חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:36 זריחה: 6:23 ד' בכסליו התשפ"ג, 28/11/22
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

העלייה ביום ההילולא היא בדרגה הגבוהה ביותר
דבר מלכות

אפילו במצב כזה שמצד המציאות, לכאורה, יש מקום להקשות "וכי בכדי ספדו ספדנייא וחנטו חנטייא" - לא מתפעלים מזה * כאשר בעולם הזה הגשמי ישנו העניין ד"זרעו בחיים", "תולדותיהם של צדיקים", הרי זו הוכחה ש"יעקב (שכולל את כל אחד ואחד מישראל) לא מת" * מסירות-נפש בכוח תחסוך את הצורך במסירות-נפש בפועל * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. בנוגע להילולא של צדיק - עניין השייך להתוועדות זו הקשורה עם ההילולא של כ"ק מו"ח אדמו"ר - אמרו חז"ל1 "אין עושין נפשות לצדיקים שמעשיהם הטובים הם זכרונם".

והעניין בזה - שאצל צדיקים אין צורך בעניין של זיכרון, כי, המשך הקיום של "מעשיהם הטובים" מהווה ראיה על המשך קיומם של הצדיקים, היינו, שכל זמן ש"מעשיהם הטובים" חיים, הרי זה ראיה שהם (הצדיקים) עצמם חיים.

ועל-דרך דברי הגמרא במסכת תענית2 בנוגע ליעקב אבינו "מה זרעו בחיים אף הוא בחיים".

ב. ויש להוסיף, שעניין זה הוא בנוגע לכל נשמה:

אמרו חז"ל3 "שופריה דיעקב אבינו מעין שופריה דאדם הראשון", היינו, כשם שאדם הראשון כולל כל הנשמות שבעולם, הנה מעין זה כולל גם יעקב את כל הנשמות4, וכמו שהוא בפשטות שכל בני-ישראל יצאו מיעקב ש"מיטתו שלימה"5 - שבזה נכלל גם שיעקב פועל שלימות בכל נשמות ישראל (נוסף לכך שכולל את כולם).

ומזה מובן שמדברי הגמרא בנוגע ליעקב למדים "כלל" בנוגע לכל הנשמות - ש"מה זרעו בחיים אף הוא בחיים":

כל זמן שבני-ישראל קשורים עם עניינים של תורה ומצוות - שזהו "זרעו בחיים", כמאמר רז"ל6 "תולדותיהם ("זרעו") של צדיקים מעשים טובים", ו"מאי פירי - מצוות"7 - אזי אף הוא בחיים",

ולא רק למעלה מעשרה טפחים, אלא באותו מקום שבו נמצאים "זרעו" (התורה ומצוות) - שמקומם בעולם-הזה הגשמי דווקא, כמאמר רז"ל8 אודות המענה לטענת המלאכים "תנה הודך על השמיים"9, שהתורה ניתנה דווקא במקום ש"למצרים ירדתם", "יצר הרע יש ביניכם וכו'",

ולכן, כאשר במקום זה (בעולם-הזה הגשמי) ישנו העניין ד"זרעו בחיים", "תולדותיהם של צדיקים", הרי זה הוכחה ש"יעקב (שכולל את כל אחד ואחד מישראל) לא מת"10, אפילו במצב כזה שמצד המציאות, לכאורה, יש מקום להקשות "וכי בכדי ספדו ספדנייא וחנטו חנטייא כו'"11, ואף-על-פי-כן, לא מתפעלים מזה, כיוון שיודעים ש"מציאות" זו (שמעוררת הקושייה הנ"ל) אינה אלא מה שנראה לעין בשר הגשמי, ואילו האמת כמו שהוא - ש"אף הוא בחיים", כיוון ש"זרעו בחיים".

ג. ואם הדברים אמורים בנוגע לכל נשמה, על-אחת-כמה-וכמה שכן הוא בנוגע לנשמה כללית:

בנוגע לציבור ישנו כלל ש"ציבור לא מת" - כפי שמצינו בגמרא12 נפקא-מינא בנגלה דתורה בין חטאת יחיד לחטאת ציבור: "חטאת שמתו בעליה, הני מילי ביחיד, אבל לא בציבור, לפי שאין מיתה בציבור".

ודוגמתו בנשמות גופא - שיש נשמה של יחיד, ויש נשמה של ציבור - נשמה כללית.

ובפרטיות יותר:

איתא בספרים13 ש"צבור" ר"ת צדיקים בינונים ורשעים (רשעים בתוספת וא"ו המחבר), ונמצא, שנשמה של ציבור היא נשמה שכוללת כל הסוגים דצדיקים, בינונים ורשעים.

והעניין בזה - שנשמה של ציבור היא נשמת "רועה ישראל" שכולל את כל בני-ישראל, היינו, שאינו בוחר לעצמו צדיקים בלבד, או על-כל-פנים גם בניגונים, אלא נוגע לו גם התיקון של זה שנקרא בשם "רשע" לפי שעה (עד שיעשה תשובה), ולא עוד אלא שביודעו ש"בוודאי סופו לעשות תשובה.. כי לא14 ידח ממנו נידח"15, רואה הוא אותו כמו שהוא באמת - לאחרי שיעשה תשובה, שזוהי מציאותו האמיתית16, ומחבר גם אותו עם הבי"ת (בינונים) והצדי"ק (צדיקים).

ועניין זה מהווה סימן וראיה על היותו "רועה ישראל" - כמו שמובא במדרש17 בנוגע לרועה ישראל הראשון (משה רבינו, ש"נקרא רעיא מהימנא"18) וכן דוד המלך (ש"דוד מלך ישראל חי וקיים"19), ש"בדק לדוד בצאן ומצאו רועה יפה... ואף משה לא בחנו הקב"ה אלא בצאן כו'", כיוון שהנהגתו היתה באופן ש"היה מוציא הקטנים לרעות כדי שירעו עשב הרך, ואחר מוציא הזקנים כדי שירעו עשב הבינונית, ואחר מוציא הבחורים שהיו אוכלין עשב הקשה", ועל זה "אמר הקב"ה, מי שהוא יודע לרעות הצאן איש לפי כוחו, יבוא וירעה בעמי, הדא הוא דכתיב20 מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו", היינו, שתכונה זו מהווה הוכחה על היותו ראוי להיות רועה ישראל - "לרעות" את כל הסוגים שבבני-ישראל, צדיקים, בינונים ורשעים שנכללים בראשי-תיבות ד"צבור".

וכיוון ש"ציבור לא מת", נמצא, שבנשמה כללית (נשמתו של רועה ישראל שכולל את כל הסוגים דצדיקים, בינונים ורשעים) עניין החיים הוא בשליטה מוחלטת, כך שלא שייך עניין של העדר (מיתה) כלל.

וכל זה - נוסף על הכל-שכן וקל-וחומר משאר הנשמות, שגם אצלם ישנו הכלל ד"מה זרעו בחיים אף הוא בחיים" (כנ"ל ס"ב), ועל-אחת-כמה-וכמה בנשמה כללית, ש"זרעו בחיים" מהווה הוכחה נוספת ש"אף הוא בחיים"21.

* * *

ד. מבואר בתורת החסידות22 שביום הסתלקות-הילולא עולה למעלה "כל עמל האדם שעמלה נפשו בחייו", "כל מעשיו ותורתו ועבודתו אשר עבד כל ימי חייו" - למקום ודרגא נעלים יותר מאשר במשך כל עבודתו במשך כל ימי חייו.

וכיוון שבעבודת האדם (ועל-דרך זה בנוגע לנשיא ישראל) במשך כל ימי חייו גופא יש חילוקי דרגות (כדלקמן), הרי, עיקר ההדגשה אודות העלייה שביום ההסתלקות-הילולא היא ביחס לדרגת העבודה היותר נעלית שבמשך ימי חייו גופא, כדלקמן.

ה. ובהקדם חילוקי הדרגות שבכללות עבודת האדם - שיש בזה תקופות תקופות:

עבודת האדם - ישנה גם לפני בר-מצווה, שכן, אף-על-פי שעל-פי דין אין הקטן מחוייב במצוות, מכל-מקום, מצינו בשולחן-ערוך הלכות שבת23 (והביאו גם אדמו"ר הזקן בשולחנו) לעניין חינוך דקטן: "קטן... (ש)עבר שאר עבירות בקטנותו... טוב לו שיקבל על עצמו איזה דבר לתשובה ולכפרה" [ומההוכחות לזה24 - פסק-דין הרמב"ם25 לעניין קטן ש"אינו מביא (קורבן) עד שיגדיל ויהיה בן דעת", שאז מביא קורבן על דבר שעשה בקטנותו], אבל אף-על-פי-כן, מובן ופשוט, שאינה דומה העבודה עד י"ג שנה, לפני בר-מצווה, להעבודה לאחרי י"ג שנה.

וגם לאחרי בר-מצווה ישנם חילוקים:

לכל לראש - החילוק בין י"ג שנה לעשרים שנה, על-פי נגלה, שאין בית-דין של מעלה עונשין עד שיהיה בן עשרים26. וכפי שמבאר רבינו הזקן בלקוטי-תורה פרשת במדבר27 - על-פי קבלה28 - "פירוש מאמר רז"ל פרק  ט' דבבא-בתרא29 ולמכור בנכסי אביו עד שיהיה בן עשרים שנה", שאז נעשית אצלו שלימות המוחין ושלימות הדעת (שלכן, גם האחריות המוטלת עליו היא גדולה יותר), שמזה מובן, שמי"ג עד כ' שנה היא תקופה אחת בעבודת האדם, ומכ' שנה ולמעלה מתחילה תקופה נעלית יותר בעבודתו.

וגם לאחרי עשרים שנה יש חילוקים בכל תקופה של עשר שנים - כדברי המשנה30 "בן עשרים כו', בן שלושים כו' בן שבעים כו' בן מאה".

וכל זה - נוסף על כללות העלייה מידי זמן בזמן מצד זה ש"תלמידי חכמים אין להם מנוחה... שנאמר31 יילכו מחיל אל חיל"32.

ונוסף על החילוקים שמצד שינויי הזמנים על-פי הלוח (בן י"ג, בן כ' וכו'), ישנם גם חילוקים מצד השינויים בתקופת האדם בחייו הוא - לפני החתונה ולאחרי החתונה; קודם כניסתו להתעסקות בענייני העולם, ולאחרי שריחיים על צווארו.

ובנדון דידן, בנוגע לרועה ישראל ונשיא ישראל, בעל ההילולא - ניתוסף גם חילוק התקופה שלפני הנשיאות ושלאחרי הנשיאות,

- שכן, לפני שנעשה נשיא בפועל, הרי, מצד זה ש"אין מלכות נוגעת בחברתה"33 היה אביו (אדמו"ר מהורש"ב נ"ע) הנשיא, ולאחרי זה עברה הנשיאות לבנו ממלא מקומו, ואז התחילה נשיאותו ומלכותו בפועל -

הרי מובן ופשוט שכאשר נעשה נשיא בפועל, מתחילה תקופה חדשה אפילו בהעבודה שלו, שגם קודם לזה היתה בעילוי לגבי שאר אנשים.

ו. והנה, בנוגע לאופן ההכנה וההתחלה של קבלת הנשיאות שלו - סיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר34, שבשנת ההסתלקות אמר לו אביו כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע: "אויף רוסלאנד גייען שווערע וואלקענס" (עננים שחורים באים על רוסיא), והוסיף לאמור: "אויף הרבצת התורה ביראת-שמים און החזקת היהדות זאלסטו האבען מסירות-נפש בפועל, ניט נאר בכוח" (עבור הרבצת התורה ביראת-שמים והחזקת היהדות - שתהיה לך מסירות-נפש בפועל, לא רק בכוח).

אלו הם דברי החינוך של נשיא בישראל, קודם הסתלקותו, שבהם העביר את הנשיאות לבנו ממלא מקומו: עבודה באופן של מסירות-נפש בפועל. וכדי לכפול העניין ולהוסיף תוקף בהחלטה [על דרך שמצינו בגמרא35 "והוא דאמר הן הן תרי זמני", "אמן אמן"] - הוסיף והדגיש: "מסירות-נפש בפועל, לא רק בכוח"!

באופן כזה (מסירות-נפש בפועל, לא רק בכוח) היתה קבלת הנשיאות: עוד לפני שהיה צורך בעניין של מסירות-נפש, אפילו בכוח - הרי - קבלת הנשיאות כשלעצמה היתה כבר עניין של מסירות-נפש בפועל, כי, מלכתחילה ידוע ידע על-דבר הצורך במסירות-נפש בפועל, ועל-מנת כן קיבל את הנשיאות, עם כל האחריות הכרוכה בכך עד למסירות-נפש בפועל;

באופן כזה (מסירת נפש בפועל, לא רק בכח) היתה עבודתו בהתחלת הנשיאות בפועל - באותה תקופה שאכן באו העננים השחורים [כפי שיודעים אלה שהיו אז באותה מדינה, שהם בעצמם "חיו" זאת ("זיי האבן דאס אליין איבערגעלעבט"), ואלה שהיו בריחוק מקום, יודעים זאת על-כל-פנים מפי השמועה] - שאז התחיל תוקף הרדיפות על הדת, וביחוד על דת ישראל, מ"מהרסייך ומחריבייך"36,

ובאופן כזה (מסירות-נפש בפועל, לא רק בכוח) היתה עבודתו במשך כל שנות נשיאותו עד יום הסתלקותו37 - שה"חוט השני" בעבודתו היה עניין המסירות-נפש, וכאמור, לא רק מסירות-נפש בכוח, אלא גם מסירות-נפש בפועל - שלא להתחשב עם ענייני הגוף, כי אם להביא לידי פועל ("דורכצופירן") את כל העניינים שצריכים לבוא לפועל מצד המצב הכללי ומצד העניינים שמתרחשים בעולם.

ז. ומזה מובן שאופן עבודתו של בעל ההילולא במשך תקופת נשיאותו - עבודה באופן של מסירות-נפש - מודגש ביותר ביום ההסתלקות-הילולא, שכל עבודתו אשר עמל בה כל ימי חייו עולה ומגיע להמקור היותר נעלה, ועד למעלה ממקור כו'.

וכמו בכל ענייני קדושה - "חוזר וניעור" עניין זה ביום ההילולא בכל שנה ושנה, שבו נעשית העלייה מעולם עליון לעולם עליון יותר.

אלא, שיש צורך גם בעבודתם של בני ישראל, שלהם ניתן הכוח לפעול שיהיו "הימים האלה נזכרים" - זיכרון שיביא לידי התעוררות טובה, ועל-ידי זה - "ונעשים", שיחזרו וייעשו כל העניינים, כל ההמשכות וההשפעות, כמו שהיו בפעם הראשונה (כמובא מכתבי האריז"ל38 על הפסוק39 "והימים האלה נזכרים ונעשים"), כולל גם ההמשכה בעשייה ("ונעשים") דווקא, היינו, בעולם העשייה ובכוח המעשה, בחינת "סוכת דוד הנופלת" ("שנפלה... עד... בחינת עשייה"40).

ובנידון-דידן - שעל-ידי הזכירה ("נזכרים"), בד בבד עם התעוררות טובה על-מנת להביאה בפועל [זכירה והתעוררות שהולכים ומתחזקים בתוספת כוח ואומץ ביום ההילולא מידי שנה בשנה], פועלים  את ה"נעשים", שיומשך בפועל הכוח שניתן על-ידי הנשיא לכל השייכים אליו, וגם להזמן שלאחריו - ששום דבר, אפילו דבר הדורש מסירות-נפש בפועל, לא יבלבל אותם ממילוי השליחות שהוטלה עליהם על-ידי ההשגחה העליונה!

זאת ועוד:

על-ידי זכירה והתעוררות זו (ששום דבר לא יבלבל כו'), שתוכנה, עמידה בתנועה של מסירות-נפש בכוח - מתבטל בדרך ממילא ההעלם וההסתר, כך  שאין צורך במסירות-נפש (כפי שגם אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר היו כמה וכמה עניינים באופן כזה).

ויקויים הפסק-דין דבית-דין של מעלה - כדברי אדמו"ר האמצעי בשם אדמו"ר הזקן41 - שבזכות מסירות-נפשו של אדמו"ר הזקן, הנה, בכל ענייני תורה ומצוות תהיה יד מקושריו על העליונה.

ויעזור ה' יתברך שיהיה זה ללא העלמות והסתרים, ומתוך התרחבות והתפשטות, ועד שיגיעו ("מ'וועט דערלאנגען") - על-ידי הפצת המעיינות חוצה - במרחב העצמי, שזהו עניין "ענני במרחב י-ה"42, בגאולה האמתית והשלימה, במהרה בימינו.

(קטעים מהתוועדות מוצאי שבת-קודש פרשת בשלח, י' בשבט ה'תשי"ז*
-  'תורת-מנחם - התוועדויות' ה'תשי"ז חלק שני (יט) עמ' 22-29 - בלתי מוגה)

 

----------

1)  ירושלמי שקלים פ"ב ה"ה - לגירסת שו"ת הריב"ש סתכ"א. וראה ב"ר פפ"ב, יא ובעץ-יוסף שם.

2) ה,ב. - נתבאר בלקו"ש חכ"ו עמ' 7 ואילך. חל"ה עמ' 223 ואילך.

3) ב"מ פד,א. ב"ב נח,א.

4) ראה תניא אגה"ק ס"ז.

5) ויק"ר פל"ו, ה. פרש"י ויחי מז,לא.

6) פרש"י ר"פ נח. וראה ב"ר פ"ל, ו.

7) סוטה מו, סע"א.

8) שבת פח, סע"ב ואילך.

9) תהילים ח,ב.

10) תענית שם. פרש"י ויחי מט,לג.

11) תענית שם.

12) הוריות ו,א.

13) כיכר-לאדן (להחיד"א) ס"ז בפי' המשנה (אבות פ"ב מ"ד) אל תפרוש מן הציבור. דברים-אחדים (להנ"ל) דרוש כב (שבת הגדול) קטו, ג. קה"י ערך שליח ציבור (השני).

14) ע"פ שמואל-ב יד,יד.

15) תניא ספל"ט. וראה הל' ת"ת לאדה"ז פ"ד סה"ג.

16) ראה גם לקו"ש ח"ו עמ' 54.

17) שמו"ר פ"ב, ב.

18) תניא רפמ"ב.

19) ר"ה כה,א.

20) תהילים עח,עא.

21) בהבא לקמן - ראה גם מכתב כ"ח שבט ה'תשי"ז (אג"ק חי"ד ע' שצב): "על פי המדובר בהתוועדות יום ההילולא כו'".

22) ראה תניא אגה"ק סז"ך וכח. סידור (עם דא"ח) שער הל"ג בעומר (דש, סע"ב ואילך).

23) או"ח סו"ס שמג.

24) ראה גם אג"ק ח"ז עמ' שנז.

25) הל' שגגות פ"ט ה"ג. וראה גם הל' איסורי ביאה פ"ג הי"ז. הל' נדרים פי"א ה"ד.

26) תנחומא קורח ג' (בסופו). פרש"י קורח טז, כז.

27) ב, רע"א.

28) "בע"ח שכ"ד" (לקו"ת שם).

29) קנו,א.

30) אבות ספ"ה.

31) תהילים פד,ח.

32) ברכות ומו"ק בסופן.

33) ברכות מח,ב. וש"נ.

34) סה"ש תרפ"ז עמ' 133-132.

35) שבועות לו,א. וראה מגילה לב,א.

36) לשון הכתוב - ישעיה מט,יז.

37) ולהעיר ממש"נ (קוהלת ז,א. וראה קה"ר שם) "טוב גו' יום המוות מיום היוולדו", שבזה מרומז גם שהשלימות דיום ההסתלקות נלקחה ובאה "מיום היוולדו".

38) רמ"ז בס' תיקון-שובבים. הובא ונתבאר בספר לב-דוד (להחיד"א) פכ"ט וראה תו"מ חי"ח ע' 330. וש"נ.

39) אסתר ט,כח.

40) תניא אגה"ק ס"ט.

41) אג"ק אדמו"ר מוהרי"צ ח"ד ס"ע רסד ואילך. וש"נ.

42) תהילים קיח,ה. וראה סה"מ עת"ר בתחלתו. ועוד.

*) ההתוועדות זו נערכה באולם "בילטמאר".


 
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)