חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 17:59 זריחה: 6:51 כ"ד בתשרי התש"פ, 23/10/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

הבטיחה תורה
לומדים גאולה


מאת: הרב מנחם ברוד
נושאים נוספים
שיחת השבוע 1446 - כל המדורים ברצף
מידת הסליחה האין-סופית
יש חדש
גאולה אפילו מקצה השמים
ניצבים
איפה צריך לעיין
הצדקה והבושת
תקיעת הניצחון
הבטיחה תורה
בן הקיבוץ שמעורר חקלאים
הכנות לחג ולשבת

כותב הרמב"ם (הלכות תשובה פרק ז, הלכה ה): "הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן, ומיד הן נגאלין". כלומר, הגאולה תלויה בתשובה. הקשר בין השתיים אינו רק על ש"מפני חטאינו גלינו מארצנו", וממילא כאשר נשוב בתשובה על חטאינו תתבטל הגלות. יש קשר מהותי ופנימי בין התשובה לבין הגאולה.

תורת החסידות מסבירה את מהות התשובה על-ידי המשלת הקשר שבין יהודי לקב"ה – לאש. את הפסוק: "כי ה' אלוקיך אש אוכלה הוא", מפרשת החסידות: הקשר שלך עם הקב"ה, כמוהו כאש. כשם שאש זקוקה לתנאים בסיסיים כדי לבעור ולדלוק, כך הקשר שלך עם הקב"ה זקוק לתנאים מתאימים שיאפשרו את קיומו.

תנאי האש

התנאים הבסיסיים הדרושים לקיומה של להבה הם שניים: א) חומרי בעֵרה מתאימים, שבהם תוכל הלהבה להיאחז; ב) שלא יפגעו בה חומרי כיבוי, דוגמת מים ועפר. אש שלא ניתנים לה חומרי דלק מספקים או שנשפכים עליה חומרי כיבוי, דועכת וכבה.

גם ה'להבה' שבין היהודי להקב"ה זקוקה לשני התנאים הללו: א) 'חומרי דלק' שיזינו וילבו אותה, שהם לימוד התורה וקיום מצוות עשה, שהם מעין 'חומרי בערה' בעבור 'אש' האהבה לקב"ה; ב) היא צריכה להישמר מפגיעת 'חומרי כיבוי', שהם כל הדברים שאסרה התורה, אשר פוגעים ב'אש' האהבה לקב"ה ועלולים לגרום לדעיכתה.

כשיהודי לומד תורה, מקיים את מצוות עשה ונזהר מלעבור על איסורי התורה, הוא מזין ושומר בהתמדה את הקשר שלו עם הקב"ה. לעומת זה, אם לא למד תורה, אם לא קיים כיאות את המצוות, אם עבר על מצוות לא-תעשה – פגע ב'להבת' הקשר עם הקב"ה. הוא גרם להקטנתה, לעמעומה ואף לדעיכתה, השם ישמרנו.

חשיפת האמת

זה המצב שבו שרוי יהודי שחטא, ושעכשיו זקוק לתשובה. הוא עומד לפני בעיה ממשית: איך לחזור ולהבעיר את ה'להבה' שנפגעה? איך לתקן את כל מה שהיה חסר ל'אש' ואת כל הדברים השליליים ש'נשפכו' עליה ושהפריעו לה לבעור?

כאן מקומה של התשובה. היא מביאה 'אש' ממקור אחר, ממקום שבו החטא והעוון אינו יכול לפגוע. יש לנו דוגמה ל'אש' כזאת, שאינה זקוקה לחומרי בערה ושאינה נפגעת על-ידי מים ועפר: ה'אש' הטמונה בצור החלמיש. אפשר להשקיע את האבן הזאת שנים רבות במים, אך ברגע שנוציאה מהמים ונכה בה, יפרוץ הניצוץ.

'אש' מעין זו קיימת גם ביהודי. זה הקשר העמוק והפנימי בין נשמתו האלוקית ובין הקב"ה. קשר זה קיים לנצח ואינו נפגע לעולם. ל'אש' זו רמז הקב"ה למשה רבנו, לאחר חטא העגל, באומרו: "ושמתיך בנקרת הצור". בכך רמז ל'אש' הפנימית, דוגמת ה'אש' שבצור החלמיש, שקיימת בלב היהודי גם לאחר שחטא.

כאשר היהודי מתחרט מעומק הלב על ריחוקו מהקב"ה ועל האהבה לה' שנפגעה ואולי כבתה, הוא מגיע אל אותה 'אש' פנימית הקיימת לעולם. הוא חושף את הקשר העצמותי, הבלתי-תלוי, בינו לבין בוראו. וכאשר 'אש' זו מתגלית בנפשו, היא דומה ללהבה ענקית שמבעירה מחדש את ה'אש' שנפגעה. על-כן אין דבר העומד בפני התשובה, ולכן היא עומדת מעל כל המצוות.

זה גם הקשר בין התשובה לגאולה: אף הגאולה באה לגלות את עומק המציאות של הבריאה. אף היא נועדה לגלות את אמיתותו של העולם הקיים – את העובדה שהאמת האלוקית היא האמת היחידה של המציאות. התשובה, החושפת את פנימיות היהודי, מביאה את הגאולה שתחשוף את פנימיותה של הבריאה.


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)