חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:36 זריחה: 6:28 ז' בכסליו התש"פ, 5/12/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

גאולה אפילו מקצה השמים
שולחן שבת


מאת: משיחת הרבי מליובאוויטש
נושאים נוספים
שיחת השבוע 1446 - כל המדורים ברצף
מידת הסליחה האין-סופית
יש חדש
גאולה אפילו מקצה השמים
ניצבים
איפה צריך לעיין
הצדקה והבושת
תקיעת הניצחון
הבטיחה תורה
בן הקיבוץ שמעורר חקלאים
הכנות לחג ולשבת

בפרשתנו התורה מבטיחה שהגאולה העתידה תתעלה על קודמותיה ותהיה גאולה שלמה ומוחלטת. הקב"ה יגאל את כל היהודים מכל העולם, שלא כגאולות מגלויות קודמות שבהן היו יהודים שנותרו בגלות. ובלשון הפסוק: "אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם, מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלוֹקֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ".

אך על-פי פשוטו של מקרא הפסוק הזה אינו מובן. מה הפירוש "אם יהיה נידחך בקצה השמים"? בני-אדם חיים על פני האדמה ולא בשמים. מובן שאפשר לפרש את הדברים במשמעות רוחנית ולומר שמדובר ב'שמים' רוחניים, אך הדבר אינו מתיישב עם פשוטו של מקרא.

ביטוי חריג

התמיהה גדֵלה לנוכח העובדה שמדובר בביטוי חריג גם בשפת התורה עצמה. בפרשה הקודמת נכתב על הגלות: "וֶהֱפִיצְךָ ה' בְּכָל הָעַמִּים, מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ". גם בפרשת ראה מופיע ביטוי דומה: "מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ". שם אין התורה נוקטת את הלשון "קצה השמים".

היה מצופה מרש"י, שפירושו נועד להסביר את פשוטו של מקרא, לבאר את משמעות הביטוי הזה, אולם רש"י אינו מתייחס לכך כלל, ומכאן שהוא מניח שהלומד את הדברים כפשוטם לא יתמה לנוכח הביטוי "בקצה השמים".

לשון הבאי

המפתח להבנת הדברים נמצא בפרשת דברים, כאשר משה רבנו מזכיר לבני ישראל את דברי ההפחדה של המרגלים "אַחֵינוּ הֵמַסּוּ אֶת לְבָבֵנוּ לֵאמֹר... עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצוּרֹת בַּשָּׁמָיִם". כיצד היו המרגלים יכולים לספר על ערים הבנויות בשמים, בשעה שהכול יודעים כי דבר כזה אינו אפשרי?

מפרש שם רש"י: "דיברו הכתובים בלשון הבאי". רש"י אינו אומר "דיברו המרגלים בלשון הבאי", אלא מדגיש שה'כתובים' דיברו בלשון הבאי. שכן אילו זו לא הייתה דרכה של תורה, גם המרגלים לא היו יכולים להשתמש בשפה כזו, מתוך חשש שהשומעים יקבלו את הדברים כפשוטם וממילא לא יאמינו לכל דבריהם. אך מאחר שהתורה מדברת כך, יכלו גם המרגלים להשתמש בביטוי זה.

גאולה מספֵקות

לכן כאשר התורה מבקשת לבטא את גדולתה של הגאולה העתידה היא נוקטת 'לשון הבאי' ואומרת שגם אם יהודי יהיה נידח "בקצה השמים" – אף משם יגאל אותו הקב"ה. לעומת זה, בפרשת התוכחה, שבה הקב"ה מזהיר את עם ישראל שלא יחטא וייענש בגלות, אין עניין להעצים את העונש, ולכן התורה מסתפקת בביטוי "מקצה הארץ ועד קצה הארץ".

במובן הרוחני הגלות "בקצה השמים" רומזת ליהודי העוסק בתורה (שניתנה מן השמים), אלא שהוא נתקל בקושיות ובספֵקות הטורדים את מנוחתו. והתורה מבטיחה כי "משם יקבצך ה' אלוקיך ומשם ייקחך". אם יתייגע בתורה, יזכה שהקב"ה יאיר את עיניו ויבהיר לו את הספקות, עד שיבוא אל הגאולה השלמה.

(שיחות קודש תשל"ז כרך ב, עמ' 604)


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)