"זה היה לפני שבועיים, ביום חמישי, י"ח בסיוון", מספר הרב זלמן פרקש, 'משפיע' בישיבת חב"ד בבואנוס-איירס שבארגנטינה. "יצאתי לשמחה משפחתית בסיאטל שבוושינגטון. החלטתי לנצל את השהייה בארצות-הברית ולעשות את השבת בסמוך ל'ציון' של הרבי מליובאוויטש.
"ידידי, חיים-מענדל, התנדב להסיע אותי לנמל התעופה. חיים-מענדל הוא יהודי מיוחד ולבבי, שזכיתי ללוות מעט את דרכו אל חיק היהדות. סיפור חייו מרתק ומלא אתגרים וניסיונות. לפני כמה שנים חלה במחלה הנוראה, וניצל ממנה בניסי-ניסים. אולם הטיפולים הקשים הותירו בו חותם בלתי-הפיך. הוא ורעייתו חשוכי ילדים.
"בעודנו נוסעים לנמל התעופה מספר לי חיים-מענדל כי הוא ורעייתו התחילו לחשוב על אימוץ ילד. אולם כשהתחילו לבדוק את הסוגיה, גילו כי אין היא פשוטה. נדיר למצוא ילד יהודי שאפשר לאמצו. האם לאמץ ילד לא-יהודי ולגיירו? הם התייעצו עם רבנים, ולכל אחד ואחד דעה משלו.
"חיים-מענדל ביקש ממני להתפלל בעדם בציון של הרבי. הוא רשם את שמו ואת שם אימו, כנהוג, בתוספת בקשה שה' יאיר את עיניו וינחה אותו כיצד לנהוג.
"הסכמתי בחפץ לב. בקשתו נגעה מאוד לליבי. ביום שישי הגעתי לציון, ובהתרגשות גדולה העתרתי תפילות על קרוביי ועל תלמידיי, ולא שכחתי את בקשתו המיוחדת של חיים-מענדל. נותרתי במקום עד יום ראשון בערב, שאז התכוננתי לנסוע לסיאטל.
"בבוקר יום ראשון ישבתי באולם קבלת הפנים הסמוך לציון. בימי ראשון באים יהודים רבים, מכל המגזרים, להשתטח במקום ולהעתיר תחינה. ישבתי ולמדתי את דרושי החסידות השבועיים בספר 'לקוטי תורה' של אדמו"ר הזקן, ומולי התיישב יהודי מבוגר, שבא מלוּוה באדם צעיר.
"האיש החל להתפלל, ואני חזרתי לענייניי. כשסיים להתפלל גלל את התפילין וקיפל את טליתו, ואז הסתובב לעברי, ובעודו מחטט בשקית התפילין הוציא מתוכה דף ישן מקופל. הוא פנה אליי באנגלית מעורבת ביידיש ואמר: 'זה בטח יעניין אותך. מימיך לא ראית דבר כזה!'.
"סקרנותי התעוררה, אך בשלב זה עדיין לא ייחסתי משמעות רבה לדבר. נטלתי את הדף מידו, ולמקרא השורה הראשונה נעתקה נשימתי. לא האמנתי למראה עיניי. זה היה מכתב מקורי מהרבי, שהשיב לשאלה בדבר ...אימוץ ילד.
"כשהצלחתי להסדיר את נשימתי מהלם ההתרחשות, הוספתי לקרוא במכתב, שנכתב בשנת תשי"ח. שם משיב הרבי על השאלה אם לאמץ ילדה לא-יהודייה ולגיירה על דעת בית דין. הרבי שולל את הרעיון ומציע פתרונות חלופיים. כמו-כן ממליץ הרבי לבני הזוג להוסיף באמירת תהילים יומית ובמתן צדקה לפני הדלקת נרות שבת.
"פניתי אל איש ושאלתי אם ירשה לי לצלם את המכתב. בתחילה סירב. הסברתי לו את ההשגחה הפרטית המדהימה שהתחוללה כאן, והבחנתי בתדהמה שעלתה על פניו.
"האיש התיישב שוב מולי והחל לספר:
"'את המכתב הזה כתב הרבי לאבי, עליו השלום. אבי ואימי היו חשוכי ילדים, ובעקבות זאת החלו להתעניין באימוץ. הם פנו אל רבנים גדולים בארה"ב, ובהם הפוסק רבי משה פיינשטיין, וזה אמר לו כי רק הרבי מליובאוויטש יוכל לעזור לו.
"'אבי כתב לרבי, וזו התשובה המפורטת שקיבל. הוא עשה בדיוק כפי שהורה לו הרבי, פנה אל קהילה מסוימת שהרבי ציין במכתבו, ומצא משפחה שהסכימה למסור את בנה לאימוץ. הילד הזה הוא אני'.
"ההתרגשות ניכרה בקולו של האיש. הוא נשם עמוקות והמשיך: 'לפני פחות משנה נפטר אבי המאמץ, והיום הוא היום האחרון לאמירת הקדיש אחריו. כשסיימתי את הקדיש חשתי פתאום דחף בלתי-מובן לספר לך את הסיפור ולהראות לך את המכתב. מדוע? אינני יודע. מעולם לא סיפרתי על כך ולא הראיתי את המכתב הזה לאיש'.
"הוא פנה אל מלווהו: 'בצלאל, האם שמעת ממני אי-פעם את הסיפור?'.
"המלווה הניד בראשו לשלילה. 'שנים אני מלווה אותו, וזו הפעם הראשונה שאני מתוודע לסיפורו', אמר.
"סיימנו לשוחח. נפרדנו בהתרגשות. נותרתי נרגש, המום ונפעם. במו עיניי חזיתי בפלא, איך זמן קצר אחרי שהתפללתי בציון הקדוש עבור חיים-מענדל נשלחה מן השמים תשובה מדהימה ומדוייקת בעבורו. נזכרתי במאמר הזוהר הקדוש שצדיק שנסתלק מצוי בכל העולמות יותר מבחייו.
"עם נחיתתי בבואנוס-איירס המתין לי שוב חיים-מענדל. במהלך הנסיעה שוחחנו על איגרת הרבי, ועל הדרכים ליישם את דבריו גם במקרה שלו. שנינו חשנו את נוכחותו הרוחנית של הרבי גם עכשיו, וכולנו תקווה שגם חיים-מענדל ורעייתו ימצאו את הפתרון הראוי למצוקתם". | 
זמנים נוספים
שקיעה: 18:50
זריחה: 6:24
