כיצד עודד הרבי אלמנה על-ידי פירוש פסוק מספר איוב? * מה תבע מהמשפיע לדבר עם תלמידים? * מה הפחד האמיתי של היצר-הרע בהתקרבות של בחור לחסידות חב"ד? * "לא להגזים" כתב הרבי במענה לטענות על אנ"ש, "ואפילו לא להאריך הדיבור בזה, ואדרבה כהנהגת אהרן להוסיף שבחים"... * צרור סיפורים, מענות והתייחסויות – לרגל יום הקדוש י' שבט, בו "תישא את ראש"
מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר
מאפר לתקומה
סיפר המזכיר הרב חיים יהודה קרינסקי:
"היה זה לפני כארבעים שנה, כאשר אלמנתו של האמן הנודע ז'אק (יעקב) ליפשיץ נכנסה ל'יחידות' לרבי – זמן קצר אחר פטירתו הפתאומית של בעלה.
"במהלך ה'יחידות' הזכירה מרת ליפשיץ שבעלה היה לקראת עיצוב דמות גדולה של הפניקס (עוף החול) בסגנון מופשט, עבודה שהוזמנה על ידי ארגון נשות "הדסה" עבור המרכז הרפואי הדסה הר הצופים בירושלים.
"הגב' ליפשיץ – אמנית בזכות עצמה – אמרה לרבי שהיא הייתה חפֵצה להשלים את היצירה שבעלה לא הספיק לסיים, אך מנהיגים יהודים אמרו לה שעוף החול הוא סמל לא יהודי, ולא מתאים להציבו במיוחד בירושלים!".
לדברי הרב קרינסקי, באותו לילה עמד ליד דלת חדרו של הרבי. הרבי קרא לו וביקש ממנו להביא מארון הספרים את ספר איוב. הרב קרינסקי הגיש לרבי את הספר, והרבי פנה לפרק כ"ט פסוק ח"י וציטט: "וָאֹמַר, עִם קִנִּי אֶגְוָע; וְכַחוֹל - אַרְבֶּה יָמִים". הרבי הוסיף וחזר באוזני הגברת ליפשיץ את פירוש רש"י על הפסוק:
"'וְכַחוֹל אַרְבֶּה יָמִים' – עוף ושמו חול ולא נקנסה עליו מיתה שלא טעם מעץ הדעת, ולבסוף אלף שנה מתחדש וחוזר לנערותו".
וכפי שמבואר במדרשים (ראה לדוגמה בראשית רבה פרשה יט פיסקה ה') שהעוף קם לתחיה מתוך אפרו לאחר שנשרף ("ובסוף אלף שנה אש יוצאה מקנו ושורפתו ומשתייר בו כו' וחוזר ומגדל אברים וחי כו'").
אם כן – סיכם הרבי – ברור שזהו סמל יהודי...
גב' ליפשיץ התלהבה מאד מתשובת הרבי והפרויקט הושלם זמן קצר אחר כך.
"כמה אופייני", אומר הרב קרינסקי, "שהרבי הביט על הצד החיובי שבדבר (בניגוד לאחרים) ובמבט רחב יותר. כמו-כן ההשוואה לתקומה מתוך האפר מתאימה להפליא, שכן באמצעותה הביא הרבי – בדרכו המיוחדת המעוררת השראה – תקווה חדשה לאלמנה השבורה.
"ובעצם, זה מה שהרבי עשה לרוחו של העם היהודי כולו, אותו הקים מחדש מאפר השואה האיומה - לחיים חדשים".
שתי תביעות מבחורים
ביום שני ט' טבת תשל"ה רשם אחד מ'תלמידי התמימים' בישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש המרכזית - 770 ביומנו (באידיש, המובא כאן בתרגום-חופשי):
"הלילה, בין השעות 10 עד 2 לפנות בוקר, התוועד המשפיע הרה"ח ר' ניסן שי' (מישיבת "תומכי תמימים" בפאריז) עם תלמידי התמימים. נכחו בחורים רבים, וכן הרב דוד שי' רסקין והרב שלום שי' מראזאוו.
"בעיקר הוא התמקד בב' נקודות שכ"ק אדמו"ר שליט"א שוחח עמו במהלך ה'יחידות' של יום אתמול. אחת: שהבחורים - גם אלה שמתפללים באריכות - יתפללו במניין. השנייה: שעל הבחורים להיות בקיאים בעל-פה בשניים-שלושה מאמרי חסידות, ואם אפשר בלשון הרב.
תעלולי היצר-הרע
אחד מבני משפחת גרינוולד מארה"ב, מצאצאי בעל 'ערוגת הבושם', התקרב לחסידות חב"ד בשנת תשל"ה. אביו, שחשש מכך, שלח אותו ללמוד בישיבת 'טשעיבין' בירושלים. גם שם המשיך הבחור להיות בקשר עם חב"ד, וביקר רבות בישיבת 'תורת אמת'. בינתיים, עלה ונתעלה בלימוד חסידות עד אשר בשלב מסוים ביקש לעבור ללמוד בישיבת תומכי תמימים. בשלהי קיץ תשל"ז זכה להיכנס ל'יחידות', ושאל על כך את הרבי.
בתגובה אמר הרבי את הדברים הבאים (תוכנם ולא לשונם, מפי השמועה ובלי אחריות כלל – נרשם על פי סיפורו של הרב צבי הירש ליפסקר ממוריסטאון ניו ג'רסי):
היצר-הרע מכונה 'דער קלוגינקער' – אינו מסוגל לומר מלכתחילה למישהו שלא ילמד חסידות, משום שלא ישמעו לו, משום כך מסכים הוא שילמדו חסידות – אך רק חסידות של בעל התניא שכל גדולי ישראל מזכירים דבריו, ואף חיבר את 'שולחן ערוך הרב' המקובל בכל תפוצות ישראל, ולכן מסכים גם היצר הרע שילמדו חסידות, אך רק חסידות של "הרב"...
לאחר-מכן, כאשר מתקיים "טעמו וראו", וכשמתחילים ללמוד נמשכים, הוא מקבל חשק להמשיך וללמוד עוד חסידות. ושוב אין ל'קלוגינקער' ברירה, והוא אומר לו – לְמֹד חסידות של כ"ק אדמו"ר מהורש"ב, שעמד בקשר עם גדולי ישראל כר' חיים עוזר [= גרודז'ינסקי מווילנא (בעל האחיעזר)] וכו'; ובהמשך נמשך עוד ורוצה ללמוד את החסידות של כ"ק מו"ח אדמו"ר, והיצר-הרע הרי הוא 'קלוגינקער' ויודע כי אם לא ייתן רשות – לא ישמעו לו כלל, מסכים הוא בתוספת הטעמה שהרי הוא [=הרבי הריי"צ] גם עמד בקשר עם ר' חיים בריסקער וכל גדולי הרבנים וראשי-הישיבות.
הלאה, נמשך הוא ללמוד את החסידות העכשווית – מרשה הוא גם זאת, וכן כאשר רוצה הוא ללכת ל'מבצעים', נותן הוא אישור לכך אך בתנאי שהדבר לא ייעשה בפרהסיא...
ברם, כאשר באים אליו ומדברים עמו אודות מַעֲבַר מהישיבה ולהיות תלמיד ב'תומכי תמימים' – כאן נעמד הוא בכל התוקף ואומר: "זאת לא! עכשיו תהיה צינור להפצת המעיינות, וזאת איננו מסכים לאפשר"...
בין בת חיל ואשת חיל...
בי"ט מנחם-אב תשמ"א כתב הרבי לבני זוג שעלו לארץ-הקודש והתיישבו בצפת אך האישה חוותה קשיי הסתגלות. הם העלו את מחשבותיהם בפני הרבי, שהשיבם:
להמשיך בכולל
אעה"צ [אזכיר על הציון]
תבשר טוב
ולפלא הכי גדול, באם לפני היותה נשואה היתה בת-חיל, ופעילה ו"עובדת ה' בשמחה" וכו', עאכו"כ [על-אחת-כמה-וכמה] כשנישאת ונעשית אשת-חיל, ושכינה שרוי'[ה] ביניהם, וזכות דאה"ק [דארץ הקודש] וכו'.
מספר שנים לאחר מכן, עקב סיבוך קשה שאירעה בעת לידת בתם, הוצרכו בני הזוג לעזוב בלאו-הכי את צפת לתקופה לשם קבלת טיפול רפואי. הם ביקשו לנצל את ההזדמנות ולעזוב לצמיתות – אך הרבי ענה להם בשלהי חורף תשמ"ב:
גדול זכות שליחותם ובפרט לאה"ק [לארץ-הקודש] ובפרט לצפת עיה"ק [עיר הקודש] לבשורות טובות לכהנ"ל [לכל הנזכר לעיל]
אעה"צ [אזכיר על הציון].
להרבות שבחים
מעשה באחת השליחות בערי ארץ-הקודש, שהעלתה על הכתב את שיקוליה לעזוב את מקום שליחותם. הרבי השיב לה:
[מכתב כ"ח תמוז]
לשאלותי'[ה]: אמחז"ל [אמרו חכמינו זכרונם לברכה] עניי עירך קודמין – ולכן ימשיכו במקומם עתה אמחז"ל דמבקש לפי כוחם ולכן ודאי – שהשם נתן להם כל הכוחות הנדרשים למלא שליחותם ובשמחה וט"ל [וטוב לבב].
ביחס אנ"ש שי' שלדעתה צריכים שיפור – הבא לטהר מסייעין אותו, וצריך זהירות לא להגזים ואפילו לא להאריך הדיבור בזה ואדרבה כהנהגת אהרן להוסיף בשבחים דהכל וכמים הפנים לפנים גו'
פ"נ נתקבל ואזכיר עה"צ לבשו"ט [=על הציון לבשורות טובות].
הצלחה תלויה בסדר
להלן מענה שכתב הרבי לאחד השלוחים בארץ-הקודש, שביקש ככל הנראה להישאר בארצות-הברית:
מכ'[=מכתבו] זה והקודמו נתקבלו.
כמענתי מאז – שליחותו הפצת היהדות באה"ק [=בארץ הקודש] (ובפרט ב... וסביבותי'[ה]), אבל ההצלחה בזה תלוי'[ה] – שיתנהג באופן מסודר, ולכל לראש – פרנסתו ב"ב [=בני ביתו] שי' ע"י [=על ידי] משרה קבועה (זו דעתה) – וה"ז [=והרי זה] ציווי התורה.
ולכן – לאחר שנתראינו בשמחה וטוב לבב, ולאחרי ש"ק [=שבת קודש] מברכים אדר ראשון – יחזור למילוי שליחותו באה"ק [=בארץ הקודש], וה"ז [=והרי זה] גם לטובת בריאותי.
המצו"ב [=המצורף-בזה] לצדקה באה"ק [=בארץ הקודש].
אזכיר עה"צ [על הציון].
העיקר – להשפיע
אחד החסידים מיוצאי רוסיה פנה לרבי (בסוף שנות הלמ"ד) בשאלה והצעה אודות התיישבות ב'שטחים', בשמו ובשם חבריו.
[במענה לשאלה נכתב "הרה"ח ניסלביץ ושאר הבאים עה"ח [=על החתום] שליט"א מיום י"ד כסלו"], ובהמשך כתב הרבי:
?! – אין זה מעניינם כלל – שהרי כל עמדה בזה מצדם להן או ללאו – תפריע להשפעתם על חלק מהעולים לקרבם לתומ"צ [=לתורה ומצוות] וק"ל [=וקל להבין].
ולפלא הקס"ד [=הקא סלקא דעתך].
עד היכן כיבוד אם?
בחודש תשרי תשכ"ד ביאר הרבי במהלך התוועדות יום שמחת תורה (ראה תורת מנחם כרך לח עמ' 124) את סיפור פגישתו של אדמו"ר הזקן עם הגאון ר' יוסף כלבו (חבר ותלמיד מובהק של הגר"א), והדו-שיח התורני שהתקיים אז.
היה זה בחורף תקכ"ט, והרבי הזכיר "כיון שבחוץ שרר כפור, ניגש [אדמו"ר הזקן] סמוך לתנור כדי להתחמם, בהחזיקו את ידו לצדדין, שכן, על-פי קבלה, אין להחזיק את הידיים מלאחוריו".
תקופה לאחר מכן, באחד הימים, כשהלך הרבי לבקר את אמו, פגש בה ברחוב כשידיה פונות אחורנית. הרבי שילב אף הוא את ידיו אחורנית - שלא כדרכו. ככל הנראה הייתה כוונתו הקדושה שלא להראות כאילו אמו נוהגת חס-ושלום שלא כראוי... | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:43
זריחה: 5:35
