעצמם.

והיינו, שכאשר הולכים בדרך אהבת-ישראל, שהיא מצוותו של הקב"ה - הולכים בשליחותו של הקב"ה, וממילא יש בכוח לפעול גם עניינים שאפילו מלאכים אינם יכולים לפעול - לא מבעי מלאכים שנבראים לזמן קצר, שעליהם אומרים 40 "יוצר משרתים ואשר משרתיו כו'", אלא אפילו מלאכים נצחיים, כמו המלאך מיכאל, שנברא כבר בששת ימי בראשית, כמו שכתוב41 "ועוף יעופף גו'", "ועוף דא מיכאל"42, והוא "מלמד זכותן של ישראל"43, כי44, גם מלאך מיכאל יכול רק ללמד "זכותן של ישראל", אבל בענייננו יש צורך תחילה לפעול את "זכותן של ישראל", ועניין זה הוא בכוח הנשמות דווקא.

(וסיים45 כ"ק אדמו"ר:) ויהי-רצון שיהיה זה בחסד וברחמים, בטוב הנראה והנגלה.

* * *

ז. עומדים אנו עתה בימים אודותם נאמר שייהפכו "לששון ולשמחה"46.

והנה, מבואר בחסידות47, ש"ששון" ו"שמחה" הם שני קווים: מלמעלה למטה ומלמטה למעלה.

וכיוון שבכל אחד ואחד משני קווים אלו ישנה מעלה, וכמבואר בשערי-אורה48 ובהמשך תרס"ו49 בעניין תלמוד-בבלי ותלמוד-ירושלמי, שבכל אחד מהם ישנה מעלה שאין בזולתו - לכן נוסח הברכה הוא "ייהפכו לששון ולשמחה", דהיינו שיהיו ב' המעלות, שעניין זה נעשה על-ידי קו הג', כנ"ל (ס"ב).

(טרם צאתו אמר כ"ק אדמו"ר:) יהי-רצון שנצא מהגלות אל הגאולה השלימה והאמיתית בחסד וברחמים.

(קטעים מהתוועדות שבת-קודש פרשת דברים, שבת-חזון, ד' במנחם-אב ה'תשט"ו;
'תורת-מנחם - התוועדויות' ה'תשט"ו, חלק שני (יד), עמ' 239-245 - בלתי מוגה)

----------

1) סעיף זה הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר (באידיש), ונדפס בלקו"ש ח"ב עמ' 357 ואילך. במהדורא זו ניתוספו כמה פרטים מהנחה בלתי מוגה, וגם כמה ציוני מ"מ ע"י המו"ל.

2) ראה רשימות הצ"צ לאיכה עמ' 45 (אוה"ת נ"ך ח"ב עמ' א'צז)*.

 

*) ושם ניתוסף גם משל על פתגם זה (מהנחה בלתי מוגה). וראה לקו"ש חל"ט עמ' 8 ואילך. וש"נ.

 

3) ראה מגילה לא,ב. לקו"ת במדבר יז,ג. וש"נ.

4) ראה ויק"ר פ"ט, א. במדב"ר פי"ט, ג. וש"נ. וראה גם לקו"ת שלח לז,ב.

5) ואתחנן ד,א. וראה לקו"ת ר"פ ואתחנן.

6) המשך וככה תרל"ז פל"ג. ובכ"מ.

7) וע"ד שמצינו (ב"ב יט,ב) בדבר המקבל טומאה, ש"אינו חוצץ בפני הטומאה" (בכמה דינים). והיינו, שאף שעתה הוא טהור, הרי עצם העובדה שבאפשרותו להיות טמא, פוסלתו מלחצוץ בפני הטומאה (ראה גם תו"מ חי"ד עמ' 165. וש"נ). - מהנחה בלתי מוגה.

8) ראה תניא ספכ"ה.

9) פ' ראה יב,ט.

10) מגילה י,א. וש"נ. ירושלמי מגילה ספ"א. הובא בפרש"י עה"פ. וראה גם זח"ב רמא,א. רמב,א.

11) נוסף על היותו ב"שלשת השבועות" (מהנחה בלתי מוגה).

12) ספ"ד (תו"מ חי"ד עמ' 236).

13) זח"א קנ,א. רכג,א-ב. וראה גם שמו"ר פט"ו, כו.

14) מגילה יד,א. וש"נ.

15) הושע ו,ב ובפרש"י.

16) ראה מכילתא בשלח טו,א. הובא בתוד"ה ה"ג נאמר - פסחים קטז,ב.

17) שבועות לט, סע"א.

18) לקו"ת בהעלותך לג,ג.

19) שם ר"פ נצבים.

20) ראה סה"מ תרנ"ז ס"ע רכג ואילך.

21) ניצבים ל,יט.

22) הל' גירושין ספ"ב.

23) ראה אגרות-קודש אדמו"ר מוהריי"צ ח"ד עמ' שפד (נעתק ב"היום יום" כה תמוז). שם עמ' תקמז (נעתק ב"היום יום" כא סיוון). ועוד.

24) ב"ב קטז,א. וראה גם שו"ת חת"ס חאו"ח סקס"ו.

25) ראה גם 'תורת-מנחם - התוועדויות' חי"א ס"ע 62 ואילך.

26) ברכות לג,ב. וש"נ.

27) תצא כד,א.

28) ראה גם אגרות-קודש כ"ק אדמו"ר ח"ז עמ' רג.

29) נדפס במאמרי אדהאמ"צ קונטרסים עמ' רסג ואילך. וש"נ.

30) ע"ד לשון הכתוב - ישעיה י,טו. וראה זח"א לו,א.

31) הל' מלכים ספי"א. וראה גם תו"מ חי"ד עמ' 164. וש"נ.

32) סנהדרין צח,א.

33) קובץ מכתבים מכתב ט. ולאח"ז באגרות-קודש שלו ח"א עמ' שיא ואילך.

34) ישעיה מ,ה.

35) ראה כתובות עז, סע"א.

36) מאמרי אדה"ז הקצרים עמ' תסד. וש"נ.

37) סנהדרין לט,א.

38) תניא אגה"ק סכ"ג (קלו, ב).

39) ואתחנן ה,ה. וראה סה"ש תורת-שלום עמ' 158.

40) נוסח ברכות ק"ש. וראה לקו"ת אמור לו,א.

41) בראשית א,כ.

42) זח"א מו,ב.

43) שמו"ר פי"ח, ה. וראה פס"ר פמ"ה, י. מצו"ד דניאל יב,א.

44) כ"ה בזכרון אחדים (המו"ל)

45) חסר נוסח הברכה (המו"ל).

46) זכריה ח,יט. וראה רמב"ם הל' תעניות בסופן.

47) ראה גם אוה"ת מג"א (הוצאת תש"נ) עמ' קנב. סה"מ תרנ"ג עמ' רנט ואילך. עזר"ת עמ' קכא.

48) שער-החנוכה ד"ה בכ"ה בכסלו פנ"ד ואילך.

49) עמ' צ ואילך. 

ניצוצי רבי

'ציור' פני הרבי

"כל אברך שראה את הרבי צריך בכל בוקר ללכת לפינה ולצייר לעצמו את צורת הרבי" * "אלה שלא ראו את הרבי, יציירו לעצמם את פני הרבי באמצעות תמונה" * "תחזיק אצלך תמונה של הרבי הנשיא, וכל פעם שיצוצו קשיים תביט בתמונה וזה יזכיר לך שהרבי מסתכל עליך תמיד" * והיו עיניך רואות את מורך

מאת הרב מרדכי-מנשה לאופר

"אלו שראו את הרבי - יציירו לעצמם את צורת פניו, במכל-שכן וקל-חומר ממה שנאמר בגמרא שרבינו הקדוש אמר, 'האי דמחדדנא מחבראי - דחזיתיה לרבי מאיר מאחוריו; ואילו חזיתיה מקמיה וכו'', ועד שמצינו בירושלמי ש'מקלו של ר' מאיר היתה בידו (של אחד מזקני גליל) והיא היתה מלמדתו דעת'. ועל-ידי התקשרות אל הרבי - בוודאי יתמלא כל ברכותיו".

דברים אלה אמר הרבי בשנת ההסתלקות של כ"ק אדמו"ר הריי"צ, בהתוועדות ח"י באלול ה'שי"ת ('תורת-מנחם - התוועדויות' ה'שי"ת עמ' 149).

"יכולים גם עתה להכיר ולהרגיש"

ב'יחידות' משנת תשי"ב ('דעם רבי'נס קינדער' עמ' שעב) התבטא הרבי באוזני אחד החסידים: "כל אברך שראה את הרבי [=הריי"צ], צריך בכל בוקר... ללכת לפינה, לצייר לעצמו את צורת הרבי, וזה יתן לו חיות לעשות את כל מה שצריך".

יתירה מזו, אמר הרבי ('התוועדויות', שם עמ' 50-51):

גם אם בשעתו לא היתה אצלו הכרה והרגשה, מכל-מקום, יכולה להיות עתה - על-ידי ציור פני רבו הכרה והרגשה.

קודם לכן אמר הרבי (שם):

ישנם כאלה שאף פעם לא היו אצל הרבי. ישנם גם כאלה שבפועל ממש ראו את הרבי... פעמים רבות, אבל לא נפעל אצלם דבר, כך שלאמיתו של דבר לא היו אצל הרבי אף פעם, הם לא 'קלטו' ורק נדמה להם שראו את הרבי... יכולים גם עתה להכיר ולהרגיש, ואפילו אם עד עתה לא הכירו והרגישו. ומהעצות לזה - ציור פניו של הרבי. כל מי שהיה ב'יחידות' יצייר לעצמו את פני הרבי כפי שנכנס אליו ב'יחידות' ואלה שלא ראו את הרבי, יציירו לעצמם את פני הרבי באמצעות תמונה.

ציור פני הרבי הוא על-דרך ובדוגמת ראיית פניו, שיש בזה עילוי לגבי לימוד תורתו, בדוגמת מעלת הראייה לגבי שמיעה, וההתבוננות בציור פני הרבי תעורר אותם לבוא להכרה והרגשה ('דערהערן'), גם אם עד עתה לא הייתה אצלם הכרה והרגשה.

כוחות רעננים לעשיית טוב

עוד בחיים-חיותו של הרבי הקודם משגר הרבי תמונה של כ"ק אדמו"ר הריי"צ לאחד  מידידי ה'מרכז לעניני חינוך', וכותב (אגרות-קודש, כרך ג, עמ' פא):

התמונה המצורפת בזה של כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א כביטוי להוקרתנו ותודתנו העמוקה לכם ידיד אהוב.

בוודאי מוכר לכם מאמר רז"ל (סוטה לו,ב) שראיית דמותו של אדם קדוש מעניקה כוח ללכת בדרכי התורה והמצוות. מאחל אני לכם שדמות דיוקנו של כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א תעניק לכם כוחות רעננים לעשיית ריבוי טוב.

אין הדבר תלוי אלא ברצון

כך אמר הרבי, בין השאר, בהתוועדות שבת-קודש פרשת ראה תשמ"ו ('התוועדויות' תשמ"ו, כרך ד, עמ' 311):

ביכולתו של אדם להיזכר בדברים שונים, אם ירצה להיזכר בדברים של מה בכך, או אפילו דברים חשובים כו', אלא שחשיבותם אינה מגיעה לחשיבות דזיכרון תואר פני רבו, ואם רק רוצה - יכול הוא לזכור תואר פני רבו, ועד כדי כך, שזיכרון זה יהיה באופן ד"כאילו... הוא עומד לנגדו".

קודם לכן הקדים הרבי:

אלו שזכו לראות את כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו בוודאי יכולים לצייר לעצמם תואר פניו, באופן ד"יראה.. כאילו הוא עומד לנגדו", וגם אלו שלא זכו לראותו יכולים לצייר לעצמם תואר פניו על ידי ההסתכלות בתמונה, תמונה מדוייקת וכו', אשר, במידה ידועה יכול הדבר להתבטא גם על-ידי תמונה, ואין הדבר תלוי אלא ברצונו.

ראייה שפועלת "הולדה"

ביום ב' דחג השבועות ה'תש"נ ('התוועדויות' תש"נ, כרך ג, עמ' 286) הביא הרבי בקשר לתוכן דבריו בשיחה "דוגמה לדבר בעבודת האדם בזמן הזה":

אצל אלה שזכו לראות תואר פני כ"ק אדמו"ר [מהורש"ב] נ"ע, וכן תואר פני בנו יחידו ממלא מקומו, כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו (ועל-אחת-כמה-וכמה אלה שזכו לראות פני שניהם יחד) ומציירים במחשבתם תמונת פניהם... שמצווה לראות פני הרב, כמו שכתוב "והיו עיניך רואות את מוריך", כפי שזכו לראותם ב'יחידות' - שראייה זו פועלת עניין של הולדה, "תולדותיהם של צדיקים מצוות ומעשים טובים".

ביטול המניעות והעיכובים

ועוד התבטא הרבי (התוועדות שבת-קודש פרשת ראה תשמ"ו - 'התוועדויות' תשמ"ו, כרך ד, עמ' 311):

כש"צלם" ["אך בצלם יתהלך איש" - "יהא רואה בעל השמועה כאילו עומד כנגדו"] של רבו, נשיא דורנו, עומד לנגדו - הרי כל המניעות ועיכובים כו' למילוי שליחות רבו מתוך שמחה וטוב לבב, או למילוי השליחות בכלל - מתבטלים לגמרי!

"מתוך התקשרות דציור פניו"

בשנים הראשונות הרבה הרבי לדבר על ציור פני רבו. להלן שתי התבטאויות כדוגמה ('התוועדויות' תש"י, עמ' 168):

על-ידי לימוד תורתו מתוך התקשרות דציור פניו, ודי ומספיק בזה שהרבי יעלה אותו אליו, היינו, שבהיותו בגוף עד מאה ועשרים שנה, יתעלה אל הרבי כפי שנמצא בשמי השמים, שהרי שמי השמים ישנו גם כאן.

ועוד (שם עמ' 92):

כאשר לומדים מאמר, שיחה, רשימה, או מכתב מהרבי, צריכים להתבונן ולהיזכר בהציור של הרבי [כולל גם אלה שלא ראוהו, שיציירו לעצמם את הרבי באמצעות תמונה] כמו שעומד כנגדו.

"יציירו את פני הרבי, ויאמרו 'לחיים'"...

דיבורים חדים עוד יותר נשמעו מהרבי בליל שמחת-תורה תשי"א ('תורת-מנחם - התוועדויות' תשי"א, כרך ב, עמ' 44):

ידוע ש"אכל בי עשרה שכינתא שריא"... ומכיוון ש"שכינתא שריא" נמצא כאן גם הרבי... שכולם יקחו משקה, ויציירו את פני הרבי, ויאמרו לרבי לחיים... ויבקשו או אפילו ידרשו את קיום ברכותיו והבטחותיו.

וכדי שיהיו "כלים" לקבל הברכות וההבטחות - יקבלו על עצמם עניין מסויים לחיזוק ההתקשרות (אבל לא יכבידו על עצמם יותר מדאי).

בהתבוננות קלה יסור כל הפחד

"תסתכל בתמונתו של כ"ק מו"ח אדמו"ר בעת שמרגישה חלישות רצונה הטוב ותזכור אשר גם הוא, בהיותו רועה אמיתי של ישראל, מסתכל בה בשעה זו. ויועיל להנ"ל" - כך נכתב בפתק בכתב-ידו-קדשו של הרבי לפלונית שהתאוננה על חולשה ובעיות ("חלישות רצונה הטוב").

ואחד מנכבדי החסידים (אגרות-קודש, כרך יב, עמ' רסו) שכתב לרבי כי פעמים הוא חש ב"ברקים ורעמים", נענה:

יבדקו את התפילין שלו וכן את המזוזות בדירתם, ויהיה בקירוב מקום אליו תמונת כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה ובפרט בזמנים שהנ"ל רגיל, ואז הרי גם בהתבוננות קלה יסור ממנו כל הפחד, מלבד האמור במאמרי רז"ל, שניתנו לפשט עקמומיות שבלב.

לומר ליצר - "הרבי מביט!"

וב'יחידות' לאחד (בסוף שנות הכ') אודות מחשבות זרות וכו' - "כי תאווה הוא לעיניים" - הורה הרבי: "תחזיק אצלך תמונה של הרבי ובשעה שנופלים לך מחשבות תאמר ליצר-הרע - הוא מביט!".

לפלוני שכתב לרבי על קשיים בשינה, יעץ הרבי (ז' באדר שני תשי"א; תרגום מאגרות-קודש, כרך ד, עמ' רו): "לדעתי, הייתם צריכים לבדוק את מזוזות הבית וקודם השינה ללמוד לפחות שורות אחדות בשיחות של כ"ק מו"ח אדמו"ר ולצייר לעצמכם את פניו הקדושות עד כמה שאתם זוכרים, ואני מקוה בעזרת ה' שתבשרו לי את הבשורה שהשינה שלכם משתפרת".

סגולה לריסון התאוות

"בעת האכילה יהיה מונח לפניך תמונה של כ"ק מו"ח אדמו"ר" - כך הורה הרבי ('דעם רבי'נס קינדער' עמ' שעב) לאחד שהתאונן בפניו על שהוא אוכל ביתר תענוג ותאווה.

ולאחד מחשובי החסידים, שנכנס ל'יחידות' בשנת תשכ"ט והתאונן על הפרעות היצר-הרע וכו', אמר הרבי:  "תחזיק אצלך תמונה של הרבי הנשיא, וכל פעם שיצוצו קשיים תביט בתמונה וזה יזכיר לך שהרבי מסתכל עליך תמיד, וממילא תוכל להתגבר על העניינים הבלתי רצויים".

ניצוצי רבי

פרשת דברים

רב לכם שבת בהר הזה פנו וסעו לכם (א,ו-ז)

אין אדם רשאי להסתגר באוהלה של תורה ולהסתפק בעבודתו עם עצמו, אלא עליו לנסוע למקום הרחוק מיהדות ולהביא גם לשם את אור התורה.

(לקוטי-שיחות כרך ב עמ' 695)

לא תכירו פנים במשפט... כי המשפט לאלוקים הוא (א,יז)

"לא תכירו פנים במשפט" - אל תראו במשפט שלמעלה את הפנים של מידת החסד, למרות ש"משפט איהו רחמי" (תיקוני-זוהר בהקדמה);

"כי המשפט לאלוקים הוא" - היינו מידת הדין, אלא שהיא מתלבשת במידת הרחמים.

למה הדבר דומה? לאדם שרואה את המלך ופניו צהובות, ולכן עולה על דעתו שהמלך יאהבנו אפילו אם ימרוד בו.

('מגיד דבריו ליעקב' עמ' נא)

והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי ושמעתיו (א,יז)

הרמב"ן אמר פעם לבנו:

אם תסתפק פעם בעניין כלשהו אם הוא מותר או אסור, בראש ובראשונה עליך לסלק את הנאתך מהדבר, ורק אחר-כך לשקול את צדדי הספק. שכן כאשר יש לאדם צד הנאה מאיזה דבר, הוא תמיד ימצא סברות להתירו.

והוסיף הבעל-שם-טוב שהדבר רמוז בפסוקנו:

"והדבר אשר יקשה, - אם אתה מתקשה להחליט באיזה דבר אם הוא מצווה אם לאו;

"מכם" - הספק נובע מכך שיש לך בדבר הנאה אישית.

"תקריבון אלי" - כשתסלק את הנאתך מהדבר ותתכוון אך ורק לשם שמים;

"ושמעתיו" - אז אתן לך הבנה איך להתנהג (ושמעתיו מלשון "והם לא ידעו כי שומע יוסף").

(כתר-שם-טוב עמ' ג)

ובמדבר אשר... נשאך ה' אלוקיך (א,לא)

התוכן הפנימי של מסעות בני-ישראל במדבר, שהוא סמל הקליפות, הוא הכנעת כוחות הטומאה והרע, "אתכפיא סטרא אחרא". עבודה זו מנשאת ומרוממת את הנשמה עד רום המעלות.

(אור-התורה)

אוכל בכסף תשבירני (ב,כח)

אוכל בכסף - כאשר אתה נכסף ומתאווה לאכול, תשבירני - עליך לשבור ולבטל את התאווה.

(אור-תורה עמ' נא)

לוח השבוע

הלכות ומנהגי חב"ד

מאת הרב יוסף-שמחה גינזבורג

ערב שבת-קודש
ה' במנחם-אב

יום ההילולא של האריז"ל - מעורר בפשטות - שנוסף לההוספה ב'משפט' ו'צדקה' בכלל, שהם בהדגשה מיוחדת אצל האריז"ל - שיוסיפו בכל הפעולות דהפצת המעיינות חוצה "זאת החכמה", ובפרט כמוסבר בתורת חסידות חב"ד1.

ב'שבת חזון'2 לובשים בגדי שבת3.

שבת-קודש פרשת דברים

ו' במנחם-אב, 'שבת חזון'

בקריאת התורה מסיימים לכוהן "כאשר דיבר לכם" ומתחילים ללוי "איכה אשא לבדי", כנדפס בחומשים4.

פרקי-אבות -  פרק ג'5.

מוצאי שבת:

מבדילים על היין6.

יום שני,
ח' במנחם-אב, ערב תשעה באב

אחר חצות (12:47 באזור המרכז) לומדים דברים המותרים בתשעה באב, כמו איוב, ובדברים הרעים שבירמיהו, ומדרש איכה7.

אמירת שיעורי חת"ת היום: לכתחילה - לפני חצות היום8. בדיעבד - עד השקיעה9.

לימוד רמב"ם: רק לפני חצות10 (השלמה - רק במוצאי תשעה-באב).

לימוד ענייני בית-הבחירה: כמו בחת"ת דלעיל11.

במנחה אין אומרים תחנון.

סעודה המפסקת12:

נהוג לשבת על הארץ (בהפסק איזה דבר6) ואין חולצים הנעליים. ואסור לאכול שני תבשילים, אבל פירות חיים או חמאה וגבינה חיים, אפילו כמה מינים, מותר. ואסור לשתות משקאות חריפים, וקפה או תה מותר. לא ישבו לאכול שלושה ביחד, ואם אכלו - לא יזמנו. ומותר לאכול עד השקיעה (באזור המרכז: 19:40). נוהגים לאכול ביצה קשה וקרה טבולה באפר, על-שם הכתוב "ויגרס בחצץ שיני, הכפישני באפר". ואם אוכלים תבשיל בסעודה המפסקת, יש נוהגים לאכול את הביצה אחרי ברכת המזון13 [וכנראה לא נפוץ בין אנ"ש להקל בזה].

יום שלישי
צום תשעה באב14

ביום שני, לפנות ערב, חולצים את הנעליים ומסירים את הפרוכת7 [וכיסויי הבימה ועמוד-הש"ץ].

בתשעה באב נועלים נעלי גומי ובד או סנדל שאינו של עור. ודלא כהמחמירים בזה15.

מדליקים אור רק כפי הנחוץ לתפילה ולקריאת הקינות, ולא יותר16.

אחר שמונה-עשרה - קדיש תתקבל. יושבים17 על הארץ (כנ"ל) וקוראים 'איכה'. בכל פרק המתחיל 'איכה' מגביהים את הקול18 יותר7. פסוק 'השיבנו' האחרון, אומר הקהל בקול רם יחד עם החזן18.

בספר-המנהגים מובא סיפור על הרה"צ מרוז'ין וחסידיו, בקשר לזריקת 'בערעלאך' ומעשי שובבות בתשעה באב. כנראה הובאו הדברים כדי שלא ירבו באבלות יותר מדי19.

אחר הקינות - 'ואתה קדוש', קדיש שלם ללא תתקבל. עלינו, קדיש יתום7.

אבל בתוך ה'שבעה' רשאי ללכת לבית-הכנסת בלילה וביום עד גמר הקינות20.

תלמוד תורה:

אפילו בתשעה באב, ש"אסור לקרות בתורה... משום שנאמר 'פיקודי ה' ישרים משמחי לב'"21 - חייבים ללמוד תורה בכל רגע ורגע, אלא שהלימוד הוא בחלקי התורה המתאימים ליום זה22.

כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע היה לומד בכל שנה ושנה בתשעה באב מדרש 'איכה רבה', וסוגיית 'רבי יוחנן' דפרק הניזקין (גיטין נה סע"ב - נח סע"א)23.

גם במשך המעת-לעת דתשעה באב יש לערוך 'סיום' (על מסכת מועד-קטן, שהוא מהעניינים המותרים ללמוד ביום זה)24.

בנוגע ללימודי יארצייט בתשעה באב: עד חצות היום, לימוד משניות דאחרי התפילה הוא בפרקי דתענית25 ומועד-קטן (פרק ג) הידועים, ולאחר חצות היום, נוהגים בזה כמו בשאר השיעורים, היינו שהעוסק בזה בכל ימות השנה שומר עליהם גם בתשעה באב26.

לעניין לימוד חסידות, משמע שמותר27.

אין נוהגים לישון על הארץ או לשים אבן תחת הראש23.

שחרית:

שיעור נטילת-ידיים שחרית בתשעה באב - רק עד קשרי האצבעות28. אם יש לכלוך על-גבי העיניים והרגילות היא לשטוף לכלוך זה במים - מותר29.

אין מברכים "שעשה לי כל צורכי"30 עד למחרתו31.

בשחרית אין מניחים טלית ותפילין32. אין אוחזים את הציציות בברוך-שאמר ובקריאת-שמע33.

כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע היה לובש הטלית בבוקר ופושטו, ואחר-כך מניח התפילין ומתפלל בהן - כל זה בחדרו, שלא ירגישו בדבר. ובעת שהתפללו - אמר תהילים וכיו"ב34.

הש"ץ35 אומר 'עננו' בין 'גואל ישראל' ל'רפאנו'. שכח לאומרה ונזכר קודם שאמר "ה'" מחתימת רפאנו - חוזר ואומר 'עננו' ו'רפאנו', ואם כבר אמר "ה'" - אומר 'עננו' בברכת 'שמע קולנו' וחותם: "ברוך אתה ה', העונה בעת צרה ושומע תפילה". שכח גם שם - אומרה כברכה בפני עצמה אחר 'שים שלום'36.

בשחרית אין נשיאת כפיים, ואין הש"ץ אומר: "אלוקינו ואלוקי אבותינו, ברכנו...". אין אומרים תחנון. הש"ץ אומר חצי קדיש. קוראים לשלושה אנשים37 בפרשת ואתחנן "כי תוליד בנים", והשלישי הוא המפטיר. חצי קדיש. הפטרה בירמיהו (ח,יג - ט,כג) "אסוף אסיפם7.

כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב היה עולה למפטיר. ולפעמים בשחרית וגם במנחה23.

אמירת כל הקינות38. אשרי. ובא לציון גואל, ומדלגים פסוק "ואני זאת בריתי". קדיש שלם בלא תתקבל. עלינו. קדיש יתום. בסיום תפילת שחרית אין אומרים 'שיר של יום' ו'אין כאלוקינו'7. לאחר מכן קורא כל אחד ואחד לעצמו 'איכה'39.

אם יש ברית-מילה, מלים אחר הקינות40. האב והאם, המוהל והסנדק מותרים ללבוש בגדי שבת (אך לא נעליים) עד אחר המילה. מברכים על הכוס ונותנים לתינוקות7.

אין 'שאלת שלום' בתשעה באב. וכן אין לומר 'בוקר טוב' וכדומה, או לשלוח שי לחברו. מי שאינו יודע מכך ונותן שלום, משיבים לו בשפה רפה ובכובד ראש, וטוב שיודיענו שתשעה באב היום41.

אמירת תהילים היום: רק לפני מנחה42, ואילך (השלמה - אחרי חצות הלילה, כרגיל43).

אמירת חומש ותניא דחת"ת היום: רק לפני מנחה44 ואילך (השלמה - מצאת הכוכבים, כרגיל).

לימוד הרמב"ם היום: רק במוצאי היום10.

לימוד ענייני בית-הבחירה היום: אחרי חצות היום (השלמה - מצאת הכוכבים)45.

עד חצות היום46 (12:47 באזור המרכז), אסור לעשות מלאכה שיש בה שיהוי קצת. ואין מכינים צורכי סעודה47. ואין יושבין על הספסל48.

כתב הרבי נשיא דורנו: "לא ראיתי את כ"ק מו"ח אדמו"ר הולך לבית-החיים בתשעה באב"49.

מנחה:

תפילת מנחה - בשעה מאוחרת יחסית50.

'אגרא דתעניתא' (=דמי הסעודות שנחסכו בגלל התענית) - נותנים לצדקה לפני תפילת מנחה51.

מתעטפים בטלית ומניחים תפילין בברכה. קריאת-שמע (כדי לומר קריאת-שמע בתפילין, אומרים את כל שלוש הפרשיות52). שיר-של-יום. אין כאלוקינו, וכל השיעורים (כולל: חת"ת53. וענייני בית הבחירה54) השייכים לשחרית55 .

אחר-כך24 סדר תפילת מנחה: וידבר. קטורת. אשרי. חצי קדיש. קוראים 'ויחל' לשלושה אנשים, והשלישי מפטיר ב"דרשו ה' בהימצאו". יהללו. חצי קדיש. שמונה-עשרה. אומרים 'נחם' בבונה ירושלים, ו'עננו' (בתפילת לחש) ב'שומע תפילה'56. שכח 'נחם' - אומרה בברכת 'שמע קולנו' אחר 'עננו', או ב'רצה' קודם 'ותחזינה', או ב'מודים' קודם 'ועל כולם', ואם שכח - אינו חוזר7. שכח 'עננו' - יאמרנה (ללא חתימה) אחר 'אלוקי נצור' קודם 'יהיו לרצון'36.

בחזרת הש"ץ אומר 'עננו' בין גואל לרופא, 'נחם' בבונה ירושלים, "אלוקינו ואלוקי אבותינו, ברכנו..." (או נשיאת כפיים - לנוהגים אותה בכל יום. ונוטלים תחילה ידיהם עד הפרק57). קדיש תתקבל. עלינו. קדיש יתום7.

לאחר מנחה58, (קודם השקיעה59) מניחים תפילין דרבנו-תם60 ואומרים קריאת-שמע, קדש, והיה כי יביאך, ושש זכירות61.

סיום הצום באזור המרכז בשעה  20:07 בערב.

יום רביעי
י' במנחם-אב

"כמדומה, שבליל מוצאי תשעה באב נוטלין את הידיים ג' פעמים לסירוגין כמו נטילת ידיים שחרית, אבל בלא ברכה"62. הנטילה - לפני קידוש לבנה63. וכן נועלים הנעליים ורוחצים הפנים תחילה7.

בלילה אין אוכלים בשר ואין שותים יין64.

צריך עיון אם למנהגנו יש להימנע מברכת 'שהחיינו' היום65.

אולי יש לומר שבהוספה בלימוד (דט"ו באב) מתחילים כבר מתשעה באב ואילך66.

יש לערוך 'סיום' גם במוצאי תשעה באב67.

כתב הרבי: "על-פי מנהג ישראל, אשר תורה היא, לקדש הלבנה דווקא במוצאי תשעה באב... הרי הזמן גרמא לחדש ההתעוררות להחלטות טובות בכל ענייני תשובה והתורה ומצוותיה, שהן המבטלות סיבת הגלות... וכיוון שגדול כוח החלטות הנעשות בציבור - לקבלן בהתאסף רבים יחד בהתוועדות שמחה, שמחה באמירת דברי תורה, שהיא המשמחת לב ועינים מאירה, ושמחה פורצת גדר והגבלה בלימוד התורה והידור בקיום מצוותיה, התוועדויות בפרט ביומין זכאין הסמוכין לט' באב, ועל-כל פנים: בחמשה-עשר באב, ובשבת "שלו" שלאחריו, ובשבת שלאחריה, שבת מברכים דחודש אלול, חודש החשבון (והתשלומין) דימות שנה זו. ובשלוש פעמים הווי חזקה - חזקת תורה ומצוותיה ומתוך שמחה וטוב לבב תמיד כל הימים"68.

"אם יתעכב חס-ושלום משיח בימים הבאים, ימשיכו בעריכת 'סיומים' גם בימים שלאחרי-זה, עד חמישה-עשר באב, ועד בכלל. ולקשר ה'סיום' (ב'משפט' - הלכה) גם עם נתינה לצדקה. ובמקום המתאים - לקשר את ה'סיום' - "יומא טבא לרבנן" - גם עם סעודה והתוועדות.

"ויש לפרסם זאת בכל מקום האפשרי, הן במקומות שכבר קיימו זאת בימים שלפני-כן - שימשיכו בזה, ובתוספת חיות וחיזוק, ועל-אחת-כמה-וכמה במקומות שאליהם הפירסום לא הגיע - שיגיעו לשם ויפעלו לעשיית 'סיומים' גם שם, ולהוסיף ב'משפט' וב'צדקה' בכלל"69.

הנוסעים למקומות שונים לאחר תשעה באב בכדי לדבר עם יהודים אודות יהדות בכלל ואודות תשעה באב בפרט - ייקחו עמם קופת צדקה (במקום להאריך בדיבורים לעורר על נתינת הצדקה) שמזכירה ומעוררת אודות נתינת הצדקה בפועל. וכן 'ייקחו' עמהם דברי-תורה מעניינא דיומא שניתן לומר בעל-פה באותיות המתאימות לשומעים (ללא יצירת רושם שבאים לספר להם דבר שאינם יודעים, ועל-אחת-כמה-וכמה שאין באים לעוררם לתקן הנהגתם), בדרכי נועם ובדרכי שלום70.

פעם אמר הרבי: "עניינים הטובים (דתורה ומצוות וכו') שנעשו בשלושת השבועות - יש להמשיך בהם גם אחר תשעה באב, כדי לזרז הגאולה כו'. וגדול זכותו של חודש מנחם-אב, כזמן מסוגל (מזל אריה) לתוספת בעבודת ה'"71.

----------

1) 'התוועדויות' תשמ"ט ח"ד עמ' 109.

2) "מצווה לפרסם (ו"בשם אומרו") אודות תורת הרה"צ מברדיצ'וב בעניין 'שבת חזון' ש'חזון' מלשון ראייה, שבו מראים לכל אחד ואחת את המקדש דלעתיד מרחוק" - 'התוועדויות' תשמ"ח ח"ד עמ' 132. "וזה צריך לעורר אצל כאו"א הוספה ב'משפט' וב'צדקה' (ובשבת - באופן המותר בשבת)" -  'התוועדויות' תשמ"ט ח"ד עמ' 108.

3) ספר-המנהגים עמ' 46, שכן נהג אדה"ז, וש"נ לפוסקים הדנים בעניין זה, וראה גם בהוספות לשו"ע אדה"ז חלק ה-ו עמ' 1846 בשולי-הגיליון.

הטעם - כדי למנוע אבילות דפרהסיא בשבת. ולהעיר מהנהוג בין אנ"ש (וכלל החסידים - נטעי-גבריאל פכ"ה הערה טו), שאף את פסוקי התוכחה מהפטרת 'חזון' [אבל - גם את הפטרת ת"ב שחרית] אין קוראין בניגון איכה, שלא כמנהג העולם (שו"ת הריב"ש סי' קיב, מג"א סי' רפב ס"ק יד, שערי-אפרים שער ט סכ"ז). וראה 'מנהג ישראל תורה' סי' תקנ"א ס"ק ג.

4) כך נהגו בליובאוויטש. וראה בקשר להנהגה זו ב'לוח השבוע' לשבוע שעבר, הערה 4.

5) הנה בפסוקים שלמים אין הסתייגות לאומרם עם השמות בכל מקום שהם, אך בחלקי-פסוקים [אולי - כיוון שאין הם כשרים להיאמר כך, ד"כל פסוקא דלא פסקיה משה - אנן לא פסקינן", ועל-דרך הטועה ואומר "ברוך אתה ה'" שמסיים "למדני חוקיך" אף שגם "ברוך אתה ה'" הוא עניין שלם - הרה"ג ר' לוי-יצחק שי' הלפרין], הורה הרבי שאין אומרים אותם עם שם ה' כמות-שהוא (ע"פ 'התקשרות' גיליון רעח. ומפורשת ההוראה במק"א - 'התוועדויות' תשד"מ ח"א עמ' 317 ועמ' 368. וכן מנהג העולם אצל האשכנזים).                                    

ועל-כן, יש לדעת שהפסוקים דלהלן שבפרקי-אבות אינם שלמים:

פ"ג סוף משנה ג: "וידבר אלי"; משנה ו': "אלוקים ניצב"; "בקרב אלוקים ישפוט"; "אז נדברו". משנה י"ד: "כי בצלם"; "בנים אתם"; פ"ה משנה י"ח: "צדקת ה' עשה"; פ"ו מ"י: "עד יעבור"; "מכון לשבתך".

אגב, בפ"ב מ"י לכאורה צ"ל "והווי מתחמם כנגד אורן  של חכמים"; ובפ"ג משנה ט"ז "ומצודה פרושה" בשי"ן שמאלית, וכן בידיד נפש צ"ל "ופרוש חביבי עלי" - ראה שער הכולל פי"ז סכ"א (תודה להרה"ת ר' יצחק-צבי שי' הכהן יעדוואב מאוסטרליה).

6) בלוח כולל-חב"ד, ע"פ הרמ"א סי' תקנ"א ס"י, כתב שנותנים לשתות לתינוק שהגיע לחינוך בענייני ברכות, אך עדיין אינו יודע להתאבל על ירושלים [ובאמת קשה להגדיר מצב כזה. וראה א"א להרה"צ מבוטשאטש על אתר], ואם אין תינוק - שותה המבדיל בעצמו, ע"כ. והנה יש שמשום-כך מבדילים על 'חמר מדינה', כגון 'בירה' (ערוך-השולחן שם סכ"ו, וראה 'ימי בראשית' עמ' 200). ובין החסידים [לא רק חב"ד], רבים נוהגים שאין נותנים לקטן גם כשנמצא מוכן שם (ובפרט שחומרא זו סותרת את הדעה שצריך לשתות בעצמו דווקא, ראה המוסגר בשו"ע אדה"ז סי' רצה ס"ד, ובארוכה במילואים לס' 'קיצור הלכות משו"ע אדה"ז' סי' זה עמ' קט, וש"נ).

מאידך, ראה שיחות-קודש תשל"ח ח"ג עמ' 496 (בהוצאה החדשה: ח"ד עמ' 388), שבמוצש"ק מטו"מ, ב' מנ"א, שכח המבדיל והחל לשתות את היין מהכוס, והרבי הורה בידו תנועת-תמיהה ואמר שיתנו לילד לשתות, עיי"ש. אך הרה"ח ר' [אז: הת'] טוביה שי' זילברשטרום זוכר בבירור שנכח באותו אירוע ועמד במקומו הקבוע סמוך לרבי, מאחורי הרה"ח ר' חמ"א חודקוב, ומספר שראה את ההיפך - שהרבי, שהיה ממתין באותה תקופה (שאז כבר היה מבדיל הרה"ח ר' יהודה קעלער) לענות 'אמן' על הברכה האחרונה של המבדיל, המתין ולא שמע את סיום הברכה, וסימן בידו סימן-תמיהה, ולאחר שאמרו לו שהקטן ששתה כבר בירך - סימן בידו כלפי מטה בתנועה של ביטול, היינו שביטל את העניין שקטן ישתה, ויצא לחדרו (וזה מתאים יותר להנ"ל).

7) לוח כולל-חב"ד.

8) כנ"ל (מנהג ישראל, ע"פ הרמ"א סו"ס תקנ"ג).

9) כיוון שאף בת"ב עצמו אחה"צ (שאסור מדינא) אומרים חת"ת כדלהלן.

10) כן הוא ב'מורה שיעור' להרמב"ם (מוגה).

11) ע"פ ההוראה ללומדם בת"ב אחה"צ (כלהלן הערה 46).

12) המקור להימנע מלשבת על הקרקע ממש, מובא בשע"ת סי' תקנ"ב ס"ק ג מברכ"י שם ס"ק ח בשם מהר"ש שער-אריה. אמנם הכף-החיים שם ס"ק לט דן להקל לשבת ע"ג קרקע מרוצפת, ומבאר בזה מנהג מהרי"ל (בהוצאת מכון-ירושלים עמ' רנד. רנו. וכ"כ במקור-חיים לבעהמ"ח חוות-יאיר סי' תקנ"ט ס"ג) שישב בת"ב על הקרקע ממש. ובילקוט-יוסף ח"ז עמ' קכט כתב, שלמנהגם יושבים אבלים על הקרקע ממש (ועיי"ש ח"ה עמ' 582 סט"ו), וראה בארוכה בס' 'מנהג ישראל תורה' שם ס"ק ו.

13) בנטעי-גבריאל פנ"א סי"ט כ' שאומרים לפני ברהמ"ז 'על נהרות בבל', וכמדומני שאין מנהגנו כן, אלא אומרים 'שיר המעלות' כבכל זמן שא"א תחנון (ואין מוסיפים על האבלות יותר מהמוכרח).

14) בעניין חולה בתשעה באב, בעלמא נהוג לפסוק שיאכל כרגיל (וראה פסקי-תשובות סי' תקנ"ד ס"ק ט, שם מביא גם את אלה שהחמירו לאכול בשיעורים וכיו"ב. נטעי-גבריאל בין-המצרים ח"ב פרק סו הערה ח), וכן שמעתי מכמה מרבני אנ"ש שאינם מכירים כלל פסיקה כזו שיאכל בשיעורין בדומה ליוהכ"פ. ואף שבשו"ת הצמח-צדק או"ח (במהדורת תשנ"ד: סי' קח-קי) מציע לאכול בשיעורים, הרי שם מדובר: א) למי שרוצה להחמיר, וגם זה רק ב)  לבריאים (שבגלל המגפה ר"ל היו חייבים גם הם לאכול).

ומה שהביא הרבי עניין "כדי-אכילת-פרס" דווקא ב'מנהגי בין המצרים (ותענית ציבור)' (בסוף 'רשימות על מגילת איכה' להצמח-צדק, קה"ת תשי"א, עמ' 61, ומשם לספר-המנהגים עמ' 45), כשהכוונה כנראה לחידושו האמור של הצ"צ, לכאורה כוונתו בשני הקטעים הללו (שיעור עינוי בד' צומות [=שבצומות האחרים לכו"ע אין אוכלין בשיעורין] בככותבת, ושיעור אכילת פרס) היא רק לעניין זה, שמי שאכל בשיעורין בכל התעניות נקרא 'מעונה' ויאמר עננו ויעלה לתורה (כמ"ש בפסקי תשובות סי' תקס"ו אות ו בשם שו"ת מהר"ם שיק סי' רצ, מרחשת ח"א סי' יד ס"ק ובשם הגרש"ז אויערבך, הובא גם בש"ש כהלכתה בהערות ס"פ לט). וצ"ב אם יש בידי אלה הפוסקים לאכול בשיעורין איזו הוראה או מסורת ברורה. וראה קובץ 'אהלי שם' גיליון 3, עמ' קח.

חולה וקטן האוכלים סעודה, אומרים ['שיר המעלות' - כדלעיל הערה 13] 'נחם' בברהמ"ז רק לאחר 'הרחמן', כיוון שיש פלוגתא אם לאומרו בברכה שלישית (ראה שער-הכולל פל"ד ס"ט, נטעי-גבריאל פרק סו סעיף יא וש"נ).

15) עיין שערי-תשובה ואחרונים בסימן תרי"ד. דרכי-חיים-ושלום ס"ק תרע"ג - ספר-המנהגים עמ' 46.

16) שו"ע סי' תקנ"ט ס"ג, וראה 'מנהג ישראל תורה' שם ס"ק ז.

ה' נרות הנהוגים בעמוד הש"ץ, כשיש 'חיוב', מדליקים היום וגם מחר כרגיל. [בקיצור שו"ע סי' קכד ס"ב ובמשנ"ב סי' תקנ"ט ס"ג, מא"ר בשם מהרי"ל, כתבו "אין מדליקין נר תפילה". אבל במהרי"ל עצמו ס"ע רמז איתא: "נהגינן שלא להדליק נר בביהכ"נ בט' באב כי-אם נר אחד [ובשינויי נוסחאות בעמ' רנ: ב' נרות] לחזן" וראה כה"ח ס"ק כו. כולם לא הבדילו בבירור בין ערבית לשחרית. וכן צ"ב אם יש הבדל בין ה' נרות כשיש חיוב (שיש בו תועלת לנשמה), לבין הנהוג כשאין חיוב* ב' נרות [שו"ע הקצר ס"פ כד] שהוא (רק) לכבוד ביהכ"נ**. בלוח כולל-חב"ד לא נעתק הנושא כלל, וכנראה הוא כנ"ל].

מי שיצא לצרכיו, מותר ליטול ידיו עד קשרי אצבעותיו לתפילה (שו"ע אדה"ז סי' תרי"ג ס"ד-ה. ורצוי לגעת תמיד במקום המכוסה, כדי ליטול ולברך אשר יצר בידיים נקיות, שם). במטה-אפרים שם כ' שהנוטל בכל השנה ג"פ יכול גם עתה ליטול כך, והובא בכמה ספרים ללא חולק. ולפ"ז ניתן בשחרית, לאחר לבישת הבגדים, ליטול ידיו שוב עם מגבת כנהוג כל השנה (אלא שרק עד קשרי אצבעותיו) כדי לברך ברכות-השחר.

בדברים שבין איש לאשתו נוהגות היום כל ההרחקות שבסי' קצ"ה (כמבואר בשו"ע אדה"ז סי' תרט"ו ס"א ביוהכ"פ, ודין ט"ב זהה ליו"כ כדבריו בקו"א יו"ד סי' קפ"ד ריש ס"ק ב). וכנראה שמסיבה זו, כשחל ברי"מ היום, אין לוקחים זוג ל'קוואטר' (ראה גם בנטעי-גבריאל ח"ב פרק פא סי"ז והערה כ).

 

*) באג"ק חט"ז עמ' יב מופיעה ההוראה לנהוג כן (רק) כשה'חיוב' עובר לפני התיבה. אבל בפועל בבית חיינו מדליקין ה' נרות גם לשבת ויו"ט וכו', ואולי מפני שה'חיוב' אומר אז קדיש, וע"ע.

**) בכל-בו סי' יז בשם הרא"ש כתב שמדליקים נרות בבית הכנסת לפני שייכנס אדם להתפלל שם, זכר למקדש. בס' כד הקמח מביא לזה סמך מהפסוק (ישעיהו כד,טו) "באורים כבדו ה'". בבמדב"ר (ד,כ) הובא בשל"ה מס' תמיד "ענייני תפילה" (דפוס אמשטרדם רנו, רע"ב) מדובר על "נר אחד שחרית ונר אחד ערבית". ובשו"ת מכתב סופר (למוהר"ר שמעון סופר מקראקא, ח"ב סי' א) כתב בארוכה בנושא משמעות הנרות (ועוד עניינים) בביהכ"נ, זכר למקדש.

 

17) היינו לא רק שלא יישב על הספסל, אלא שיש לקרוא איכה וקינות לא בעמידה אלא דווקא בישיבה על הקרקע. כן הביא בס' 'מנהג ישראל תורה' שם ס"ק ה מס' נוהג כצאן יוסף, ומשמעות הרוקח, מהרי"ל, כל בו וסדר היום, עיי"ש.

18) וכנראה לא נהוג אצלנו בזה ככל הפרטים שבמנהגי מהרי"ל (הוצאת 'מכון ירושלים' עמ' רנא) וברמ"א סי' תקנ"ט ס"א.

19) וראה 'תורת-מנחם - התוועדויות' תשי"א ח"ב עמ' 262: "בליובאוויטש היו משחקים בתשעה באב עם 'בערעלאך'... ולא היה זה 'שלא ברצון חכמים'...".

20) לוח כולל-חב"ד, ע"פ שו"ע ונו"כ סי' תקנ"ט ס"ו.

21) שו"ע או"ח ר"ס תקנ"ד.

22) ראה שו"ע שם ס"ב. וראה שדי-חמד, אסיפת-דינים, מערכת בין-המצרים ס"ב סי"ב, על-דרך ובדוגמת קדימת הלימוד בעניינים שהזמן גרמא, הלכות החג בחג וכיו"ב, בכל השנה. ראה טושו"ע ודאדה"ז או"ח ר"ס תכט, ובט"ז שם -ספר-השיחות תש"נ ח"ב עמ' 574 (וכ"כ בילקוט-יוסף ח"ה עמ' 580, ובנטעי-גבריאל מהדו"ב ח"ב פרק עה הערה יז. וע"ש בשו"ת שבסוף הספר סי' יז. ועיין ביאור בזה בשיחת ש"פ דברים תשל"ד (שיחות-קודש ח"ב עמ' 340-342, נעתק ב'התקשרות' גיליון תיט עמ' 17)). וראה לקוטי-שיחות חלק ט' עמ' 250, שבשנת תש"ל המליץ כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, כשהורה באותה שנה על עריכת משמרות ללימוד במשך כל היממה דתשעה באב, שהמתאים ביותר בלימוד עניינא דיומא הוא רשימות כ"ק אדמו"ר ה'צמח-צדק' על מגילת איכה.

בספר-השיחות תשמ"ח ח"ב עמ' 547 הערה 63 מובא "שביום י"ז בתמוז ותשעה באב יש לומדים (אף שמעטים הם ביותר - ולא נתפרסם כלל וכלל) בתורה (בנביאים) פרשת היום ע"ד 'צום הרביעי' ו'צום החמישי' (על-דרך שבכל יום אומרים שירו של יום וכיוצא-בזה)". פרשת היום: מלכים-ב כה,א-כא. ירמיהו לט,ב-י. נב,יב-כז. דברי הימים-ב לו,יז-כ.

23) ספר-המנהגים.

24) 'התוועדויות' תש"נ ח"א עמ' 55.

25) אולי הכוונה למשניות ממסכת זו העוסקות בענייני התעניות, מפ"א מ"ד עד ספ"ג.

26) אג"ק חלק יא עמ' שו. ומציין שם ללוח היום-יום ביום זה, והכוונה לומר שלימודי יארצייט דינם כמו שיעורי חת"ת. (ומה שבתשעה באב תשמ"ח סיים הרבי במנחה דת"ב את המשניות דמו"ק, היתה הנהגה חד-פעמית וכנראה היה בזה עניין מיוחד).

27) בספר-המנהגים עמ' 77 מובא בשם הרה"צ הרה"ח ר' הלל מפאריטש ז"ל, שאבל ר"ל בימי השבעה לומד פנימיות התורה. והרי אבל חמור בעניין זה מתשעה באב, כמבואר בטור יו"ד סו"ס שפד. וראה 'רשימות' חוברת ד עמ' 6, שכ"ק אדמו"ר מהורש"ב למד פעם דא"ח בתשעה באב, "וכנראה למיגרס בעלמא" [כ"כ המאירי מו"ק כא,א בקשר לדברי מוסר. וצע"ק מדלהלן הערה 54]. וראה גם ספר-המנהגים עמ' 46 והערה 11. וע"ע 'לשמע אזן' ס"ע רטו. ומ"מ רצוי ללמוד מעניינא דיומא, ראה המובא לעיל הערה 22.

28) ספר-המנהגים עמ' 47. ובמכתב המצויין שם: "כן הורה גם-כן כ"ק מו"ח אדמו"ר. ויש לומר אשר בתשעה באב מפני החלישות שבקדושה אין הטומאה מתאווה כל-כך לשרות, ועל-דרך מה שכתוב בשו"ע רבינו מהדורא בתרא סו"ס ד, ומתפשטת רק עד קשרי אצבעותיו" - אג"ק ח"ג עמ' קמז, עיי"ש. וראה לעיל הערה 16.

29) לוח כולל-חב"ד, על-פי שו"ע אדה"ז סי' תרי"ג ס"ג.

30) סידור אדה"ז, וכן הוא בכתבי האריז"ל. וראה השקלא-וטריא בזה בספרים שהובאו בשדי-חמד, פאת-השדה, אסיפת-דינים, בין-המצרים ס"ב ס"ק ט [בהוצאת קה"ת: כרך ח' עמ' א'תשס"ה] - ספר-המנהגים שם. וראה בארוכה בס' חקרי-מנהגים עמ' קפה ואילך (גם בקשר להערה הבאה).

31) הוראת הצמח-צדק בשם רבנו הזקן. ודלא כיש נוהגים לברך בלילה כשנועל הסנדל - ספר-המנהגים שם.

32) לוח כולל-חב"ד, משולחן-ערוך סימן תקנ"ה ס"א. ובס' 'ציצית הלכה למעשה' (תשנ"ה) פי"ב הערה 57 העיר, שכיוון שע"פ קבלה צ"ל לבישת טלית ותפילין וברכותיהן בתשעה באב כרגיל בכל יום, הנה אף שרק האדמו"רים עצמם נהגו בזה כמבואר בספר-המנהגים, הרי טלית-קטן שהוא בצינעא והכל לובשין אותו, אולי יש מקום לברך עליו לדידן בשחרית. ואפילו ע"פ נגלה - ראה משנ"ב תקנ"ה ס"ק ב מס' פתחי עולם. ובפועל לא נפוץ לברך. וע"ע.

בישיבת תו"ת בצרפת נמנעו - עד חצות היום - מלהוציא הציציות החוצה (וכ"כ בלוח דבר בעתו) אבל בד"כ לא נפוץ בין אנ"ש להיזהר בזה.

33) מנהג העולם, נטעי-גבריאל פנ"ח סכ"ב וש"נ.

34) משיחת כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע - ספר-המנהגים, ועיי"ש בהערה. וראה 'רשימות' חוברת ד עמ' 6.

35) ראה לעיל הערה 16 בקשר לנרות בעמוד הש"ץ.

36) לוח כולל-חב"ד, צום גדליה.

37) מי שאינו מתענה - ישתדל (אם אפשר - באמירה לגבאי מראש) שלא יקראוהו לעלות לתורה, ראה הדעות בס' פסקי-תשובות סי' תקס"ה ס"ק ז.

38) לאמירת פיוט 'אלי ציון' - נהג הרבי לעמוד (המנהגים השונים בזה ראה נטעי-גבריאל פרק סא סעיף יב, וש"נ).

אין אומרים את הקינות שחוברו בדורותינו לזכר קדושי השואה (ראה מאמרו של הרב יצחק-יהודה שי' רוזן ב'כפר חב"ד' גיליון 1005 שהביא את מיגוון הדעות בנושא, ושהרבי שלל זאת. וראה נטעי-גבריאל שם סי"ד).

39) אצל אדמו"ר מהורש"ב בשחרית היו מסיימים את התפילה בשעה 12:30 לערך [ואם התחילו בשעה מוקדמת יחסית, הרי שהאריכו הרבה בקינות. וראה בשערי-תשובה ר"ס תקנ"ט, שבמקום שאין מאריכין בקינות, טוב שלא להשכים, בעניין שישהו באמירת הקינות עד סמוך לחצות היום], ואחר כך היה אומר [לעצמו, לא בציבור] 'איכה' במשך שעה וחצי לערך, ורק אחרי כן ישב על כסא כרגיל - ספר-המנהגים עמ' 48.

40) בספר מהרי"ל - מנהגים (הוצאת מכון-ירושלים ס"ע רנה) איתא, שאז, ב'ובא לציון', אומרים 'ואני זאת בריתי'. וצ"ב מנהגנו בזה.

41) שו"ע סי' תקנ"ד ס"כ ומשנה-ברורה שם.

42) נשים רשאיות, לכאורה, לומר: (אם נוהגות בזה) שיר-של-יום, 'אין כאלוקינו', חת"ת ו(מה שהורה להן הרבי) ענייני 'בית הבחירה' - מייד אחרי חצות היום. גברים אומרים זאת כדלהלן רק אחרי ק"ש בתפילין דרש"י - כנראה כסדר ההשלמה דשחרית.

43) מפשטות הלשון בספר-המנהגים "וכל השיעורים השייכים לשחרית".

44) ספר-המנהגים - מנהגי ת"ב. וראה להלן הערה 54.

45) סה"ש תנש"א ח"ב עמ' 691 סוף הערה 87. והנה בלקוטי-שיחות כרך כח עמ' 286 איתא, שהואיל והשיעורים בתורה הם "חיי נפשו", הרי זה גם למי "דלא ידע מאי קאמר" (למרות שכמובן, מאותה סיבה, צריך לעשות הכול על-מנת להתעמק בהם), וזה כולל חת"ת, רמב"ם ו'בית הבחירה', עיי"ש. וכנראה שזו גם הסיבה להיתר אמירתם בת"ב אחה"צ (אף שמדינא ניתן היה לאומרם בבוקר, מצד צער, או מדין "להוט אחר התורה", או מצד "סדר היום", אך בפועל ההוראה היא להחמיר ולדחותם ללפני מנחה - ראה נטעי גבריאל הל' אבילות ח"ב פרק קו הערות ה,יא). וגם אם נאמר ששיעור הרמב"ם נתקן מראש לאומרו בלילה (רק במוצאי ת"ב - כי בכל יום עיקרו ביום דווקא, סה"ש תשמ"ט ח"א עמ' 194 הערה 39) ולא כהשלמה, עדיין צ"ע מדוע בענייני בית-הבחירה לא נאמר דבר זה. ואולי מפני שעניינם הוא "בניין ביתי" וזה שייך בעיקר לפני תום יום ת"ב. וע"ע.

46) ב'תורת-מנחם - התוועדויות' תשי"א שבהערה 20: "כפי שראיתי על הרבי - הנה בתשעה באב לאחר חצות היום לא היתה ניכרת עליו מתיחות ועצבות".

47) וכבר כתבו, שיותר טוב לעסוק בצורכי סעודה אפילו קודם חצות, מאשר לדבר דברים בטלים וכדומה (טור ברקת סי' תקנ"ט ס"ק י).

48) לוח כולל-חב"ד, על-פי שו"ע שם סכ"ב ונו"כ.

49) ספר-המנהגים עמ' 47. וראה הסבר ע"ז באג"ק חלק יא עמ' שז.

50) ספר-המנהגים שם, ע"פ שו"ע אדה"ז סימן קכט. וראה בס' 'מנהג ישראל תורה' סי' תקנ"ה ס"ק ב, שיש המתפללים מנחה גדולה בת"ב כזריזין מקדימין להנחת תפילין, ודחה זאת. וכ"ק אדמו"ר נשיא דורנו היה מתפלל בקביעות בכל התעניות, כולל תשעה באב, בשעה הרגילה לתפילת מנחה בכל יום (15:15).

בכף-החיים סי' תקנ"ט ס"ק יט הביא מס' פתחי-עולם (שמחברו היה מחסידי חב"ד), שבמנחה תולין את הפרוכת במקומה כמו שלובשים את הטלית. וכן מנהגנו, וכך נהגו אצל הרבי (הרה"ח הרי"ל שי' גרונר).

51) כדאיתא בספרים (מטה-משה סי' תשנ"ו, אליה-רבה סי' תקס"ו ס"ק ב) שביום התענית יש ליתן סכום הסעודות לצדקה, כדי שדמי המאכלים שאינו אוכל ושותה באותו יום אכן יעלו לקדושה ממש - 'התוועדויות' תשמ"ט ח"ב עמ' 460.

52) ודלא כמשנה-ברורה סי' תקנ"ה ס"ק ה. וראה בס' 'מנהג ישראל תורה' סי' תקנ"ה ס"ק ג, ובספר 'נטעי גבריאל' הל' בין-המצרים, בשו"ת שבסוף הספר (במהדו"ב - סימן יט) בענין זה.

אך כיוון שאין כאן עניין דהשלמת רמ"ח אברים (כבק"ש קטנה לצאת י"ח, וק"ש שעל המטה) אלא רק לומר הפרשה בתפילין (כמו בהנחת תפילין דר"ת בכל יום), אין לחזור תיבות "ה' אלוקיכם אמת" (ראה אג"ק חט"ז עמ' רצד). וצריך ביאור מ"ט חוזר אצלנו הש"ץ 'ה"א אמת' בק"ש שבסדר התפילה בשבתות וימים-טובים בשחרית, אף שהוא לאחר זמנה. ואולי הוא ע"פ הכסף-משנה ספ"א מהל' ק"ש, דמדאורייתא זמנה כל היום.

53) לכאורה, את שיעור התניא ניתן היה לומר בבוקר, ראה לעיל ובהערה 28, אבל מהלשון 'כל השיעורים' משמע שסדר האמירה צ"ל דווקא אחרי שחרית. וא"כ, מה שהרבי היה אומר בד"כ את שיעור התניא דחת"ת לפני התפילה, אינו הוראה לרבים (ואכן ראה ע"ז בס' 'משבחי רבי' עמ' 50).

54) ראה ספר-השיחות תנש"א ח"ב עמ' 691 (ושם, שיש לזה השלמה במוצאי היום). אך בשיעור הרמב"ם היומי, ההוראה במורה-שיעור, המוגה, היא ללמדו (רק) במוצאי תשעה באב. (ראה 'התקשרות' גיליון כח עמ' 16, גיליון לו עמ' 15 וגיליון נב עמ' 16).

55) ראה גם אג"ק חלק יז עמ' קמו, שטוב ללמוד שיעורי חת"ת בסמוך לשחרית. ובשו"ע אדה"ז סי' קנה ס"א, שכן עדיף לגבי כל שיעורי תורה הנלמדים ביום.

56) מי שאינו מתענה, לא יאמר 'עננו' (גם לא "ביום צום התענית הזה"). ראה הדעות בזה בפסקי תשובות סי' תקס"ה ס"ק א.

57) הוראת הרבי ביו"כ, ראה 'אוצר מנהגי חב"ד' אלול-תשרי עמ' ריז. ושם, שגם הם צריכים ליטול ידיהם במוצאי היום ג"פ לסירוגין עד הפרק.

58) הרבי נהג תמיד להניח בבוקר (ראה לעיל ע"י ציון 34) רק תפילין דרש"י. למנחה הניח שוב תפילין דרש"י, ולאחריה חלץ אותן בחדרו והניח תפילין דר"ת, ואחריהן תפילין דשימושא-רבא וראב"ד.

59) ראה פסקי הסידור אות נג. קובץ 'אהלי שם' גיליון ז, עמ' רלח. אך מסתבר, שמי שלא הניח עדיין - יניח גם אחרי השקיעה.

60) לעצם ההנחה בת"ב - "מסיפורי כ"ק מו"ח אדמו"ר על-דבר הנהגות אביו כ"ק אדמו"ר מהרש"ב. והוא דלא כמו שכתב במשמרת-שלום ס"מ משו"ת הרמ"ע מפאנו" - ספר-המנהגים שם [וראה שם להלן עמ' 77 אודות אבל ר"ל בתוך שבעה שיניח תפילין דר"ת, בשם הרה"צ הרה"ח ר' הלל מפאריטש, ושכן מובא בשם המקובל מוהר"ר שלום שרעבי].

61) ספר-המנהגים, והאמירות - ה"ה מכלל סדר היום.

62) "לא שמעתי זה בפירוש, אבל למדתיה מהנהגת מוצאי יום-הכיפורים" - ספר-המנהגים.

63) כמו במוצאי יום-הכיפורים - אג"ק חלק כ עמ' רפד.

64) על-פי הרמ"א סי' תקנ"ח.

לאחר קידוש לבנה במוצאי ת"ב תש"ל, החלו הת' לזמר בנוכחות הרבי "כי אלוקים יושיע ציון", והרבי נזף בהם מיידית ושאל "היכן המשפיע?", באומרו שזה דבר טוב, אבל ע"פ שו"ע צריך להמתין עד מחר בצהרים.

ולהעיר ממנהג העולם לזמר ולרקד "טובים מאורות" בסוף קידוש לבנה, גם במוצאי ת"ב (לוח 'דבר בעתו'. נטעי-גבריאל פמ"ט הערה ז וסוף פפ"ז).

65) בלוח כולל-חב"ד משמע שאסור עד חצות, וכן מנהג העולם. מאידך הרה"ק מבארדיטשוב פירש דברי המג"א שגם בשר ויין שרי (משחרית), ארחות-חיים תקנ"ח סק"א בשמו. וראה ביה"ל תקנ"ח ד"ה עד חצות. נטעי-גבריאל בין-המצרים ח"ב פרק פט ס"ז. ש"ש כהלכתה ח"ב פמ"ב הע' טו-טז. בירור הלכה סו"ס תקנ"ח. שו"ת: שאילת יעב"ץ ח"א סי' צו. אז-נדברו ח"ח סי' מ. אבן-ישראל ח"ז סי' כז. יחוה-דעת ח"ה סי' מא. פסקי-תשובות שם ס"ק ד.

66) כהוספה על האמור בש"ס סוף תענית בזה, משמעות המג"א או"ח רלח - לקוטי-שיחות חלק יד עמ' 206, הערה ד"ה 'בנתנם סימן', עיי"ש.

67) "ועי"ז תהיה מעלה נוספת - שני סיומים (בת"ב עצמו ובמוצאי ת"ב... ש'כפול' קשור עם הגאולה" - 'התוועדויות' תשמ"ט ח"ד עמ' 94.

68) ממכתב (כללי-פרטי) מוצאי ת"ב ה'תשד"מ.

69) ספר-השיחות תנש"א ח"ב עמ' 733.

70) 'התוועדויות' תשמ"ח ח"ד עמ' 121, 123.

71) משיחת ש"פ ואתחנן תשמ"א, בלתי מוגה, שיחות-קודש תשמ"א ח"ד עמ' 409-408. 


 
 
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)