נושאים נוספים
	התקשרות גליון 1067- כל המדורים ברצף
	"חזק חזק ונתחזק!"
	פקוד יפקוד אתכם
	רבי צבי פסח פרנק ז"ל בעל 'הר צבי' (ב)
	פרשת ויחי
	הלכות ומנהגי חב"ד
	משקים שלנו / כריעה ב'עלינו'

מאת: הרב יוסף-שמחה גינזבורג

עבר עליהם הלילה

"משקים מזוגין שעבר עליהם הלילה... והוא שלנו בכלי מתכות"¹.

לא נתפרש² אם די בשהיית חלק מהלילה לאסור. ולכאורה הפירוש "עבר עליהם הלילה" - שעבר כל הלילה, מצאת הכוכבים עד עלות השחר.

מאידך העירוני משולחן-ערוך אדמו"ר הזקן, הלכות נטילת-ידים שחרית³, אודות מים שנטלו בהם ידים שחרית, ש"אסור להשתמש בהם... מפני רוח רעה ששורה עליהן, ולכן לא ילינם בבית⁴". ושם ודאי כבר עבר חלק מהלילה, עכ"פ "שיתין נשמי"; ואכן, בספר שמירת הגוף והנפש⁵ הביא בשם ספר זוהר חי⁶: "וייזהר מאד כשנוטל ידיו, תיכף יקח המים חוץ לבית, ולא יישן בעוד שהמים אצל המיטה, ובזה יתקדש".

__________________________

1)     נדה יז,א. שו"ע אדה"ז חו"מ הל' שמירת גוף ונפש ס"ז, במהדורה החדשה חלק ו עמ' קמד.

2)     גם לא בס' שמירת הגוף והנפש סי' מה.

3)     מהדו"ק סי' ד ס"ט.

4)     המקור לפרט זה, בזוהר ח"א פ' וישב קפד,ב, שצויין במהדורה החדשה (אך לא צויין שם איזה פרט לקוח מאיזה מקור) "ולא יבית לו[ן] בביתא, דהא כיוון דאתושדן בארעא, רוחא מסאבא אשתכח תמן ויכיל לנזקא".

5)     סי' נד הערה כו.

6)     להרה"ק רבי יצחק יהודה מקומרנא, על הזוהר שם.

כריעה והשתחוויה ב'עלינו'

במגן אברהם¹ כתב: "ויכרע וישתחווה, שלא יהיה נראה ככופר". ובספר פסקי תשובות² כתב שהמדקדקים כורעים בברכיהם מעט (כעין כריעות דשמונה-עשרה) בשעה שאומרים "ואנחנו כורעים", ובשעה שאומר "ומשתחווים" משתחווה בראשו וגופו, ובבאר היטב³ בשם האריז"ל שישתחווה "השתחוויה גדולה"⁴, וכן כתב בסידור יעב"ץ "השתחוויה עצומה"⁵, ע"כ. ובהערה 40 כתב: "וזה פירוש המילות: "ואנחנו 'כורעים' (בברכיים) 'ומשתחווים' (הרכנת הגוף והראש)", וכן הוא מפורש בדרך החיים⁶ ובספר שלחן שלמה סי' זה⁷ וקצות השלחן סי' כד ס"ק יא⁸".

אך הרבי לא נהג כלל לכרוע אז בברכיו, וגם אנ"ש אינם נוהגים בזה.

ולהעיר, שלפעמים הלשון "כריעה" משמעה שחייה⁹, ולא כריעה בברכיים דווקא¹⁰. וייתכן שאז "משתחווים" היינו שחייה גדולה יותר.

________________________

1)    סי' קלב ס"ק ב, בשם עמק הברכה. הובא בקצרה ("וצריך לכרוע...") במשנה ברורה ס"ק ט.

2)     שם  ס"ק ט ובהערות.

3)     ס"ק ד.

4)     וב'הגהות והערות' בשו"ע השלם העירו, שבכתבי האריז"ל (שער הכוונות, עניין עלינו לשבח) ובמג"א (הנ"ל) לא נזכר "גדולה".

5)     ושם (בהוצאת אשכול ח"א עמ' שמט) המקור לכריעה בברכיים, וב'משתחווים' סיים: "בשחיית הגוף וכפיפתו מאד". וחבל שלא הזכיר זאת.

6)     ר"ס מא (בסידור תורה אור תשמ"ז הוא בעמ' 621): "כשאומר 'ואנחנו כורעים' - צריך לכרוע מעט בברכיים שלו, וכשאומר 'ומשתחווים' -  צריך להשתחוות בראשו, ובאם שאינו עושה כן הרי הוא כדובר שקרים ח"ו...".

7)     שם כתוב רק: "וכשאומר כורעים – יכרע, ומשתחווים ומודים - ישתחווה".

8)     שם (סעיף יא) הלשון: "וצריך לכרוע ב'ואנחנו כורעים' ולהשתחוות בראשו ב'ומשתחווים'". ומהלשון "ולהשתחוות בראשו", אכן משמע שהכריעה היא בברכיו.

9)     שו"ע אדה"ז סי' קיג ס"ד. ורק בס"ו כתב ש"ע"פ הסוד, כשאומר ברוך - יכרע בברכיו".

10)   כגון: "הנוהגים להתפלל כל התפילה בכריעה" (שם ס"ב). הכורע בהודאה וכו' (שם ס"ג).