הרבי מספר לרבנית על מידת ההיענות של החסידים לבקשתו בקשר ללימוד נגלה וחסידות * 'דבר תורה' לטכנאי מזגנים מוויליאמסבורג, הוראה ל'משפיע' כיצד להתכונן ל'יחידות', שנים-עשר שטרות של דולר לזוג חשוך ילדים, ותשובה לגדול בתורה בענייני תכונה * לרגל ג' בתמוז - יום ההילולא העשירי

מאת הרב מרדכי-מנשה לאופר

סח מזכירו של הרבי, הרב יהודה-לייב שיחי' גרונר:

פעם ביקש הרבי מיהודי שביקר אצלו ב'יחידות' שיקבע עיתים ללימוד התורה מדי יום חמש-עשרה דקות, לכל הפחות.

הגיב היהודי: "רבי, האם רצונך שאהפוך את המשרד שלי לבית-כנסת?!".

אמר על כך הרבי: "להפוך משרד ל'בית-כנסת' - אין זה בעיה, הבעיה היא כש'בית-כנסת' נהפך למשרד!"...

ועוד סיפר:

פעם סיפרה הרבנית חיה-מושקא ע"ה כי ביום מסויים שב הרבי לביתו מהתוועדות כאשר דוק של רצינות ועצבות נסוך על פני קודשו. לשאלת הרבנית בעניין, השיב הרבי:

"לפני כמה ימים ביקשתי שכל אחד יכתוב על פתק כמה נגלה וכמה חסידות הוא למד בתקופה האחרונה. בעוברי בברוקלין אווניו סברתי כי אראה תורים ארוכים של אנשים שבאו למסור פיתקאותיהם עם הדיווח על מה שלמדו. אני מתקרב לאיסטערן-פארקוויי ושוב אין תור של אנשים. עד שנכנסתי לחדרי וקיבלתי כזו חבילה קטנה (הרבי הדגים בשתי אצבעותיו הק')". הרבי המשיך: "כשאני מחלק לעקאח או 'כוס של ברכה' או דולרים - התורים מלאים". ועוד הוסיף הרבי בכאב: "לקחת - כל אחד בא, אולם כשהנני תובע משהו - ובאמת זהו לטובתם - מתעניינים רק מקצת".

'דבר תורה' באוזני הטכנאי

פעם אחת הוזמן טכנאי מזגנים לתקן תקלה במזגן בחדרו של הרבי. הטכנאי, חסיד מווליאמסבורג, סיים את מלאכתו וביקש שהרבי יזכה אותו בדבר-תורה, כדי שיוכל לחזור עליו באוזני חבריו בשכונתו. הרבי נענה לבקשתו ואמר לו (הדברים פורסמו על-ידי הרה"ח הרב יוסף-יצחק שיחי' חיטריק מצפת ב'כפר חב"ד' גיליון 724 עמ' 56):

בתפילת "נשמת כל חי" אנו מאריכים את הדיבור על כך שגם אילו פינו מלא שירה כים וכו', אין אנו מספיקים להודות לך, גם לא על אחת מאלף אלפי אלפים וריבי רבבות הטובות והניסים שעשה לנו ה',

אך בכל זאת אנו מעיזים בהמשך לפרט אי-אלו ניסים - ממצרים גאלתנו, מבית עבדים פדיתנו... על כן, איברים שפילגת בנו... ולשון אשר שמת בפינו, הן הם יודו ויברכו. והלוא טענו בהתחלה כי גם אילו פינו מלא שירה כים, אין אנו מספיקים להודות.

פליאה זו תובן על-ידי משל פשוט:

הנסיך, יורש-העצר, ירד לטייל ביער לבדו. הוא הסתבך בעבי היער ולא מצא את דרך היציאה, עד שראה אזרח פשוט, מוזנח, שהכיר את נתיבי האזור והובילו למקום יישוב. בתמורה להצלת חייו שיגר לו הנסיך במתנה כלי-אוכל מכסף. לימים עלה הנסיך על כס המלוכה, וכאשר נזכר באותו נתין שהציל את חייו, החליט ללכת לבקרו. האזרח, בראותו את כבוד הוד מלכותו בביקתתו הדלה והמוזנחת בתוך היער, התרגש עד למאוד, ולא מצא את הדרך להביע את הערכתו לאותה זכות שהאציל לו המלך בביקורו המיוחד.

אמר האזרח: "הוד כבוד מלכותו, במה אכבדך. אין דבר ולא חצי דבר השייך לי שיש לו איזה שהוא ערך ביחס להוד גדולתו. יש רק דבר אחד שיכול לקרב ולקשר אותי עם המלך, וזו אותה מתנה שהמלך הואיל להעניק לי בעבר - בעת שהצלתי את חייך הנסיך".

כך גם אנו אומרים לקדוש-ברוך-הוא: אין אנו מספיקים להודות לך. כי מי אנו ומה חיינו. אין לנו שום אפשרות להודות לך. הקב"ה הלוא הוא לעילא מכל ברכתא ושירתא.

ייתכן כי אנו חוטאים בשפתינו, בבואנו להודות לו. וכסיפור חז"ל על אותו תלמיד שהאריך מאוד בכינויים ותארים לקב"ה, ואמר לו רבי חנינא "סיימתינהו לכולהו שבחי דמרן?? (האם סיימת את כל השבחים של אדוננו הקב"ה - בתמיהה?)... אנן הני תלת דאמרינן, אי לאו דאמרינהו משה רבינו... לא הווינן יכולים למימר להו, ואת אמרת כולי האי (אנו המזכירים בתפילה שלושה כינויים - הגדול, הגיבור והנורא - אילו משה רבנו לא היה אומרם לא היינו מסוגלים להזכירם, ואתה אמרת והארכת כל כך)... משל למלך בשר ודם שהיו לו אלף אלפים דינרי זהב והיו מקלסין אותו בשל כסף - והלוא גנאי הוא לו?" (ברכות לג, ב).

לו גם היו לנו עיניים גדולות ובהירות ביותר, ופה גדול כים, ושפתותינו כמרחבי רקיע, אין אנו מספיקים להודות לה'. אך רק בזכות זאת, שפינו אינו אלא מתנה ממך, והאיברים הם שאתה פילגת בנו, ולשון אשר אתה שמת בפינו, באותן מתנות שהענקת בעצמך לנו, ורק בהן, אנו יכולים להודות ולהלל. אילו היינו מדמים לחשוב שהיכולת  לדבר היא מכוחנו - היינו חס-ושלום חוטאים בשפתינו.    

לפני שנכנסים ל'יחידות'

בכ"א בכסלו תשכ"א דיווח נאמן 'בית חיינו', הרה"ח ר' מאיר שיחי' הארליג, לעמיתו החסיד ר' יהודה-לייב (ע"ה)  רסקין, משלוחי הרבי למרוקו:

"..המשפיע הרה"ח ר' שלמה חיים קסלמן ביקש עם בואו לחצרות-קדשנו בשלהי אלול האחרון להיכנס ל'יחידות' ונענה על-יד הרבי (באמצעות הרב חודוקוב) שקודם צריכים ללכת לציון הק' ואחר-כך לשמוע מאמר דא"ח [=מהרבי] ואחר-כך יוכל להיכנס ל'יחידות'".

ציור תשלום וסופו

הסיפור הבא סופר על-ידי הרה"ח ר' שלום דז'ייקובסון:

אברך חסידי  -הרה"ת ר' שלום שי' נעמצאוו - שהתמחה בציור, צייר תמונה ובה נראה הרבי עטור בתפילין. כשנכנס ל'יחידות' עם רעייתו והגיש לרבי את הציור, הודה לו הרבי אך ביקש ממנו שלא יראה לאיש את הציור עד שיתקנו, מפני שהתפילין צוירו כשהן מונחות שלא במקומן ( והרבי הסביר שאנשים עלולים להסיק מכך שזה המקום הנכון).

הרבי אף הביע את רצונו לשלם תמורת המסגרת. האברך סירב. הרבי הפציר והסביר: "את התמונה אני מוכן לקבל במתנה אבל תמורת המסגרת ברצוני לשלם".

האברך סירב ואמר: "הבאתי מתנה לרבי ואינני רוצה שום תשלום". הרבי פנה לרעיית האברך ושאל: "מה מחירה של המסגרת?". אך היא השיבה: "זה עניין פרטי של בעלי ואיני מתערבת".

משיצאו מה'יחידות' לקח האברך את התמונה והניחה במכוניתו. שני חסידים שפגשוהו לאחר-מכן הפצירו בו להראות להם את התמונה. הלה ניסה להתחמק והסביר כי הרבי הורה לו לא להראות לאף אחד את התמונה. השניים טענו כי הם "יוצאים מהכלל" והתעקשו לבוא ולראות את התמונה.

וכך כשהשלושה צועדים לעבר המכונית, רגעים אחדים לפני שהגיעו אליה, פגע רכב אחר באחורי המכונית והשחית את התמונה...

שנים-עשר שטרות

ועוד מפי הנ"ל:

באותה הזדמנות כשהגישו בני הזוג לרבי את הפתק שכלל שאלות ובקשות בנושאים שונים, וביניהם בקשה לזכות בפרי-בטן, התייחס הרבי לכל הפרטים מלבד לבקשת הילדים.

האישה פרצה בבכי. הרבי לא הגיב ישירות אלא נטל שנים-עשר שטרות של דולר ומסר שישה לבעל ושישה לאישה.

כיום, מונה משפחה זו שתים-עשרה נפשות (שני ההורים, חמישה בנים וחמש בנות).

ברכת התורה בבכיות

הסיפור הבא הובא על-ידי הרה"ח ר' חיים-שאול שיחי' ברוק:

ביום ו' בטבת תש"כ כתב הרה"ח הרב זאב הכהן שיחי' כץ להרה"ח הרב יהודה-לייב (ז"ל) רסקין ממרוקו:

"ביום ו', ערב שבת-קודש, יום ב' דראש-חודש, קראו לכ"ק אדמו"ר שליט"א לעלות לתורה לרביעי. אירעה טעות של הבעל-קורא שנתגלתה אחרי שכ"ק אדמו"ר בירך הברכה - פתחו הספר תורה שלא במקום הנכון, כ"ק אדמו"ר הראה לעבר הרב שמואל לוויטין שיפסוק לגבי עשיית הברכה,  אם לברך עוד-הפעם, והשיב בחיוב. כ"ק אדמו"ר בירך עוד הפעם והתחיל מ"ברוך אתה" ולא מ"ברכו" והיה נשמע אשר הברכה שבירך עוד-הפעם הייתה בבכיות.

"צריכים לדייק בכתביו של אד"ש"

בקיץ תשכ"ב הגיע הגאון רבי אפרים-אליעזר הכהן יאלעס אב"ד פילדלפיה להשתתף בהתוועדות של הרבי. באותה התוועדות נכח גם הרב הגאון רבי מאיר אמסעל, עורך הירחון התורני 'המאור', והשניים שוחחו ביניהם. הרב יאלעס סיפר לרב אמסעל שתקופה קצרה קודם לכן קיבל מכתב כללי-פרטי מהרבי, מראש-חודש תמוז, ובסופו התייחסות לשאלתו בעניין גודל השמש. הרב אמסעל הפציר בו שישגר לו את המכתב. הלה נענה, ואכן, בראש גיליון קכה פורסם מכתבו של הרבי, וכהקדמה אליו פורסם מכתבו של הרב יאלעס (דרך-אגב, המכתב עצמו נדפס באגרות-קודש כב עמ' רסא-רסב; החלק הכללי-פרטי שם עמ' רס-רסא) בו הוא מתבטא: "..הנני ממלא רצונו, שהוא רצוני, ושולח בזה את המכתב הקדוש של כ"ק אדמו"ר שליט"א. כידוע, צריכים לדייק בכתביו של אד"ש בכל אותיותיו ונקודותיו...".

צילום העמוד הראשון של גליון 'המאור' שבו התפרסם מכתבו של הרבי בצירוף מכתבו של הרב יאלעס

אימוץ מנהג חב"ד

באגרות-קודש כרך יז עמ' סא-סב פורסם מכתבו של כ"ק אדמו"ר ל"הרה"ח הרב הצדיק בנש"ק וכו' מוה"ר שלום שי'" סופרין, האדמו"ר מקאמארנא, בעניין התחלת הנחת תפילין. בין השאר כותב לו הרבי:

ומובן שטוב עשה בנו בהתחלתו עתה הנחת התפילין שהרי בפירוש שמענו מכ"ק מו"ח האדמו"ר (הועתק היום יום ב' מנחם-אב): "הוראה לרבים להתחיל בהנחת תפילין שני חודשים לפני יום הבר מצווה"...

והנה לא נעלמה ממני דעת איזה מהאחרונים (הובא בנ"כ שו"ע או"ח סוסל"ז) שכיוון שהתפילין צריכים גוף נקי אין להקדים בהנחתם, ובפרט בדורותינו אלה עם כל זה כיוון שבפירוש הורו כנ"ל, מצווה לקיים דברי חכמים בתראי ובפרט שהורו לפרסם דעתם בזה (וכלשון האמור לרבים). ונראה לי הטעם דההוראה שהוא על-דרך ההשתדלות והיגיעה להפיץ תורת החסידות בחוגים הכי רחבים ומבלי להציג תנאים מוקדמים לתורה זו אף שבדורות הראשונים (לפני התגלות הבעש"ט, תלמידו הרב המגיד ותלמידיו ומהם רבינו הזקן) הקפידו על הנהגה כזו, וידוע המשל מרבינו הזקן, מאבן טוב שבכתר המלך כשנחלה בנו יחידו של המלך וגדלה הסכנה ר"ל, מצווה המלך - אפילו על ספק וספק-ספיקא - ליקח אבן הטוב מכתרו ולנסות לרפאות בו בנו יחידו, וכהלשון שכדאי לשפוך כמה וכמה בחוץ בשביל ספק שיגיעו איזה טיפות להבן מלך ויחלים ויתרפא, והנמשל כמובן. ונראה גם במוחש בשנים האחרונות, איך שהפצת החסידות רבים הצילה מכמה ניסיונות ומכשולים ומפורסמות הן לכל אלו שהיו במדינת רוסיה ועמדו בניסיונות שם וכו'.

"מוכרח אני להסכים על זה"

מעניין הרקע למכתב זה:

מקבלו, הרב סופרין בעצמו פירסמו בירחון התורני 'המאור' מחודש תמוז תשי"ח (גיליון פד עמ' 9-10), כאשר המערכת מפרסמת בצמוד גם את המכתב הנלווה הזה:

"לכבוד ידידנו הנכבד והיקר והחשוב מאוד נעלה הרה"ג המפורסם לשבח ולתפארת ולשם וכו' כש"ת מוה"ר מאיר אמסעל שליט"א, העורך הנעלה של הירחון 'המאור' החשוב והיקר.

"אבקש אם אפשר לכבודו להדפיס מכתבי תודה רבה על זה ולמצווה גדולה יהיה לכם וגם-כן אני חושב שיהיה תועלת לרבים וד"ל.

"זה מנהג ישן אצל כל העולם שהילדים מתחילין להניח תפילין ולהתפלל רק ביום מלאת להם י"ג שנה וכך הוא המנהג אצל כל רבותינו הגאונים והקדושים ובפרט אצל כבוד זקננו הגה"ק ציס"ע האדמו"ר מרן רשכבה"ג  מקאמארנא זצלה"ה וזיע"א וכך הוא גם-כן המנהג של כ"ק אמו"ר הרה"צ האדומ"ר מקאמארנא שליט"א וכעת בניו-יורק, וכך היה אצלי וגם-כן אצל בני הגדול שליט"א. וכעת צריך להיות הבר-מצווה של בני השני כ"ב סיוון תשי"ח, והיה בדעתי גם-כן לעשות כן. אבל בני זה לומד כעת בשיעורי ערב של צעירי-חב"ד תחת נשיאות כ"ק האדמו"ר שליט"א מליובאוויטש וכעת בברוקלין, והמנהג של חב"ד להתחיל להניח תפילין שני חודשים לפני הבר מצווה, ומוכרח אני להסכים על זה, ואף-על-פי-כן כתבתי מכתב לכ"ק מרן שליט"א מליובאוויטש וקיבלתי ממנו מכתב תשובה.

"כנ"ל הוא לשונו של המכתב, והעתקתיו כדי להדפיס כל המכתב שיהיה לתועלת הרבים, ותודה רבה למפרע. מברכו בכל טוב וימלא ד' כל משאלותיכם לטובה ולברכה ולשמוע ולהשמיע הרבה בשורות טובות אכיה"ר.

"ידידכם דוש"ת באה"ר בלונ"ת ומצפה לרחמי שמים ומחכה לתשובה מאהבה במהרה.

"הרב שלום סאפרין

"האדמו"ר מקאמרנא בירושלים".