פרשת פינחס

כ"ק אדמו"ר הריי"צ נכנס לבריתו של אברהם אבינו ביום ב' לפרשת פינחס. פעם אחת התבטא שרוב מאורעות חייו נרמזים בפרשה זו.

(ספר-השיחות ת"ש עמ' 158)

* * *

פינחס פעל על-פי ההלכה - "הבועל ארמית קנאין פוגעין בו". הלכה זו נוגעת לעניין שאינו חיוב על-פי תורה (שהרי "הבא לימלך אין מורין לו" - סנהדרין פד); גם הרבי הריי"צ מסר את נפשו על החזקת היהדות, גם בדברים שאין אדם מצווה למסור את נפשו עליהם.

זאת ועוד - שני שמותיו של הרבי שייכים לפינחס. יוסף - פינחס היה מזרעו של יוסף (רש"י וארא ו,כה). יצחק - פנחס בגימטרייה ר"ח (208), כמניין יצחק.

(לקוטי-שיחות כרך יח עמ' 320)

והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם (כה,יג)
פנחס שלא ברצון חכמים... בקשו לנדותו, אילולי שקפצה עליו רוח-הקודש ואמרה: והיתה לו ולזרעו ברית כהונת עולם (ירושלמי סנהדרין ספ"ט)

פינחס העמיד בסכנה לא רק את גופו (שכן בני שבט שמעון היו עלולים להורגו), אלא אף את נשמתו (שהרי החכמים ביקשו לנדותו), ובלבד שתוסר חמתו של הקב"ה מעל ישראל ותיפסק המגיפה.

כיוצא בכך אנו מוצאים אצל הבעל-שם-טוב ותלמידיו, שלא אחת הפקירו את העולם-הבא שלהם למען טובתו של יהודי שני.

(לקוטי-שיחות כרך יח עמ' 320)

* * *

החטא של בועל ארמית גורם לחידוש ולשינוי בטבע, שהרי כשיהודי מוליד גוי רח"ל מתבטלת המחיצה הטבעית שבין ישראל לעמים. ומכיוון שפינחס ביטל חטא שיש בו משום שינוי הטבע, קיבל את שכרו בדרך של מידה כנגד מידה, וניתנה לו כהונה בדרך של חידוש ושינוי הטבע, שהרי קודם לכן לא היה ראוי לכך, כפי שרש"י מפרש כאן.

(לקוטי-שיחות כרך ח עמ' 153)

תחת אשר קינא לאלוקיו (כה,יג)

פינחס קינא לכוח האלוקי שבני-ישראל ניצלו לרעה כאשר זנו אחרי בנות מואב. מבואר בחסידות שכוח ההולדה הוא כוח אלוקי (בהיותו מעין ובדוגמת כוח הבריאה יש מאין, שהיא בחיק הבורא בלבד), אלא שיכולת אלוקית זו ניתנה אף לבשר-ודם.

(לקוטי-שיחות כרך ח עמ' 153)