חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:19 זריחה: 6:09 י"ח באב התשע"ט, 19/8/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

מה ראו התנאים?
שולחן שבת


מאת: משיחת הרבי מליובאוויטש
מדורים נוספים
שיחת השבוע 1425 - כל המדורים ברצף
לעמוד במבחן האחדות
חדש על המדף
מה ראו התנאים?
קדושים
נחת במרומים
מה שואלים למעלה
לא יחרץ כלב
זעקה אמיתית
החלות לשבת הולידו תערוכה
להיות קדושים

הזוהר מספר כי רבי יוסי ורבי חייא הלכו פעם אחת בדרך וראו אדם רוכב על סוסו בתוך גינת חברו, ובתוך כך שובר ענף של אילן. הגיב רבי יוסי: "זהו שכתוב 'והתקדשתם, והייתם קדושים'". כלומר, כאשר אדם מקדש עצמו מלמטה – מקדשים אותו מלמעלה ומסייעים לו להיות קדוש.

המפרשים מסבירים שהרוכב עבר שתי עבֵרות: הוא רמס את גינת חברו והוסיף חטא בשבירת ענף באילן של הזולת. רצף העבֵרות המחיש את הכלל 'עבֵרה גוררת עבֵרה', ומכאן למד רבי יוסי את ההקבלה ההפוכה – 'מצווה גוררת מצווה'. כאשר אדם מתקדש מעצמו, הוא זוכה שיקדשו אותו מלמעלה.

מה נתחדש?

בסיפור הזה יש נקודה הדורשת ביאור, אף שאינה קשורה לפרט ייחודי בסיפור אלא היא קיימת גם בסיפורים אחרים הנפוצים בזוהר ובמדרשי חז"ל. זו תגובתם של תנאים ואמוראים שנתקלו במציאות מסוימת ואמרו: "היינו דכתיב". כלומר, כעת הבנו פסוק כלשהו.

מה התחדש אצל רבי יוסי ורבי חייא בראותם את מעשיו של האדם שפגשו? וכי לא ידעו את הכלל, שכבר נכתב במשנה במסכת אבות, "מצווה גוררת מצווה ועבֵרה גוררת עבֵרה"? האוּמנם תַּנָאים ואמוראים, שהוסמכו וקיבלו את תורתם איש מפי איש עד משה רבנו, צריכים להמתין עד שייתקלו ברוכב הזה כדי לדעת ש"מצווה גוררת מצווה"?

מבט רוחני

אלא שכאשר החכמים אמרו "היינו דכתיב", אין משמעות הדבר שכעת הבינו בפעם הראשונה את כוונת הפסוק. הכלל 'מצווה גוררת מצווה ועבֵרה גוררת עבֵרה' היה כמובן ידוע להם. אלא שיש כאן עניין אחר.

הזוהר מבקש ללמדנו את רמתם הרוחנית הגבוהה של רבי יוסי ורבי חייא. כאשר נתקלו במאורע כלשהו לא ראו את הדברים במבט גשמי, אלא במבט רוחני. למראה עיניהם לא היו כאן אדם, סוס, גינה וענפי אילן, אלא המשמעות הרוחנית של הדברים, שהיא התממשות הפסוק "והתקדשתם והייתם קדושים".

אין קורָה אלא אלוקות

הרעיון הזה משתקף גם בפסוק בתהילים: "כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ, מַעֲשֵׂי אֶצְבְּעֹתֶיךָ, יָרֵחַ וְכוֹכָבִים אֲשֶׁר כּוֹנָנְתָּה". כאשר דוד המלך הביט בשמים הוא לא ראה את גרמי השמים הגשמיים אלא את משמעותם הרוחנית, "מעשי אצבעותיך": את מצוות קידוש החודש, עיבור השנים וברכת החמה והלבנה. זו הגישה הנדרשת מיהודי , כפי שאמר אדמו"ר הזקן: "אינני רואה קוֹרָה, אלא את הכוח האלוקי המקיים אותה".

זה גם ההסבר מדוע הזוהר מביא את הסיפור בין דברים העוסקים במעלת התורה, האומרים שמי שלומד תורה בהשתדלות גדולה – נקרע גזר-דינו. שכן מי שחי עם התורה באמת, אינו רואה עולם אלא את התורה בלבד.

(התוועדויות תשד"מ, כרך ג, עמ' 1602, 1615)


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)