זמן תבואה
אמר רבי יהודה משום רבי עקיבא: מפני מה אמרה התורה הביאו את העומר בפסח? מפני שהפסח זמן תבואה הוא. אמר הקב"ה הקריבו לפניי עומר בפסח, כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות.
(ראש השנה טז,א)
הכוח לברר
"וספרתם לכם ממחרת השבת" (ויקרא כג,טו). "וספרתם לכם" – זו העבודה של בירור הנפש הבהמית, להאיר את ה"לכם". "ממחרת השבת" – זו בחינה שלמעלה מסדר ההשתלשלות, למעלה ממחזור שבעת הימים של בריאת העולם. הכוח לברר את השפָל ביותר נובע מהגבוה ביותר דווקא, מדרגה שהיא למעלה מסדר ההשתלשלות.
(לקוטי שיחות)
שער החמישים
"תספרו חמישים יום" (ויקרא כג,טז). והלוא אין סופרים אלא ארבעים ותשעה? אלא שמכיוון ששער החמישים נמשך מכוח עבודתנו בספירת העומר, מעלה עלינו הכתוב כאילו המשכנו גם את השער הזה.
(לקוטי תורה)
תמיד לספור
אחרי סיום ספירת והמשכת מ"ט השערים, יש לספור מ"ט שערים נעלים יותר, שערים שעד עכשיו היו בבחינת "שער החמישים", למעלה מההשגה והתפיסה שלנו.
(הרבי מליובאוויטש)
שלמות העם
"שבע שבתות תמימות תהיינה" (ויקרא כג,טו). "שבע" רומז לשבעת הסוגים שבעם ישראל. "שבע שבתות" זהו כפי שכל מידה כלולה מכל שבע המידות. כשם שכל יום מימי הספירה חשוב לשלמות הספירה, כך כל אחד ואחד מישראל חיוני לשלמות העם. רק כאשר כולם מצטרפים יחד, מתוך אהבה ואחווה, נוצר "שבע שבתות תמימות תהיינה".
(שיחות קודש)
למנות ולקדש
"תספרו חמישים יום" (ויקרא כג,טז). יכול שיספור חמישים יום ויקדש את יום החמישים ואחד? תלמוד לומר "שבע שבתות תמימות תהיינה". יכול יספור ארבעים ושמונה ויקדש את יום הארבעים ותשע? תלמוד לומר "תספרו חמישים יום". הא כיצד? מְנה ארבעים ותשעה ימים, וקדש את יום החמישים כיובל.
(תורת כוהנים)
ספירת החיים
"עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום" (ויקרא כג,טז). כל איש ואיש מישראל, יש לו זמן בכל משך ימי הספירה, עד הספירה האחרונה של ימי חייו, לטהר את עצמו מפגמי עוונותיו, ולזכך את גופו ונשמתו.
(אורות ישראל)
מוחין למידות
העבודה הרוחנית של ספירת העומר היא המשכת המוחין למידות. שהמידות של האדם לא יהיו 'טבעיות' אלא 'שכליות'. שיופעלו על-פי הוראת השכל בלבד ולא בנטיית הלב.
(ספר המאמרים תש"ד) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
