חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:51 זריחה: 5:39 ב' בתמוז התשפ"ב, 1/7/22
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

קדיש במנחת שבת / סיום מסכת
תגובות והערות

נושאים נוספים
התקשרות גליון 1058- כל המדורים ברצף
עלייה והילוך שבאין-ערוך לגמרי!
מתכוננים לקניין הארץ בשלימות
דבר שבדפוס
פרשת לך-לך
חינוך הילדים למסירות-נפש
אברהם התחיל להאיר
הלכות ומנהגי חב"ד
קדיש במנחת שבת / סיום מסכת

קדיש והחזרת ס"ת

בגיליון א'מו פורסם מכתב הרב חיים שאול שי' ברוק, בו מציג הנהגות כ"ק אדמו"ר זי"ע בתפלת מנחה של ימי תענית, אימתי התחיל באמירת הקדיש. גם מוזכר שם אודות ההנהגה בשבתות בשנים האחרונות, שהמתין בהתחלת הקדיש עד שהוחזר הס"ת לארון הקודש. זאת בשינוי למנהג המתואר בס' המנהגים ועוד, להתחיל הקדיש לקראת סיום הגלילה של הס"ת.

והעירו לי כי יתכן כי סיבת שינוי ההנהגה היא שינוי המצב. והיינו שבשנים האחרונות התפלל הרבי מנחה תיכף להתוועדות, ולא התפלל במקום תפלתו הקבוע – בכותל מזרח, כי אם שהביאו 'סטענדער' ליד מקום מושבו בעת ההתוועדות, ואף שלחן הקריאה הביאו לשם. ממקום קריאה זה עד ארון הקודש יש מרחק של כ-20 מטר, ואילו היה מתחיל לומר קדיש בעת סיום הגלילה, הרי היה מסיים אמירת הקדיש – גם אם היה אומר לאט – הרבה לפני שיגיע הס"ת אל ארון הקודש (מלבד אם היה אומר הקדיש באיטיות מופרזת), וביותר כשהיה נוכח קהל רב, שהיו מכבידים על הילוך הס"ת אל מקומו בזריזות. ואם כן היה נוצר הפסק ניכר בין סיום הקדיש להתחלת התפלה בלחש. ובמצב כזה העדיף להמתין באמירת הקדיש עד שיחזירו הס"ת להיכל, ובכך למעט ההפסק בין הקדיש ותפלת הלחש. ואילו ההוראה להתחיל באמירת הקדיש בעת סיום הגלילה נשארת בתוקפה לגבי בתי כנסיות קטנים ובינונים, שבהם יגיע הס"ת אל ההיכל תוך כדי אמירת הקדיש.

וכל זה עדיף מלהסיק שהרבי שינה מדעתו הנהגה שנהגו נשיאי חב"ד מכמה דורות.

הרב לוי יצחק ראסקין, דומו"צ קהילת חב"ד, לונדון

בעניין הנ"ל

בגליון א'מו כתב הרה"ת ר' חיים שאול ברוק שיחי' לעניין קדיש במנחת שבת קודש: "בשנים האחרונות, כשהרבי התפלל מנחה על בימת ההתוועדות באמצע בית הכנסת, הנה בשבתות בהם התפלל לפני העמוד: כ"ב שבט, ו' תשרי, כ' אב – הנה לאחר הגלילה היה הרבי מחכה עד שיכניסו הס"ת לארון הקודש, ורק אחרי שסגרו את הארון קודש אמר את החצי קדיש. "והוא מנהג שנהג הרבי ברבים ויותר מג"פ, ולכאורה, מוכח מזה שהרבי שינה את המנהג שנקבע בשנת תש"ב, לומר קדיש קרוב לסוף הגלילה". עכ"ל. ויש לעיין לפי המנהג שנקבע ונדפס (בספר המנהגים ע' 34, אג"ק ח"ג ע' קלח, רשימות היומן ע' תטז) – במקרה שברור לש"ץ שבלתי אפשרי למהר בגלילה ואמירת יהללו באופן שיסיימו הח"ק אחר כניסת הס"ת – מפני מרחק הארון קודש וכיו"ב – האם גם אז יש להתחיל לומר ח"ק קודם וקרוב לסוף הגלילה [בכדי שהקדיש יחול על קריאת-התורה בלי הפסק ביניהם] או שמא על ידי זה יצא שכרו בהפסדו [בגרימת הפסק יתירה בין הקדיש לתפלה] ואז עדיף לחכות עד שיכניסו הס"ת לארון הקודש ולהסמיך הקדיש לתפלה בכל האפשרי? ואולי משום זה בשנים האחרונות, כשהתפלל הרבי לפני העמוד בש"ק מנחה על בימת ההתוועדות באמצע בית הכנסת, המתין עד שיכניסו הס"ת לארון הקודש, ורק לאחר שסגרו את הארון קודש אמר את החצי קדיש. ולא מפני ששינה את המנהג שנקבע בשנת תש"ב, לומר קדיש קרוב לסוף הגלילה.

הוספה לאחר זמן:

[...] והנה אחד הקושיות שהקשה בקצוה"ש על הכתוב בשעה"כ הוא שלפי מנהגו נמצא שמכניסים הס"ת בחשאי ואין הציבור מלווה אותו. והרי ידועה הנהגתו של כ"ק אדמו"ר שהקפיד תמיד ללוות ממקומו הק' [במבטו] את הס"ת הן בהליכתו והן בחזרתו לארון. זאת ועוד, שאפילו בתפלת מנחה בשבת אם קרה שהש"ץ קיצר בקדיש היה כ"ק אדמו"ר ממתין בתפלתו עד סגירת הארון (כך שמעתי מכמה).

ועל פי זה מסתבר שהאמור באג"ק ובס' המנהגים "להסמיכו להתפלה ככל האפשר", הכוונה שיש להשתדל לעשות מה שפחות הפסק בין הקדיש לתפילה, כולל הפסק של ההכנסה, ואם נראה לש"ץ שלא יספיק לסיים הקדיש אחר הכניסה שלפחות ישתדל ככל האפשרי לסיים עם ההכנסה. ראה גם בקצוה"ש שם (ס"ק ד, דף נו, בחצי השני של העמוד): "דודאי יותר טוב שיהיה הפסק ההכנסה קודם הקדיש... [אלא שאז] לא יהיה ניכר כלל שאומרו גם כן על הקריאה... [ו]לפי מה שכתבתי לעיל לנהוג שבהגיע הש"צ סמוך להיכל מתחיל הקדיש וגומר הקדיש קודם סגירת ההיכל וכמעט בשעה אחת מסיים הקדיש עם ההכנסה נמצא שאין ההכנסה מפסקת כלל". אבל למנהגינו כפי שנדפס באג"ק ובס' המנהגים – שמתחילים הקדיש לפני סיום הגלילה ומסיימים לאחרי ההכנסה – אין הפסק כלל של ההכנסה לא בין קרה"ת לקדיש [כדי שיחול הקדיש גם על הקריאה] ולא בין הקדיש לתפלה [כדי להתפלל מיד אחר הקדיש (ומובן, שאמירת יהללו אינו מהווה הפסק)].

ועל פי כל זה הנה במקרה שבלתי אפשרי למהר בגלילה ואמירת יהללו ובאמירת הקדיש באופן שיסיימו לאחר ההכנסה, מפני מרחק הארון קודש וכבוד הש"ץ וכו', וברור מראש שיתכן הפסק יתירה, אזי לכאורה יצא שכרו בהפסדו אם יתחיל קדיש בעת הגלילה. ולכאורה זהו הטעם למנהג שנהג כ"ק אדמו"ר בשנים האחרונות ... והעיקר, שאין הוכחה מזה שכ"ק אדמו"ר שינה את המנהג שנקבע ע"י כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ ומה גם שכן הורה לאנ"ש להתנהג.

על פי כל הנ"ל גם מתבאר מה שכ"ק אדמו"ר העיר להרב שמעון יעקובוביץ ע"ה על לקוט מספר מנהגים שערך בשעתו (נדפסו ב"התקשרות" גליון רב"י במדור מנהגי חב"ד) באות כה [שבת מנחה] שם כתב ש"הכנסת הס"ת בעת אמירת הקדיש לפני תפילת העמידה", ועל זה העיר כ"ק אדמו"ר לאחרי שהקיף בסוגריים תיבות "בעת... העמידה" ש"לא זהו הדיוק". והביאור כי הדיוק למנהגנו הוא על-דבר אמירת הקדיש – כדי למנוע הפסק ככל האפשר בין קרה"ת לקדיש ובין הקדיש לתפלה – ואף על פי שבדרך כלל נמצא שהכנסת הס"ת היא אכן בעת אמירת הקדיש הרי לא זהו הדיוק, וכנ"ל שלפעמים יתכן שיש להתחיל הקדיש דווקא לאחרי הכנסת הס"ת.

[באותו לקוט שם באות כה נכתב גם שהכנסת הס"ת הוא על ידי המגביה, וכ"ק אדמו"ר מחק התיבות "על ידי המגביה". וכנראה שבמערכת התקשרות בגיליון הנ"ל בהערה 30 לא תפסו כוונת כ"ק אדמו"ר במה שציין "לא זהו הדיוק", ובמקום לקשר הציון לתיבות שנכנסו לסוגריים כנ"ל, קישרו לתיבות שנמחקו. אבל דחוק לפרש כן, שהרי כ"ק אדמו"ר כבר מחק תיבות אלו גם מקודם באות טז (קרה"ת שחרית) ושם כבר ציין סימן שאלה. ועוד, שאם כן הרי לאחרי ההגהה אין שום הבנה לכל הקטע, את חלקו הראשון כ"ק אדמו"ר מחק ואת החלק השני הקיף בסוגריים. ולכן נראה שהפירוש הנכון הוא כנ"ל שהציון "לא זהו הדיוק" הוא ביאור על ההיקף בסוגריים ולא על חלק המחיקה.

עוד יש להעיר, שבהערה 30 הנ"ל בגיליון רב"י כתוב: "הרבי היה עונה 'הודו על...' אחרי סיום הענייה על הקדיש ולפני ג' הפסיעות שקודם שמו"ע", ואילו בגיליון התקשרות א'מו בבירורי הלכה ומנהג הערה 2 כתבו המערכת: "שאלה זו (מתי אומר הרבי 'יהללו') שאלו כל השנים", בלי להזכיר האמור בגיליון רבי הנ"ל].

הרב יצחק נפרסטק – שליח כ"ק אדמו"ר זי"ע, פורט לודרדייל, פלורידה

קדיש בסיום סדר משניות

בגיליון א'מט דן הרב גינזבורג במנהג אמירת קדיש בסיום סדרי משניות, שיש מהם שאינם מסיימים בדרוש על פסוק, והרי אין מקדישים כי אם אחרי דרוש על פסוק, שלכן מספחים משנת "רבי חנניה בן עקשיא" אחרי פרקי אבות (שוע"ר סו"ס נד).

הנה כעת ראיתי שכן כתוב בספר הלכות ומנהגי מהר"ש (רבינו שלום מנוישטט) סי' פ"ט: ראיתי מוהר"ר שלום ז"ל שלאחר סיום מסכתא כשלא סיים בפסוקים, אמר האי: א"ר אלעזר א"ר חנינא ת"ח מרבין שלום בעולם, כדי לומר קדיש על פסוקים (הובא בס' יומא טבא לרבנן, פ"א הע' י. ושם כתב שמרש"י סוף אבות לא משמע כן. אך לא ירדתי לסוף דעתו).

[בעובדא שבס' רשימות דברים (חיטריק) ע' 362 הרי סיימו הש"ס במסכת נדה, ושם מסיים בדרוש על פסוק].

הרב לוי יצחק ראסקין, דומו"צ קהילת חב"ד, לונדון


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)