חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:38 זריחה: 6:16 כ"ג בחשון התש"פ, 21/11/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

בשבת שובה עולה הגוף למדריגת הנשמה
דבר מלכות

מדורים נוספים
התקשרות גליון 1053- כל המדורים ברצף
בשבת שובה עולה הגוף למדריגת הנשמה
הלכות ומנהגי חב"ד

מעלת שבת תשובה בקביעות שנה זו דווקא לגבי העלייה בראש השנה * בראש השנה היא עליית האורות בלבד, ואילו בשבת היא עליית האורות עם הכלים וענינו בעבודה הוא ההפרש שבין עבודה שמצד הנשמה ועבודה שמצד הגוף * שיעור התשובה הוא, עד ששם הוי' שבעצמות יהיה 'כחך וחיותך' נשמה בגוף * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. [כ"ק אדמו"ר נטל ידיו הק' לסעודה וציוה שכל הקהל ייטלו ידיהם].

כ"ק מו"ח אדמו"ר סיפר1, שאצל כ"ק אדמו"ר הצמח-צדק נערכה פעם סעודה בערב קודם זמן תפלת ערבית, ושם היה נוכח גם ר' הלל מפּאַריטש. ר' הלל היה מדקדק מאד בכל ענייניו, ולכן, מבלי הבט על כך שהיה בנוכחות הצמח-צדק, לא התחשב בזה ("איינס צום צווייטן איז ניט געווען נוגע"), וחיפש טעמים להתיר סעודה בזמן כזה. ואמר, שישנם שלשה טעמים להיתר: טעם הראשון – אמר ר' הלל – כדאיתא בגמרא2 "רבים מדכרי אהדדי", וקודם שהמשיך לומר שני טעמים האחרים, הפסיקו הצמח-צדק ואמר, שטעם זה בלבד גם כן מספיק.

(וסיים כ"ק אדמו"ר:) ישנם פה כאלה שנמצאים בתנועה של "מרה-שחורה" ("מרה-שחורה'ניקעס"), מפני שסעודה זו נערכת בערב שבת3, והשעה כבר מאוחרת.

אמנם, כיון שאצל הצמח-צדק נערכה סעודה בשעה מאוחרת כו', ומסתמא התוועדו בעת הסעודה ואמרו "לחיים" – הנה על יסוד דברי הגמרא "רבים מדכרי אהדדי", ודברי הצמח-צדק הנ"ל שזהו טעם מספיק להתיר סעודה – יאמרו עתה "לחיים".

ב. (כ"ק אדמו"ר הוסיף ואמר:) אודות תפלה בצבור, היינו בקשה של ציבור, איתא בגמרא4 "שאין הקב"ה מואס בתפלתן של רבים, שנאמר5 הן א-ל כביר ולא ימאס", והיינו, שבוודאי מתמלאת התפלה והבקשה.

וענין זה מודגש יותר בעשרת ימי תשובה – כדאיתא בגמרא6 "התם ("דרשו ה' בהמצאו"7) ביחיד הכא ("בכל קראנו אליו"8) בציבור, ביחיד אימת (מצוי לו דכתיב בהמצאו) . . אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים", והיינו, שבכל השנה כולה רק בתפלת ציבור בטוחים שהתפלה מתקבלת, ואילו בעשרת ימי תשובה הנה גם תפלת היחיד מתקבלת בוודאות.

ונמצא, שעכשיו ישנן שתי המעלות, הן תפלת ציבור והן תפלה בעשרת ימי תשובה (כי ראש השנה הוא בכלל עשרת ימי תשובה9), ואם כן וודאי הדבר שהקב"ה ימלא את כל הבקשות שמבקשים בזמן זה.

וכיון שבראש השנה "צריך לדקדק ולפרט היטב תפלתו"10, "בענין שלא יהא שום ספק בבקשותינו"11, לכן צריכים לפרש גם את ה"לחיים" – שיהיה הן בבני, הן בחיי, והן במזוני רויחי, פרנסה בהרחבה, שתבוא בנקל, בלי העלמות והסתרים, ותנוצל עבור עניינים בריאים ועניינים משמחים, וכל זה יומשך למטה מעשרה טפחים, בטוב הנראה והנגלה בעיני בשר, לכל אחד ואחת בכל המצטרך לו, ובמוחש ממש.

* * *

ג. כ"ק אדמו"ר ציוה לנגן ניגון ה"בינוני", ואמר: בלי אריכות. יש לנגן כל בבות הניגון, אבל בלי אריכות בזמן, בבחינת "מועט המחזיק את המרובה"12. אחר כך ציוה לנגן ניגון אדמו"ר הזקן (בבא הרביעית פעם-אחת).

כ"ק אדמו"ר ברך ברכת המזון על הכוס, ואחר כך נתן בידו הק' לכל הנאספים מ"כוס של ברכה".

אחר כך ציוה לנגן ניגון הבעל שם טוב (ג' תנועות), והניגון "אני מאמין".

אחר כך ציוה לנגן "אַ ליובאַוויטשער ניגון", ואמר מאמר דיבור-המתחיל זה היום תחילת מעשיך.

* * *

ד. קביעות שנה זו היא באופן שמראש השנה נכנסים מיד לשבת תשובה.

ויש לבאר את מעלת שבת תשובה לגבי שאר עשרת ימי תשובה (שבהם הקב"ה הוא "בהמצאו . . בהיותו קרוב"7), כולל גם לגבי ראש השנה שהוא אחד מעשרת ימי תשובה (שהרי המספר עשרת ימי תשובה הוא יחד עם שני ימי ראש השנה ויום הכיפורים9) – כי כשם שגדלה מעלת השבת על ימי החול, כך גדלה מעלת שבת תשובה על שאר הימים של שבוע זה (שבוע דעשרת ימי תשובה).

ההפרש בין ראש השנה לשבת הוא – שבראש השנה היא עליית האורות בלבד, ואילו בשבת היא עליית האורות עם כלים (כמו שנתבאר לעיל במאמר13). וענינו בעבודה הוא ההפרש שבין עבודה שמצד הנשמה ועבודה שמצד הגוף, והיינו, שראש השנה שבו היא עליית האורות, ענינו הוא עבודה שמצד הנשמה, ושבת שבו היא עליית הכלים, ענינו הוא עבודה שמצד הגוף.

עבודה שמצד הנשמה פירושה, שהגם שהנשמה עולה, מכל מקום, נשאר הגוף על עמדו, היינו, או שאינו עולה כלל, או שגם כאשר עולה, אין עלייתו בערך לעליית הנשמה; מה שאין כן עבודה שמצד הגוף פירושה, שהגוף עולה באותה המדריגה שבה עולה הנשמה.

וזהו שבשבת היא עליית הכלים, שענינו בעבודה הוא העבודה שמצד הגוף – לפי שבשבת היא עליית כל העולמות14, גם עולם הזה, וכידוע15 שבימי החול חיות העולם הוא מעולם העשיה, ובשבת עולה למעלה יותר – בחוץ לארץ עד עולם היצירה, ובארץ ישראל עד עולם הבריאה, ועלייה זו פועלת זיכוך גם בגשמיות העולם, שלכן אמרו רז"ל16 "פרש שבתכם לא קאמר". ואם שבת פועלת זיכוך ועלייה בכללות העולם, כל שכן וקל וחומר שפועלת זיכוך ועלייה בגופו ונפשו הבהמית של איש ישראל. וזהו ענין עליית הכלים ביום השבת – העבודה שמצד הגוף.

ועל דרך זה היא גם מעלת שבת תשובה על שאר עשרת ימי תשובה (כמעלת כל שבת על ימות החול) – שבשבת תשובה נעשה זיכוך ועליית הגוף וגשמיות העולם לאותה מדריגת העלייה של עשרת ימי תשובה (שאז הקב"ה הוא "בהמצאו . . בהיותו קרוב"), מה שאין כן בימי החול של עשרת ימי תשובה העלייה היא רק להנשמה.

ה. ומעלה יתירה בקביעות שנה זו, ששבת תשובה חלה תיכף אחרי ראש השנה, בלי הפסק של ימות חול בינתיים:

ישנם שני אופנים בעבודת התשובה17: א) תשובה על חטאים ועוונות, ב) תשובה בקדושה גופא, היינו לשוב ולעלות ממדריגה למדריגה נעלית יותר ("פון גוט צו בעסער"). ועל דרך שמצינו בעניין הטבילה18, שיש טבילה מטומאה לטהרה, ויש טבילה בטהרה גופא, כדי להגיע למדריגה נעלית ביותר בטהרה, וכמו חמש טבילות של כהן גדול ביום הכיפורים19.

ובנדון דידן: התשובה של ראש השנה יש בה גם תשובה על חטאים ועונות, כמו שכתב הרמב"ם20 לעניין תקיעת שופר של ראש השנה: "אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזרת הכתוב, רמז יש בו כלומר עורו ישנים וכו'" (כפי שמבאר בפרטיות בג' הלשונות21). אבל התשובה של שבת תשובה – כשבאה תיכף לאחר ראש השנה הרי זו תשובה בקדושה גופא, כי מכיוון שאין שום הפסק של ימות החול בינתיים, הרי לא שייך ענין התשובה על חטאים.

וכיון שבשבת היא העלייה גם בגשמיות העולם (כנ"ל), נמצא שבשבת תשובה הבאה תיכף אחר ראש השנה, גם העלייה של גשמיות העולם היא למדריגת התשובה שבקדושה גופא, שהיא מדריגה נעלית ביותר.

וזהו גם מה שכתוב בהפטרת שבת תשובה "שובה ישראל עד הוי' אלקיך"22, ופירש כ"ק מו"ח אדמו"ר23 בשם אדמו"ר הזקן, ששיעור התשובה הוא, עד ש"הוי'" יהיה "אלקיך" – כחך וחיותך, ובשם הוי' גופא – מדריגה היותר נעלית שבו, שהוא הוי' שאין לו נקודות ואין לו פירוש, הוי' שבעצמות24 – הנה שם הוי' זה יהיה "כחך וחיותך", והיינו, שתהיה התגלות העצמות למטה, ויהיה נראה לנשמה בגוף, ובעיני בשר.

(כאשר חזר כ"ק אדמו"ר להיכלו, רקדו אנ"ש, וכ"ק אדמו"ר הביט בהם דרך החלון משך זמן רב).

(מהתוועדות יום ב' דר"ה וערב שבת שובה, ה'תשי"ד. תורת מנחם כרך י, עמ' 11-14, בלתי מוגה)

__________________________________

1)     ראה "רשימות" חוברת נז ס"ע 12 ואילך. סה"ש תש"א ס"ע 119 ואילך.

2)     שבת קמז, ב.

3)     בשנה זו חל יום ב' דר"ה בערב שבת (המו"ל).

4)     ברכות ח, רע"א.

5)     איוב לו, ה.

6)     ר"ה יח, א (ובפרש"י). וש"נ.

7)     ישעי' נה, ו.

8)     ואתחנן ד, ז.

9)     ראה גם לקו"ש חכ"ט ע' 203. וש"נ.

10)   שו"ע אדה"ז או"ח סתקפ"ב ס"ז.

11)   שם סתקצ"א סי"ב.

12)   ראה ב"ר פ"ה, ז. ועוד.

13)   פ"ג (לעיל ע' 7).

14)   ראה לקו"ת בהר מא, א. ובכ"מ.

15)   ראה תו"א לך לך יג, א. סה"מ תש"ג ע' 38. ועוד.

16)   זח"ב פח, ב. וראה תו"א ר"פ חיי שרה. ובכ"מ.

17)   ראה לקו"ת דרושי ר"ה ס, ד ואילך. ובכ"מ.

18)   ראה גם תורת מנחם – התוועדויות ח"ט ע' 170. וש"נ.

19)   יומא ל, א (במשנה). וש"נ.

20)   הל' תשובה פ"ג ה"ד.

21)   ראה המשך תרס"ו ע' ב. ועוד.

22)   הושע יד, ב.

23)   רד"ה שובה ישראל תש"ד (סה"מ תש"ד ע' 15).

24)   ראה אוה"ת ואתחנן ע' שעט ואילך. ד"ה שויתי ה' תש"כ (סה"מ תש"כ ע' 128 ואילך. צוואת הריב"ש (הוצאת תשנ"ח) בהוספות ע' קג ואילך). וש"נ.


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)