סימני טהרה
"כל מפרסת פרסה... מעלת גירה" (ויקרא יא,ג). אלו סימני הטהרה הראשונים, הסימנים היהודיים הראשונים: "מעלה גרה" – מתן צדקה, מלשון "עשרים גירה השקל", ו"מפרסת פרסה" – היות האדם פורס מלחמו לעני.
(מאוצרנו הישן)
בלי דריסה
"אך את זה לא תאכלו" (ויקרא יא,ד). הסימן הגדול בעופות הוא הדריסה. עוף דורס טמא, מפני שדמו מחומם לאכזריותו, ונותן אכזריות בלב האוכל, ואין בכל העופות האסורים שאינו דורס, זולת הפֶּרֶס או העוזנייה, ואין בבהמות הטהורות, שהן מעלות גירה ומפריסות פרסה, דורס. לפיכך מותר באכילה רק מי שיש בו שני סימנים אלו.
(רמב"ן)
לחברותיה בלבד
"ואת החסידה" (ויקרא יא,יט). "למה נקרא שמה חסידה, שעושה חסד עם חברותיה" (חולין סג). אם-כן, מדוע נמנתה החסידה עם העופות הטמאים? אלא שזה מפני "שעושה חסד עם חברותיה", היא מסמלת את מי שאינם נותנים דעתם על איש מלבד 'אנשי שלומם'.
(עיטורי תורה)
חסידות במקום מזון
החסידה טמאה משום שהיא נוהגת כמנהג גבירים מסויימים, שבשעה שמבקשים מהם עזרה, במקום לעזור לזולתם במזונות, הם מפטמים אותם בדברי חסידות...
(רבי נפתלי מרופשיץ)
הפתגם הראשון
סיפר החסיד רבי מרדכי מהורודוק: הפתגם הראשון ששמענו מאדמו"ר הזקן כשבאנו לליאוזנה היה: "האסור ודאי אסור, והמותר מיותר". כשלוש-ארבע שנים עבדנו עם עצמנו על-פי הפתגם הזה, עד שהצלחנו ליישמו בכל פרטי חיינו. רק אז נכנסנו אל הרבי ל'יחידות', לשאול דרך בעבודת ה'.
המאכלים מטמטמים
המאכלות האסורות, נוסף על גודל העונש המגיע לאוכלם, מטמטמים הם את הלב ואת המוח של האוכל אותם. טמטום זה מוצא את ביטויו בחיי היום-יום של היהודי. ענייני תורה ומצוות נעשים לו כזרים. דברים שהיו מופרכים בעיניו קודם לכן, פתאום הוא מוצא את עצמו שייך אליהם.
(הרבי הריי"צ מליובאוויטש)
הראה למשה
"זאת החיה אשר תאכלו" (ויקרא יא,ד). תנא דבי רבי ישמעאל: מלמד שתפס הקב"ה מכל מין ומין, הראה לו למשה ואמר לו: זאת אכול, וזאת לא תאכל. זהו שנאמר "זאת החיה אשר תאכלו".
(חולין מב,א)
זהירות מטומאה
"ולא תיטמאו בהם ונטמאתם בם" (ויקרא יא,מג). תנו רבנן: אדם מטמא עצמו מעט, מטמאין אותו הרבה. מטמא עצמו מלמטה, מטמאין אותו מלמעלה. מטמא עצמו בעולם הזה, מטמאין אותו בעולם הבא. שנאמר "ונטמאתם בם".
(יומא לט,ב) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
