חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:15 זריחה: 6:04 י"ג בניסן התשפ"ד, 21/4/24
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

מי ערב לחובות שלנו
שולחן שבת


מאת: משיחת הרבי מליובאוויטש
מדורים נוספים
שיחת השבוע 1412 - כל המדורים ברצף
גמ"חים של נתינה לזולת
חדש על המדף
מי ערב לחובות שלנו
עבד
אהבת האמת
כמו צל
ברכות של מי
גמילות-חסדים
התפילות שהורידו גשמים במרוקו
תאריכים באדר

פרשתנו עוסקת בין השאר בדיני הלוואות. אחד העקרונות ההלכתיים בעניין זה מכונה 'שעבודא דר' נתן', ומקורו בברייתא במסכת פסחים: "מי שהיה נושה בחברו מנה, וחברו בחברו, מניין שמוציאין מזה ונותנין לזה? שנאמר: וְנָתַן לַאֲשֶׁר אָשַׁם לוֹ". למשל, ראובן חייב כסף לשמעון, ושמעון חייב ללוי – רשאי לוי לגבות את החוב ישירות מראובן.

דין זה טומן בתוכו מסר עמוק באשר ל'חובו' של כל יהודי לקב"ה. יהודי 'לוֹוֶה' מהקב"ה חיים ופרנסה, כדברי חז"ל במסכת אבות: "החנווני מקיף... וכל הרוצה ללוות יבוא וילווה". היהודי יכול להשיב לקב"ה את ההלוואה בקיום תורה ומצוות, אך גם באמצעות ההלוואה עצמה. למשל, הקב"ה נותן ליהודי בית מגורים, והוא קובע בו מזוזה ומכניס לתוכו אורחים. כך בא הפירעון מתוך ההלוואה בעצמה.

גביית החוב

אך קורה שהיהודי שוכח שהוא בעל חוב, וחושב בליבו: "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החַיִל הזה". השכחה נובעת מחטאיו, שפגמו בקשר שלו לקב"ה. הדבר רמוז בלשון הברייתא "מי שהיה נושה", מלשון 'גיד הנשה' של יעקב, שנעקר ממקומו. לשון זה מייצג אפוא את עקירת הקשר בין היהודי לבין בוראו.

במקרה כזה הקב"ה מזכיר ליהודי על דבר חובו, ואף גובה ממנו את החוב. היהודי מכונה 'חברו' כביכול של הקב"ה, כדברי חז"ל "רֵעֲך ורֵעַ אביך... זה הקב"ה". הוא מכונה 'חבר' של הקב"ה גם לאחר שחטא, שכן הניתוק היה רק מצידו, ולא מצד הקב"ה.

הצדיקים אחראים

אך לעיתים אין הקב"ה גובה את החוב מאותו יהודי, אלא החוב מתגלגל מן היהודי החוטא הלאה – "וחברו מחברו",  אל כל בני העם היהודי, שכן אמרו חז"ל: "כל ישראל ערבים זה לזה". כל יהודי אחראי גם למעשיו של חברו.

במיוחד מוטלת אחריות על הצדיקים שבכל דור. על הצדיק לדאוג למילוי חובותיו של הזולת. לכן סנהדרין שהמיתה אדם אחת לשבע שנים (או לשבעים שנה) נקראת 'קטלנית', שכן זו הוכחה שלא מילאה את תפקידה כראוי, למנוע מעשים שמחייבים דין מוות.

שלא יהיו 'בעלי חוב'

לכן כשגובים מיהודי שני או מצדיקי הדור את חובו של יהודי הדבר מכונה בתורה "לאשר אשם לו". על הצדיקים מוטלת אשמה שלא מנעו את הנתק של בני העם מן הקב"ה.

זו אפוא הגרסה הרוחנית של 'שעבודא דר' נתן': אם הצדיק חייב לחוטא, משום שלא לימדו תורה ולא הדריכו לתקן את דרכיו – בא הקב"ה ופורע את חובו ישירות מן הצדיק. זו האחריות הגדולה המוטלת על כל יהודי, ובפרט על ראשי העם, לדאוג שכל יהודי ישלם את חובו לקב"ה ולא יהיה 'בעל חוב'.

(רשימות, חוברת קנ, עמ' 392)


 

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)