נושאים נוספים
	התקשרות גליון 1059- כל המדורים ברצף
	עבודת יצחק – לחפור ולגלות 'מים' גם ביהודי שני
	"מלחמת בית דוד" בדרכי נועם ושלום
	עוד על "מבצע תפילין"
	פרשת וירא
	"יום הבהיר והקדוש"
	הלכות ומנהגי חב"ד

גיליון 1059, ערב שבת-קודש פרשת וירא, י"ד במרחשוון ה'תשע"ה (07.11.2014)

  דבר מלכות

עבודת יצחק – לחפור ולגלות 'מים' גם ביהודי שני

מדוע נצטווה אברהם בברית מילה דווקא לפני הולדת יצחק? * אברהם – המשיך וגילה אלקות בעולם, יצחק – זיכך והעלה את העולם למרות הקשיים וההתנגדות * לא דיי בעבודת אברהם, יש לעסוק גם עם הנמצאים בחוץ, לחפור ולהסיר מעליהם את העפר והבוץ, עד שמתקיים בהם "הרחיב ה' לנו" * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. אחת¹ המעלות שאליה הגיע אברהם אבינו על-ידי מצוות מילה, היא, שנעשה ראוי להוליד את יצחק, וכמאמר רז"ל² שיצחק היה צריך להיוולד מטיפה קדושה דווקא, וכדאיתא גם הלשון³ "אשר קדש ידיד מבטן". ולכן, אף-על-פי שגם קודם המילה היה אברהם מרכבה לאלקות, מכל מקום, לא היה עדיין ראוי להוליד את יצחק, ורק כאשר הגיע לדרגת "והיה תמים"⁴, על-ידי המילה, אזי היתה יכולה להיות לידת יצחק.

ומזה מובן גם מעלת יצחק לגבי אברהם – שהרי בנוגע ללידת אברהם לא מצינו שהיה צריך להיות התנאי האמור, ואילו לידת יצחק – אפילו לאחרי כל המעלות הקודמות של אברהם – לא היתה יכולה להיות קודם שהגיע למעמד ומצב ד"והיה תמים".

ב. מהו הטעם שדווקא יצחק הוצרך להיוולד מטיפה קדושה?

ויש לבאר זה בהקדם ביאור החילוק בין אברהם ליצחק:

ענינו של אברהם הוא – המשכה מלמעלה למטה, וענינו של יצחק הוא – העלאה מלמטה למעלה⁵.

וכמבואר בריבוי מאמרי חסידות⁶ שעבודת אברהם היא "אהבה כמים" (אהבה להקב"ה שנמשלה למים), כמו שאומרים (בתפילת גשם) "זכור אב נמשך אחריך כמים", והרי טבע המים הוא לירד מלמעלה למטה⁷. ועבודת יצחק היא אהבה כרשפי אש, והרי טבע האש הוא שנמשך מלמטה למעלה.

החילוק שבין אברהם ליצחק היה לא רק בעבודתם בעצמם, אלא גם בעבודתם שפעלו בעולם: אברהם פעל בעולם שיומשך בו אלקות מלמעלה למטה, ויצחק פעל בעולם שהוא עצמו יתעלה, שיהיה כלי לאלקות – העלאה מלמטה למעלה.

וחילוק זה רואים גם באופני הנהגתם, כפי שהתורה מספרת לנו, כדלקמן.

ג. אברהם אבינו המשיך אלקות לכולם: בארץ כנען – כפי שהיתה קודם הבירור – וגם בארץ מצרים⁸, ועד שהמשיך אלקות גם לערביים שהיו משתחווים לאבק שעל גבי רגליהם⁹, שזוהי מדריגה הכי תחתונה, שכן, האדם נחלק לג' חלקים: ראש גוף ורגל. והרגל הוא האבר הכי תחתון. והאבק שעל גבי הרגל הוא למטה במדריגה גם מהרגל. והערביים היו במדריגה נמוכה כזו שהשתחוו לאבק שעל גבי רגליהם, היינו, שהשכל שבראש היה אצלם למטה מהאבק שעל גבי הרגלים¹⁰. ואף-על-פי-כן התעסק אברהם להמשיך אלקות גם אליהם, כמאמר חז"ל¹¹ על הפסוק¹² "ויקרא שם בשם ה' א-ל עולם", "אל תקרי ויקרא אלא ויקריא . . שהקריא לשמו של הקב"ה", היינו, שפעל אצלם שיכריזו "א-ל עולם".

וכשם שעניין עבודת אברהם היה המשכה, כמו כן היו גם הדרך והכלים לזה באופן של המשכה – כמסופר בדברי רז"ל¹³ שהאופן שדרכו פעל אברהם הכרת אלקות בעולם היה על-ידי הכנסת אורחים: אברהם הכניס אורחים במדבר, ונתן להם כל צרכיהם, ואחר כך כשעמדו להודות לו, אמר להם: ברכו למי שאכלתם משלו; הודו ברכו ושבחו למי שאמר והיה העולם.

ד. ענינו של יצחק היה – כאמור – העלאה מלמטה למעלה. ולכן לא היתה לו שייכות למצרים ולחוץ לארץ בכלל, להיותו עולה תמימה¹⁴, וגם בהיותו בארץ-ישראל התעסק בחפירת בארות, שעניין זה מרמז על אופן גילוי אלקות בדרך העלאה, היינו, לגלות אלקות על-ידי העלאת המטה, כי מדריגתו של יצחק היא – הבדלה ("אָפּגעטראָגן") מהעולם, העלאה והסתלקות מלמטה למעלה.

וכשם שהוא בעצמו היה בבחינת העלאה, היתה גם פעולתו בעולם באופן כזה – לעשות מהעולם כלי (שנמשך) לאלקות.

חפירת בארות פירושה – לגלות ולהעלות את המים שנמצאים למטה באדמה. והיינו, לא לשפוך לשם מים חיים ממקום אחר, אלא לגלות את המים הנובעים שנמצאים שם גופא, שכן, האמת היא שנמצאים שם מים חיים, אלא שהם מכוסים בעפר, בוץ ואבנים, וכאשר מסירים את הכיסוי, אזי מתגלים המים חיים.

וענין זה מורה גם על העבודה הרוחנית: יש להסיר את כל הדברים המכסים ומסתירים, ולעשות את העולם כלי לאלקות – העלאה מלמטה למעלה, כמו המים חיים עצמם שנובעים מתתא לעילא.

ה. עבודתו של יצחק היתה באופן שלא זו בלבד שלא התחשב בניגוד של העניינים שמכסים את המים חיים, אלא יתירה מזה: הוא לא התחשב גם עם המנגדים שמפריעים לחפור את הבארות.

התורה מספרת שכאשר עבדי יצחק חפרו ומצאו באר מים חיים, ובאו רועי אבימלך וגירשום באמרם "לנו המים"¹⁵, ששייכים לפלשתים – שהמשמעות הפנימית שבזה היא שהחיות והחמימות ("די לעבעדיקייט און ווארעמקייט") שבקושי הצליחו לחפור ולגלות, נלקחת לקליפת פלשתים (שענינה "מבוי המפולש")¹⁶ – לא התפעל יצחק וציוה להמשיך לחפור. וכאשר נטלו גם את הבאר השני, חפר באר שלישי, עד שהגיע למעמד ומצב של "רחובות" (הרחבה), "הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ"¹⁷.

ו. על-פי שכל לא היה מקום לא להתפעל מאבימלך, בשעה שיושב על כסא מלכותו, ומפריע לחפור את הבארות של קדושה, וגם הבארות שחפרו מתוך מאמץ הכי גדול, נוטלם אבימלך לעצמו.

אבל יצחק לא התחשב עם חשבונות של שכל; הוא ידע שענינו הוא לגלות מים חיים, ועבודה זו עשה במסירת נפש.

עבודה זו לעשות מהעולם כלי לאלקות – מגעת בבלי גבול האמיתי של אין סוף ברוך הוא, כיוון שעל-ידה נשלמת תכלית הכוונה¹⁸. וכמבואר בטעם השם יצחק – על שם "צחוק עשה לי אלקים"¹⁹ – שבירור וזיכוך העניינים המסתירים, שנלקחים משם אלקים בגימטריא "הטבע"²⁰ – דווקא עניין זה מעורר את הצחוק ותענוג שלמעלה²¹.

ז. על-פי זה יובן הטעם שיצחק היה צריך להיוולד מטיפה קדושה דווקא:

מדריגתו של אברהם מצד עצמו היא – אצילות, דהיינו, אלקות בהגבלה, ועל-ידי קיום מצוות מילה הגיע לתמימות – "היה תמים" – שזהו עניין האלקות שלמעלה מאצילות²².

ועניין זה עורר אצל יצחק, שעבודתו תהיה ללא הגבלות כלל, אפילו לא הגבלות של שכל דקדושה²³.

ח. ההוראה מזה:

אברהם ויצחק נקראים אבות של כל אחד מישראל. ולכן, אצל כל אחד מישראל צריכים להיות ב' אופני עבודה: עבודת אברהם ועבודת יצחק.

כאשר יהודי עוסק בתורה, תפילה, וקיום המצוות, נמצא הוא בד' אמות של אור, ואין לו עסק עם העולם. עניין זה הוא לא רק בשעה שעוסק בב' הקווים של תורה ועבודה, אלא אפילו בשעה שעוסק בקו גמילות חסדים, שהוא עניין קיום המצוות שצריך לעשות בדברים גשמיים, הרי גם אז עסוק הוא בקיום רצון העליון (רצונו של הקב"ה), אלא שממשיך את רצונו של הקב"ה גם בגשמיות, אבל הוא עצמו אין לו עסק עם הגשמי עצמו, וכל-שכן לא עם מנגד, ואפילו לא עם עניין שמכסה ומסתיר על אלקות.

ובכן, גם כאשר נמצאים בדרגא כזו, צריך לידע שעדיין אין זה התכלית של עבודת השם; זוהי רק העבודה של אברהם, וצריכים לעסוק גם בעבודה של יצחק.

צריכים לעסוק גם עם אלה שמבחוץ לא רואים אצלם מלבד אבנים ובוץ שמכסים על המים חיים, ואפילו עם אלה שנראה שהם מנגדים על אלקות, כלומר, עם אלה שבחיצוניות שקועים הם באיסורים במזיד ולהכעיס²⁴ – גם עימהם צריכים להתעסק לחפור בתוכם, ולהסיר מהם את הדברים המסתירים, עד שיגיעו ("ביז מ'וועט זיך דערגראָבן") למים חיים שנמצאים אצלם בפנימיותם, ויגלו אותם בגילוי.

ועדיין יכולים לטעון: כיוון שכבר ניסה לחפור פעם אחת, ועוד פעם, ולא זו בלבד שאינו רואה תועלת, אלא אדרבא, הפלשתים נטלו את הבארות, ואם כן, איזה מקום יש על-פי שכל להמשיך ולחפור²⁵?

והמענה על זה: "אשר קדש ידיד מבטן כו' וצאצאיו כו'". העבודה של יצחק ובניו צריכה להיות ללא חשבונות. זה שעד עתה לא הצליח – שייך לחשבונות של הקב"ה, ו"בהדי כבשי דרחמנא למה לך"²⁶; מה שנוגע אליו הוא – שהוא חייב לחפור ולחפור, עד שיגיע למים חיים, וסוף סוף יגיע למעמד ומצב ד"הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ"²⁷.

ט. ובפרטיות יותר:

אנו כולנו – החל מיצחק עליו נאמר "אשר קדש ידיד מבטן כו' וצאצאיו כו'" – שזכינו להיוולד לאחרי נתינת מצוות מילה, והעיקר, לאחרי מתן-תורה²⁸, שפעל ביטול כללי בכללות העולמות, שלכן, מזמן מתן תורה יכולים לקיים מצווה בדבר גשמי באופן שגם לאחר גמר קיום המצווה נשארת קדושה בדבר הגשמי²⁹ – צריכים אנו להתייגע ולהתעסק עם כל יהודי, ועם כל עניני העולם.

כלומר: אסור ליהודי להסתפק בעבודתו בזמן שעוסק בתפילה, בלימוד התורה ובקיום המצוות, ולחשוב שלאחרי כן הרי הוא בן-חורין, ויכול להתנהג – להבדיל – ככל הגויים³⁰;

עליו לדעת שעד עתה עבד עבודה שהיא בדרכו של אברהם, בדרך מלמעלה למטה, אשר, בעבודה זו גופא ישנם ג' חלוקות³¹: תורה, עבודה זו תפילה³², וגמילות חסדים שהיא כללות המצוות³³, אבל בכללות הרי זו עבודה בדרך מלמעלה למטה,

ולאחרי כן מתחילה עבודתו האמיתית – לצאת לעולם, שבו ישנם עניני הרשות וגם עניינים האסורים, ובזה צריכה להיות העבודה: בנוגע לעניינים האסורים – לבטלם, ובנוגע לענייני הרשות – להעלותם לקדושה, שבזה דווקא מתחילה עבודתו במילוי הכוונה העיקרית שבשבילה נברא, וזוהי הכוונה שבגללה ניתנה לאברהם אבינו מצוות מילה, שעל-ידה יבוא למעלת התמימות, "היה תמים", כדי שיהא יצחק נולד מטיפה קדושה, ויעבוד עבודתו בחפירת הבארות באופן שאפילו לאחרי "עשק" ו"שטנה" ימשיך ויחפור את הבאר ששמה "רחובות".

ועל אחת כמה וכמה שנדרש מכל יהודי "ואהבת לרעך כמוך"³⁴, להתעסק ולפעול על יהודים נוספים,

ולא עוד אלא שגם כאשר ניסה פעם אחת והצליח לעורר אצלו עניין של חיות והתלהבות ("אַ קאָך און אַ ברען"), אזי בא המלך של אותה מדינה ונטל את החיות וההתלהבות והשתמש בהם עבור העניינים שלו, וכן אירע גם כאשר ניסה בפעם השנייה, כפי שהיה בשני הבארות "עשק" ו"שטנה" – אין לו להתפעל מזה, אלא צריך להמשיך בעבודה זו,

וכל זה – לפי ש"קידש ידיד מבטן": אנו נולדנו מטיפה קדושה כדי שנוכל להגיע למעלה מאצילות, היינו, להמשיך אלקות כפי שמתגלה ללא עניינים של העלמות והסתרים מדידות והגבלות, ולכן, צריך גם יהודי מצדו לעבוד עבודתו ללא העלמות והסתרים מדידות והגבלות, אפילו לא המדידה וההגבלה של שכלו, שלכן צריך לעבוד עבודתו גם כאשר על-פי שכל אין לזה מקום כלל, שהרי כבר התעסק עם יהודי והתייגע לחפור ולגלות אצלו את המים חיים, והלה הלך ומסר את המים חיים – רחמנא ליצלן – לאבימלך מלך גרר בארץ פלשתים; הוא התייגע וחפר וגילה אצלו עניין של חיות, והלה ניצל זאת עבור עניין לא טוב, ואף-על-פי-כן עליו להמשיך ולנסות עוד פעם.

י. וכן הוא בכללות העבודה של בני-ישראל:

בני-ישראל ניסו ובנו בית מקדש ראשון, ואף-על-פי-כן, העולם לא היה עדיין מסוגל לקבל ולקלוט זאת, ולכן היה קיומו בהגבלה – ארבע מאות ועשר שנה, ואחר כך חרב.

ולאחרי כן – לאחרי גלות קטנה של שבעים שנה, גלות בבל – ניגשו בני-ישראל עוד פעם ובנו מקדש, "ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם"³⁵, על מנת לעשות לו יתברך דירה בתחתונים³⁶, ואכן היה בית המקדש השני באופן ש"גדול . . כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון"³⁷, שעמד עשר שנים יותר מבית ראשון³⁸, אבל גם הוא היה בהגבלה, ולאחרי ארבע מאות ועשרים שנה נחרב.

וכל זה הוא מפני שבזמן בית ראשון ושני עדיין לא היה העולם יכול לקבל הגילוי דעצמות ומהות כפי שיהיה לעתיד לבוא – לא כפי שהיה במתן-תורה, שהמטה נשאר במעמדו ומצבו, אלא כפי שיהיה לעתיד לבוא – שהמטה יהיה כלי לאלקות באופן שהכלי נעשה מאוחד עם האור, שלכן, "לעתיד לבוא אם אדם הולך ללקוט תאנה בשבת, היא צווחת ואומרת שבת היום"³⁹.

ובעניין זה היא תכלית העבודה והיגיעה של בני-ישראל בזמן הגלות – לפעול את ההכנה, ויתירה מזה, לא רק הכנה בלבד, אלא גם ההליכה בדרך המובילה מבית ראשון ובית שני שלא היה להם קיום, לבית השלישי, שיהיה בנין לעד ולעולמי עולמים – כמו שכתב הרמב"ן⁴⁰ שבית ראשון ובית שני הם כנגד ב' הבארות "עשק" ו"שטנה", ובית שלישי שיהיה בנין נצחי הוא כנגד הבאר השלישית שנקראת "רחובות", על שם "כי הרחיב ה' לנו", ועל-ידי מעשינו ועבודתינו בזמן הגלות⁴¹ הנה מיום ליום ומשעה לשעה הולכים ומתקרבים לכך.

ואיזו היא דרך העבודה שעל-ידה פועלים את המעמד ומצב דלעתיד לבוא? – הרי כיוון שלעתיד לבוא יאמרו ליצחק דווקא "כי אתה אבינו"⁴², צריכה להיות העבודה בדרכו של יצחק, אהבה כרשפי אש, עבודה שלמעלה ממדידה והגבלה של שכל וטעם ודעת, שלכן אינו שואל קושיות שכבר ניסה פעם אחת "ויקרא שם הבאר עשק", וניסה פעם שנייה "ויקרא שמה שטנה", אלא ממשיך בעבודתו בחפירת בארות – ביודעו שיש לו עסק עם יהודי שבודאי יש מעין מים חיים בנפשו פנימה, וסוף סוף יחפור ויגלה זאת, עד שאפילו מלך גרר יודה שבאר זו שייכת ליצחק [. .].

ולכן, אין לו להתיירא מכך שיתכן ויכול להיות שגם לאחרי שיתחיל להתעסק עם יהודי, ויתייגע לחפור עד שיגלה את חיותו, ואחר כך ייקח הלה את החיות וינצל אותה בצד השמאלי, ולאחרי זה ימשיך בעבודתו לחפור אצל עוד יהודי, וגם אז יקרה כנ"ל – כי סוף כל סוף בודאי יגיע למעמד ומצב ד"רחובות", והיינו, שעל-ידי העבודה "מן המיצר"⁴³, מתוך מיצר ומרירות, יבוא סוף כל סוף ל"מרחב"⁴³, שכן, מבלי הבט על מעמדו ומצבו של יהודי זה כפי שהיה עד עתה, חפר וגילה אצלו באר מים חיים, ואז קורא – יחד עם יהודי זה – את שם הבאר "רחובות", לשון רבים, על שם ש"הרחיב ה' לנו", שזכינו להאיר עוד חלק מעולם הזה הגשמי, ועל-ידי זה לקרב את המעמד ומצב של "יחלצון ידידך הושיעה ימינך וענני"⁴⁴ – לצאת מהצרה ומצוקה, ולראות את תשועת ה' כהרף עין⁴⁵, בביאת משיח צדקנו, במהרה בימינו.

(קטעים מהתוועדות י"ב תמוז ה'תשי"ד. 'תורת מנחם – התוועדויות' תשי"ד חלק ג' (יב) ע' 77-85)

_________________________

1)     מכאן עד סוס"ח – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר (באידיש), ונדפס בלקו"ש ח"א ע' 27 ואילך. במהדורה זו ניתוספו ע"י המו"ל עוד כמה ציוני מראה-מקומות, וכן כמה פרטים מהנחה בלתי מוגה (ע"פ סרט- הקלטה).

2)     ב"ר פמ"ו, ב.

3)     נוסח ברכת מילה – שבת קלז, ב. וראה פרש"י לך לך יז, יט.

4)     לך לך יז, א ובפרש"י.

5)     תו"א תולדות יז, ג. ובארוכה – תו"ח ר"פ תולדות.

6)     תו"ח שם. סה"מ תש"ד ע' 93. וראה גם ספר הערכים חב"ד (כרך א) ערך אהבת ה' – כמים וכרשפי אש ס"ב (ע' תקלא ואילך). וש"נ.

7)     תענית ז, א. וראה תניא ח"א פ"ד. אגה"ק רסי"ב.

8)     עליהם נאמר (אחרי יח, ב ובפרש"י) "כמעשה ארץ מצרים גו' וכמעשה ארץ כנען גו' לא תעשו", "מגיד שמעשיהם של מצריים ושל כנעניים מקולקלים מכל האומות" (מהנחה בלתי מוגה).

9)     ב"מ פו, ב. הובא בפרש"י עה"ת וירא יח, ד.

10)   כלומר: לא זו בלבד שהראש אינו נמצא אצלם באופן נעלה, אלא אדרבה – שהוא למטה מהלב, ולמטה מהרגלים, ויתירה מזה, שהיו אומה שפלה כל כך שהחשיבו את השכל – הראש – למטה מהאבק שע"ג רגליהם, שזהו"ע ההשתחוואה שמורה על הביטול (ראה לקו"ת ברכה צז, ד ואילך. ובכ"מ), היינו, שהראש הוא למטה במדריגה מהאבק שע"ג רגליהם (מהנחה בלתי מוגה).

11)   סוטה יו"ד, סע"א ואילך.

12)   וירא כא, לג.

13)   סוטה שם. ב"ר פמ"ט, ד.

14)   ב"ר פס"ד, ג. הובא בפרש"י עה"ת תולדות כה, כו. כו, ב.

15)   תולדות כו, כ.

16)   תו"א בשלח סא, ג. תו"ח תולדות קמג, ג ואילך.

17)   שם, כב.

18)   תו"א תולדות יז, ג. תו"ח שם קמה, ד ואילך.

19)   וירא כא, ו.

20)   תניא שעהיוה"א רפ"ו. וראה בהנסמן בסה"מ מלוקט ח"ג ע' ריג הערה 22.

21)   תו"א שם יח, א. תו"ח שם קמו, א ואילך.

22)   ראה תו"א ס"פ לך לך – סוף ד"ה בעצם היום הזה. תורת חיים שם.

23)   ראה תו"א ר"פ תולדות. תורת חיים שם.

24)   והיינו, שנקודת היהדות שבו מכוסה בדבר המנגד – שמושקע בחומריות, ויתירה מזה, שמושקע בענינים שהם היפך מצוות הוי', והיינו, שאלה אשר לא תעשינה, עושה אותם רח"ל, ואלה שצריך לעשותם, אינו רוצה לעשותם, ועוד נדמה לו שזהו במזיד (מהנחה בלתי מוגה).

25)   "מה לי ולכל העבודה הזאת" – טוען הוא – בשעה שיכולני להתעסק עם אהבה הנמשכת כמים, היינו, לדבק להקב"ה יהודים כאלה שמניחים להתעסק עמהם ע"י ענינים של קירוב;

אבל לילך למקום כזה, או לעסוק עם אנשים כאלה שמנהלים מלחמה נגדי, ואין מניחים לי למצוא ולעורר אצלם את נקודת היהדות, וגם לאחרי שהנני מוצא אצלם ענין של חיות והתלהבות, צועקים הם "לנו המים", ומנצלים את החיות וההתלהבות בענינים של "פלשתים" – מה לי לילך שם ולחפור באר שלישית, לאחרי שנטלו ממני את הבאר הראשונה, שלכן הוצרכתי לקרוא שמה "עשק", ונטלו ממני גם את הבאר השני', שלכן הוצרכתי לקרוא שמה "שטנה",

וא"כ, מה יש לי לנסות פעם שלישית – באותה מדינה, ובשעה שאותו מלך יושב על כסאו?! (מהנחה בלתי מוגה).

26)   ברכות יו"ד, סע"א.

27)   שכל העמים יעבדוהו שכם אחד (רמב"ן תולדות כו, כ).

28)   ראה פיה"מ להרמב"ם חולין ספ"ז.

29)   ראה לקו"ש ח"ח ע' 58 ואילך. חט"ז ע' 212 ואילך. וש"נ.

30)   לשון הכתוב – יחזקאל כה, ח.

31)   אבות פ"א מ"ב.

32)   ראה פי' רבינו יונה שם.

33)   ראה לקו"ת ראה כג, ג.

34)   קדושים יט, יח.

35)   תרומה כה, ח.

36)   ראה תנחומא בחוקותי ג. נשא טז. ב"ר ספ"ג. במדב"ר פי"ג,ו. תניא רפל"ו. ובכ"מ.

37)   חגי ב, ט.

38)   פרש"י עה"פ (מב"ב ג, סע"א ואילך).

39)   מדרש תהלים (שו"ט) עג בסוף. יל"ש ירמי' רמז שטו בסופו.

40)   שבהערה 27.

41)   ראה תניא רפל"ז.

42)   ישעי' סג, טז. וראה שבת פט, ב. תו"א ותו"ח שבהערה 18.

43)   תהלים קיח, ה.

44)   שם ס, ז. וראה לעיל בהמאמר (ב'תורת מנחם התוועדיות' תשי"ד חלק ג' ע' 63 ואילך).

45)   ראה בהמצויין בנרות שבת (ירושלים תש"ה) כרך ג' ע' מב; נא; סו. מנחה ליהודה (ירושלים תש"י) ע' 27-8.

 משיח וגאולה בפרשה

"מלחמת בית דוד" בדרכי נועם ושלום

אשרי מי שבא לעתיד לבוא ופנימיות התורה בידו

חידושו של אדמו"ר מהורש"ב ביסודה של ישיבת תומכי תמימים – "חיילי בית דוד" – שלימוד תורת החסידות "רזין דרזין" שבתורה, עד לעניינים שב"רזין" גופא הם באופן הכי מכוסה והכי נעלם, בחינת היחידה שבתורה, יומשך גם בנגלה, עד ללימוד נגלה דתורה, ובאופן שפועל ומשפיע חיות בעבודת התפלה כו'.

ובפרטיות יותר שלימוד תורת החסידות בחינת ה"תענוג" שבתורה חודר בכל מציאות האדם עד לעקב שברגל, על דרך ובדוגמת השמן (תענוג) שמפעפע בכל דבר. ויתירה מזה – "יפוצו מעינותיך חוצה", שהמעיינות עצמם באים באופן של הפצה גם במקום החוצה.

[. .] ובפרט על-פי הידוע שעיקר לימוד פנימיות התורה יהיה לאחר ביאת משיח צדקנו, כמו שכתוב "ישקני מנשיקות פיהו", "לבאר להם סוד טעמיה ומסתר צפונותיה", ועד כדי כך שכל הגילויים דעתה אינם אלא עד לבחינת חיצוניות עתיק, ולעתיד לבוא יהיה גילוי בחינת פנימיות עתיק, ובמילא, העילוי שיתוסף בלימוד פנימיות התורה לאחרי ביאת משיח צדקנו הוא שלא בערך לגמרי כמו העילוי של פנימיות עתיק לגבי חיצוניות עתיק!

וביחד עם זה, צריך להיות לימוד פנימיות התורה בזמן הזה, שעל-ידי זה זוכים ללימוד פנימיות התורה לעתיד לבוא, על דרך המבואר בחסידות בפירוש מאמר רז"ל "אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו", ש"על-ידי לימוד גופי התורה בעולם הזה משיג בגן-עדן מהות ממש מהפנימיות כו'", ומזה מובן גם שצריכה להיות ההכנה בלימוד פנימיות התורה בעולם הזה, כדי לזכות ללימוד פנימיות התורה לעתיד לבוא.

בדורנו שייכים הכול ללימוד פנימיות התורה

[. .] ליתר ביאור: גם לימוד פנימיות התורה שייך לכל אחד ואחד מישראל – שייכות שמתבטאת לא רק בכך שמקבל בירושה כל התורה כולה, כמו שכתוב "תורה ציוה לנו משה מורשה קהילת יעקב", אלא שייכות שצריכה להתבטא גם בלימוד באופן של הבנה והשגה כפסק דין רבינו הזקן בהלכות תלמוד תורה ש"כל נפש צריכה לתיקונה לעסוק בפרד"ס . . הן בפשטי ההלכות הן ברמזים ודרשות וסודות . . זהו תיקון שלימותה כו'", ולכן אינו יכול לצאת ידי חובתו בלימודו של אחר, מכיוון שהדבר נוגע לשלימות נשמתו.

ובפרט בדורנו זה – לאחרי השיחה הידועה של אדמו"ר מהורש"ב אודות עבודת "חיילי בית דוד" ובפרט לאחר הביאור וההסבר של בנו וממלא מקומו, כ"ק מורי וחמי אדמו"ר נשיא דורנו, שזיכה ונתן כוח לכל אחד ואחד מאתנו, בתוככי כלל ישראל, להצטרף לעבודתם של חיילי בית דוד, לעסוק בהפצת המעיינות חוצה,

הן אלה שלמדו בעצמם בתומכי תמימים, והן אלה שלמדו אצל מי שלמד בתומכי תמימים, ואפילו אלה שראו מי שלמד בתומכי תמימים, שהרי אצל יהודי להיותו למעלה מכל הגבלה כו', פועלת גם ראיה בלבד –

הרי בודאי שכל אחד ואחד יכול וצריך ללמוד פנימיות התורה, ולעסוק בהפצת המעיינות חוצה, ובסגנון האמור – "מלחמת בית דוד", אבל בדרכי נועם ודרכי שלום, ומתוך מנוחה (כל מלאכתך עשויה) ותענוג, על-ידי גילוי והפצת פנימיות התורה, בחינת התענוג שבתורה, הקשור עם בחינת התענוג שבאדם, והעיקר – שעל-ידי זה פועלים ביאת דוד מלכא משיחא.

(משיחת הושענא רבה תשמ"ח. התוועדויות תשמ"ח חלק א' עמ' 291-293)

 ניצוצי רבי

עוד על "מבצע תפילין"

כיצד מגיעה מצוה אחת אל אנשים רבים ודורי דורות? * המכתב טבול-השמן ששמר עמו הרבי לאורך זמן... * תבע חד-משמעית להשתתף ב'מבצע תפילין' בגוף ובפועל! * דרש לקבל דיווח מלא על מדת היענותם של אנ"ש * הירתמות נלהבת של אנ"ש בכפר-חב"ד וירושלים, וימים ארוכים של פעילות במשמרות בכותל המערבי * קטעים מאלפים מדו"ח שנשלח אל הרבי באותם ימים

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

דוגמה למצווה נצחית

באחת משיחותיו (שבת-קודש פרשת ראה תש"מ – שיחות קודש תש"מ כרך ג' עמ' 927) ביאר הרבי כיצד בא לביטוי עניין הנצחיות במצוה מוגבלת? – והסביר, כי מצות תפילין יכולה לשמש דוגמה לכך:

כאשר יהודי משפיע על עמיתו להניח תפילין כדבעי, לפי כל דקדוקי ההלכה, בעקבות כך מתלהב המושפע כל-כך ומתוך להט ודביקות מחליט לפעול גם הוא בעצמו על אחרים שיניחו הם תפילין כדבעי. על-אחת-כמה-וכמה כאשר הוא משפיע על ידידו הטוב, וגם ילדיו ונכדיו [=של הידיד] הופכים ל"מניחי תפילין" – לא רק בעצמם אלא אף עם יהודים נוספים, וכן הלאה בבחינת "טופח על מנת להטפיח".

נמצא, שגם בקיום מצוה מוגבלת לכאורה של תפילין, קיים ענין הנצחיות, משום שהייתה כאן פעולה נושאת פירות ופירי פירות עד סוף כל הדורות.

וטובל בשמן... מכתבו

במוסף התורני של עיתון 'המבשר' (כ"ז תמוז תשע"ד עמ' יט) הביא הרה"ח ר' שמעון טיקוצקי את הסיפור הבא:

שנה אחת בל"ג בעומר כאשר ראה החסיד המופלא רבי יהודה לייב גלויברמן ז"ל מדמויות ההוד של חסידי קרלין בירושלים, את פעילות הקירוב ומבצעי התפילין של חסידי חב"ד במירון, ישב ר' לייבקה וכתב מכתב נרגש אל הרבי מליובאוויטש, בו העלה על נס את מעשיהם של חסידיו.

כשסיים לכתוב טבל את המכתב בשמן של ההדלקה במירון לחביבותא דמילתא, ואף ציין זאת במכתבו לרבי.

הרבי מליובאוויטש נהנה מאד מהמכתב המקורי ואף שיגר בחזרה איגרת תשובה ארוכה... כעבור שנים רבות כשביקר בנו החסיד ר' נח גלויברמן ז"ל בארצות הברית ונכנס להיכלו של הרבי בקראון-הייטס, אמר לו הרבי כי המכתב ההוא של אביו שמור אצלו עד היום במקום מיוחד...

מי השתתף בגופו?!

בשלהי חודש סיון תשכ"ז נתקבל מברק הרבי לצעירי-אגודת-חב"ד בירושלים, בו נאמר (אגרות-קודש כרך כד עמ' שנח – בשולי-הגיליון):

הנעשה מצא"ח ואנ"ש דירושלים משהו במבצע תפילין? כמה אנשים מירושלים התעסקו בזה, וכמה שעות הקדישו לזה כולם ביחד?... ושמות המשתתפים – במכתב דחוף...

לאחר מכן ביאר הרבי (במכתב) כי אחת ממטרות המברק הייתה: "לידע מי השתתף בזה בטרחא בגופו בפועל ממש...".

מכתב צא"ח בירושלים אל אנ"ש בעיר.

ההבהרה במכתב באה בתגובה לדין-וחשבון הבא לקמן, אותו שיגר בב' תמוז תשכ"ז הרה"ח ר' טוביה שי' בלוי ל"מזכירות כ"ק אדמו"ר שליט"א":

"המברק על-דבר מבצע תפילין בא לידי רק ביום א' אחר-הצהרים (אתמול)... וזה המענה המפורט:

"ביום א, כ"ה אייר, עם התקבל בכפר חב"ד המברק ע"ד מבצע תפילין – התקשר אלי טלפונית – הר"י לייבוב, ומסר את לשונו. דובר בינינו על-דבר דרכים שונות לפרסום כללי של העניין (ברדיו ובעיתונות), בינתיים התקשרתי בשרשרת שיחות טלפוניות עם כמה-וכמה מאנ"ש, ובמיוחד מבין אלו השייכים לצבא, ומסרתי את תוכן המברק בהמרצה לפעול בנידון...

"ואכן כבר בימי המלחמה התעסקו כמה-וכמה מאנ"ש... במבצע זה. מכך ידועים כרגע ר' שמואל שניאורסון, הצוות בבית-ספר חב"ד אזבסטונים (עם צעירי השכונה שהתאספו במקלט בית-הספר), ר' נפתלי ראטה [=רוט], התמימים מתלמידי ישיבת תורת-אמת – שהתעסקו בעיקר עם אנשי הצבא בעמדות הקרובות לישיבה. כן אלו מבין אנ"ש שהיו בצבא... מזה ידועים כרגע: ר' אליהו פרץ זילברשטרום, ר' בן-ציון שינברגר, דב רבינוביץ, ר' שלמה קירש (שהיה במחנה בסביבת ירושלים), ומר אלישע לוי.

"בימים הראשונים לאחר שוך המלחמה נשלחו על ידי צא"ח קבוצה של תלמידי תורת אמת ותלמידי תומכי-תמימים ליובאוויטש כפר חב"ד ירושלמים (שחזרו הביתה) – למחנות צבא. עוררתי בשיחות אישיות רבים מאנ"ש והצעירים ואחרים שימשיכו לעסוק במבצע תפילין, ובמיוחד עורר את אנ"ש ר' שמואל שניאורסון, שביוזמת הנ"ל מסרנו להדפסה כרוז בשם 'מבצע תפילין נמשך', שנדפס לפני חג השבועות והודבק ברחובות ירושלים מטעם צא"ח (טופס הכרוז הנ"ל נשלח בשעתו לכ"ק אדמו"ר שליט"א). כל זה היה לפני שנודעה כאן שיחת כ"ק אדמו"ר שליט"א בדבר המשך מבצע תפילין.

"כשנודעה שיחת הקודש הנ"ל, הבאנו את תוכנה בשיחות מכוונות עם אנ"ש להוסיף במרץ ולהמשיך לעסוק כל אחד בסביבתו בעניין זה. מובן שאלו שנשארו בצבא המשיכו גם הם בין חבריהם... נוסף עליהם ר' שמעון אליטוב (שגוייס לצבא אחרי המלחמה)... ר' שמואל שס"ן ור' יעקב צירקוס עסקו במרץ... ר' שלמה קירש...".

ארבע-עשרה שעות בכותל!

וממשיך הרב בלוי:

"כמה-וכמה מאנ"ש שהזדמנו לכותל המערבי – ניצלו זמנם להנחת תפילין עם אחרים. האיגרת של צא"ח בארץ-הקודש לחיילים בדבר תפילין (שנדפסה עוד לפני פרוץ המלחמה), הופצה בין חיילים בירושלים (בדרכים שונות) במאות טפסים. הוכן בירושלים מכתב, תחת שם צא"ח באה"ק, אל ראשי הישיבות באה"ק ותוכנו על-דבר מבצע תפילין (טופס המכתב נשלח בשעתו לכ"ק אדמו"ר שליט"א). המכתב נשלח מירושלים אל למעלה מעשרים ישיבות (בצירוף מכתב כ"ק אדמו"ר שליט"א מיום ה' סיון). המודעה הגדולה של צא"ח באה"ק ע"ד מבצע תפילין – נוסח כאן, נדפס כאן (על ידינו) והופץ מכאן לאה"ק (ובירושלים הודבק גם בחוצות ירושלים).

"ביום י"ב סיון נשלח מכפר חב"ד ר' ישראל קאק לשם הנחת תפילין על יד הכותל, ונתבקשתי מהר"י לייבוב לדאוג שיצטרפו אליו צעירים מירושלים, וכן לדאוג לאש"ל עבורו... במשך הזמן, למעלה משבועיים, ביקרו יום יום כ-4-5 מאנ"ש בכפר חב"ד ועמדו ליד הכותל במבצע תפילין (כל יום למעלה מ-8 שעות). במשך הזמן הצטרפו כמה מאנ"ש בירושלים למבצע זה (זכורים כרגע ר' יעקב צירקוס ור' שלמה ויסברג). כל משך זמן זה היתה דאגת הסידורים הטכניים שבזה (אש"ל, והספקת צרכים שונים למבצע) – על צא"ח בירושלים.

"במשך כל הזמן היתה השתדלות גדולה מאוד בשלטונות הצבא ואחרים על-דבר רישיון להתקרבות מכונית אל הכותל המערבי, שאז יתאפשר להביא לשם סוכה מיטלטלת וכן אנשים שיתנדבו לשעות ושאר צרכים. בהשתדלות זו עזרו לי גם הרב עזריאל-זעליג סלונים והרב חנוך גליצנשטיין... בינתיים הגיע מברק כ"ק אדמו"ר שליט"א על-דבר הסוכה וכו'... יצויינו כאן התמימים שמואל שטרן ויעקב אייזנבך (מ'תורת אמת') שטיפלו כמה ימים בהכנת האוכל למבקרי הכותל מכפר חב"ד.

"בד בבד התחלנו לפעול בין אנ"ש בירושלים להביא לידי אפשרות שאנשי כפר חב"ד לא יצטרכו לבוא לצורך זה. פרסמנו מודעות בבתי-כנסת אנ"ש בירושלים וגם עוררנו בדרכים אחרות (בין השאר יצויין שהרע"ז סלונים נאם על כך בליל ש"ק פ' קרח בביהכנ"ס שכון חב"ד)... ניסחתי מכתבים לאנ"ש... בצירוף גלויה שבה יענה כל אחד...

"בשבת-קודש פרשת חוקת שבתו בירושלים הר"י ליבוב והר"י [יצחק] גנזבורג שהלהיבו אנ"ש על נושא זה בשכון חב"ד, בבית-הכנסת מאה שערים ובבית הכנסת ב"תורת אמת" (הבעלי-בתים). מובן שאנחנו סידרנו עבורם את שהותם כאן וליווינו אותם וכו'. נבחר מטה למבצע תפילין על-יד הכותל, בהרכב: בלוי, ר' דוב ולס, ור' בן ציון שינברגר. וסודר שמיום זה (אתמול) יפסיקו לבוא מכפר חב"ד והתורנות תהיה מאנ"ש דירושלים. מובן שקבלת המברק אתמול המריצה פי כמה להיענות אנ"ש. מכפר חב"ד נשאר כאן ר' אהרן זבורובסקי, הנמצא כאן בקביעות ועומד כל היום ליד הכותל. כיון שמדובר באנ"ש מירושלים סודרה התורנות בהיקף זמן יותר גדול (היינו כ-14 שעות ביום במקום למעלה מ-8 מקודם).

"מצורפת בזה טבלת ההתחייבויות של אנ"ש שסידרנו עד עכשיו. מובן שההתחייבויות של הזמנים שעד רגע זה – קויימו ברוך-ה' (אלו שלא קוימו נמחקו מהטבלה). אנו ממשיכים שלושתנו – להשתדל ולהתאמץ להשיג 4-5 אנ"ש לכל משמרת, ולשם כך אנו מבקרים בבתים ומשוחחים טלפונית ועושים פעולות המרצה שונות.

"תחלה היתה תחבורה מירושלים על-ידי מכונית תלמוד-תורה שכון חב"ד שנשכרה לצורך זה בתשלום, אך החל מהיום בבוקר הועמדה לרשותנו המכונית של צא"ח בארץ-הקודש (נוהג בהתנדבות הת' יעקב ברגמן)".

עד כאן מתוך הדו"ח המרשים.

שיבוץ אנ"ש ופעילות נמרצת

הוכנו, אפוא, שתי טבלאות: לוח שיבוץ למבצע תפילין לפי חלוקה לחמש משמרות, שבו כל אחד רשם את עצמו, ולאחר הביצוע בפועל הוכנה טבלה נוספת ובה הופיעו אלה שאכן עמדו במשימה.

טבלאות אלו שוגרו למזכירות הרבי, ובהמשך פורסמו גם בין אנ"ש רשימות המשתתפים (לאחר הביצוע, כנ"ל).

גם ב"דין-וחשבון על הנעשה והנשמע בצעירי-אגודת-חב"ד ירושלים-תבנה-ותכונן בתקופה: א' אלול תשכ"ז – זאת חנוכה תשכ"ח", מוקדשים סעיפים אחדים ל'מבצע תפילין'. להלן פרטים מסוימים שדלינו משם:

"א. מבצע תפילין על יד הכותל המערבי מתנהל ברוך-ה' בסדר מסודר. כמעט לא הייתה שעה ביום בה לא היה צוות על-יד הכותל, לפחות של אחד או שניים, ובהזדמנויות רבות עד 6-7 פעילים, בהתאם לרשימות הנערכות שבוע-שבוע. מספר רב של מבקרים זוכו בעזרת-ה', וכמעט תמיד ישנה עבודה לצוותות שלנו. במיוחד גדל מספר המבקרים בתקופות החגים ובימי החנוכה. יצוין שהמשמרות מתקיימות גם בימי הגשמים, למרות שעדיין לא הותקנה סככה מתאימה – על אף השתדלויותינו.

"מבין פעילי ומארגני המבצע יש לציין במיוחד את [-הגאון החסיד] הרב משה ובר – שנכנס לפעילות הגיוס [=של המתנדבים] והארגון החל מחדש תשרי – ור' דוב ולס, המרכז את גיוס הצוותים...

"ב. בתקופה הנידונה נשלחו על-ידינו למעלה מ-50 זוגות תפילין לאלה שהבטיחו להתחיל בהנחת תפילין יום יום, או שהתפילין שלהם נמצאו פסולים, תמורת תשלום חלקי, סמלי או אף חינם לפעמים. כן קוימו בדיקות תפילין באמצעותנו.

"כו. ביום א, כ"ז כסלו, נתקבלה מכפר חב"ד הידיעה על מברק כ"ק אדמו"ר שליט"א לליבוב-גנזבורג.

"בפעילות נמרצת (בה נטלו חלק: ר' משה ובר, ר' חנוך גליצנשטיין, ר' טובי' בלוי, ר' דוב ולס, ר' ב"צ שיינברגר) – נמסרה ההודעה באופן דחוף לחלק גדול מאנ"ש, שהתגייסו מיד לתוספת פעולה במבצע תפילין. שלש רשימות של הנענים הועברו טלגרפית לכ"ק אדמו"ר שליט"א".

מסר ודיווח חוזר לרבי

בחוזר ששוכפל מטעם "צעירי אגודת חב"ד סניף ירושלים" בתאריך כ"ט בכסלו תשכ"ח ומופנה "לאנ"ש וידידינו שיחי'" נאמר:

"הוראת אד"ש [אדמו"ר שליט"א] בהתוועדות י"ט כסלו לנצל ימי החנוכה במיוחד במצות הנחת תפילין. ההוראה היום ערב שבת – לפרסם בכל העולם שיפרסמו זה בש"ק מברכים, חנוכה, ראש חודש וזאת חנוכה. להודיע לאד"ש ליום חמישי דחנוכה וכו' שמות המקבלים על עצמם לפעול בזה בימים אלה בתוספת מרץ. להודיע זה לכל אנ"ש".

"בהתאם לאמור, על כ"א מאנ"ש להודיע מיד על נכונותו כנ"ל ל:

"הר"מ ובר, הרא"ח גליצנשטיין, הר"ט בלוי, הר"ד ולס.

"מדי ערב מערבי החנוכה, נשלח בעזהי"ת את רשימת המקבלים על עצמם כנ"ל, לכ"ק אדמו"ר שליט"א.

"בברכת הצלחה,

"ההנהלה".

רשימה אחת מתוך רבות – מתנדבים שעסקו במבצע תפילין ליד הכותל המערבי [וקבר רחל] באחד השבועות.

 ממעייני החסידות

פרשת וירא

וירא אליו ה' (יח,א)

כשהיה אדמו"ר הרש"ב ילד קטן, נכנס פעם לזקנו, אדמו"ר הצמח-צדק, בשבת פרשת וירא, והתחיל לבכות, באמרו: מדוע נראה ה' אל אברהם אבינו ולנו אינו נראה? ענה הצמח-צדק: כשיהודי, צדיק, בן תשעים ותשע שנה , מחליט, שעליו למול את עצמו – ראוי וכדאי הוא שיתגלה אליו ה'.

(היום יום ט' במרחשוון)

* * *

יש לשאול, הרי גם בפרשה הקודמת נאמר "וירא ה' אל אברם" (יב, ז. יא), ומדוע לא שאל הילד על אותו 'וירא'.

יש לומר, שה'וירא' שבפרשת לך-לך היה קשור במעלתו של אברהם אבינו, וברור שלא עלה על דעתו של הילד להשוות את עצמו לאברהם ולהקשות מדוע לא זכה למה שזכה אברהם. ואילו ה'וירא' שבפרשתנו לא היה מפני דרגתו הנעלית של אברהם, אלא מפני מידת חסדו של הקב"ה, כפירוש רש"י "לבקר את החולה", היינו עניין של גמילות חסדים. ומכאן שאלתו של הילד: מדוע אין הקב"ה גומל חסד גם עמו?

על כך ענה הצמח-צדק, שאמנם, ה'וירא' היה מפני חסדו של הקב"ה, אך בכל-זאת צריכים להיות 'כלי', ואברהם זכה לכך בגלל החלטתו למול את עצמו.

(לקוטי שיחות כרך כ, עמ' 61)

* * *

סיפור זה מלמדנו, שאפילו אצל ילד קטן אפשר לעורר תשוקה לרוחניות ולאלוקות, ועד לתשוקה נפלאה המביאה לידי בכי. וזאת – על-ידי החינוך הראוי.

ואין סתירה מדברי הרמב"ם היודעים על דרך הלימוד עם ילד קטן, שיש לעוררו "בדברים שהם אהובים אצלו", כגון אגוזים. שכן אירוע זה גילה דרך חדשה ופתח 'צינור חדש', שיוכלו לחנך ילד שרוחניות ואלוקות הם "דברים שהם אהובים אצלו".

(לקוטי שיחות כרך כ, עמ' 66)

ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם (יח,ח)

כיצד נתן אברהם לאורחיו בשר עם חלב? אלא אברהם אבינו הגיש לאורחים הן מאכלי חלב והן מאכלי בשר, לבחירתם. מובן שמי שאכל חלב לא אכל בשר, ולהפך.

ומה שנתן להם שלושה לשונות, אף-על-פי שנתן גם חמאה וחלב, הוא כדי שתהיה הבחירה ביד כל אחד ואחד מאורחיו, אם לאכול מהחלב או מהבשר. זוהי הכנסת-אורחים בהידור.

(ליקוטי שיחות כרך ו, עמ' 150)

ארדה נא ואראה (יח,כא)

ארדה נא:... לסוף מעשיהם (רש"י)

אנשי סדום חטאו במעשיהם הרעים, אבל הקב"ה לא הסתפק בראיית המעשים כשהם לעצמם, אלא גם הסתכל ל"סוף מעשיהם" – האם יתחרטו ויחזרו בתשובה על מעשיהם הרעים, או שהם עתידים להישאר ברישעם.

(ספר המאמרים תש"ג, עמ' 88)

ויגש אברהם (יח,כג)

ויגש אברהם... לדבר קשות, ולפיוס ולתפילה (רש"י)

מידתו של אברהם היא אהבה וחסד. כיצד ייתכן אפוא שאברהם ידבר קשות, ובפרט כלפי הקב"ה, ובכך אף פתח תחילה?!

אלא כשאומרים שמידתו של אברהם היא אהבה וחסד, אין הכוונה (רק) שהיה החסד בטבעו, אלא (בעיקר) שעבד את ה' במידת החסד, לקיים את רצון ה'. ואולם כשבא לידו עניין של הצלת נפשות (כי כבר נגזרה הגזֵרה ונשלחו המלאכים להפוך את סדום), ולא היתה לפניו דרך אחרת אלא לתבוע מהקב"ה ולדבר עמו קשות, כדי לבטל את הגזֵרה – לא עשה אברהם שום חשבונות, ונכנס תיכף בכל התוקף הדרוש באותה שעה, אף אם הדבר היה בניגוד לטבעו.

נמצאנו למדים, שכשבא לאדם עניין הנוגע להצלת נפש מישראל, בגשמיות או ברוחניות, עליו להתעסק בזה בכל כוחו, ובכל האמצעים האפשריים, גם אם זה מנוגד לטבעו.

(ליקוטי שיחות כרך י, עמ' 58-59)

כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקלה (כא,יב)

שמע בקולה: למדנו שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות (רש"י)

אף שבדרך כלל היה אברהם בדרגה נעלית יותר משרה (שהרי איש ואשה הם בדוגמת משפיע ומקבל), בכל-זאת בנבואה היה טפל אליה.

נבואה ורוח-הקודש תלויים במידת שייכותו של הצדיק לעולם. ומכיוון שאברהם היה מרומם ומנותק לגמרי מהעולם, ולעומתו, שרה היתה שייכת לעולם, לפיכך בנבואה היה אברהם טפל לשרה.

זה גם ההסבר שהיו צדיקים גדולים שלא היתה להם רוח-הקודש, ואילו צדיקים פחותי דרגה מהם, הייתה להם רוח-הקודש.

הבדל זה, במידת שייכותם לעולם, בא לביטוי גם ביחסם אל ישמעאל: אברהם אמר "לו ישמעאל יחיה לפניך" (כי הוא ראה את ישמעאל מצד דרגתו ובחינתו שלו, של אברהם); אך שרה אמרה, "גרש האמה הזאת ואת בנה" (כי היא הכירה אותו כפי שהוא בעולם).

(ביאורי הזוהר לאדמו"ר האמצעי, חיי-שרה, דף יג)

והאלוקים נסה את אברהם (כב,א)

אמר הבעל-שם-טוב:

"והאלוקים" – הדינין, מידת הדין והגבורה,

"ניסה" – מתעלים ומסתלקים למעלה בשרשן ונמתקין (נסה מלשון "הרימו נס"),

"את אברהם" – מכוח האהבה והחסד של אברהם.

למה הדבר דומה? למלך שהוא בקפידה וכעס. באותה שעה יראים כל עבדי ושרי המלך לבוא לפניו לשבחו ולקלסו; אך בן המלך, האהוב והחביב עליו, אינו חושש לכעסו וקפידתו של אביו המלך, כי מיד בהופעתו לפני המלך מסתלק כעסו ונמתק ומתחלף בשמחה וחסד.

(צוואת הריב"ש, סימן קלב דף כד עמ' א')

וישכם אברהם בבקר (כב,ג)

וישכם: נזדרז למצוה (רש"י)

אדמו"ר הזקן אמר:

הפלא והחידוש בנסיון העקדה היה בזה שאברהם אבינו עשה זאת בזריזות נפלאה, להראות שמחתו וחפצו למלא רצון קונו ולעשות נחת רוח ליוצרו.

ואילו עצם ענין העקדה אינו נחשב לניסיון גדול כל-כך לערך מעלת אברהם אבינו. ומה גם שדבר ה' דיבר בו, והרי קדושים רבים מסרו נפשם על קידוש ה' גם כי לא דיבר ה' בם...

(תניא, איגרת הקודש סי' כא)

 עשרים במרחשוון

"יום הבהיר והקדוש"

רחמנות על הקב"ה...

אאמו"ר נ"ע [=הרש"ב] והרז"א למדו אצל שלום מקאדין. אאמו"ר נ"ע היה מאריך בתפילה והיה מתחיל להתפלל מוקדם. המלמד התאונן לפני אימו, הרבנית נ"ע, שלאחר התפילה הוא נשאר בלי כוחות, וכן בשעת הלימוד עיקר רצונו לא כל-כך בלימוד אלא בקיום, לקיים את מה שהוא לומד.

הרבנית סיפרה זאת לאדמו"ר מוהר"ש נ"ע, והוא אמר: עוד נראה.

פעם אחת, ביום חול, כאשר אאמו"ר [הרש"ב] עמד באמצע התפילה, כשטליתו מעל לראשו, וניגון בפיו, הרים אדמו"ר מוהר"ש את הטלית... עיניו היו בורקות ומרוב דבקות לא הרגיש אאמו"ר [הרש"ב] כלל בכל העניין.

אמר אז אדמו"ר מוהר"ש לרבנית: נו, הלב הרי מרגיש שלא ראוי לצוותו. הוא, מצד כיבוד אב יציית, אך זו תהיה רחמנות כפולה: רחמנות עליו לקחת זאת ממנו, ורחמנות שנייה – על הקב"ה, לקחת ממנו את הנחת-רוח שיש מכך למעלה.

כאשר הרבנית היתה מספרת על הסיפור הזה לרבי [הריי"צ], היו דמעות נוצצות בעיניה.

(ספר השיחות תש"ו עמ' 82, תרגום מיידיש)

מאמר ליום ההולדת

הערב הזה הוא אור ליום ב' כ' במרחשוון, יום הבהיר והקדוש בעולמי, אשר בו ביום זרח שמשי, יום הולדת הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע הכ"מ.

[. .] ביום י"ט אור לכ' לחודש מרחשוון, אחר תפילת ערבית, הייתי נכנס לחדר כ"ק אאמו"ר הרה"ק, ועל-פי ציווי הייתי סוגר את הדלת בעדנו. בחדר שלפני חדרו של הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק היו מוכנים בגדי השבת-קודש שלי והייתי לובשם, ונכנס לחדרו של הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק, והוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק, יושב על כיסאו, לבוש בבגדי שבת-קודש, ואחר הברכה בברכת מזל-טוב, היה הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק אומר מאמר דא"ח, כשעה ויותר.

אחרי כן היה מבאר איזה עניינים מהמאמר שאמר, והיה מספר איזה סיפור. אחרי כן היינו לומדים עד שעה אחת עשרה לילה. ולמחרתו היה חוזר המאמר, והיה מספר סיפורים שונים, ותנאי עיקרי היה, אשר איש לא ידע מזה.

(רשימת כ"ק אדמו"ר הריי"צ, ספר השיחות תרפ"א עמ' 11-12)

עצת הנכד

...­אאמו"ר [הרש"ב] – בהיותו  ילד – נתן פעם אחת עצה לאאזמו"ר הצמח-צדק:

בכל יום ה' היה אאמו"ר הולך להצמח-צדק לקבל פיטאַק (ה' פרוטות). באחד הימים... התחיל הצמח-צדק להתאונן, ואמר לאאמו"ר: מה רוצים היהודים ממני? אין לי כוח.

ואמר לו כ"ק אאמו"ר: סבא, לקב"ה יש יותר יהודים ממך ואינו מתלונן.

וענה הצמח-צדק: מה אתה משוה אותי להשם יתברך, השם יתברך יש לו תורה.

וענה לו כ"ק אאמו"ר: סבא, האם לך אין תורה? רק תאמר ליהודים שאין לך תורה, והם יברחו ממך.

(ספר השיחות תרפ"א עמ' 20, תרגום מאידיש)

'הרגש' של רבי..

בזמנו של כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע דרשה ממשלת רוסיה שהרבנים יצטרכו ללמוד גם חכמות חיצוניות, ולמטרה זו ערכה הממשלה אסֵפת רבנים בעיר המלוכה, פטרבורג.

באסֵפה זו השתתף גם כ"ק אדנ"ע, והתייצב בתוקף גדול נגד דרישת המלוכה, אף-על-פי שרוב הנאספים הסכימו לדרישת המלוכה, ובפרט לאור האיום שאם לא תתקבל הדרישה, אזי יערכו פוגרומים... ואף-על-פי-כן התנגד כ"ק אדמו"ר [הרש"ב] נ"ע לדרישת המלוכה בכל תוקף ועוז.

אחד מגדולי הרבנים פנה אל כ"ק אדמו"ר נ"ע ושאל אותו: כיצד הנכם בטוחים לעמוד בתוקף גדול נגד דרישת המלוכה, בה בשעה שישנו איום של פוגרומים רחמנא ליצלן? והשיב כ"ק אדמו"ר נ"ע: כיוון שדבר זה מנגד ליראת-שמים. ושאל הרב הנ"ל: מהו המקור לכך? והשיב כ"ק אדמו"ר נ"ע: הנני מרגיש כך! ושאל הרב הנ"ל בפליאה: ליובאוויטשער רבי! על ההרגש שלכם הנכם סומכים? והשיב כ"ק אדנ"ע: כן! ואמר הרב הנ"ל: אם כן, אעמוד גם אני לצידכם ואסייע לכם.

ובאסֵפה השנייה פעל כ"ק אדמו"ר נ"ע יחד עם המסייעים שלו, והרב הנ"ל עם המסייעים שלו, וביטלו את הגזֵרה.

(תורת מנחם [תשח"י] כרך כב, עמ' 270)

לומר בלי הכנה?!

...סיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר אודות הנהגת אביו, שבאחת מנסיעותיו, שבהן נהג להעלים את זהותו (שלא יֵדעו מי הוא), אירע פעם אחת שבבואו לבית-הכנסת בשבת (או ביום-טוב), ובחשבו שלא יודעים מי הוא – קראוהו לפתע לעלות ל'מפטיר' (אם משום שנתגלתה זהותו, אם מסיבה אחרת). – מכיוון שלא ציפה לכך, ביקש שימתינו כמה רגעים, לקח חומש ונכנס לחדר צדדי ועבר לעצמו על ההפטרה, ורק אחר-כך עלה למפטיר.

[. .] נמצאנו למדים עד כמה היה כ"ק אדמו"ר נ"ע זהיר – על-דרך לשון חז"ל "במאי זהיר טפי" – בהנהגה של "אמרה ד' פעמים בינו לבין עצמו".

(תורת מנחם [תשט"ז] כרך טו, עמ' 135)

מסירות נפש בכל דבר!

זה היה בשמחת-תורה תרמ"ח, שאז אמר אדמו"ר נ"ע את המאמר אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, שבו נתבאר מעלתם של אנשים פשוטים בעניין המסירות נפש.

– מאמר זה אמרו בבית הכנסת, בקשר עם בחירתו לגבאי חברה קדישא, בנוכחות הרבה אנשים פשוטים, ופעל עליהם רושם גדול, "זיי זיינען ארויס פון די כלים" [= הם יצאו מהכלים] – מעצם העובדה שדיברו אודותם, ומי הוא המדבר אודותם... ובפרט שהפליא גודל מעלתם בעניין המסירות נפש.

לאחרי המאמר ניגשו אל אדמו"ר נ"ע, באומרם, שמוכנים הם למסור נפשם ולעשות כל מה שיאמר להם. ואמר להם אדמו"ר נ"ע: מסירת נפש אינה לקפוץ מן הגג דווקא; מסירת נפש – יכולה וצריכה להיות בכל פעולה.

(תורת מנחם [תשי"ב] כרך ד, עמ' שיג)

המאכל עוד לא רוצה...

פעם בעת האכילה, בנטלו דבר מאכל במזלג, נשמט המאכל בחזרה לתוך הצלחת, ואמר אדמו"ר [הרש"ב] נ"ע: "ער וויל נאָך ניט" (הוא עדיין אינו רוצה – להתברר).

(תורת מנחם [תשי"ד] כרך יא, עמ' 44)

 לוח השבוע

 הלכות ומנהגי חב"ד

מאת: הרב יוסף-שמחה גינזבורג

שבת-קודש פרשת וירא
ט"ו במרחשוון

הפטרה: "ואשה אחת... ותשא את בנה ותצא" (מלכים-ב ד,א-לז)¹.

יום שני
י"ז במרחשוון

תענית 'שני' בתרא.

יום חמישי
כ' במרחשוון

יום-הולדת את כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע, בשנת תרכ"א².

יום סגולה, שבו ה'מזלו גובר' של הנשיא פועל התגברות בעבודתם של חסידים ושל כלל ישראל, ועל-ידם – בכל העולם כולו³.

מהוראות כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו:

ביום זה⁴, צריך כל אחד ואחד לקבל החלטות טובות להוסיף בהפצת המעיינות חוצה, לכל לראש – בנוגע לעצמו... ועוד ועיקר – הפצת התורה והמצוות והפצת היהדות בכללותה, חדורים בפנימיות התורה שנתבארה בתורת חסידות חב"ד, ועד להפצת אור הקדושה בכל העולם כולו, גם בנוגע למצוות שנצטוו בני-נח.

ב'שנת הבניין' הציע הרבי⁵, שביום זה (ומה טוב – גם בימים שלפניו ושלאחריו) ישתדל כל אחד ואחד הנמצא בכל עיר ועיר שבה קיימת ישיבת תומכי-תמימים וסניפיה, ועל-אחת-כמה-וכמה בארצנו הקדושה ת"ו, להיכנס לבניין הישיבה, ולעשות שם פעולות טובות בכל שלושת הקווים דתורה, עבודה וגמילות-חסדים: להתפלל (או לומר מזמור תהילים, כולל ובמיוחד – המזמור המתאים למספר שנותיו של אדמו"ר מהורש"ב [השנה – מזמור ה]), וללמוד מתורתו.

בעיר שאין בה ישיבה זו – יעשו זאת בתוך בניין שתפקידו מעין הישיבה, כגון בית-חב"ד, בית תורה, תפילה וגמילות-חסדים. ומובן שעל-פי הציווי "ואהבת לרעך כמוך", יש להשתדל להשפיע על יהודים נוספים שגם הם יעשו כן, ועוד ועיקר – שפעולות אלה תיעשנה ברבים⁶. וכדאי ונכון שבין העניינים שלומדים מתורתו של בעל יום-ההולדת, ילמדו גם קונטרס 'החלצו', שעל-ידי זה יתווסף באהבת-ישראל ואחדות-ישראל, כמבואר בארוכה בקונטרס זה.

______________________________________

1)     ספר-המנהגים עמ' 32. לוח כולל-חב"ד.

2)     ראה בדבר הולדתו וברית-המילה שלו, ברשימות מדברי ימי חייו שנדפסו בראש קונטרס 'חנוך לנער', וב'ספר התולדות – אדמו"ר מוהרש"ב', הוצאת קה"ת, כפר-חב"ד תשל"ו, פרק א.

"להעיר, שהקביעות דכ"ף מרחשוון היא לעולם באותו יום שבו חל ראש-השנה (סה"ש תש"נ ח"א עמ' 118 הערה 89). והוא "יום החמישים" מראש-השנה, שמורה על שער הנו"ן, בחינת הכתר (השייך לכ"ף מרחשוון)" – שולי-הגיליון שם.

3)     ספר-השיחות תשמ"ח ח"א עמ' 70.

4)     'התוועדויות' תשמ"ז ח"א עמ' 496 (מוגה), ובסגנון אחר בספר-השיחות תשמ"ז ח"א עמ' 69.

5)     ספר-השיחות תשמ"ט ח"א עמ' 56. וצ"ב אם כל האמור הוא הוראה גם לכל שנה ושנה.

6)     "ובפרט על-פי מה שכתב בעל יום-ההולדת בקונטרס 'החלצו' (ספר המאמרים תרנ"ט עמ' סא), ש'ההסכם אשר עושים שניים או רבים, יש לזה חיזוק הרבה יותר מההסכם שעושה בפני עצמו'" (ס' השיחות שם).