בסיום מסכת סוכה מסופר על מרים בת בִלגה, בת למשפחת כוהנים, שהמירה את דתה בימי השלטון היווני בתקופת הבית השני, ונישאה לסרדיוט (קצין) יווני. בשעה שנכנסו היוונים למקדש רקעה על המזבח בסנדלה וצעקה: "לוקוס לוקוס (זאב, זאב)! עד מתי אתה מכלה ממונן של ישראל ואי אתה עומד עליהם בשעת הדחק?...". בעקבות זאת הענישו החכמים את משפחתה ו"קבעו את טבעתה וסתמו את חלונה".
לכאורה נראה שהסיפור הזה סותר את מהותה של מסכת סוכה. עניינה של הסוכה הוא "לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" – חינוך הדורות הבאים על ניסי הקב"ה. אילו הייתה אותה בת כוהנים זוכרת את חג הסוכות לא הייתה מידרדרת כך, שכן הייתה מאמינה שהבורא יגאל את בני ישראל כשם שגאלם בעבר.
למה לפרסם?
למעשה, השאלה אינה רק על מיקום הסיפור במסכת סוכה, אלא על עצם אזכורו. הלוא חז"ל קבעו שהתורה אינה מדברת אפילו בגנות בהמה טמאה, וכל שכן בגנותם של ישראל. אם בכל-זאת היה צורך לספר על האירוע היה אפשר להימנע מלנקוב בשמה. מדוע לספר בפרטי פרטים את הפרשה החמוּרה?
אם לא דיי בכך, הגמרא אף מסיקה מהענשת כל משפחתה ש"אוי לרשע ואוי לשכנו", ועל המשקל הזה "טוב לצדיק – טוב לשכנו", כדברי רש"י: "שמרובה מידה טובה". איך ייתכן שממעשים רעים כל-כך אפשר ללמוד דבר טוב?
יהודי נשאר יהודי
יש לומר שבעומקו של הסיפור טמונה משמעות חיובית. הגמרא מדגישה "מעשה במרים בת בִלגה", כדי לשבח את עם ישראל שרק נערה אחת המירה את דתה בתקופה חשוכה זו.
יתר על כן, גם לאחר שהמירה את דתה ונישאה ליווני, עדיין היא נדרשת לתת את הדין על שדפקה בסנדלה על המזבח. הדבר מלמדנו שיהודי לעולם אינו נכרת מהקב"ה. הוא נגרר לחטא בגלל פיתויי יצרו, אך הוא נשאר יהודי והוא נתבע להתנהג כיהודי.
הזעקה שהתפרצה
גם התרסתה של מרים בת בִלגה "זאב, זאב" – מבטאת את הקשר הפנימי הזה. בתוך השאול הרוחני שבו הייתה; בשעה שפגעה בקודשי ישראל כשהצטרפה ליוונים שחיללו את בית המקדש, התפרצה מפיה הזעקה לגורלו של עם ישראל והיא קראה אל הקב"ה: מדוע אינך מגן עליהם ואינך מסייע להם?...
רעיון זה, שבכל יהודי, גם אם הוא שרוי במצב רוחני ירוד, טמון החיבור העמוק לכלל ישראל – מצוי במאמר חז"ל "כל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת". הכוהן הגדול ונערה שנישאה לנכרי יכולים לשבת בסוכה אחת! אפילו "פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון". שכן העבֵרות הן קליפה חיצונית בלבד, ואילו פנימיותו של יהודי מלאה טוב.
(תורת מנחם כרך נא, עמ' 58; ו' בתשרי ושמחת תורה תשל"ה) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
