חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:03 זריחה: 6:24 י' בניסן התש"פ, 4/4/20
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

התקשרות גליון 1008- כל המדורים ברצף
ערב שבת-קודש פרשת וישלח, י"ב בכסלו ה'תשע"ד (15/11/13)

נושאים נוספים
התקשרות גליון 1008- כל המדורים ברצף
לכה דודי לקראת כלה
רמז לשתי התקופות בימות המשיח בפסוקי ההפטרה
רועה ישראל
פרשת וישלח
הלכות ומנהגי חב"ד

גיליון 1008, ערב שבת-קודש פרשת וישלח, י"ב בכסלו ה'תשע"ד (15.11.2013)

  דבר מלכות

לכה דודי לקראת כלה

הסדר שקודם להשפעה פנימית צריך שתהיה השפעה חיצונית, זהו דווקא ברב ומשפיע אמיתי, והתלמיד - מקבל אמיתי * המאמר ד"ה "לכה דודי" נאמר בתור הזמנה לכל הרביים, ומכאן ההצעה שבכל חתונה יחזרו מאמר זה לפני החופה, לא רק אנ"ש המקושרים והשייכים, אלא כל ישראל - כי המשכת חיותם היא על ידי הנשיאים * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, לרגל יום הבהיר י"ד כסלו

א. כ"ק מו"ח אדמו"ר מבאר באחד ממאמריו1 דברי הגמרא2 "רבה מקמי דפתח להו לרבנן אמר מילתא דבדיחותא ובדחו רבנן ולבסוף יתיב באימתא ופתח בשמעתתא" – שקודם ההשפעה הפנימית צריך להיות קירוב חיצוני, שזהו ההכנה להשפעה הפנימית.

והעניין בזה:

מילתא דבדיחותא – היא שיחת חולין, שזהו עניין חיצוני, שכן, אף על פי שגם "שיחת חולין של תלמידי חכמים צריכה לימוד"3, וככל שתגדל מעלתו של החכם הנה השיחת חולין שלו צריכה לימוד יותר, הרי זה בכל זאת שיחת חולין בלבד, ואם חסר אצל התלמיד עניין הביטול יכול לחשוב שזוהי שיחת חולין ממש.

ואף שגם דברי החכמה של הרב מקבל התלמיד רק לפי ערכו, הרי גם העניינים שמקבל התלמיד לפי ערכו הם דברי חכמה, אלא שזוהי דרגא נמוכה יותר בדברי החכמה, מה שאין כן בשיחת חולין יכול התלמיד לטעות לגמרי ולחשוב שאין זו אלא שיחת חולין. וטעם הדבר – לפי ששיחת חולין הוא עניין חיצוני.

ושיחות חולין אלו שהם קירוב חיצוני – מהווים הכנה להשפעת החכמה, שזהו השפעה פנימית.

סדר זה – שתחילה צריך להיות קירוב חיצוני ורק לאחרי זה יכול להיות השפעה פנימית – הוא ברב ותלמיד שהם באופן של משפיע אמיתי ומקבל אמיתי,

היינו, שהרב הוא משפיע אמיתי, שהוא רק משפיע, ולא שייך אצלו עניין של מקבל, כיון שיודע הכול,

– כפי שמצינו בגמרא4 "רבי זירא אשכח לרבי יהודה" במעמד ומצב ד"אי בעי מיניה כל חללי דעלמא (פירוש דברים הנעשים בכל חלל העולם) הוה אמר ליה", היינו, שהיה יכול לשאול אצלו גם בנוגע לחלל ומקום פנוי שבו נתהווה כל סדר ההשתלשלות, ואכן שאל אצלו "מאי טעמא עיזי מסגי ברישא והדר אימרי", והשיב לו "כברייתו של עולם דברישא חשוכא והדר נהורא", שזהו עניין הצמצום כו'5

והתלמיד הוא מקבל אמיתי, היינו, שיש אצלו רק עניין המקבל, כיון שמניח את כל ענייניו ועומד בתכלית הביטול אל הרב, עד ש"שפתותיו נוטפות מור"6,

ואז – אצל רב ותלמיד שהם באופן של משפיע אמיתי ומקבל אמיתי – הסדר הוא שתחילה צריך להיות קירוב חיצוני, ואחר כך יכול להיות השפעה פנימית.

ב. וכן הוא הסדר אצל חתן וכלה7:

מנהג ישראל (תורה היא8) שתחילה ישנו עניין ה"באַדעקעניש", שהחתן מכסה את פני הכלה בצעיף, שזהו עניין של מקיף, ולאחרי כן נותן החתן לכלה טבעת, שזהו גם כן עניין של מקיף – שזהו המקיפים הפרטיים של הכלה; ונוסף לזה ישנו עניין החופה, שזהו המקיף הכללי על החתן והכלה יחדיו. וכללות עניין המקיף – שהוא עניין חיצוני – הוא הכנה ליחוד הפנימי.

וכן הוא גם למעלה – שקודם היחוד צריך להיות המשכת המקיף, שזהו מה שכתוב9 "כי על כל כבוד חופה", שתחילה צריך להיות עניין ה"חופה", שהוא עניין המקיף, שנמשך "על כל כבוד", שהם ב' בחינות כבוד10, כבוד נברא שהוא בחינת מלכות, שבו נמשך המקיף דז"א, וכבוד נאצל שהוא בחינת בינה, שבו נמשך המקיף דחכמה, וזוהי ההכנה שיוכל להיות היחוד דמלכות עם ז"א (יחוד זו"ן), והיחוד דבינה עם חכמה (יחוד או"א).

וזהו מה שכתוב11 "לכה דודי לקראת כלה פני שבת נקבלה" – שסדר ההמשכה לכלה, שמדבר על כנסת ישראל, הוא, שתחילה ישנו עניין "לכה דודי", שהילוך הוא עניין חיצוני, והיינו, קירוב חיצוני, וזוהי ההכנה להשפעה פנימית, שהוא עניין "פני שבת נקבלה"12.

ג. בחתונה שלי – טרם שפתח כ"ק מו"ח אדמו"ר באמירת המאמר לכה דודי, אמר13:

ידוע ומפורסם אשר בעת שמחת נישואין באים נשמות האבות מן העולם האמת, עד ג' דורות למפרע – הרי זה בכל ישראל, וישנם כאלה [כ"ק אדמו"ר אמר, שאי אפשר לומר הלשון "(אנשים) פרטיים", כיון שמשמעות הדברים שהמדובר הוא אודות (אנשים) כלליים דווקא] שאצלם באים יותר ויותר דורות למפרע.

ובתור הזמנה לנשמות הצדיקים כו' – יאמר עתה מאמר חסידות שחלק ממנו הוא מאדמו"ר הזקן, חלק מאדמו"ר האמצעי, חלק מהצמח-צדק, חלק מבנו של הצמח-צדק זקנה של הכלה14, חלק מבנו של הצמח-צדק אבי זקנו של החתן15, וחלק מאדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע, זקנה של הכלה.

– ובודאי היה במאמר זה גם עניינים משלו ("זיינער – דעם רבי'נס – אַ אייגענער ענין"), אף שלא אמר זאת בפירוש.

ואף על פי שלא היה צריך להזמין את עצמו, כיון שהיה נוכח שם, מכל מקום, הסדר הוא שכל העניינים נמשכים על ידי הצינור של תורה.

ד. וכיון שהולכים אנו בהדרכותיו והנהגותיו של כ"ק מו"ח אדמו"ר – כדאי ונכון16 אשר בכל חתונה של אנ"ש, המקושרים והשייכים כו', הנה קודם החופה יחזרו (החתן בעצמו או מישהו מהנוכחים) את המאמר לכה דודי, שיש בו חלק מכל רבותינו נשיאינו, מכ"ק מו"ח אדמו"ר ולמעלה הימנו [כ"ק אדמו"ר הפסיק ואמר: אינני יודע אם אפשר לומר הלשון "למעלה הימנו", כיון שזהו עניין של "מאור" כו'; כוונתי היא לקדימה בזמן] – בתור הזמנה לנשמותיהם של רבותינו נשיאינו.

וכללות העניין בזה – ש"צדיקים דומים לבוראם"17, וכשם שהקב"ה הכניס את עצמותו בתורה, כמאמר18 "אנא נפשי כתבית יהבית", כך גם הצדיקים, רבותינו נשיאינו, הכניסו את עצמותם במאמרי החסידות שלהם19, ולכן, אמירת מאמר חסידות שיש בו מתורתם של רבותינו נשיאינו, מהוה הזמנה לנשמות שלהם.

– במקום לנסות להרכיב ("צונויפשטעלן") מאמר, חלק מאדמו"ר הזקן, חלק מאדמו"ר האמצעי וכו', בעניינים שיש להם או אין להם שייכות לחתונה – מוטב לחזור את המאמר לכה דודי.

יכולים אמנם לחזור גם את המאמר שמח תשמח20, שגם בו יש חלקים מכל רבותינו נשיאינו, אבל, מאמר זה הוא ארוך ביותר, ואם יחזרוהו, אזי השומעים יירדמו... או יתפזרו וילכו להם. ולכן, מוטב לחזור את המאמר לכה דודי, שהוא מאמר קצר (שיש בו אותיות-פרקים אחדים בלבד), ויש בו חלקים מכל רבותינו נשיאינו.

ואף שישנם מאמרים נוספים שאמר כ"ק מו"ח אדמו"ר בחתונות נוספות – הרי הוא ידע את השייכות של המאמר לכל הרביים, אבל אנו, למה לנו לחזור מאמרים אחרים, בה בשעה שישנו מאמר זה – לכה דודי – שבו בחר כ"ק מו"ח אדמו"ר בתור הזמנה. ולכן, כדאי לחזור המאמר לכה דודי, כמו שהוא, או בתוספת התחלה אחרת, אבל, מהו הצורך בהתחלה נוספת, בה בשעה שכ"ק מו"ח אדמו"ר אמר את המאמר בהתחלה זו.

ה. ויש להוסיף, שעניין זה שייך לא רק לאנ"ש, אלא גם לכל שאר חוגי בני ישראל, גם "עולם'שע", שגם בחתונות שלהם כדאי שיחזרו את המאמר לכה דודי, כי,

– (כ"ק אדמו"ר הפסיק ואמר בבת-שחוק:) אם נמצאים כאן "עולם'שע אידן", מקווה אני שלא יקפידו, אבל גם אם יקפידו, מוכרחני לומר את העניין כפי שהוא לאמיתתו – כל בני ישראל, יהיו מי שיהיו, המשכת חיותם היא על ידי הנשיאים,

כמבואר בתניא21 ש"יניקת וחיות נפש רוח ונשמה של עמי הארץ הוא מנפש רוח ונשמה של הצדיקים והחכמים ראשי בני ישראל שבדורם", כשם ש"יניקת הצפרנים וחיותם נמשכת מהמוח שבראש", ועד שאפילו אלה שמנגדים כו', מקבלים גם הם חיותם על ידי הנשיאים.

– האמת היא שגם אלה שמנגדים כו', הנה התנגדותם גופא מוכיחה שבאמת אוחזים הם מהרביים, כי אילו לא היו אוחזים מהם, לא היו מנגדים אליהם, אלא כיון שגם הם אוחזים מהרביים, וחוששים שמא יתקרבו על ידם לתורה ולחסידות כו' – ודבר זה הוא בניגוד לרצונם – לכן הם מנגדים כו', אבל בפנימיות לבבם אוחזים גם הם מהרביים.

ובפרט על פי הידוע22 שאדמו"ר הזקן רצה שתורת החסידות תהיה שייכת לא רק לאיזה מפלגה כו', אלא לכלל ישראל,

– פעם הציע לי מישהו להוציא לאור עניין חדש שיהיה מתאים עבור כל בני ישראל. ועניתי לו – בפשיטות – שתורת החסידות היא עבור כל בני ישראל –

וכיון שבודאי יתמלא רצונו ("ער וועט דאָך געוויס אויספירן") שסוף סוף יהיו כל בני ישראל חסידים, שהרי "רצון יראיו יעשה"23 – הרי כל האמור לעיל שייך לכל בני ישראל.

ו. (כ"ק אדמו"ר דיבר עם אחד אודות מנהגי חתונה, ובין הדברים אמר:)

כ"ק מו"ח אדמו"ר ציוה שביום החופה תאמר הכלה קאַפּיטלאַך [פרקים] מסויימים בתהלים – איזה קאַפּיטלאַך אינני יודע. ולכן הנני מציע שהכלה תאמר את כל התהלים, ובמילא יהיו כלולים גם הקאַפּיטלאַך שהורה כ"ק מו"ח אדמו"ר לאומרם24.

(משיחת התוועדות יום ב' חג השבועות ה'תשי"ג;

תורת מנחם כרך ח, עמ' 216-220)

_____________________________

1)     ד"ה לכה דודי תרפ"ט פ"ב (סה"מ קונטרסים ח"א כ, ב ואילך. סה"מ תרפ"ט ע' 82 ואילך).

2)     פסחים קיז, א. וש"נ.

3)     סוכה כא, ב. וש"נ.

4)     שבת עז, ב (ובפרש"י).

5)     ראה לקו"ת מטות פו, א. סה"מ עטר"ת ס"ע שה. תרפ"א ע' קצ. תש"ח ע' 117. ועוד.

6)     שה"ש ה, יג. וראה פסחים שם.

7)     ראה גם תורת מנחם – התוועדויות ח"ג ע' 293 ואילך. וש"נ.

8)     ראה תוד"ה נפסל – מנחות כ, ב. שו"ע אדה"ז או"ח סו"ס קפ. סתל"ב סי"א. סתצ"ד סט"ז.

9)     ישעי' ד, ה.

10)   ראה לקו"ת שה"ש מז, ב ואילך. ובכ"מ.

11)   ב"סדר קבלת שבת".

12)   ראה סד"ה לכה דודי תשי"ד (סה"מ מלוקט ח"א ע' מז).

13)   סה"מ קונטרסים שם לח, ב. תרפ"ט שם ע' 80. סה"ש תרפ"ט ע' 53 ואילך.

14)   אדמו"ר מהר"ש.

15)   כנראה הכוונה לבנו בכורו של הצ"צ, כ"ק הרה"ח הר' ברוך שלום.

16)   ראה גם אגרות-קודש כ"ק אדמו"ר ח"ח ס"ע עב ואילך. חט"ו ע' תא. חי"ז ע' צח.

17)   רות רבה פ"ד, ג. וראה ב"ר פס"ז, ח. ועוד.

18)   שבת קה, א (לגירסת הע"י). וראה גם לקמן סמ"ג.

19)   כ"ק אדמו"ר בכה כשדיבר בענין זה (המו"ל).

20)   תרנ"ז – שאמרו כ"ק אדמו"ר מהורש"ב על חתונת בנו כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ (נדפס בסה"מ תרנ"ז ע' קעג ואילך).

21)   פ"ב.

22)   ראה סה"ש תש"ד ע' 93. 163. אגרות-קודש אדמו"ר מוהריי"צ ח"י ע' דש. לקו"ש ח"ט ע' 344. ועוד.

23)   תהלים קמה, יט.

24)   ראה גם "רשימות" חוברת נז ע' 19. אגרות-קודש כ"ק אדמו"ר ח"ה ע' פז. ספר המנהגים חב"ד ע' 75.

 משיח וגאולה בפרשה

רמז לשתי התקופות בימות המשיח בפסוקי ההפטרה

אחרי תיקון ובירור עשיו – והיתה לה' המלוכה

בפסוק האחרון של ההפטרה נאמר "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו והיתה לה' המלוכה". וזהו הקשר לפרשת וישלח, שבה נאמר "עד אשר אבוא אל אדוני שעירה" וכפי שמפרש רש"י בפשוטו של מקרא (קודם שמביא ש"מדרשי אגדה יש לפרשה זו רבים"): אימתי ילך בימי המשיח שנאמר ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו – שזהו הפסוק האחרון של ההפטרה.

זאת אומרת, שהנקודה המשותפת בין ההפטרה לפרשה היא – פעולתם של בני-ישראל בנוגע להר עשיו ("לשפוט את הר עשיו").

והנה כללות עניין זה ("ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו") מודגש בגלוי בהפטרה יותר מאשר בפרשה עצמה:

בפרשה עצמה נאמר רק "עד אשר אבוא אל אדוני שעירה" ולא נאמר בפירוש "ועלו מושיעים בהר ציון גו'" . . ולכן זקוקים לפירוש רש"י שמפרש בפשוטו של מקרא – ואימתי ילך – בימי המשיח שנאמר "ועלו מושיעים בהר ציון גו'".

אבל בהפטרה מודגש עניין זה בגלוי – שהרי מפורש בקרא: "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו".

ונוסף לזה: לאחרי עניין "ועלו מושיעים וגו'" מובא בהפטרה עניין נוסף – "והיתה לה' המלוכה"...

שמה שכתוב "והיתה לה' המלוכה" הוא עניין בפני עצמו, כלומר, שלאחרי עניין "ועלו מושיעים בהר ציון גו'", יהיה עניין נוסף – "והיתה לה' המלוכה" ("והיתה" – בוא"ו המוסיף) ועניין זה ("והיתה לה' המלוכה") יהיה בזמן המיוחד – לא באותו זמן שבו יהיה עניין "ועלו מושיעים גו' לשפוט את הר עשיו" – אלא לאחריו...

וכפסק דין הרמב"ם (הלכות מלכים סוף פרק י"א) בנוגע לסדר הגאולה: לכל לראש "יעמוד מלך מבית דוד כו' וילחם מלחמת ה'", שזהו כללות עניין "לשפוט את הר עשיו", כי "ילחם מלחמת ה'" קאי בעיקר על המלחמה נגד עמלק שהוא מזרעו של עשיו; ורק אחר כך – לאחרי ש"בנה בית המקדש במקומו וקבץ נדחי-ישראל" – "יתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד, שנאמר אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד", שזהו כללות עניין "והיתה לה' המלוכה". ואם כן, הרי מפורש בפסק דין הרמב"ם שב' עניינים אלו ("ועלו מושיעים גו' לשפוט את הר עשיו", "והיתה לה' המלוכה") יהיו בב' תקופות בפני עצמם.

ויהי רצון שעל-ידי כללות העבודה של כל אחד ואחד מישראל בהפצת המעיינות חוצה ובבירור חלקו בעולם ("לשפוט את הר עשיו") – תהיה גאולתו הפרטית של כל אחד ואחד מישראל. וכאשר כל בני-ישראל מצטרפים יחדיו – זוכים בקרוב ממש לגאולה הכללית של כל בני-ישראל, עדי קיום היעוד "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו והיתה לה' המלוכה" – במהרה בימינו ממש.

(ש"פ וישלח, י"ח כסלו ה'תשמ"ג – התוועדויות תשמ"ג חלק א, עמודים 566-573)

 ניצוצי רבי

רועה ישראל

דברים קולעים ומרשימים שכתב רב קהילת חתם-סופר בניו-יורק מזווית מבטו על מנהיגותו של הרבי * "תעסוק בדברי קודש" הורה הרבי לתלמיד בית ספר למלאכה שהפך למעצב ארונות-קודש בעל שם עולמי * ד"ר ישראל תמרי מעלה זיכרונות על פגישותיו עם הרבי: איך כשנה לפני הולדת בתו התבשר על השמחה הקרובה, ובאיזו הזדמנות כינה אותו הרבי 'רופא ידיד' * לרגל יום הבהיר י"ד כסלו

מאת: הרב מרדכי מנשה לאופר

אשר יצא ויבוא לפניהם

להלן ציטטה מתוך הספר 'סגולת אש"י' (חלק ראשון, בני ברק תשמ"ב) מאת הרב אברהם שלום ישעי' סג"ל וויעזעל, רב חוג-חתם-סופר קיו-גרדן-הילס, ניו-יורק (לפני השואה שימש כרב בעיירה קליענפסט בהונגריה), עמ' קל-קלא:

"וכשאנו מתבוננים במעשיו מלאי מסירות הנפש של הרבי מלובביץ בזמננו וגלוי דעתו בפומבי בכל העניינים הנחוצים, הנוגעים לכלל ישראל, ללא חת וללא מורא מכל איש, בלי שום פניה עצמית - אנו רואים שמידת מסירות הנפש עבר אליהם בירושה מדורי דורות שנשתרש בהם משלשלת הארוכה של אדמור"י לובוויץ שכולם הצטיינו במסירות נפשם לעמם ודתם.

"אני מתרשם בכל פעם מפעולותיו האמיצות של הרבי מלובוויץ שליט"א שהוא גדול בתורה בחכמה ובכל המדעים, הוא משים לב לכל העניינים העומדים ברומו של עולם ומביע דעתו והשקפתו בדעת צלולה וזכה, כל רוחות שבעולם לא יזיזו אותו מהחלטותיו, לא יכיר פנים ולא יפלה בין יהודי ליהודי, אף יהודי שהתרחק מדרכי התורה לא יוציאו מכלל ישראל שכל עוד נשמתו בו אין לנו רשות להתייאש ממנו ויש עוד תקוה שיחזור בתשובה.

"...השקפתו של הרבי מלובוויץ, הוא שיש לקרב את הרחוקים, שלא להתייאש מאברים המדולדלים שבישראל, ואם מסיבות שונות נתבוללו ונטמעו בין הגויים נפשות ערטילאות אלו, עלינו חובה, לקרבם ולהטותם מדרך עקלקלותם, להשפיע עליהם ולהחזירם למקורם ושרשם. הניסיון מורה לנו שהרבה הצליחו ועלה בידם להכניסם תחת כנפי השכינה, ואף אלה שניתקו כל קשר עם הכלל ישראל, מצאו דרכם למורשת אבותם וקבלו עליהם עול מלכות שמים ומצוות. כמה וכמה בנות ישראל הצילו מחיי חומריות.

"כל שאיפתו ומגמתו של הרבי מלובוויץ הוא להיות קשור בכל נימי נפשו ולבו עם הכלל ישראל, הוא ממאס בחיי העולם הזה, הוא עומד על משמרתו, ולעולם לא יעזוב את ביתו, הוא ממשיך בעבודתו הקדושה בלי הפסק, בימי הקיץ בזמן שכולם נסים בין ההרים לנופש וחופשה, הוא יישאר על מקומו... לא ידע מנופש ושביתה - גורלו של [כל אחד מבני] עם ישראל חרותים על לוח לבו, בכל רגשי לבו הוא קשור בעבותות אהבה לעמו ולמדינתו, הוא מביע דעתו על כל מאורע ומאורע שיקרה בארץ ישראל, ומגיב בכובד ראש על כל תנועה ועל כל צעד ושעל"... (עד כאן ניתן להעתיק).

על משמרת הקודש

כבר בגיל צעיר נמשך פנחס לחיאני (כיום בעלי "פיניש רהיטים") לעבודה בעץ. שעות רבות היה יוצר ומגלף בעץ. בהיותו נער היה זה עבורו תחביב, וכשבגר עודד אותו אביו להפוך את הכישרון למקצוע. מאחר והאב רצה שיבחר באפיק מסורתי, שלח אותו ללמוד בבית הספר למלאכה בכפר חב"ד.

בשנה האחרונה ללימודיו זכה לחיאני, כתלמיד מצטיין, לנסוע עם כמה מחבריו לניו-יורק, לחצר הרבי מליובאוויטש. ביום ראשון, עמד לחיאני בתור לחלוקת הדולרים, וכשהגיע תורו הוצג כתלמיד בבית הספר למלאכה במגמת נגרות. הרבי ברכו והורה לו "תעסוק בדברי קודש". "רק לאחר כמה שנים הבנתי את הברכה" אומר כיום לחיאני (לפי 'מקדש מעט' גיליון 5 (תמוז תש"ע) עמ' 9).

מסר לרופאים

ד"ר ישראל תמרי (כיום מראשי המרכז הרפואי ע"ש וולפסון בחולון) שימש כראש מחלקת לב וצנתורים בבית הרפואה של אוניברסיטת פ. הילס. להלן סיפורו (על פי רשימת הרה"ת ר' יצחק יהודה שי' רוזן):

"פעם הגיע לצנתור הרב ק. כשניגשתי לטפל בו – על פי הנוהל הרגיל צריכים להניח על המטופל בגד של עופרת (שהנו כבד מאד וגורם להזעה) – אמר לי הרב ק. כי עדיין לא ניתן להתחיל בטיפול. אני שואל לסיבה והוא משיב, כי הרבי [מליובאוויטש] הורה שהטיפול יתבצע בנוכחות ד"ר רזניק, בתור 'רופא ידיד'.

"אף הלה אינו קרדיולוג ולא מומחה לצנתור, ולמרות שהרופאים מסביבי (גויים) טענו ש'לא בא בחשבון', נתתי את הסכמתי. בסופו של דבר אני הייתי המנהל, וכך נהגתי. המתנו לבואו של ד"ר רזניק. הרב ק. נאלץ להמתין בשכיבה כשעה ורבע עד שהגיע ד"ר רעזניק והתנצל על האיחור. נגשנו לעבודה, ובינתיים התיידדנו. כנראה שהרב ק. דיווח לאחר מכן לרבי, ואני הוזמנתי להגיע אל הרבי. התארחנו אני ומשפחתי אצל הרב ק. בזמן ההתוועדות בשבת ישבתי מאחור בסמיכות לרבי. בפעם אחרת שהייתי בהתוועדות הרבי בי"ט כסלו, התרחקתי מעט, שכן הבנתי שאמורים להגיע אורחים מכובדים נוספים, אולם מזכירו של הרבי, הרב בנימין קליין שי', ניגש אלי והחזיר אותי לשבת קרוב יותר אל הרבי.

"בשתי הפעמים הראשונות שנכחתי בהתוועדות דיבר הרבי אודות רופאים. פעם אחת היה זה בחודש אייר. הרב קליין אמר לי שהוא סבור שהשיחות הללו הם בעקבות נוכחותי בהתוועדות. לא האמנתי, טענתי שזה בלתי אפשרי. כאשר הגעתי פעם בהושענא רבה עם כל המשפחה, הכניס אותנו הרבי לסוכתו (שלא כמקובל) ואמר לי":

בטח זוכר אתה מה שאמרתי לך כמה פעמים, שברפואה חשובה רפואת הנפש לא פחות מרפואת הגוף, ודברים אלה היו מכוונים ועליך לזוכרם בכל עת.

בזכות נשים

"הרבי הוסיף וביקש:

"כשתראה את חותנך (הרב שלמה גורן) תמסור לו שאני רוצה לשמוע אודות חידושי-תורה שלו, ואל תשכח למסור הדברים.

"ברכה מיוחדת ברְכנו הרבי באותה הזדמנות: 'שהשנה תהיה אצלכם שמחה במשפחה'. ואכן בחודש תשרי תשמ"ח נולדה לנו בת, והרבי שיגר לנו ברכה לרגל הולדתה.

"כשסיפרתי את הדברים לחותני – סיפר לי הוא כי כשהיה שוהה ב'יחידות' ומשמיע לרבי מחידושיו, היה הרבי מתבטא: 'בשביל חידוש כזה צריכים לעמוד' (וכמה פעמים הרבי אכן נעמד...).

"לא ויתרתי גם על חלוקת הדולרים, ותמיד בעוברי היה הרבי מעניק לי דולרים עבור כל בני המשפחה, החותן והחותנת. פעם אחת, כאשר עברנו בפני הרבי ב'חלוקת דולרים' לפני שובנו לארץ, שררו ביני לבין אשתי חילוקי דעות לגבי החזרה: אני לא רציתי לחזור והיא כן. והנה – למרות שמעולם לא סיפרנו על כך לרבי –פונה אלי הרבי במפתיע ואומר לי:

"בזכות נשים צדקניות אתה ואני נצא מהגלות...".

"הייתי המום, והרבי חזר על דבריו שוב.

"זכיתי להתכבד בעליה לתורה ב'מניין' של הרבי. פעם, בהתוועדות, כשבני ישב על ברכיי, הפנה אלי הרבי את מבטו ואמר: 'הילד'. מיד מזגו לו כוס יין, והוא שתה אחרי שהרבי אמר לו 'לחיים'. כל העניין ארך כדקה וחצי, בעוד הרבי מביט כל העת עד שבני סיים לשתות...

"לא פעם נתבקשתי על ידי מטופלים לכתוב דיווח רפואי שייועד לרבי. כמה פעמים הפנה אליי הרבי מטופלים. אחד מהם, היה זה רב מפורסם מדרום-אפריקה, ביקש זאת בעקבות הוראה שקיבל מהרבי: 'להתייעץ עם ג' רופאים ועם ד"ר תמרי (נ.י.) שהוא רופא ידיד'.

 ממעייני החסידות

 ממעייני החסידות

פרשת וישלח

וישלח יעקב מלאכים (לב,ד)

לאחר שגמר יעקב את עבודת ה'בירורים' שלו (בירור ניצוצות הקדושה מן ה'קליפה' והעלאתם למקורם) בבית לבן, ביקש 'לברר' את עשיו. קודם שהתחיל בעבודה זו שלח מלאכים אל עשיו, לבדוק אם זה יהיה 'בירור' קל יחסית או מתוך קשיים ומלחמה (תוצאות הבדיקה אכן הוכיחו כי עדיין מוקדם 'לברר' את עשיו, והדבר יוכל להתבצע רק לעתיד לבוא, כאשר "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו". ולכן אמר יעקב (להלן לג,יד) "ואנכי אתנהלה לאיטי... עד אשר אבוא אל אדוני שעירה").

ומעשה אבות סימן לבנים:

כשם שיעקב, ברצותו לבוא אל עשיו ולבררו, לא סמך על הצלחתו בעבר, בבית לבן, אלא שלח מלאכים לחקור ולבדוק את המצב שבו מצוי עשיו, אם יוכל (וכיצד) יבררו – כן גם בימינו:

כשמוצעת לאדם הצעה בדבר תפקיד חדש, עליו לבדוק תחילה אם הצעה חדשה זו, המוצעת לו, לא תגרום לו ירידה רוחנית. עליו לשלוח תחילה 'מלאכים' – היינו כוחות השכל והרגש שלו, שיחקרו ויסיקו אם יוכל להתמודד עם עסק חדש זה שהוצע לו, אם לאו. האם יוכל להעלותו לקדושה, או חס-ושלום להפך (כי העסק אינו רק כלי לפרנסה, אלא גם דבר שזומן לו מן השמים, שבאמצעותו ימלא תפקידו בעבודת הבירורים).

ועל-פי תוצאות החישוב הזה – יסיק את מסקנותיו.

(לקוטי שיחות כרך ה, עמ' 392)

כה תאמרון לאדוני לעשו (לב,ה)

אמר לו הקב"ה, אתה השפלת עצמך וקראת לעשיו אדוני שמונה פעמים, חייך שאני מעמיד מבניו שמונה מלכים קודם לבניך (ב"ר פע"ה,יג)

אף שיעקב נענש על כך שקרא לעשיו "אדוני", אין זה חטא כפשוטו חס-ושלום, אלא כוונתו הייתה לברר את עשיו.

בבירור ותיקון הרע – שני אופנים:

בירור בדרך "גילוי אור" (מלמעלה למטה) – המברר מַשְׁרֶה על המתברר גילוי אור נעלה, ואור זה דוחה את החושך והרע. בדרך זו הבירור אינו גורם למברר ירידה והשפלה.

בירור בדרך "התלבשות" (מלמטה למעלה) – המברר יורד אל המתברר, "מתלבש בלבושי המתברר", ועל-ידי ההתעסקות עמו מהפך את הרע לטוב. עבודת הבירורים בדרך זו גורמת ירידה למברר, כמאמר "המתאבק עם מנוול מתנוול גם-כן". אולם לגבי המתברר יש בכך יתרון ועילוי, כי מאחר שהבירור הוא בדרך התלבשות והתעסקות (לא בדרך דחייה וביטול), מביא הדבר לידי כך שהמתברר כפי שהוא במציאותו חדל מלהיות מנגד לקדושה.

יעקב בירר את עשיו בדרך השנייה – בדרך 'התלבשות'. ברם, בירור זה גרם השפלה וירידה ליעקב, שבאו לידי ביטוי בכך שהשפיל את עצמו לפני עשיו; אך על-ידי זה פעל שעשיו, כפי שהוא במציאותו, הודה ו'אישר' שהוא עבדו של יעקב. וכפירוש רש"י (לקמן לג,ט) "הודה לו על הברכות", כולל הברכה של "הוי גביר לאחיך".

(ליקוטי-שיחות כרך טו, עמ' 298)

ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה (לב,ו)

עיקר רכושו של יעקב היה צאן, כפי שלמדנו בפרשה הקודמת (ל,מג) "ויפרוץ האיש מאוד מאוד ויהי לו צאן רבות", וממכירת צאנו קנה גם "שפחות ועבדים וגמלים וחמורים" (ראה פרש"י שם). אם-כן, מדוע לא נכתב "צאן" לפני "שור וחמור"?

מבאר כ"ק אדמו"ר:

צאן – רומז להתבטלות, שפלות והכנעה. שור – לתוקף, גדלות וחוזק.

באומרו "ויהי לי שור וחמור וגו'" התכוון יעקב להודיע לעשיו את הזכויות והכוחות הנעלים שיש לו, מתוך תקווה שמידע זה ירתיע את עשיו מלבצע את מזימתו הרעה.

לכן הודיעו יעקב בתחילה: "ויהי לי שור"המורה על תקיפות וחוזק, ולאחר מכן הוסיף גם צאן – לרמז שיש לו גם התבטלות לה', וממילא תוקפו אינו תוקף פרטי, אלא תוקף דקדושה.

אולם, הקדמת 'שור' ל'צאן' היא רק כלפי עשיו, כדי להרתיעו, אך יעקב כשהוא לעצמו – עיקר עניינו הוא "צאן רבות", התבטלות להקב"ה.

(לקוטי שיחות כרך טו, עמ' 255 ועמ' 257)

קטונתי מכל החסדים (לב,יא)

שמא משהבטחתני נתלכלכתי בחטא ויגרום לי להימסר ביד עשיו (רש"י)

כיצד יעקב אבינו, בחיר האבות, חשש שמא נתלכלך בחטא חס ושלום?

אלא בכל פעם שאדם מתעלה ברוחניות, נחשבת דרגתו הקודמת לחטא (במובן של חיסרון, כמו שכתוב, "והייתי אני ובני שלמה חטאים").

'חטא' זה הוא לא רק מפני שכעת נדרשת ממנו עבודה שלמה יותר, ואם יקיים את המצוות באותה התלהבות וכוונה כפי שקיימן קודם לכן – לא יהיו אלה מצוות שלימוֹת. אלא עוד זאת, אף המצוות שכבר קיים עד כה – נגרעות עתה משלימותן ונעשות חסרות ('חטאים') לגבי דרגתו הנוכחית.

וזהו שאמר יעקב: מכיוון שהקב"ה השפיע לי רוב חסדים, ירא אני שמא עתה, בדרגתי הנעלית יותר ("משהבטחתני") – מעשיי הקודמים הם בבחינת 'חטא', "נתלכלכתי בחטא".

(ליקוטי-שיחות כרך ה עמ' 396)

* * *

יש לשאול, הרי כבר עברו רוב שנותיו של יעקב (שהרי באותה שעה היה בן ע"ז שנה) ו"כיוון שיצאו רוב שנותיו של אדם ולא חטא, שוב אינו חוטא", ומדוע אפוא חשש מהחטא?

ויש לומר, שאין הפירוש שנדמה ליעקב שהיה חיסרון בעבודתו, אלא שלעבודתו לא הייתה שום תפיסת מקום בעיניו. להיותו בטל בעצם, הגיע לדרגה שבה אין למציאות הנבראים ועבודתם שום תפיסת מקום בעיניהם.

(ליקוטי-שיחות, כרך טו, עמ' 276)

כי שרית עם אלוקים (לב,כט)

"אלוקים – הוא עניין הצמצום, ההעלם והסתר על שם הוי'.

מצד שם הוי', הנה "אני הוי' לא שניתי", ו"אין עוד מלבדו", ו"כולא קמיה כלא חשיב". העולם אינו תופס מקום כלל. ואילו מה שנראה העולם ל'יש' ודבר נפרד – הוא מחמת הצמצום וההסתר דשם אלוקים.

"שרית עם אלוקים" – היינו בחינת שר ומושל על בחינת שם אלוקים, שלא יסתיר ויעלים על שם הוי'.

המלאך בירך את יעקב ואמר לו "כי שרית עם אלוקים", בכוחו של יעקב לגבור על שם אלוקים שלא יעלים. ככתוב בו (בראשית כח): "והיה הוי' לי לאלוקים", ששם הוי' יאיר ללא העלמת שם אלוקים.

(ליקוטי-תורה במדבר, פרשת חוקת דף ס"ב ע"ב)

ויקרא יעקב שם המקום פניאל... ויזרח לו השמש כאשר עבר את פנואל (לב,לא-לב)

מדוע נאמר בתחלה "פניאל" ביו"ד ואחר כך "פנואל" בוא"ו?

ההסבר הוא ששני השמות (פניאל ופנואל) מסמלים שני שלבים בניצחונו של יעקב על עשיו:

תחילה גבר יעקב על שרו של עשיו, שהוא ניצחון רוחני; ניצחון זה הוא בהעלם, ולכן נאמר "פניאל" ביו"ד, המורה על העלם. אחר-כך גבר יעקב גם על עשיו כפשוטו, ניצחון גשמי וגלוי; לכן נאמר "פנואל" בוא"ו, המורה על המשכה וגילוי.

(אור-תורה פרשת וישלח, דף טז ע"ב)

 לוח השבוע

 הלכות ומנהגי חב"ד

מאת: הרב יוסף-שמחה גינזבורג

שבת-קודש פרשת וישלח
י"ג בכסלו

"לפני ראש-השנה של חסידות צריכים גם-כן [את] ההקדמות על-דרך [ההכנות וכו'] דימי הסליחות וחודש אלול"1.

הפטרה: "חזון עובדיה... והיתה לה' המלוכה" (עובדיה פרק א)2.

יום ראשון,
י"ד בכסלו

יום חתונת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו עם הרבנית מרת חיה-מושקא ע"ה, בת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע – ביום ג' פרשת וישלח, י"ד בכסלו תרפ"ט, בעיר ווארשא3.

מעלת היום, בלשון הרבי4: "בכלל, חתונה היא עניין כללי אצל איש פרטי. אולם אצלי, הרי היתה זו הדרך לכך שהוכנסתי לעניינים הכלליים... והרי זה היום בו נוצר הקשר שלי עמכם, יעזור השם-יתברך שנראה פרי טוב בעמלנו".

יום שני,
ט"ו בכסלו

סוף זמן קידוש לבנה לכתחילה: כל הלילה5.

יום חמישי,
ח"י בכסלו

היום – סיום לימוד ספר התניא בסדר הלימוד ד'חת"ת', כתקנת כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע6. [וכן נהגו לסיים את לימוד לוח 'היום יום'. וראה להלן].

יש לסיים עד צאת הכוכבים של יום י"ט כסלו7, את המסכת שקיבל עליו כל אחד ואחד בחלוקת הש"ס אשתקד.

בתפילת מנחה אין אומרים תחנון1.

תכנון ההתוועדויות ברוב עם:

* יש להכין "תכנית מפורטת איך לנצל יום זה [י"ט בכסלו] להפצת המעיינות, ובאופן שיהיה רישומו ניכר במשך השבועות והחודשים שלאחרי זה, כיוון שנקרא ראש-השנה לחסידות ודרכי החסידות"8.

* "פשט המנהג, אשר עיקר ההתוועדות די"ט כסלו הוא באור ליום כ' כסלו, כי הגאולה מהמאסר היתה בעת תפילת מנחה, שלוש שעות אחר זה היה בדירת מנגד בייסורים נפשיים וכו'9.

"בכל זה, הרי בכמה וכמה מקומות מתוועדים גם באור לי"ט כסלו, וברכת חסידים עליהם תבוא.

"בכלל, שני אופנים בהתוועדות:

"א) לסדרה במקומות רבים בעיר, בכדי שישתתפו גם אנשים כאלו אשר למקום אחר לא היו באים. ב) לאסוף כל המתוועדים במקום אחד, אשר אז הנה - ברוב עם הדרת מלך, ההתוועדות תהיה עם הזקנים והגדולים שבחבורה וכו'.

"- ריבוי הכמות, או עילוי האיכות, וידועה השקלא-וטריא מי מהם עדיף...

"והצעתי בזה, אשר בלילה הראשון, אור לי"ט כסלו, יתוועדו במקומות שונים10 (ויודיעו שם אודות ההתוועדות דלמחר). ולמחרתו, אור לכ' כסלו, יתאספו במקום אחד להתוועדות..."11.

* כדאי ונכון שכל אחד ואחד יערוך התוועדות (ומה טוב – ג' התוועדויות, "בתלת זימני הווי חזקה" – אחת בעצמו ושתים על ידי שלוחיו, או שמשתתף בעצמו בשלושתן כיוון שנערכות בזמנים שונים – בליל י"ט בכסלו, ביום י"ט בכסלו, ובפרט קרוב לסיומו ובאופן שיומשך גם בליל כ' בכסלו12) – עם עצמו (בכל עשר כוחות נפשו), עם בני ביתו, עם חבריו וידידיו וכיו"ב – כדי להדגיש עוד יותר שכל אחד ואחד הוא גם משפיע, וכמו שכתוב (בשייכות להגאולה) "והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם"13.

* הצעות כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו לאחד מראשוני שלוחיו, בקשר לעריכת התוועדות י"ט בכסלו [בישיבה]14:

לפרסם מראש את תאריך ההתוועדות ואת סיבתה בקצרה בעיתונות הנקראת על ידי יהודי המקום; להכין מבין התלמידים כאלו שיחזרו מאמר או על-כל-פנים ענין של דא"ח; וכן לסדר קבוצת מנגנים מהם בסדר מסודר, שבזה תהיה רוממות רוח לתלמידים, ובטח יעורר הדבר ביניהם גם 'קנאת סופרים', וכן יעשה את הרושם המתאים על אנשי העיר והסביבה15.

* אף במוסדות לבנות הציע16, שינאמו על פרשת החג גם אחדות מהתלמידות, אף שעל-פי הרוב מסייעים להן בעריכת הנאומים, כי חשובה ההשתתפות מצידן, וגם עצם הדבר שהן נואמות – ערך רב לו.

* מסיבות והתוועדויות י"ט בכסלו שייכות גם לשבתות שלפניו ושלאחריו17.

יום שישי
חג הגאולה – י"ט בכסלו18

אין אומרים תחנון1.

ביום זה לפנות ערב, יצא כ"ק אדמו"ר הזקן נבג"מ זיע"א לחירות מבית האסורים ממאסרו הראשון בפטרבורג בשנת תקנ"ט19.

מאחלים בלשון יחיד: "גוט יום-טוב – לשנה טובה בלימוד החסידות ודרכי החסידות תכתב ותחתם"20.

י"ט בכסלו נקרא על-ידי כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ "חג החגים"21.

י"ט בכסלו הוא 'מתן תורה' דפנימיות התורה22.

כיוון שי"ט בכסלו הוא 'ראש השנה לחסידות', ניתן עדיין להשלים בו כל מה שחסר עד אז23.

יום-ההילולא: יום זה הוא יום ההסתלקות-הילולא של אדמו"ר רבי דובער, הרב המגיד ממזריטש נבג"מ זיע"א (בשנת תקל"ג, ומנוחתו-כבוד בעיר אניפולי)24.

התוועדות25:

"הזקנים, הצעירים גם הנערים, עבדו את ה' וקבלו עליכם עול מלכותו יתברך. דעו כי ביום הזה כל אבותינו – מהבעש"ט – יהיו בעזרכם. קבלו עליכם ללמוד דא"ח באמת, וחיו. היזהרו מאוד ביום הזה כי קדוש הוא. לחיים ולברכה!"26.

נוהגים לנגן (=לזמר) בחג הגאולה את הניגון הידוע על הפסוקים "פדה בשלום נפשי"27. בתקופות שונות28 הורה הרבי לנגן ניגון זה בהתוועדות, ופעם אחת הורה לנגנו כבר בשבת מברכים חודש כסלו29. אף לסיום ההתוועדויות בתקופת י"ט כסלו, לפעמים היה הרבי, בצאתו מההתוועדות [וגם בשבת-קודש הסמוכה וכדומה], מתחיל לשיר "פדה בשלום" או את סיום הניגון "ואני אבטח בך"30.

החלטות טובות: "בקביעות עתים לתורה הנגלית ודא"ח ברבים, וחיזוק דרכי החסידות באהבת רעים"31, וכן "בעבודת התפילה ואהבת ישראל"32, ו"בקיום המצוות באור והתלהבות, וכל זה – באופן דמוסיף והולך"33 בג' הקווים דתורה עבודה וגמ"ח34, בלימוד הרמב"ם, ג' פרקים ליום35, לסייע גם בממונו למוסדות רבותינו נשיאינו36, ולצאת ב"קריאה לכל אחב"י שליט"א אשר ליבם ער ל'קול ילד בוכה' - לפעולות נמרצות בהפצת התורה בכלל והפצת מעיינות החסידות37 בפרט, הלימוד והמעשה גם יחד, ומתוך התלהבות חיות ואור"38.

חלוקת הש"ס:

עצם עניין חלוקת הש"ס הוא מנהג קדום בישראל, ובלשון כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע39: "המנהג הקדום בתפוצות ישראל לגמור כל הש"ס בכל שנה ושנה בכל עיר ועיר, ובמקום שאפשר – בכל בית-כנסת ובית-מדרש על-ידי חלוקת המסכתות". וידועה השתדלות כ"ק אדמו"ר הזקן בזה, וזה לשונו40: "לגמור כל הש"ס41 בכל שנה ושנה ובכל עיר ועיר לחלק המסכתות על פי הגורל או ברצון, ועיר שיש בה מנינים הרבה – יגמרו בכל מניין ומניין, ואם איזה מניין קטן מהכיל – יצרפו אליהם אנשים מאיזה מניין גדול, בבל ישונה, חוק ולא יעבור".

כל אחד ישתתף בזה על-ידי לקיחת מסכת אחת. ומה טוב, באם הדבר ביכולתו, לקחת שתי מסכתות או יותר42. כדאי וראוי שההתחייבות על לימוד המסכת תבוא בכתב, וליתן הכתב בידי אחר, שהרי רואים שזה פועל תוספת כוח וזירוז גם אם יהיו קשיים בדבר, ביודעו שיכולים לשאול ולברר אצלו האם אמנם קיים את הבטחתו43.

אדמו"ר המהר"ש כותב: "ולכל הפחות צריך כל אחד ללמוד מסכת גמרא בשנה"44.

על פי זה נהגו מאז לסדר חלוקת הש"ס ביום חג הגאולה י"ט כסלו. משנת תרס"ג ואילך, מפני אפס הפנאי בי"ט כסלו, הנהיגו בליובאוויטש חלוקת הש"ס בכ"ד טבת – יום ההילולא של רבינו הזקן, ומשנת תשי"ג שוב נקבע המנהג דחלוקת הש"ס [על-ידי הרבי] – לי"ט כסלו45.

כשהיה כ"ק אדמו"ר מהורש"ב בזמן חלוקת הש"ס בחו"ל, היה מודיע במברק איזו מסכת הוא לוקח46.

בחלוקת הש"ס יש כמה עניינים47:

א) תלמוד תורה של המסכתא אשר לקח לחלקו. ב) לימוד המסכתא בתור חלק מלימוד כל הש"ס. ג) כאילו לומד (בשותפות) את כל הש"ס כולו. ד) נחשב כלימוד בעשרה ויותר. ה) מקנה ומזכה לכל אחד ואחד מהמשתתפים חלק בלימודו.

"בטח ידביקו בכותלי בית-הכנסת רשימת המשתתפים בחלוקת הש"ס, ויהיה לחיזוק ולזיכרון טוב בהיכל ה', והוא מנהג ליובאוויטש"48.

ואותם הנמצאים במקום אשר, מאיזו סיבה שתהיה, הוא "קטן מהכיל" לחלק כל הש"ס – מצטרפים לחלוקת הש"ס הנעשית בבית מדרשו של הרבי ע"י "מחנה ישראל"49.

שיעורי תורה: "לשאלתו מה ילמוד בהמעת-לעת דיום הבהיר... י"ט כסלו... מובן שהלימוד צריך להיות בתורתו של בעל השמחה והגאולה, זאת אומרת, תורת חסידות חב"ד, אם בספריו (כמו ספר התניא, תורה אור ולקוטי תורה) או (ביחד עם הביאורים שנתוספו) במאמרים ושיחות של רבותינו נשיאינו"50.

בסיום התוועדות י"ט כסלו תשי"ב, קודם ברכת המזון, ציווה הרבי להכריז "שמי שלא סיים עדיין את התניא... יסיימנו. ולבסוף הוסיף, שלאו-דווקא כעת, אך שלא יפסיקו בין 'חתן תורה' ל'חתן בראשית"51.

ביום י"ט בכסלו מתחילים ללמוד שוב שיעורי לימוד התניא (והפעם - לשנה מעוברת), מתחילת הספר, כפי שנחלקו לימי השנה על ידי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע.

תחילת הלימוד היום צריכה להיות בעניינים שהזמן-גרמא, ולכל לראש ב'לשון הרב' שבתחילת לוח 'היום יום' (במעלת יום י"ט בכסלו. ואפשר למצוא בו שייכות לכל יום, גם כשאין הקביעות מתאימה, ובפרט כאשר יהיו 'מונחים בזה')52.

שחרית: בעבר, כשעדיין לא התפשט המנהג לטבול במקווה בכל יום, היה י"ט כסלו מהימים שבהם הקפידו לטבול: "חסידים נוהגים לטבול לפני תפילת שחרית די"ט כסלו, כמנהג המקובל מחסידים הראשונים בשם מורנו הבעש"ט, שבערב שבת ובערב יום-טוב, כמו גם בשבת ויום-טוב שחרית טובלים במקווה"53.

________________________________

1)    ספר-המנהגים עמ' 92.

2)     ספר-המנהגים עמ' 32. לוח כולל-חב"ד.

3)     פרטי העניינים דאז נלקטו בספר 'ימי מלך' (ח"א) פרק עשירי. וראה גם 'תורת מנחם – דרושי חתונה' (קה"ת, תש"ס) מאמרי החתונה, ומאמרי הרבי המיוסדים וכו' על המאמרים הנ"ל.

4)     תורת מנחם כרך י, עמ' 206. 'ימי מלך' שם עמ' 272.

5)     ובדיעבד כדעת החת"ם סופר עד סוף הלילה הבא – יום שני בלילה, אור ליום שלישי.

6)     וראה להלן הערה 51.

7)     שיחת ש"פ שמות תשי"ג, 'תורת מנחם – התוועדויות' ח"ז עמ' 291. וראה גם סה"ש תש"ד עמ' 50, שי"ט כסלו הוא "שמחת תורה של פנימיות התורה", ובשמחת תורה "מסיימים ומתחילים את התורה".

לשאלה אודות אדם שלא יכול היה לסיים את המסכת דחלוקת הש"ס עד י"ט בכסלו, האם צריך להשלימה אחר-כך, והאם יש איזה עניין לסיים עד כ"ד בטבת [תאריך חלוקת הש"ס בשנים תרס"ג-תשי"ב, כמובא לקמן], ענה הרבי: "וכל ההקדם ישובח, כמובן" (נדפס ב'כפר חב"ד', גיליון 927 עמ' 21).

בקשר ל'סיום' עצמו: בליובאוויטש אמרו בסיום מסכת רק 'הדרן עלך' ושמות בני רב פפא, ותו לא, וסיימו בקדיש דרבנן רגיל (רשימת דברים להרב חיטריק ח"ד עמ' ריט). ובדורנו: הרב בנימין שי' אלטהויז, כשהיה 'חיוב' בשנת אבלו על אביו הרב פנחס ע"ה, שאל את הרבי איזה קדיש לומר בסיום מסכת, והוסיף שראה בהתוועדות של הרבי (כ"ד טבת תשי"ב, הפעם היחידה שנערך 'סיום' ממש בהתוועדות, ולא רק שהרבי אמר 'הדרן') שהרב מאיר אשכנזי ע"ה אמר קדיש "של הגמרא" (="בעלמא דהוא עתיד..."). וענה הרבי: "אצלי זה חידוש, מלבד הפעם הזאת לא ראיתי זאת מעולם" (תודה להרב מיכאל שי' זליגזאן). וכן ל' הש"ך יו"ד סי' רמו ס"ק כז, וכ"מ באג"ק חי"ד עמ' שעה, עיי"ש. וע"ע 'בית חיינו' גיליון 50 עמ' 4, ויש ליישב.

לגבי ההמשך, להעיר מהתוועדויות תשמ"ה ח"ג עמ' 1700, שמשמע שאומרים את הבקשה "כשם שסיימתי...".

האומרים את נוסח הקדיש הנדפס בגמ' (שאין בו "ויצמח פורקניה"), וכן את "הערב נא" דשם, צריכים לתקן בהם כנוסחנו.

8)     אג"ק חט"ז עמ' קלב.

9)     הגאולה הייתה לאחר חצות היום (בעת תפלת המנחה), ונמשכה בתוך הלילה דכ' בכסלו (לאחרי ג' השעות וכו' עד שהגיע לדירת החסידים); ומטעם זה נהגו רבותינו נשיאינו לסדר ההתוועדות די"ט בכסלו - באור לכ' בכסלו. ומכיוון שנהגו כן ברבים ובפרסום - הרי זו הוראה לרבים (ספר-השיחות תשמ"ח ח"א עמ' 155, וש"נ). וראה התוועדויות תשמ"ט ח"ב עמ' 7.

10)   בכל מקום ומקום האפשרי - ספר-השיחות תנש"א ח"א עמ' 178, תשנ"ב ח"א עמ' 166.

11)   אג"ק ח"ה עמ' מח. ספר המנהגים עמ' 93.

12)   ש"פ וישלח תנש"א.

13)   סה"ש תשנ"ב ח"א עמ' 166.

14)   בעיר מרקש במרוקו, אג"ק ח"ח עמ' קמו.

15)   בקשר לביקורת על הזמנת אישי ציבור שלעת-עתה אינם שומרי תורה ומצוות וכו' לאירועים כיו"ב - ראה תגובת הרבי שנדפסה ב'התקשרות' סוף גיליון יז.

16)   אג"ק ח"י עמ' קצח.

17)   אג"ק ח"ד עמ' סו.

18)   בי"ט בכסלו, לבש כ"ק אדמו"ר בגדי שבת (יומן תשכ"ה אות קנו, 'כפר חב"ד' גיליון 692 עמ' 32).

וראה בשיחת ש"פ ויצא, י"א כסלו תשמ"ז (לקוטי שיחות חלק כה עמ' 349, הערה 1) שבליל שבת "צ"ע אם הוא זמן להתוועדות, כדי שלא לבלבל סעודת שבת בבית כו'" [וצ"ע אם היא 'משנה אחרונה' לגבי ההוראה שהיתה בשבת כ' כסלו תשד"מ (התוועדויות ח"ב עמ' 652, בלתי מוגה) שצריך היה להישאר להתוועד אז בביהכ"נ. ואולי הכוונה, שהסדר הרגיל הוא שלא להתוועד בליל ש"ק, אבל בתשמ"ז דובר על יו"ד כסלו, ואילו בתשד"מ דובר בי"ט כסלו, בקביעות מיוחדת ונדירה כזו, אשר בשנת תשי"ז אף אמר בה הרבי מאמר בליל ש"ק!].

19)   פרשת היום ב'ספר התולדות - אדמו"ר הזקן', כרך ג, תשמ"ו. מסמכים מקוריים בקובץ 'כרם חב"ד', גיליון 4, תשנ"ב, ובהרחבה בספר 'המאסר הראשון' להרב יהושע מונדשיין, ירושלים תשע"ב.

20)   כמו בר"ה (ס' המנהגים עמ' 56) – התוועדויות תשמ"ט ח"ב עמ' 4. הברכה – לוח 'היום-יום' דהיום.

בסה"ש תש"ב עמ' 19 נמסר, שמנהג חסידי אדה"ז היה לומר 'גוט יו"ט' לפני ואחרי מעריב, ובמשך כל המעל"ע די"ט בכסלו כשחסידים נפגשים.

21)   אג"ק שלו ח"ז עמ' ל. הקדמת 'היום יום'. נתבאר בלקו"ש ח"ה עמ' 436, חכ"ה עמ' 385.

22)   ספר-השיחות תשנ"ב ח"ב עמ' 483, ועיי"ש שגילויו למעלה מגילוי פנימיות התורה לע"ל.

23)   לקוטי-שיחות ח"ב עמ' 468.

24)   תולדותיו בס' 'רבי דובער - הרב המגיד ממעזריטש', הוצאת קה"ת, תשל"ה.

25)   בליובאוויטש היו עורכים סעודה (ראה אג"ק אדמו"ר מהורש"ב ח"ד עמ' עג. אג"ק אדמו"ר מהוריי"צ ח"א עמ' סט), וכן בבתי-כנסת חב"ד בכל מקום (אג"ק אדמו"ר מהוריי"צ ח"ה עמ' תמג) ובה אכלו 'שווארצע קאשע' (הנקראת בטעות באה"ק כיום 'כוסמת' קלויה. מקובל להסביר שהוא זכר למאכל אדה"ז בהיותו במאסר, כמאכל זול שהיו מאכילים אסירים. אבל בסה"ש תרח"ץ ס"ע 250 נאמר שהוא מאכל מועדף בליטא. וע"ע) ובבישול והכנת ה'קאשע' ראו זכות מיוחדת.

בדורנו נערכת התוועדות י"ט כסלו 'ברוב עם – הדרת מלך' ללא סעודה, וכההוראה לוועד כפר-חב"ד (אג"ק חט"ז עמ' קז): "במ"ש בהנוגע להסעודה, בכלל ראוי שבעיקר יהיה מיני מזונות, אלא שכיותר ממניין יטלו ידיהם לסעודה כדי שיוכלו לברך ברכת המזון בעשרה, משא"כ האורחים שלא תמיד נשארים... לברהמ"ז... נוסף על הקושי בנט"י כדבעי", ולמעשה אף הרבי לא היה נוטל ידיו: "משנת תש"א ואילך, בכל שנה ביום י"ט כסלו הכינו גבאי ביהכ"נ סעודה לכבוד יו"ט ואח"כ עלו (מי שזכה להיכנס) להתוועדות כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע – למזונות ומשקה – אבל כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו לא נטל ידיו לסעודה אחרי הנ"ל, להוציא פעם אחת בי"ט כסלו תשי"ב" (הרה"ח רי"ל שי' גרונר). מאידך, בכמה מקומות של ציבור אחב"י הספרדים שהורגלו בסעודות-מצווה גדולות מסודרות ואין חשש כהנ"ל, יש שהחזירו עטרה ליושנה.

26)   היום-יום ח"ב, ממכתב כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע, י"ט כסלו תרפ"א. המכתב טרם נדפס לע"ע בסידרת אג"ק שלו, וראה שם ח"א עמ' קכב.

27)   עד סוף המזמור - ספר-הניגונים, ח"א ניגון נ"ה.

28)   כגון: שיחת י"ט בכסלו תשכ"ב סכ"ג, תשכ"ד ס"א, ש"פ מקץ תשכ"ד ס"א.

29)   ראה שיחת ש"פ תולדות תשי"ד ס"א, ועוד.

30)   ס' 'חג החגים' (להרה"ח ר' מיכאל אהרן שי' זליגזאן, ברוקלין תשנ"ט) עמ' 66.

31)   'היום-יום' דהיום.

32)   אג"ק אדמו"ר מהוריי"צ ח"י עמ' שכב, ח"ט עמ' שנד.

33)   אג"ק חכ"ב עמ' עו.

34)   סה"ש תש"נ ח"א עמ' 182, תנש"א ח"א עמ' 191, ועוד. ומובן ופשוט שבהתוועדות גופא צריך שיהיו ג' הקווין: תורה – לחזוק מתורת רבותינו נשיאינו. עבודה, תפילה – באמירת 'לחיים' כאשר מברכים איש את רעהו. גמ"ח – לתת לצדקה, ולעודד איש את רעהו (סה"ש תשנ"ב ח"א עמ' 166. התוועדויות תשמ"ט ח"ב עמ' 8).

35)   סה"ש תנש"א עמ' 191.

36)   אג"ק אדמו"ר מהוריי"צ ח"א עמ' תקנג. ח"ב עמ' תעד.

37)   חוצה – החל מה'חוצה' שבנפשו, היינו שלימוד החסידות, בחינת ה'יחידה' שבתורה שקשורה עם ה'יחידה' שבנפש, חודר בכל מציאותו וכוחות נפשו (שיחת ש"פ וישלח תש"נ).

38)   אג"ק כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו חכ"ב עמ' שע.

39)   אג"ק שלו ח"י עמ' סא-סב.

40)   אגה"ק ד"ה 'הוכח תוכיח', שבסו"ס התניא.

41)   נוהגין לחלק "כל הש"ס כולו" גם המסכתות שאין בהן גמרא (כמו זרעים וטהרות), וגם תמיד ומידות (אף שאינן אלא סיפור דברים) – סה"ש תשנ"ב ח"ב עמ' 487 הערה 114.

42)   שם עמ' 491.

43)   שם עמ' 490.

44)   היום-יום י"ח אדר-ב; ובענייננו, סה"ש תשנ"ב ח"ב עמ' 499.

45)   סה"ש שם עמ' 492. ובמקור: 'תורת-מנחם - התוועדויות' תשי"ג ח"א (ז) עמ' 216.

46)   ס' ליובאוויטש וחייליה עמ' 45.

47)   מכתב בסה"ש שם עמ' 497.

48)   ממכתב בסה"ש תשנ"ב עמ' 496. 'בית חיינו', גיליון 117 עמ' 29.

49)   ספר-המנהגים שם.

50)   אג"ק ח"כ עמ' סא.

51)   תורת מנחם כרך ד, עמ' 200. וכנראה הפירוש, שמייד אחר שיסיימו, גם יתחילו מחדש [ולכאורה גם בזמן המקורי של הסיום, ח"י כסלו, שייך להתחיל, אף שטרם הגיע זמנו – כמו בשמח"ת שמתחילים לקרוא 'בראשית'].

52)   שיחת ליל י"ט בכסלו תשמ"ט ס"ב ('תורת-מנחם – התוועדויות' ח"ב עמ' 4), ועיי"ש במעלת לוח זה בכלל. ואכן רבים מאנ"ש נוהגים ללמדו כסדרו מידי יום ביומו (וידוע שהרבי הקפיד שיידעו אותו), בציבור או ביחידות, ולסיימו ולהתחילו מחדש היום.

53)   סה"ש תש"ב עמ' 19. הובא בספר-המנהגים.


   

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)