נבואת בלעם עוסקת בין השאר גם בגאולה העתידה. יש תמימות דעים בין המפרשים שהפסוק "הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא" מדבר על תקופת הגאולה העתידה (בעוד פסוקים אחרים יכולים להתפרש גם על תקופות אחרות).
מדוע השתמש בלעם בשני כינויים לאריה – 'לביא' ו'ארי'? בזוהר נכתב שאריה הוא 'תקיף' ואילו לביא 'תקיף יותר'. על-פי זה מתעוררת שאלה, מדוע נכתב תחילה הלביא, שהוא החזק יותר, ולאחר מכן האריה, החזק פחות? הלוא בדרך כלל הסֵדר הוא מן הקל אל הכבד, ואם-כן צריך היה הארי להיזכר קודם ואחר-כך הלביא.
לחימה בהדרגה
אלא שהגישה ההדרגתית נכונה לזמן הגלות, כאשר מתקיימת עבודת הבירורים – לברור ולהפריד את הניצוצות האלוקיים מהרע שנפלו לתוכו, ולהשתמש בהם לקדושה. זו 'מלחמה', שכן האדם צריך לכפות את יצרו כדי להשתמש בענייני הבריאה לקדושה.
בשעת מלחמה ההתמודדות עם האויב היא הדרגתית. בתחילה לאוייב יש כוח רב, ולכן הלוחם אינו בעל עוצמה רבה לעומתו. הוא מתחיל בכוח מצומצם, ורק לאחר שהוא מצליח לגבור אט-אט על האוייב הוא מתחזק, ואילו האוייב מאבד מכוחו ומעוצמתו.
הרע ייכחד
אך נבואת בלעם אינה מדברת על המלחמה עצמה, אלא על הקרב האחרון והמכריע שלה, בבוא הגאולה. האוייב – הלוא הוא כל הכוחות המתנגדים לקדושה – יאבד מכוחו עד שייכחד לגמרי. בשעה זו עבודת השם מתחילה במלוא העוצמה, שכן לאוייב כבר אין כוחות לעמוד נגד הקדושה.
לכן בלעם מקדים בנבואתו את ה'לביא' לפני ה'ארי'. עם בוא הגאולה הרע יאבד מכוחו, וכבר לא יהיה שום דבר שבכוחו למנוע מן הקדושה לפעול במלוא העוצמה, כמו 'לביא'. הרע ייסוג עוד ועוד, עד שכבר לא יהיה צורך ב'לביא', ויהיה אפשר להסתפק בכוחו של 'ארי'.
האחדות תשלוט
גם המשך הפסוק נושא בתוכו רמזים ברוח זו: "לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף". 'טרף', בגימטרייה 289, רומז לרפ"ח (288) הניצוצות עם ה'כולל', שעל-פי הקבלה זה מספר הניצוצות שיש לגאול. לאחר מכן נכתב: "וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה" – כאשר ה'קליפה' תתמזער לא תהיה עוד תופעה של "שפיכת דם האדם באדם", שכן לצד שכנגד לא תהיה עוד כל יכולת לפעול בעולם, ועם ישראל 'ישתה' וייטול ממנה את ה'דם', הרומז לחיוּת.
הדברים קשורים גם לשימוש במילה "הֶן (עם כלביא)": הגמרא אומרת ש'הן' ביוונית משמעותו 'אחת', שזה עניין האחדות שתהיה בזמן הגאולה. בתקופה ההיא מלכותו של הקב"ה תשלוט בעולם לחלוטין, ולא תהיה שום מציאוּת אחרת מלבדו, וכך גם תתגלה מעלתם הגדולה של בני ישראל, שעליהם נאמר "גוי אחד בארץ".
(תורת מנחם כרך יז, עמ' 78) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
