זה קרה בט"ז בתמוז השנה. משפחת מנדלביץ' המורחבת התכנסה בהר הזיתים בירושלים, לקראת העלייה על קברו של משה מנדלביץ', אבי המשפחה. נכד אחד נעדר מההתכנסות השנתית – אברהם-יצחק-רחמים, בן ה-23, בנו של יוסף מנדלביץ'.
אברהם-יצחק, תלמיד ישיבת ההסדר 'כרמי א-ל', משמש לוחם בשריון. למעשה כבר היה אמור להשתחרר ולחזור לישיבה, אולם מבצע 'צוק איתן' שלח אותו למערכה ברצועת עזה, עם צוות הטנק שלו.
בעוד המשפחה מתכנסת ניגש אחד המשתתפים אל יוסף מנדלביץ' והושיט לו נרתיק קטיפה. יוסף הביט בנרתיק וצמרמורת אחזה בו. לא ייאמן! אלה התפילין האבודות ששבו אליו פתאום!
מחשבותיו נשאו אותו כשלושים וארבע שנים לאחור, לשנת תש"מ. הרבי מליובאוויטש שיגר אז שליח מיוחד אל מאחורי מסך הברזל, כדי לפגוש את היהודים הנתונים בצרה ולסייע להם. בתום ביקורו נפגש השליח בחשאיות עם הרב יצחק קוגן, מפעילי חב"ד במוסקווה, וקיבל ממנו דיווח על הנעשֶה. "אמסור את התרשמותי לרבי", אמר השליח לקוגן, "ואבקש עבורך ברכה".
קוגן השיב: "אני מבקש שהרבי יברך את יוסף מנדלביץ', אסיר ציון, שנמק בכלא הסובייטי כבר עשר שנים". מנדלביץ' נתפס עם חבריו כשניסה לחטוף מטוס כדי לברוח לארץ ישראל. "הוא שובת רעב כבר חמישים וחמישה ימים", הוסיף קוגן, "בתביעה שישיבו לו את החומש והסידור שהחרימו ממנו. מצבו הבריאותי הידרדר. שהרבי יתפלל למען שחרורו".
כעבור כמה חודשים, באורח פלא, שוחרר מנדלביץ' מכלאו והועלה למטוס לישראל. בדרך עשה המטוס חניית ביניים בווינה, והאסיר המשוחרר הובא בכבוד רב לשגרירות ישראל. "מה תבקש?", שאלוֹ השגריר.
יוסף מנדלביץ' הביט מבעד לחלון. השמש נטתה לשקוע. "תפילין", השיב. "אולי עוד אספיק היום להניח תפילין".
השגריר הביט באנשיו במבוכה. למי יהיו תפילין לתת לאסיר ציון המשוחרר? לפתע צעד קדימה הרב ישראל זינגר, שהיה מנכ"ל הקונגרס היהודי העולמי. הוא היה נרגש. "מעניין!", קרא, "הייתי אמור לטוס לקבל את פניך, ולפני שיצאתי לדרכי טלפנתי לרבי מליובאוויטש ושאלתי אותו מה להביא לך. הרבי השיב: תפילין!".
הרב זינגר הוציא מתיקו זוג תפילין והגישן למנדלביץ'. "הנה לך התפילין על-פי בקשת הרבי!". עיניו של יוסף דמעו. הוא מיהר לכרוך את הרצועות על זרועו וראשו.
לאחר עלייתו ארצה השיג תפילין מהודרות, והתפילין שנשלחו אליו במצוות הרבי הונחו בארון. בחלוף הזמן העניק אותן לגיסו, וזה העבירן לבנו – עד שעקבותיהן אבדו. יוסף מנדלביץ' לא ידע את נפשו מרוב צער. התפילין האלו היו יקרות לו. הוא השקיע מאמצים רבים בניסיון לאתרן, אך ללא הצלחה.
והנה פתאום שבו התפילין לידיו!
לאחר פרץ השמחה הראשוני הִכתה מחשבה בראשו. הלוא לתפילין סגולה להרתיע אויבים, ככתוב "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך", ופירשו חז"ל "אלו תפילין שבראש". מן הראוי שהתפילין שנשלחו אליו במצוות הרבי יגיעו אל בנו אברהם-יצחק, המצוי עכשיו בחזית.
אולם ביצוע המשימה לא היה קל. הקשר עם אברהם-יצחק נותק. מכשיר הטלפון הנייד שלו נלקח ממנו. רק לעיתים רחוקות, כשיצא להתרעננות בשטחי הכינוס, הצליח להתקשר אל הוריו. לא הייתה דרך לתאם עמו את העברת התפילין.
יוסף מנדלביץ' נואש מלהעביר את התפילין לידי בנו, אך התנחם במאמר חז"ל "מחשבה טובה הקב"ה מצרפהּ למעשה".
זה היה בראש-חודש מנחם-אב. טנק 3ב, שעם צוותו נמנה אברהם-יצחק מנדלביץ', עסק בפעילות מבצעית ולפתע נשמע פיצוץ עז. אור חזק פרץ לטנק וסימא את עיניו של אברהם-יצחק. לאחר מכן נתמלא החלל עשן. רשת הקשר התמלאה קולות. "טנק 3ב נפגע", דיווחו הלוחמים מהטנקים הסמוכים.
אברהם-יצחק איבד את שמיעתו לכמה רגעים מעוצמת הפיצוץ. בעצמו לא ידע מה מצבו ואם נפצע, ומה שלום חבריו. חלפו שניות, אברהם-יצחק התעשת ואז שמע את המפקד קורא: "כולם בחיים?". אנחת רווחה גדולה נשמעה כשכל אנשי הצוות השיבו בחיוב. עוד רגע חלף, וצוות הטנק זיהה את מקור ההתקפה – מחבל ששיגר טיל לעבר הטנק. החיילים ירו לעברו וחיסלו אותו.
ככל שחלפו הדקות התברר גודל הנס. המחבל החטיא את הטנק במטר אחד בלבד, והטיל התפוצץ מאחוריו. אברהם-יצחק לא רצה לחשוב מה היה עלול לקרות לוּ היה הטיל פוגע בטנק פגיעה ישירה.
כעבור כמה ימים התקיימה בבית הוריו בירושלים סעודת הודיה. אברהם-יצחק סיפר לנוכחים על הנס שקרה לו, ואביו השלים את סיפורו וחלק עם הנוכחים את סיפור התפילין ששלח אליו הרבי מליובאוויטש לפני יותר משלושים שנה, ושחזרו לידיו בדיוק בזמן המלחמה, כדי שיוכל להחליט להעניק אותן לבנו אברהם-יצחק. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
