שאלה: מאבק למען האמת והצדק עלול לעיתים לגרום מחלוקת. באילו תנאים מותר לעשות זאת?

תשובה: איסור מן התורה הוא "שלא להחזיק במחלוקת". הכוונה לא רק שלא לעורר מחלוקת, אלא גם לעשות הכול למנוע אותה. גם מי שאחרים חלקו עליו חייב לוותר על כבודו ולנסות להידבר עם מתנגדיו (כפי שנהג משה רבנו במחלוקת קורח) כדי להפסיק את המריבה.

התורה ניתנה להכרעת שכלם של חכמי ישראל שהם בני-אדם, אף שאינם מושלמים והם עלולים לטעות. חילוקי דעות בענייני תורה והלכה הם אפוא דבר טבעי, אבל יש להיזהר שלא להופכם למחלוקת. כתב בעל התניא: "רוב הצרות והתלאות הן ממחלוקת לשם-שמים (!), הרחמן יצילנו ממנה".

מי שסבור כי כוונתו ביצירת מחלוקת היא לשם-שמים, חייב לבחון את הדבר בשני היבטים: א) האומנם תכלית כוונתו היא שתצא האמת לאור, והוא מוכן לקבלה גם אם בסופו של דבר יתברר שהוא לא יצדק. ב) אם המחלוקת עניינית בלבד, בדרך חיבה ורעות, בלא שנאה ומדנים.

בית-שמאי ובית-הילל, שנחלקו ב"מחלוקת לשם-שמים" במקומות רבים בכל התורה, לא הייתה קטטה אישית ביניהם, וחז"ל מעידים "שלא נמנעו בית-שמאי מלישא נשים מבית-הילל, ולא בית-הילל מבית-שמאי, ללמדך שחיבה ורעות נוהגים זה בזה, לקיים מה שנאמר (זכריה ח,יט) 'והאמת והשלום אהבו'".

כשיש טענות על אדם, חייבים להזמינו ולשמוע מה בפיו. כל עוד לא נתבררו העובדות כהלכה בבית-דין, גם אם שמעו אותן משני עדים כשרים ונאמנים, אך זאת ב'דרך סיפור' ולא בתורת עדות, וההלכה היא ש"אין מקבלין עדות שלא בפני בעל-דין" - אין שום ודאות הלכתית שהדברים הם אמת, וודאי שאסור לשפוט אדם ולהחליט מה דינו או לריב איתו על-פי מידע זה.

מקורות: אבות פ"ה מי"ז. יבמות יד,ב. סנהדרין קי,ב. רמב"ם בס' המצוות שורש ח, ורמב"ן בסו"ס זה. שו"ת רעק"א סי' צט. 'אגרות קודש – אדמו"ר הזקן', ברוקלין תש"מ, סימנים: י, לב. הרב זלמן-נחמיה גולדברג, קובץ 'מוריה', מנחם-אב תשמ"ו.