מאז ומתמיד עודד הרבי כתיבת מכתבים מפורטים אליו ובמיוחד כאלה שיש בהם בשורות-טובות, בגשמיות וברוחניות * מהטעמים לחשיבות הדבר - הכתיבה מעודדת עשייה, גרימת נחת-רוח וכן מניעת גורמים שליליים לכתיבה אל הרבי

מאת הרב מרדכי-מנשה לאופר

נפתח בדברים כלליים בדבר חשיבות וחיוניות הקשר של כל אחד מישראל עם "משה רבינו" שבדור. וכך אומר הרבי באחת משיחותיו המוגהות משנת תשל"ה (לקוטי-שיחות כרך יא עמ' 173):

...ובאותיות פשוטות כל אחד ואחד מישראל, עם כל מעלותיו ועבודתו עליו להיות דבוק וקשור ל"אתפשטותא דמשה" - "רבי" - שעל-ידו דווקא הוא מתקשר עם ה' אלוקיו; וכמפורש בנגלה דתורה, במכילתא על הפסוק "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", שכל מי שמאמין במשה עבדו, הרי זה כאילו מאמין בה'. ויתרה מזו: כל ענייניו של כל אחד ואחד מישראל, הן בגשמיות והן ברוחניות, תלוים הם בהנשיא. וגם זה אינו עניין הנאמר רק בקבלה וחסידות, אלא מפורש הוא בגמ': "מי שיש לו חולה בביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים", היינו שה"חולה" - הן בגופו והן בנשמתו - שעדיין חסרה השלימות בעבודתו לקונו, אין די לו בזה שהוא עצמו (או זולתו מבני ביתו) יבקש רחמים לתרופה (למחלתו בגשמיות ורוחניות), אלא צריך הוא לתפילתו של "חכם" והיא היא הפועלת להיות "ושב ורפא לו".

"ואהבת לרעך כמוך"

הרבי מבקש ומעודד לקבל דיווחים מאירועים חיוביים ומשמחים (אגרות-קודש כרך יג עמ' קסד):

תשואות-חן על כותבו מההתוועדות בימי הסגולה שעברו, ובוודאי גם להבא ינהג במנהג טוב זה, והרי גם זה נכנס בציווי ה' יתברך שהוא כלל גדול בתורה "ואהבת לרעך כמוך", לגרום נחת רוח פנימי לאיש הישראלי ובמרבית המכתבים שמתקבלים הרי לעת-עתה מעטים המכתבים בתוכן (ה)גורם קורת רוח, שלכן יקר יותר כל מכתב כזה...

בדומה לזה שב הרבי ומבקש (אגרות-קודש כרך יד עמ' תכב) לדווח לו על עניינים הגורמים "שמחה לאיש הישראלי":

ובוודאי כשיהיה לו בשורה טובה בזה לא ימנע הטוב מלהודיעני, והרי זהו אחד מפרטי המצווה היסודית "ואהבת לרעך כמוך", לגרום שמחה לאיש הישראלי, אשר אם בכל התקופות נשתוקקו לזה, על-אחת-כמה-וכמה בתקופתנו זו רבת התלאות, ורבת היגון, שכל עניין של טוב ושמחה יקר ביותר.

תורה שבכתב ושבעל-פה...

היו אנשים שמשך שנים כתבו לרבי בפירוט ובהרחבה, אף-על-פי שלא התראו עמו פנים אל פנים, ולימים, כשהגיעו אל הרבי (במהלך חלוקת ה'שליחות של מצווה' וכיוצא בזה), הזכיר להם זאת הרבי מיוזמתו.

לאחד מהם, הרב איסר קלונסקי (רבה של גבעת-מרדכי בירושלים), שהגיע לראשונה בחנוכה תנש"א, אמר הרבי: "פעם היית כותב לכאן הרבה מכתבים...".

לאחד מחשובי חסידי בעלזא, הר"ר משה שוסטר (ז"ל), שמשך שנים שלח לרבי מעטפות גדושות שמות של יהודים הזקוקים לרפואה וישועה, אמר הרב כשהגיע לראשונה, בערוב ימיו, למעמד הנ"ל ('משבחי רבי' עמ' 98): "זה זמן רב שיש בינינו קשרי מכתבים, ברוך ה' שזוכים אנו להתראות פנים אל פנים".

עידוד חיילים לכתוב לרבי

בי"ב במרחשוון תשט"ו (אגרות-קודש כרך י עמ' סב) כתב הרבי להרה"ח ר' יהודה-לייב שיחי' זלמנוב מבני-ברק, שפעל רבות עם חיילי צה"ל:

אולי יש מקום לומר, לאחרי הרצאותיו - שהרוצים יכולים לבוא בקישור מכתבים לכאן לבירור איזה שאלה המבלבלת כו', ומובן שעל אתר צריך גם-כן להבטיח (באווארענען) שאין בזה מקום למגבית כספים וכו'.

מובן גם-כן שכל זה צריך להעשות על דעת עצמו, ולא בתורת שליחות מכאן, ורק לומר שיודע מכמה אנשים שמתנהגים כזה, ואף שלפעמים מתעכב המענה, אבל מקבלים המענה, וכן אם ימצא לנכון, לתת תניא לאיזה המצטיינים באיזה עניין של יהדות וכו' מבין אנשי הצבא, נוסף על נתינת תניא במחנה למועדונים או להספרייה של אנשי הצבא, אם יש מוסדות כאלו במקום המתאים.

"אין מכתבים מכבידים עליי"

בשנת תשט"ז ביקרו שלוחי הרבי (אשר נשלחו כדי לעודד את יושבי הארץ בכלל ואת תושבי כפר-חב"ד, בפרט) אצל גדולי תורה ואישי ציבור מחוגים שונים. באיגרת מיום ב' במרחשוון תשי"ז (אגרות-קודש כרך יד עמ' מט) מאשר הרבי את דברי השלוחים שמסרו לאישיות מסויימת, כי אין כתיבת מכתבים מכבידה עליו:

ובוודאי צדקו השלוחים אשר אין מכתבים מכבידים עליי, והלוואי שנזכה בתוככי כלל ישראל שתוכן מכתב איש לרעהו יהיה משמח הן בגשמיות והן ברוחניות ובטוב הנראה והנגלה.

"כמה אנשים פנו?"

כבר באיגרת המפורסמת למשפיעי חב"ד בצרפת, שכתב הרבי בחיים-חיותו של הרבי הקודם (שנת תש"ט - אגרות-קודש כרך ג עמ' נג-נח), מזכיר הרבי מכתבים שהגיעו לחותנו ממדינה רחוקה ("וכעבור איזה זמן התחילו להגיע מאנשים ונשים משם מכתבים לכ"ק מו"ח אדמו"ר-שליט"א"), אליה נדד אברך פשוט שסיפר בדברים היוצאים מן הלב כי "יש רבי בישראל, ואין הוא נכנס בהגבלות הטבע...".

בהמשך תובע הרבי מזקני צרפת:

באים הם בפאריז וסביבותיה במגע עם מאות, ואולי עם אלפים... כמה אנשים מכל אלו האלפים פנו בשאלה על-דבר ניתוח או שידוך, ברכה לראש-השנה וכיוצא-בזה?...

קריאה 'בין השיטין'

בכ' באדר ראשון תשל"ג כתב הרבי לאחת מתושבות כפר-חב"ד (נדפס מצילום המכתב ב'מקדש מלך' כרך ג עמ' קפח):

במענה לשאלתה - מובן שמכתביה לכאן נכון שתמשיך לכתוב בסגנון וכו' שלה ולא דשל אחרים.

הרבי חותם: "והשם יצליחה שיהיו בתוכן טוב תמיד כל הימים".

לא אחת מתייחס הרבי בתשובותיו לנכתב 'בין השיטין' במכתבו של הפונה - כמו, למשל, באיגרת מכ"ט בתמוז תשי"ג (כרך כא עמ' ריז): "נהניתי ממה שבין השיטין של מכתבו ניכר...".

ב'יחידות' שזכה לה הרה"ח ר' עמוס שיחי' קרניאל מכפר-חב"ד בשנת תשל"ו, אמר לו הרבי בפתיחת הדברים ('משבחי רבי' עמ' 100): "קיבלתי את כל מכתביך וקראתי אותם וגם קראתי מה שכתבת בין השיטין"...

מצווה בו יותר מבשלוחו

אור לכ"ד בניסן תשל"ד ('מקדש מלך' כרך ד עמ' תכט-תל) נכנס אחד החסידים ל'יחידות' ובמהלכה שאל את הרבי שאלה בשם אחד מבני משפחתו.

בתגובה אמר לו הרבי:

"הרי זה עניין שעליו לשאול בעצמו. ייוועץ תחילה עם רעייתו, יציע כל הטעמים שיש לו בעניין, הן החיוביים והן השליליים... ושמא ישתנו דעותיהם בכלל ולאחר מכן יכתוב הכל לכאן, ואז יהיה אפשר לומר חוות-דעת".

על פני השואל נראתה ארשת תמיהה - והרבי המשיך והבהיר (בחיוך): "אולי יש לו עוד טעמים שלא גילה אותם לפניך, לחיוב או לשלילה?".

הרבי הוסיף: "בכלל הרי טוב יותר כששואלים בכתב... מאשר שואלים בעל-פה על-ידי אחר... שהרי ככל שיפרטו, תיתכן מציאות שיחסירו פרט שלא גילו לאוזני השואל, ואילו האדם עצמו בכותבו, כותב הוא בכל הפרטים - לכן מוטב שיכתוב עם כל הפרטים, ואז נראה מה לענות".

הכרות "על-כל-פנים בכתב"

"נעם לי להכירו", פותח הרבי איגרת לפלוני (ט"ז באדר שני תשי"ז - אגרות-קודש כרך יד עמ' תצג) ומיד מוסיף: "על-כל-פנים בכתב". המשך המכתב המתייחס לנישואי הכותב, מעניין, ונצטטו כאן אף שאינו מעיקר העניין:

ולקבל הידיעה המשמחת על-דבר נישואיו בקרוב. שהרי כל ישראל בבחינת קומה שלמה, ושמחתו של כל אחד ואחת בישראל היא גם שמחתו של הכלל. ובפרט על-פי תורת החסידות המדגישה אהבת-ישראל ביותר וביותר, עד שאהבת-ישראל, אהבת התורה ואהבת השם הכל חד הוא.

וביחוד שמחה של חתונה, שהוא עניין של דורי-דורות, שלכן נוסח הברכה המקובל והמקודש "בניין עדי עד" והדיוק בזה גם-כן במשל הבניין, שהעיקר בו היסוד שיהא חזק ומוצק, ולא נוגע בזה דעת העובר ושב וכו'. ויסוד הבית היהודי המבטיח שיהיה בניין עדי עד, הוא התורה והמצוות, שאושר איש הישראלי תלוי בהן לא רק ברוחניות כי אם גם בגשמיות, שהתורה היא תורת חיים, כפשוטו גם-כן, בעולם הזה הגשמי.

הרצון לבשר טוב, מעודד עשייה

ב'יחידות' של השד"ר המפורסם הרה"ח ר' בנציון שמטוב (י"ג-ט"ו סיוון תשי"א - 'תורת מנחם' כרך ג עמ' 163) אמר לו הרבי:

...וכדאי גם שתשתדלו לכתוב בשורות טובות מכל מקום ומקום שתבקרו, ומה גם שהרצון לבשר בשורות טובות, יעודד ויזרז למצוא אפשרויות נוספות לפעול בכהנ"ל כהנה וכהנה.

על נקודה זו חזר הרבי בהזדמנויות רבות (אגרות-קודש כרך ח"י עמ' שסח):

...ולפלא שמקצר כל-כך ועד לאפס - בהנוגע לפעולות במסגרת צעירי-אגודת-חב"ד ובפרט בהפצת המעיינות ויהי-רצון שלא יהיה זה אלא חיסרון בכתיבה אבל לא בהפעולות. אף שכבר כתבתי, שרואים שהידיעה שבמשך הזמן יכתבו על-דבר הפעולות לפלוני - מביאה זה הוספה בפעולות אם בכמות או באיכות או בשניהם גם יחד. ויהי רצון שיבשר טוב בזה.

"אל תצדק הרבה"

בכ' בתשרי תשי"ז (אגרות-קודש כרך יד עמ' לב) כותב הרבי לאחד החסידים (ששיגר לו מכתב בי"ב בתשרי)  וקובל על הפסקת מכתביו תקופה ארוכה קודם לכן:

...ופלא שמשך כל הזמן לא היה ממנו כל מכתבים, והרי ידוע פסק תורתנו הקדושה שכל יומא ויומא צריך להיות עביד עבידתיה, וכשיודעים שצריכים להודיע למי על דבר זה הרי זה מוסיף מרץ וכח להגדלת הפעולות על דרך מאמר  רז"ל אילו היה יודע ראובן וכו' והרי גם  במכתבו זה כותב בקיצור נמרץ.

וכך כתב לאחד מנכבדי אנ"ש בצרפת (אגרות קודש כרך יד עמ' שנג):

...ופלא שאין מודיע כלל מפעולות כמו אלו, והרי רואים במוחש אשר הסדר דהצנע-לכת בכגון דא - מביא להמעטת הפעולות, ואפילו אם תמצי לומר שטובה היא בעבודת האדם לעצמו כיוון שעל-ידי זה נתמעט החשש לישות עצמו, במה נחשבת טובת הפרט בזה - לעומת התועלת שאפשר להביא לרבים על-ידי הפצת המעיינות, וק"ל. ויש לומר שגם על זה נאמר "אל תצדק הרבה".

ונפקדת כי ייפקד

במכתב לאחד החסידים באה"ק ת"ו תמה הרבי על כי שמו נפל מרשימת הפעילים (אגרות-קודש כרך י"ד עמ' תעו), ובין השאר כתב:

...מובן שבהאמור אין העיקר שיודיע לי מהנעשה והעיקר הוא הבפועל ממש. בכל זה, מטבע בני אדם, אשר כשיודעים מראש שאודות פעולותיהם עליהם להודיע לאחרים, גם זה מזרז אותם לפעול בתוספת כוח ובתוספת מרץ ואומץ, נוסף על העניין שכאשר מבשרים טוב בהאמור משמחים ומקיימים על-ידי זה מצוות "ואהבת לרעך כמוך" שהוא כלל גדול בתורה.

דברים שמוכרחים לשאול

בליל ב' דחג הפסח תשי"א ('תורת-מנחם - התוועדויות' כרך ג עמ' 26) סיפר הרבי על מה שהתרחש פעם אצל חמיו - כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ - במהלך סדר פסח:

אחד המסובים בהסדר אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר, אמר פעם - לאחרי "שולחן עורך", כשהגיעו ל"צפון" - שצריכים כבר לברך ברכת-המזון. כששמע זאת כ"ק מו"ח אדמו"ר, נענה ואמר: צריכים להסתכל בהסידור, ואז יודעים היכן אוחזים ("וואו מ'האלט").

מאמרה זו הסיק הרבי כי יש להפיק הוראה כללית:

בנוגע ל"צפון", שקאי על העניינים הנעלמים - אסור לאדם לסמוך על עצמו, אלא צריכים לשאול אצל הרבי (שזהו התוכן דהסתכלות בסידור), ואף-על-פי שיודעים, לכאורה, כיוון ששמעו כבר כמה וכמה הוראות, מכל-מקום צריכים תמיד לשאול אצל הרבי.

גם בדברים הגלויים - מוטב ששואלים אצל הרבי ("עס איז גלייכער אז מ'פרעגט"); אבל בדברים הנעלמים ("צפון") - חייבים לשאול אצל הרבי.

פטור מ"עניינים משונים"

והנה מכתב מדהים בתוכנו, שבו מוסיף הרבי היבט נוסף לחשיבות ולתועלת שבכתיבת מכתבים עם בשורות טובות (אגרות-קודש כרך יב עמ' קעד):

...וכבר כתבתי לאחדים מאנ"ש שאם היו מתאמצים ובמשך הזמן מתרגלים לכתוב מכתבים בבשורות טובות, הרי בטח שמזמן לזמן היו פוטרים אותם מכמה עניינים משונים שהמסובב מהם הוא כתיבת מכתב, כי הרי אין איתנו יודע עד מה, ואפשר כל העניין הוא בשביל ששני יהודים יבואו בקישור עוד הפעם, ובאופן של קירוב הלבבות, עניין הגורם נחת רוח למעלה מעלה, וכמובן ממה שנתבאר בלקוטי-תורה ד"ה "החלצו" ובדרך-מצוותיך, מצוות אהבת ישראל וכו'.

ושם (עמ' נב) קטע הנוסף בסגנון דומה:

...כמדומה שכבר אמרתי  לו או שכתבתי  פעם שהלוואי היו מתרגלים אנ"ש להודיע כשישנם בשורות-טובות, שעל-ידי זה היו ממעטים מלמעלה ההודעה לכאן בעניינים כהנ"ל, אף שגם בימי רבינו הזקן כבר התאוננו על הנהגה דשתיקה מבשורות טובות וכו',

אבל בעניינים כגון  דא אין זה משמש היתר ואפילו לא להוראת היתר להדור שלאחרי זה, כיוון שעוד אז עשו רבותינו מחאה בתוקף נגד ההנהגה.

כתיבה מפורטת

לגבי אופן הכתיבה, כותב הרבי שהיא צריכה להיות מפורטת ככל האפשר. הנה דוגמה:

"...לפלא שאינו כותב יותר בפרטיות על-דבר הפצת הספרים", כותב הרבי (אגרות-קודש כרך יד עמ' לו) להרה"ח ר' זושא וילימובסקי, שהיה מפיץ בחוגים רחבים את ספרי חב"ד. ומוסיף וכותב לו:

ומבואר בכמה מקומות בדא"ח ורואים במוחש שכשכותבים באופן מקיפי אין זה מוסיף מרץ בהנוגע לפעולות, כיוון שבתיאור מצב באופן מקיף אין מוכרח שינוי התיאור באם אפילו תוגדלנה הפעולות כמה פעמים ככה או להיפך אם תוקטנה כמה פעמים ככה,

מה-שאין-כן כשיודעים מראש שלאחר זמן קצת יכתבו בפרטיות, וכמו בהנ"ל, שמספר פלוני נמכר מספר טופסים כך וכך ומספר פלוני כך וכך, הרי זה משנה את הגישה מעיקרא...

"תמיהה גדולה עוד יותר!"...

הרבי מתייחס גם לתכיפות המכתבים. מאחד הרבנים השלוחים, הגה"ח הרב עזריאל-זעליג שיחי' שארפשטיין, רבה של סינסינטי - תובע הרבי (ה' באדר שני תשי"ז - אגרות-קודש כרך יד עמ' תעא) לכתוב לעיתים קרובות:

לאחרי הפסק הארוך נתקבל מכתבו - בלי הוראת זמן הכתיבה - בו כותב ראשי נקודות מהנעשה אצלו, ולפלא ההפסק ארוך ממכתב אחד לחבירו ואם הסיבה שאין מה להודיע, הרי התמיהה גדולה עוד יותר שהרי ידוע הציווי שצריך להיות "כל יומא ויומא עביד עבידתיה" ובפרט בתקופתנו דדרא דעקבתא דמשיחא שמוכרח הפצת המעיינות חוצה, ואם על כל אחד ואחד לעסוק בזה, על-אחת-כמה-וכמה תמים ובת תמים וק"ל.

ומה שאומרים אשר ישנם עיכובים וכו', כבר מבואר בתורת החסידות שכל העיכוב הוא בשביל שינצחו אותו ויתגברו עליו ולא בא בשביל שיעכב בפועל ופשוט.