חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:09 זריחה: 6:44 ט"ו בתשרי התש"פ, 14/10/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

אעלה את ירושלים על ראש שמחתי
ניצוצי רבי

נושאים נוספים
התקשרות גליון 1039- כל המדורים ברצף
הדרך לחוש בהשגחה הפרטית – קיום תורה ומצוות למעלה ממדידה והגבלה
'כוח' לעמוד 'הכן' לגאולה
אעלה את ירושלים על ראש שמחתי
פרשת קורח
אם אין קמח אין תורה
הצלת הרבי "איש וביתו" מעמק הבכא
הלכות ומנהגי חב"ד

הרבי ביקש דרישת שלום וברכה מהבא מירושלים * שלח מברק מדי שנה להקפות שניות בירושלים * דן והורה להחמיר לנמצאים בירושלים בעת הקרבת הפסח * ביקש את יהודי העולם להתאחד עם ירושלים בקיימם מעין פורים 'משולש'! * ולגבי 'מבצע תפילין' בכותל הורה: לשאול רב בירושלים * התבטאויות והוראות מיוחדות, המעלות על נס את ירושלים * פרק נוסף מתוך 'עיר הקודש והמקדש'

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

מתוך קירוב בעצם...

מאז ערב חג הסוכות תשכ"ז (אגרות-קודש כרך כ"ד עמ' רלד-ה) נהג הרבי בקביעות לשגר מברק ברכה ל"כבוד המשתתפים בהקפות שניות בעיר-הקודש ירושלים תבנה-ותכונן-במהרה-בימינו על-ידי משיח צדקנו".

כך לדוגמה באותו מברק מתבטא הרבי:

בהתאסף אלפים מישראל יחד, ומכמה שבטי ישראל, בשמחת התורה תורתנו הקדושה, בירושלים עיר הקודש, הנני משתתף בשמחתם שמחתינו, אף כי בריחוק מקום אבל מתוך קירוב בעצם...

והרבי חותם:

שנה שבה יקויים היעוד: ופדויי הוי' ישובון ובאו ציון ברינה ושמחת עולם על ראשם. בכבוד רב ובברכת 'שובע שמחות'.

פרישת שלום מהרבי

במהלך ביקורו של (הגאון רבי פנחס מנחם אלתר לימים) האדמו"ר בעל 'פני מנחם' אצל הרבי בי"ט טבת תשמ"ב, פנה אליו הרבי ואמר ('בצל החכמה' עמ' 156):

הרי אתם באים עתה מארץ-הקודש, ומירושלים עיר-הקודש, ולכן מן הראוי שתספרו "בשורות טובות" משם, הן בנוגע לעניין השלום, והן בנוגע לעניין הברכה. ולא לדרשה קאתינא, בכם הדבר תלוי – כי אתם באים מירושלים עיר-הקודש.

הרפמ"א אמר כי מקובל בשם 'היהודי הקדוש' שבאמצעות עבודת ה', כוונות וכו' אפשר לפעול את השראת השכינה גם בחו"ל ולעשות שם מקום קדוש – כשכוונתו, ככל הנראה, לרמז על עבודת ה' הגדולה והעצומה של הרבי.

הרבי הסכים בעיקרון ("בוודאי שכן הוא"), אך נימק זאת: "דאם לא כן, לא היו בני ישראל נשלחים לגלות".

מאידך, הוסיף הרבי, "מאחר שהמשכת הקדושה היא על ידי "המקום אשר יבחר ה'", לכן עליכם להביא ברכה ושלום מעיר-הקודש!".

בסיום הביקור הורה לו הרבי "תמסרו פרישת שלום ממני".

ואכן, את ההוראה הזו קיים ה'פני מנחם' בד ובד עם קיום הוראה נוספת של הרבי. היה זה בהתוועדות ש"פ תשא פרשת פרה תשמ"ב (התוועדויות תשמ"ב כרך ב' עמ' 1017 ואילך), בה הורה הרבי לערוך התוועדות בבית-הכנסת ובית המדרש של הצמח-צדק בעיר העתיקה ("בהמשך להתוועדות זו"), כאשר כהקדמה לכך פתח הרבי ואמר:

ידוע גודל העניין ד"אעלה את ירושלים על ראש שמחתי" ירושלים עיר הקודש... "ירושלים העתיקה" (כפי שנקראת היום) – שהיא ירושלים האמיתית, לפנים מן החומה..

הרבי הזכיר את שייכותה של ירושלים לפורים (בה קורין את המגילה בט"ו באדר).

בהתוועדות שהתקיימה לאחר מכן ב'צמח צדק' נכח גם ה'פני מנחם', ובאותה הזדמנות מסר פ"ש מהרבי כפי שנתבקש.

דיון לגבי 'ברכת החמה'

בהתוועדות שבת-קדוש מברכים חודש ניסן תשמ"א הציע הרבי את "סדר ברכת החמה", לאור האירוע הנדיר שחל אז בתחילת חודש ניסן (בד' בו). נוסח 'סדר' זה, הוגה לאחר מכן ונדפס בלקוטי שיחות כרך כב עמ' 201-202.

במהלך ההתוועדות עלתה 'ירושלים' פעמים אחדות על סדר הדברים תוך כדי השקלא-וטריא, וכדלהלן:

לראשונה ('שיחות קודש' תשמ"א כרך ג' עמ' 26) הזכיר הרבי את השיטות הסבורות כי הברכה צריכה להיות בשעה שהחמה נתלית בארץ ישראל, ועל כן ישתנה זמן הברכה לפי המקומות, בכל מקום לפי ריחוקו מירושלים.

אולם הרבי שלל זאת והאריך בדבריו בהסתמך על סתימת לשון הרמב"ם (הלכות ברכות פרק יו"ד הלכה יח), הטור שולחן ערוך (אורח חיים סימן רכט סעיף ב'), ושאר הפוסקים מהם מוכח, שמברכין בבוקר דיום ד' בכל מקום. ולא אישתמיט בשום מקום (וגם אבותינו לא ספרו לנו) שיהיה שינוי בזמן הברכה ממקום למקום. ומעשה רב – מנהג ישראל בכל המקומות.

דוגמה לדבר – המשיך הרבי – יום שבת קודש וכיוצא-בו, שסיבת קביעותו היא מפני שביום השביעי שבת וינפש – על פי אופק המקום בו נמצא אדם הראשון, ואילו הציווי הוא שבכל מקום ישמרוהו "ויהי ערב ויהי בוקר" לפי אופק המקום בו נמצאים.

עם זאת, ציין הרבי, עדיין נדרש הסבר לתווך זאת עם פסק-הדין (טור שולחן ערוך (ואדמו"ר הזקן) אורח חיים ריש סימן צד), שהתפילה צריכה להיות כנגד ארץ ישראל ירושלים והמקדש.

ואכן מסקנת הרבי הלכה למעשה (ללא החלק הדורש הסבר) שולבה בשיחה המוגהת (לקוטי שיחות כרך כב שם הע' 3), לומר את ברכת החמה בזמנה בבוקר עד סוף זמן ק"ש.

להתאחד עם ירושלים

בהמשך ההתוועדות (שם עמ' 29 ואילך) הציג הרבי את הדיון בשאלות הבאות: האם נשים תברכנה אף הן ברכת החמה. וכן: האם יש לברך שהחיינו (שם עמ' 35 ואילך). בשתי השאלות הביא הרבי את הדעות השונות המצויות בפוסקים, והכריע על פי מספר נימוקים בשתיהן – לחיוב.

וכך קבע ב'סדר ברכת החמה': "מנהגנו לברך גם ברכת שהחיינו". וכן "מנהגנו שגם הנשים מברכות וברוב עם". [אלא הוסיף – "צריך להיות כפשוט אנשים בפני-עצמם ונשים בפני-עצמן"].

באותה התוועדות (שם עמ' 37) הוסיף הרבי לנימוקיו ולשתי השאלות את הדברים הבאים:

נמסר שבירושלים נקבע שגם נשים תברכנה וכן בנוגע לברכת שהחיינו (ולפחות הייתה קא-סלקא-דעתך כזו),

ומכיוון שיהודים קבלו על-עצמם לא לשכוח לעולם את ירושלים, לזוכרה, ולהעלותה על נס בכל שמחה, ותמיד להיות קשורים עמה "אם אשכחך ירושלים גו' אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי",

לכן מהראוי שיהודים בכל מקום שהם ינהגו בענין ברכת החמה כפי שינהגו בירושלים – שגם נשים תברכנה ברכת החמה, וכן שיברכו גם ברכת שהחיינו אחרי כך.

"אליה מפנים את פנינו מדי יום"...

הזדמנות נוספת בה קרא הרבי לכלל יהודי העולם להזדהות ולהתאחד עם ירושלים הייתה בתחילת חודש אדר תשמ"א:

במכתב כללי מיוחד שיצא אז מאת הרבי בתאריך י"א אדר תשמ"א (לקוטי שיחות כרך כא עמ' 488 ואילך; 'אגרות מלך' כרך א' עמ' רמ ואילך), פונה הרבי – "אל כל בני ובנות ישראל בכל מקום שהם ה' עליהם יחיו", ומציע כדלהלן:

כשחג הפורים חל ביום שישי, הרי בירושלים עיר הקודש [ובכל כרך המוקף חומה (שו"ע שם)] נמשך חג הפורים, ולגבי כמה וכמה עניינים, ביום הראשון שלאחריו: סעודת פורים, שמחת פורים, משלוח מנות וכו' [שולחן ערוך אורח חיים סימן תרפח סעיף וא"ו (וראה נושאי-כלי השולחן ערוך שם. ושם נסמן). – ואף שמתנות לאביונים הן ביום קריאת המגילה (בו' ערב-שבת-קודש) – כתבו כמה אחרונים שבאם מסיבה לא קיימה אז – יקיימנה ביום א'. ולכאורה בכל אופן צריך להיות כן, כיוון שסועד באותו היום סעודת שמחת מצוה, על-פי מה שכתבו ברמב"ם ובשולחן ערוך אדמו"ר הזקן סוף הלכות יום טוב (סימן תקכט סי"א: "וכשהוא אוכל ושותה חייב להאכיל... עם שאר העניים האומללים כו'") – אף על פי דלא נהגו להזמינם לסעודה (ראה משנה ברורה שם)].

מיד בראשית תקופת הגלות, עם חורבן בית המקדש הראשון, קבלו בני ישראל על עצמם שלא לשכוח את ירושלים, לזכור אותה, ולהעלותה על ראש כל שמחה, כפי שאומר דוד נעים זמירות ישראל, בספר התהילים.

לפיכך – קובע הרבי:

היה מן הראוי והנכון וטוב מאד שיהודים בכל מקום יוסיפו ביום ראשון פרשת שמיני עניינים רבים של שמחה: בדברי תורה (שהם הרי משמחי לב), לשמח יהודים מתוך אהבת ישראל, ואם מתאים ונחוץ – על-ידי משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים, ובמיוחד על-ידי כנסים לחיזוק היהדות מתוך "ירושלים", יראה שלימה (את ה').

ובמיוחד – כנסים ו"הקהל" של ילדי ישראל... וכל זה מתוך שמחה אמיתית.

והרבי מסכם:

ועל ידי כל האמור – להתאחד עוד יותר עם ירושלים, שאליה אנו מפנים את פנינו מדי יום בכל תפילה: "והתפללו אל ה' דרך העיר אשר בחרת" (מלכים-א ח, מד, טושו"ע (ואדה"ז) או"ח ריש סימן צד), אותה בחר הקב"ה והנחילה לכל אחד מישראל ולכל ישראל – לנצח, נחלת עולם.

כהוראת רב בירושלים

לקראת ערב חג הפסח תשכ"ח נשלחה לפי החלטת הנהלת סניף צעירי אגודת חב"ד בירושלים מברק שאֵלָה לכ"ק אדמו"ר על דבר קיום מבצע תפילין בערב פסח על-יד הכותל המערבי (ובינתיים נקבע לא לקיים את המבצע ביום זה).

בערב פסח בשעות הצהריים נתקבל מברק מענה כ"ק אדמו"ר (פרסום ראשון):

במענה למברקים יעשו בזה כהוראת רב בירושלים, בברכה...

מאחר שהגאון החסיד הרב שלמה יוסף זוין לא היה בביתו, הובאה השאלה לפני הרב דובער אליעזרוב, שפסק כי לא יתקיים מבצע מאורגן מטעם צא"ח, אך תינתן הודעת רשות למעוניינים בעצמם להשתתף. בהתאם לכך השתתף במבצע הגאון החסיד הרב אברהם צבי כהן (לאחר שגם שאל את הרב רייזמן, מבד"ץ העדה החרדית, שהתיר לו) והרה"ח ר' משה סלונים (חלקית). טרח בפרסום הודעת הרשות: הרה"ח ר' דוב וולס.

[הערת כותב השורות: נראה שהשאלה הייתה לפי המבואר בפוסקים (על יסוד דברי התוספות במסכת פסחים דף יד) שבירושלים נחשב ל"מקום שנהגו שלא לעשות מלאכה בערבי פסחים עד חצות", וממילא הרי כל מלאכות שאסורות בחול-המועד נאסרו גם אז, לכן יש מקום ל'שאלה' ע"ד הנ"ל].

מעמדה ההלכתי של ירושלים

בין השנים תשכ"ח-תשל"ה קיימת הייתה הוראת הרבי להימנע מלהיות בירושלים בשעות הקרבת פסח-ראשון ופסח שני, בעקבות ספק וחשש שנוצר. הנה הדברים:

בשנת תשכ"ח (בהתוועדות אחרון-של-פסח) הביע הרבי את דעתו כי מבחינה הלכתית רצוי להימנע מלהיות בירושלים בפסח שני (י"ד אייר), וכל-שכן וקל-וחומר בנוגע לפסח ראשון (י"ד ניסן, ובהוספת – נשים) – וזאת בשעות שבהן מקריבים קרבן פסח, כדי שלא להיכנס לחשש של ספק וספק-ספיקא וכו' של חיוב כרת, בעקבות האפשרות לכאורה שנוצרה עם שחרורה של ירושלים, להקרבתם.

הרבי פירט את דבריו ואמר:

הזכרים מבני י"ג שנה ומעלה יהיו משך שעות אחדות בדרך-רחוקה מירושלים תבנה-ותכונן – לאו מילתא רברבא הוא [=אינו עניין מסובך כלל], ועל-אחת-כמה-וכמה – שאלה שהם בלאו-הכי בדרך רחוקה לא ידחקו את השעה ליכנס לירושלים תבנה-ותכונן דווקא בשעות אלו.

בתוך הדיון (ראה לקוטי שיחות כרך יב עמ' 222) ציין הרבי, כי "כל אלו שהיו בדרך-רחוקה בפסח ראשון (ובהם – רוב האורחים) ירוויחו הכל על-ידי שיהיו בדרך-רחוקה בפסח שני".

באותה עת נשא ונתן הרב זוין בסוגיא זו עם הרבי (מכתבי הרבי אליו נדפסו בלקוטי שיחות (כרך יב ע' 221-223), אולם בסופו של דבר, בי"ג אייר תשל"ה (לקו"ש שם עמ' 216) פרסם הרבי את דעתו – כי לאור שינויי הנתונים:

נשתנה המצב ואין עתה היכולת והאפשריות לשנות (ולבנות) כפי הדרוש להקרבת קרבן-פסח וכו' – ולכן גם אין מקום שלא להיות בערב-פסח או בי"ד אייר קרוב לירושלים-תבנה-ותכונן.

חשוב לציין: כאשר הרבי הציע ש'אלו שבדרך רחוקה לא יעלו ומה טוב שהנמצאים בפנים יצאו' – הדגיש:

דיון בפני עצמו [הוא] בנוגע לאלה שמעולם לא יצאו מירושלים עיר הקודש.

הוספה – כנגד חילול הקודש

מאורע מצער במיוחד התרחש בקיץ תשמ"ו, בביזיון בית הכנסת של חב"ד ליובאוויטש גבעת שאול ב' בירושלים ת"ו וקריעת ספרי תורה. במענה להודעה על האירוע הואיל הרבי לכתוב שורה של הערות ('היכל מנחם' כרך ב' עמ' מא-מב; וכאן בהשוואה לכתב-יד-קודש), ובתחילתן:

צריך-להיות שאלת רבני ירו"ת [ירושלים תבנה ותכונן] (הבקיאים גם במנהגים הנ"ל).

להלן התשובה בשלימותה:

כמובן לכל לראש – כל שצריך לעשות כע"פ שו"ע [=כעל-פי שולחן ערוך] ומנהגי ישראל – בכיו"ב היל"ת [=בכיוצא בזה היו לא תהיה]

ולכן צ"ל [=צריך להיות] שאלת רבני ירו"ת [ירושלים תבנה ותכונן] (הבקיאים גם במנהגים הנ"ל)

כל הדרוש בנוגע להעירי[ה], המשטרה, ביטוח וכו'

ועוד ועיקר – להשתדל ככל האפשרי

1) שביום ההלוי[ה] יתחילו לכתוב ס"ת בהביהכנ"ס [=ספר-תורה בהבית הכנסת] (ומה טוב בסמיכות ממש למקום ארון הקודש – עכ"פ [=על כל פנים] ההתחלה).

וכן 2) ללמוד כתת תשב"ר שם – בשעות הרגילות ללימוד זה בירות"ו, ועל מנת להמשיך עד לאחר ל' יום (בימים שלומדים כיו"ב בירו[שלים] – משא"כ בש"ק [מה שאין כן בשבת קודש] וכו'

3) יתפללו שם בכל יום – עכ"פ פ"א [פעם אחת] ביום – עד לאחרי החגים הבעל"ט [הבאים עלינו לטובה].

4) יביאו לשם ספרי קודש עכ"פ במספר קצת יותר ממספר אלה שחסרו ע"י [על-ידי] המאורע,

5) להוסיף קופסאות-צדקה בביהכנ"ס, נוסף על

6) יסוד קרן גמ"ח בהביכנ"ס ומה טוב נתינת גמ"ח הראשונה בפועל באותו היום [בהביהכנ"ס].

7) להשתדל שבש"ק זה יתפללו שם גם ב"כ [=באי כוח] עוד ביהכנ"ס שבירות"ו [בתי הכנסת שבירושלים ת"ו]

8) להוסיף בשיעורי ש"ק זה שבביהכנ"ס

9) סעודה הג' ובאמירת דא"ח. באם רגיל בלא"ה [=בלאו-הכי] – הוספה בזה

10) תקותי עפ"מ [=על-פי-מאמר] רז"ל יגעת ומצאת – שימצאו אדם העורך ברית מילה בש"ק זה וישכנעוהו לעשותו בביהכנ"ס וישתתף הביהכנ"ס בהוצאות הסעודה.

והשם יגדור פרצות כו'. ומתאים לש"ק חזון במיוחד: תחזנה עינינו "בשובך לציון ברחמים" ב"ב, אכי"ר [=במהרה בימינו, אמן כן יהי רצון].

ההוצאות דכהנ"ל – כל החסר יושלח מכאן בעזה"י.

חומת אש סביב

בהזדמנות נוספת ('היכל מנחם' כרך ג' עמ' נא) כתב הרבי 'תיקון' בהקשר לספר תורה שנשרף מקצתו:

באם ימצא המאמר כדאי שילמדו בבית הכנסת בד"ה להבין כו' באש תרל"ח,

עפי"ז – שס"ת א' נשרפו 15 עמודים – עליהם לעשות כפי שיחליטו רבני אנ"ש שבירושלים ת"ו,

וה' יגדור פרצות עמו ישראל בכל מקום שהם, וימהר קיום הבטחתו ואני אהי' לה נאום ה' חומת אש סביב, כי פרזות תשב ירושלים (עיין אוה"ח בשלח ע' תרפא ואילך).


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)