היו שנים שתמונות של הרבי תפסו מקום צדדי מאוד בחיי החסידים * הרבי עצמו התנגד שיצלמוהו ומאוחר יותר הסכים לכך, בהגבלה * הרב חודוקוב גוער במוסד שהדפיס את תמונת הרבי על קבלותיו * רשימה ראשונה

מאת הרב מרדכי-מנשה לאופר

עוד בשנת ילדותו של הרבי, כבר משכו דמותו הקדושה ותואר פניו האציליים של הרבי ציירים ידועי שם. וכך מסופר ('ימי מלך' כרך א עמ' 136) בשם תושב העיירה יקטרינוסלב: "פעם הגיע לעיירתנו צייר גוי מפורסם. בדרכו פגע בבנו בכורו של הרב, והתרגש מאוד. הוא התעניין מיהו הנער וכשהשיבו לו כי זהו בנו של הרב המקומי, הפטיר: 'מימיי לא ראיתי אדם בעל דמות נדירה כזו, המקרינה סביבה קדושה'".

זוכר את ה"מעמד ומצב"

על תמונה של הרבי מתקופה מאוחרת יותר בחייו של הרבי מסופר ('ימי מלך' כרך א עמ' 379): בשנת תשכ"ח מסר יהודי תושב ניצא (ניס) שבדרום צרפת לר' שלמה שיחי' אלפסי השוחט-ובודק החב"די בניצא - את תמונתו של הרבי, יושב לצדו של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ בתוך מרכבה רתומה לסוסים, כאשר ביקרו במקום.

בעל התמונה עשאו שליח למסור לרבי את התמונה, אשר הגיב, כשזו באה לידיו, ואמר: הנני זוכר את ה'מעמד ומצב' בו היינו שרויים אז...". התמונה נשארה אצל הרבי.

גלות השכינה בפריז

סיפור נוסף, הקשור בתמונה מהתקופה הראשונה לשהות הרבי בעיר, סיפר הרבי לעיתונאי יהודי שהתקרב לחיי תורה ומצוות בצרפת, וביקר אצל הרבי בשנת תשל"א. כשנכנס לחדר הק' הוציא הרבי ממגירה שלידו תמונה שבה הוא נראה יושב מהורהר ליד אחת הכיכרות המפורסמות בפריז - 'לופרה' שמה. הרבי סיפר כי התמונה היא מן התקופה הראשונה לשהותו בעיר, כאשר ברחוב ניגש אליו יהודי שהושיט ידו לקבלת צדקה. לפי המובא בספרים - כשמגיעים למקום חדש ופוגשים עני, הרי זה מעורר על עניין גלות השכונה והגאולה העתידה. בעקבות זאת נעצר הרבי וישב במקום להרהר בעניין. באותן דקות חלף על פניו צלם שהנציח את הרגע ('ימי מלך' כרך א עמ' 380).

תמונות בהגבלה

בשנים הראשונות לשהותו בארה"ב, ובמידה מסויימת גם בתקופה הראשונה לנשיאותו, נמנע הרבי במובהק מצילומים. וכך מסופר במבוא לספר 'מקדש מלך' עמ' ל (וצויין שם לתמונות בעמודים 50, 17): "פעמים רבות בתקופת השנים תש"ג-תש"י, בעת שצילמוהו, נהג הרבי בכוונה לסובב את ראשו הצידה או להסתיר את פניו הקדושות מעין המצלמה".

בשנת תשי"א הפסיק זאת הרבי, לאחר שהצלם ר' צבי-ראובן שי' טריינער ביקש מהרבי כי יימנע מכך, כי לצורך פרנסתו רצונו שירכשו את התמונות. בשנים הבאות, לאחר שהצלם הרבה לצלם בעת החופה, קבע הרבי הגבלה בדבר: בשנת תשט"ז אישר תמונה אחת בלבד, וכעבור זמן - שתי תמונות.

ועוד בעניין זה (שם עמ' 96):

"בעוזבו את החופה - של הרה"ח ר' שמעון-אהרון סימפסון שהתקיימה בג' ניסן תשי"א - הביט במבט חודר לעבר הצלם מר טריינער - בהמשך לתנאי שסוכם אתו בחתונת הרי"ל פויזנער" [כנראה, לא לצלם יותר מדי].

"ולכן אין תמונות"

בספר 'מקדש מלך' עמ' 210 מסופר אודות נישואי הרה"ח ר' יהושע-זעליג הכהן (ז"ל) כצמאן עם - תבלחט"א - מרת שרה רבקה (חאנין): "ראוי לציין כי בעקבות הוראת רבינו באותה תקופה לאפשר לצלם תחת החופה רק תמונה אחת בלבד ממנו, 'הידר' החתן ולא נתן לצלם כלל בעת החופה".

ושם (עמ' 221) אודות נישואי הרה"ח ר' מרדכי זאיאנץ (ב' טבת תשי"ז): "אולם בתנאי שלא יעשו יותר משלוש תמונות, ומה טוב - שתיים". החתן הבין שהמנורות של הצלמים מפריעות לרבי ולכן הזמין חברה להסריט את האירוע וכשיצא הרבי לחופה והבחין בכך, חייך חיוך קל.

גם בחתונת הרה"ח ר' שלום מרוזוב (י"ב בניסן תשי"ז) שם עמ' 227: "לא הזמינו צלם לחתונה, ולכן אין תמונות מרבינו בחופה". 

יש מקום לחשוב...

בכ"ד במנחם-אב תשכ"ח כתב הרב חודוקוב להרה"ח הרב עזריאל-זעליג סלונים: "לפליאתנו בא לידינו טופס קבלה מ"שיכון חב"ד בירושלים", ובה תמונת כ"ק אדמו"ר שליט"א. והנה מעולם לא ראינו דבר נהוג כזה בשום מוסד ממוסדות חב"ד, ולפלא שנעשה הדבר מבלי לשאול וכו', ובפרט שיש מקום למי שיראה כזה לחשוב אשר כ"ק אדמו"ר שליט"א הוא המבקש את הנדבה וכו' וד"ל".

חתונה בגן-עדן, בלי תמונות

ובנוגע לתמונות ("פיקטשערס"), ובפרט לאחרונה, שלא מסתפקים בתמונות ב"שחור-לבן", אלא צריכים תמונות צבעוניות... "רחמנא ליצלן"... הרי רואים אנו כבר בחתונה הראשונה, חתונתו של אדם הראשון, שלא זו בלבד שלא היו תמונות צבעוניות, אלא אפילו תמונות ב"שחור-לבן" לא היו ... אלא היה כולו טהור, ואף-על-פי-כן היתה החתונה בהצלחה!....

כך התבטא הרבי בהתוועדות כ' במנחם-אב תשי"ד ('תורת מנחם' כרך יב עמ' 153), בשיחה שעסקה בנישואיהם של כמה אברכים באותה תקופה.