יש צדיקים שהנהגתם היתה באופן של פרישות מהעולם, ויש צדיקים שהנהגתם בענייני העולם היתה באופן של "התרחבות" * עניין הפרישות יש לו מקום בכל מה שנוגע לעצמו, אבל בנוגע לזולת - אין להתחשב בחשבונות שלו ועליו להתעסק ולפעול עם הזולת * הסיבה האמיתית לפיטורי הפקיד בתחנת-הרכבת של ליובאוויטש * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. ציווה לנגן ואמר מאמר ד"ה "להבין עניין הנדרים".

* * *

ב. המאמר דלעיל¹ מיוסד על המאמר של כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע². במאמר זה ישנם חידושים רבים; יש בו עניינים שנתבארו רק במקומות ספורים בתורת החסידות, אלא שיכול להיות מעמד ומצב ש"לא חלי ולא מרגיש כו'" (כלשון הגמרא³), ובמילא, יכולים ללמוד את המאמר מבלי לשים לב להחידושים שבו, ולהתחיל מיד מאמר נוסף.

אחד החידושים שבמאמר זה:

בדרך כלל מבואר בחסידות⁴ שעניין הנדרים הוא למטה מעבודת הבירורים, והיינו, שכאשר האדם נמצא במעמד ומצב שבגלל היותו שקוע בגשמיות אין ביכולתו לברר את הדבר הגשמי על-ידי זה שישתמש בו "לשם שמים", אזי מוכרח הוא לפרוש ממנו (שזהו עניין הנדרים).

וכידוע הפתגם שמסר כ"ק מו"ח אדמו"ר⁵ בשם החסידים הזקנים: מה שאסור - אסור, ומה שמותר - לא צריך. ופירושו של פתגם זה - שכיוון שאינו יכול לברר את הדבר המותר, אזי צריך לפרוש ממנו, עד כמה שאפשר.

- ישנם אומנם דברים המוכרחים שאי-אפשר להתקיים בלעדם, ולדוגמא, כדאיתא בגמרא⁶ שאין ביכולת האדם שלא לישון ג' ימים, או שלא לאכול ז' ימים; אבל בנוגע לשאר העניינים המותרים - צריך לפרוש מהם עד כמה שאפשר.

והיינו, שעניין הנדרים - שפורש מדברים המותרים - הוא למטה מעבודת הבירורים.

אמנם, במאמר הנ"ל ישנו חידוש - שבו מבואר שעניין הנדרים הוא למעלה מעניין הבירורים.

ובהקדמה - שהיסוד לחידוש זה הוא מה שאיתא במדרש-שמואל בפירוש מאמר המשנה⁷, "נדרים סייג לפרישות", ש"פרישות תקרא מילי דחסידותא", והרי מעלת החסיד היא למעלה ממעלת הצדיק⁸.

וזהו היסוד להחידוש שעניין הנדרים הוא למעלה מעניין הבירורים, כי, עניין הבירורים הוא באופן של התלבשות בהדבר המתברר, מה-שאין-כן עניין הנדרים הוא למעלה מהתלבשות, שהרי פורש מהדבר ודוחה אותו - לא בגלל שאין ביכולתו לברר את הדבר, אלא בגלל שנמצא במעמד ומצב שלמעלה מהעולם לגמרי, ואין ברצונו לירד ולהתלבש בהעולם כדי לבררו.

אמנם, אף-על-פי שפורש מהדבר הגשמי ודוחה אותו, מכל-מקום, מצד זה ש"אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה"⁹, הנה גם על-ידי הפרישות והדחייה נעשה בירור ועלייה בהדבר הגשמי, ולא עוד אלא שעל-ידי הפרישות והדחייה נעשית עליית הדבר הגשמי למקום נעלה יותר - למקום שלמעלה מהתלבשות. וכל זה - נוסף לכך שעל-ידי הפרישות והדחייה ניתוסף במעלת האדם.

ועל-דרך זה מצינו בנוגע למצוות לא-תעשה: בדרך-כלל מבואר שעניין הזיכוך והעלייה נעשה על-ידי מצוות-עשה, היינו, שמתעסקים בהדבר לזככו ולהעלותו. אבל במקומות ספורים בדא"ח נתבאר שגם על-ידי מצוות לא תעשה נעשה עניין של זיכוך¹⁰. ובזה יתפרש מאמר חז"ל¹¹, "ישב ולא עבר עבירה כו' כעושה מצווה". וכן הוא גם בעניין הנדרים.

ומוסיף בהמאמר שישנה דרגה נעלית עוד יותר - שזהו עניין שהחכם מתיר את הנדר, שבדרגה זו אין צורך לפרוש מהדבר הגשמי, כיוון שאינו מנגד, ואדרבה: אתהפכא חשוכא לנהורא¹².

והחילוק שבין דרגות הנ"ל בעניין הספירות: עניין הבירורים הוא מצד בחינת ז"א, עניין הנדרים הוא מצד בחינת הבינה, ועניין היתר נדרים הוא מצד בחינת החכמה¹³.

ג. על-פי זה יש לבאר מה שמצינו חילוקי הנהגות בעבודת הצדיקים, שיש צדיקים שהנהגתם היתה באופן של פרישות מהעולם, ויש צדיקים שהנהגתם בענייני העולם היתה באופן של התרחבות (כדלקמן ס"ד).

ובהקדם הסיפור שאחד החסידים שקיבל עצה או ברכה מהצמח-צדק ונתעשר על-ידה. וביודעו בבירור שנתעשר מהעצה והברכה של הצמח-צדק, הנה בנוסעו לליובאוויטש להודיע להצמח-צדק אודות הצלחתו, הביא להצמח-צדק מתנה - עגלה ללא גלגלים שמחליקה על השלג ("א שליטן", "א סלעד"¹⁴), נאה ומהודרת בכל מיני ההידורים. ואמר הצמח-צדק: אני - איני צריך לכך, תן זאת לבני - בנוקבו בשמו של המהר"ש¹⁵.

ולכאורה אינו מובן: כיוון שהצמח-צדק אמר על עצמו שהוא אינו צריך לכך - למה ציווה לתת זאת לבנו?

ובפרטיות יותר:

ידוע שדבר שאין בו צורך והוא מיותר - יש להימנע ממנו, כיוון שהוא מקלקל. וכפי שרואים בעניין הלבושים, שכאשר הלבוש הוא ארוך יותר מדי, הרי זה מעכב ומונע את ההילוך.

וזוהי הוראה לבעלי עסק¹⁶ - שההתחכמות בעניין הפרנסה היא מקלקלת. כלומר: לא זו בלבד שאין צורך בהתחכמות, כמו שכתוב¹⁷ "לא לחכמים לחם", היינו, שההתחכמות בחכמת הפרנסה אינה מועילה, כיוון שהפרנסה תלויה ב"ברכת הוי'"¹⁸, אלא עוד זאת, שריבוי ההתחכמות הוא גם מקלקל.

לכאורה יכולים לחשוב: הן אמת שהעיקר היא ברכת ה', "וברכך ה' אלקיך בכל אשר תעשה"¹⁹, אבל אף-על-פי-כן, כיוון שצריך להיות "בכל אשר תעשה", ובשביל זה צריך להשתמש בעניין השכל במקצת על-כל-פנים, במידה השייכת ומוכרחת להעשייה - מה כבר עלולה להזיק ריבוי ההתחכמות. ולכן, צריכים לידע שריבוי ההתחכמות (לא רק שלא מועיל, אלא) מקלקל לפרנסה. ההתחכמות במידה הדרושה - מועילה, אבל ריבוי ההתחכמות - מקלקל לפרנסה. וכמשל העולה בהר, שכאשר לובש לבוש ארוך יותר מדי, הרי לא זו בלבד שאינו מועיל, אלא גם מקלקל²⁰, ולפעמים הרי זה מקלקל עוד יותר מאשר לבוש (כלי) קצר מדי.

ואם-כן אינו מובן: מדוע אמר הצמח-צדק על דבר שלא היה לו צורך בו, ובמילא הרי הוא מקלקל - ליתנו לבנו שהיה ממלא מקומו?

וההסברה בזה - שישנם ב' אופני הנהגה אצל צדיקים, בהתאם לצורך הדור; לפעמים ישנו מצב שמצד הדור נדרש עניין הפרישות, ולפעמים ישנו מצב שמצד הדור נדרש עניין של התרחבות, כמו בשביל לבטל גזירות, וכיוצא-בזה.

ועל-פי זה לא קשה מה שהצמח-צדק ציווה ליתן מתנה הנ"ל לאדמו"ר מהר"ש כי, בנוגע לאדמו"ר מהר"ש, לא זו בלבד שאין בזה קלקול, אלא אדרבה, זהו עניין הדרוש לעבודתו, כיוון שמצד דורו היתה צריכה להיות ההנהגה באופן של התרחבות.

וכידוע שהנהגתו של אדמו"ר מהר"ש היתה בהתרחבות גדולה²¹. ולדוגמה: קופסת הטבק שלו היתה מזהב, וכן המזלג ושאר כלי תשמיש (גם הדברים שאין להזכירם בשבת) היו עשויים מזהב.

וכמו כן היתה הנהגתו באופן של התרחבות בעניין הנסיעות - שכמעט בכל שנה היה נוסע לחוץ-לארץ, ולפעמים - פעמיים בשנה. וסדר הנסיעה היה באופן שהרכבת היתה ממתינה עבורו.

- בעיירה ליובאוויטש עצמה לא היתה תחנת-רכבת, והיו צריכים לנסוע במרכבה לתחנת-הרכבת שהיתה בעיירה סמוכה. ולפעמים היה אדמו"ר מהר"ש מתאחר, והרכבת היתה ממתינה עבורו.

פעם הגיע לתחנת הרכבת פקיד חדש, שלא ידע אודות הסדר שצריכים להמתין לרבי מליובאוויטש, וכשהגיעה השעה המיועדת לנסיעת הרכבת, שרק שריקה, והרכבת יצאה לדרכה, מבלי להמתין לאדמו"ר מהר"ש, שהגיע לאחרי שהרכבת יצאה לדרכה, והוצרך לנסוע ברכבת אחרת. כעבור ימים אחדים, הגיעה פקודה מהממשלה לפטר את הפקיד הנ"ל²². - הם לא ידעו מדוע הם מפטרים אותו; הם תלו זאת בטעמים אחרים, אבל האמת היא שסיבת פיטוריו היתה בגלל שלא המתין על אדמו"ר מהר"ש, שכן, הרכבת כולה (עם כל הנוסעים שבה) היא בשביל הרבי מליובאוויטש, ואם לא ממתינים עליו - אזי אין נתינת-מקום עבור הפקיד!...

ד. ונקודת הביאור בזה - שב' אופני ההנהגה אצל צדיקים, באופן של פרישות או באופן של הרחבה, הם בהתאם להמבואר לעיל בעניין הנדרים, ובעניין חכם מתיר את הנדר.

והעניין בזה:

על-פי המבואר בדרך-כלל שעניין הנדרים והפרישות  הוא למטה מעניין הבירורים, אינו מובן מה שמצינו שיש צדיקים שהנהגתם היתה באופן של פרישות מהעולם - שהרי עניין הבירורים הוא עניין של עבודה שעל-פי תורה ששייכת לכל בני-ישראל, אלא אם כן מי שאינו יכול לברר את הדבר בגלל היותו שקוע בגשמיות, שאז צריך לפרוש ממנו, והרי פשיטא שעניין כזה לא שייך כלל אצל צדיקים?

ואפילו לפי המבואר לעיל שחילוקי ההנהגות אצל הצדיקים היו לפי הצורך מצד הדור - הרי עניין של פרישות שלמטה מהעבודה על-פי תורה בעניין הבירורים, לא שייך אצל צדיקים אפילו מצד הדור.

אך הביאור בזה - על-פי החידוש במאמר הנ"ל שעניין הנדרים הוא למעלה מעניין הבירורים, ועל-פי זה מובן שהנהגת הצדיקים באופן של פרישות מענייני העולם היא בגלל היותם למעלה מהתלבשות בענייני העולם. אלא שבזה גופא יש ב' מדריגות - שהם בהתאם לצורך הדור - מצד בחינת הבינה (עניין הנדרים), או מצד בחינת החכמה (עניינו של החכם שמתיר את הנדר).

ה. ההוראה מהנ"ל בעבודה:

ישנם כאלו שכאשר תובעים מהם לצאת ממקומם ולנסוע ולעסוק עם הזולת - חוששים שמא יתוסף להם ישות. והיינו, שבגלל פחיתות מדריגתם שהם בישות ומציאות, אזי מצד התפשטות של הנסיעה והפעילות, יתוסף אצלם ישות. ובפרט אם אכן יצליחו לפעול משהו ("זיי וועלן טאקע  עפעס  אויפטאן") - אזי בוודאי יתוסף אצלם ישות.

- ועל-דרך הידוע ששקר מצד עצמו אין לו קיום, והקיום שלו הוא רק על-ידי זה שמעורב בו קצת אמת²³. וכמו-כן בנידון-דידן, שמצד זה שיפעלו משהו על הזולת, שזהו רצון הבורא, יתוסף אצלם ישות.

וכיוון שאינם יכולים לעסוק עם הזולת כדבעי, היינו, באופן שלא תהיה להם ישות מזה - רוצים הם לפרוש לגמרי מההתעסקות עם הזולת (על-דרך עניין הנדרים מפני שאינו יכול לברר את הדבר).

והמענה על זה - שעניין הפרישות יש לו מקום בהחשבון שנוגע לעצמו, אבל כשמדובר בנוגע להזולת אין להתחשב בחשבונות שלו, וצריכים להשתדל להתעסק ולפעול על הזולת.

- אצל אדמו"ר האמצעי היה הסדר שכאשר החסידים היו חוזרים מליובאוויטש לבתיהם, היו מתעכבים בדרכם בעיירות שבינתיים וחוזרים המאמרים ששמעו בליובאוויטש. אחד החסידים שהיה חוזר המאמרים בטוב, התאונן פעם בפני אדמו"ר האמצעי, שניתוסף אצלו ישות בגלל חזרת המאמרים, ובגלל זה רוצה להפסיק לחזור המאמרים. וענה לו אדמו"ר האמצעי: "פון דיר זאל ווערן א ציבעלע, און חסידות זאלסטו חזר'ן" ²⁴ (="בצל ייעשה ממך, אך חסידות תחזור").

ופירוש המענה, שכל החשבונות הם רק בנוגע לעצמו, אבל כאשר הדבר נוגע אל הזולת, ולדוגמה, כאשר מדובר אודות חזרת חסידות ברבים²⁵, אין לעשות את החשבונות שלו, אלא צריכים לחזור חסידות ולפעול עם הזולת, ואז, לא זו בלבד שלא יהיה קלקול, אלא אדרבה כו'.

וזהו העניין שחכם מתיר את הנדר - שכאשר ישנו עניין של נדר, ולדוגמה, שרוצה לפרוש את עצמו כיוון שחושש מפני ישות, אזי מתיר לו החכם את הנדר, ולכן אינו צריך לפרוש את עצמו, ואין לו לחשוש מעניין בלתי-רצוי, כיוון שאתהפכא חשוכא לנהורא.

(קטעים מהתוועדות שבת-קודש פרשת מטות, מברכים החודש מנחם-אב ה'תשי"ד; 'תורת-מנחם - התוועדויות' ה'תשי"ד חלק שלישי (יב) עמ' 138- 143 - בלתי מוגה)

----------

1) ד"ה להבין עניין הנדרים (תו"מ חי"ב עמ' 126 ואילך).

2) ד"ה וידבר משה אל ראשי המטות גו' עטר"ת (סה"מ עטר"ת עמ' תקלז ואילך).

3) יומא כב,ב. וש"נ.

4) ראה לקו"ת פרשתנו פב,ב. פד,ב. ובכ"מ.

5) אגרות-קודש שלו ח"ד עמ' עד (נעתק ב"היום-יום" כה אדר שני). ועוד.

6) נדרים טו,א. וש"נ. ירושלמי שם פ"ב סה"א (ובשירי קורבן שם). וראה רמב"ם הל' שבועות פ"א ה"ז. פ"ה ה"כ (ובכ"מ שם - ראה מנ"ח מצווה ל').

7) אבות פ"ג מי"ז (לגירסת אדה"ז - מי"ג).

8) שער-הקדושה להרח"ו ז"ל (ח"א ש"ג). הובא בסה"מ עטר"ת שם ס"ע תקמ.

9) ב"ק לח, רע"ב. וש"נ.

10) סה"מ תרס"א ריש עמ' קע. וראה סה"מ תר"ס ריש עמ' ע. וראה גם לקו"ש חי"ט עמ' 427 ובהערה 13 שם. וש"נ.

11) קידושין לט, סע"ב. סה"מ שם. וראה גם סד"ה וידבר משה גו' דש"פ מטו"מ תרד"ע (המשך תרע"ב ח"א עמ' תקסג).

12) ראה זח"א ד,א. תניא ספ"י.

13) סה"מ עטר"ת שם עמ' תקמג ואילך.

14) = מזחלת שלג.

15) ראה "רשימות" חוברת קמ עמ' 12. וראה גם 'תורת-מנחם - התוועדויות' ח"ד עמ' 24. ועוד.

16) ראה גם ליקו"ש חל"א ס"ע 172 ואילך. וש"נ.

17) קהלת ט,יא.

18) משלי י,כב.

19) פ' ראה טו,יח.

20) ראה לקו"ת תצא לז,ג. ובכ"מ.

21) ראה גם בהנסמן בסה"ש תרפ"ט עמ' 38 הערה 13.

22) ראה "רשימות" חוברת ח' עמ' 12. וש"נ.

23) ראה סוטה לה, רע"א. הובא בפרש"י עה"ת שלח יג,כז. זח"א ב,ב.

24) ראה גם 'תורת-מנחם - התוועדויות' ח"י עמ' 272. וש"נ.

25) חסר איזה תיבות במעלת העניין (המו"ל).