חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:24 זריחה: 6:06 י"ח באב התשפ"ב, 15/8/22
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

רמב"ם 3 פרקים ליום

ספר נשים, הלכות סוטה, פרק ד. פעמי הכן וגו'. ספר קדושה והוא ספר חמישי.. הלכות איסורי ביאה.. בפרקים אלו. פרק א-ב.

הלכות סוטה פרק ד

א. בחמשה עשר באדר נפנין בית דין לצרכי הרבים ובודקין על הראויה לשתות להשקותה ועל הראויה לקנא לה ולהוציאה בלא כתובה לקנא לה ולהוציאה, ובכל זמן משקין את השוטות.

ב. ואין משקין את הסוטה אלא ביום וכל היום כשר להשקות סוטה, ואין משקין שתי שוטות כאחת שנ' והעמיד אותה.

ג. סוטה שאמרה איני שותה מחמת יראה ופחד יש לה לחזור ולומר הריני שותה, אבל אם אמרה איני שותה והיא בריאה ואינה יראה ולא פוחדת אינה יכולה לחזור ולומר הנני שותה.

ד. אמרה איני שותה קודם שתמחק המגילה הרי מגילתה נגנזת ואינה כשרה להשקות בה סוטה אחרת ומנחתה מתפזרת על הדשן, ואם אמרה איני שותה אחר שנמחקה המגילה מערערין אותה ומשקין אותה בעל כרחה.

ה. ומאיימין עליה שתשתה ואומרין לה בתי אם ברור לך הדבר שטהורה את עמדי על ברייך ושתי ואל תפחדי לפי שאין המים דומין אלא לסם יבש מונח על בשר חי יש שם מכה מחלחל ויורד אין שם מכה אינו עושה כלום.

ו. אמרה טמאה אני אע"פ שנמחקה המגילה המים נשפכין מפני שאין בהן קדושה ומנחתה מתפזרת על הדשן.

ז. מגילת סוטה שכתבה בלילה פסולה שנ' וכתב וגו' והשקה וגו' והקריב כשם שקרבנה ביום כך כתיבת המגילה והשקייתה ביום, כתבה למפרע פסולה שנ' האלה על הסדר, כתבה קודם שתקבל עליה השבועה פסולה שנ' והשביע וכתב.

ח. כתבה אגרת פסולה שנ' בספר, כתבה על שני דפין פסולה שנ' בספר ספר אחד ולא שנים ושלשה, ואינו כותב לא על הנייר ולא על הדפתרא אלא במגילת ספר שנ' בספר, ואם כתבה על נייר או דפתרא פסולה.

ט. וכתב הכהן הא למדת שאם כתבה ישראל או כהן קטן פסולה. אינו כותבה לא בקומוס ולא בקלקנתוס ולא בכל דבר שרישומו ניכר ועומד אלא בדיו שאין בו קלקנתוס שנ' וכתב ומחה כתב שהוא יכול להמחות ואם כתב בדבר המתקיים פסולה.

י. נשאר במגילה רושם כתב ניכר פסולה עד שימחוק יפה יפה. כתב אות אחת ומחקה וחזר וכתב אות שנייה ומחקה עד שהשלים פסולה עד שתהיה כולה כתובה.

יא. כתבה שלא לשמה או שמחקה שלא לשמה פסולה, כתב שתי מגילות לשתי שוטות ומחקן לתוך כוס אחד או לתוך שני כוסות ועירבן בכוס אחד והשקה לשתיהן פסולה שכל אחת מהן לא שתת מגילתה. מחקן לשני כוסות ועירבן וחזר וחלקן בשני הכוסות לא ישקה אותן ואם השקה כשר, ואם נשפכו המים הרי זה כותב מגילה אחרת ומביא מים אחרים, נשפכו ונשתייר מהן לא ישקה את השאר ואם השקה כשר.

יב. מי סוטה שלנו נפסלין בלינה, הקדים עפר למים פסול. לא היה שם עפר בהיכל מביא עפר מבחוץ ומניחו בהיכל ולוקח ממנו ונותן על פני המים, ואינו מביא אפר אבל מביא רקבובית שהיא כעפר.

יג. ולא יחפור בקורדום בהיכל ויוציא עפר שנ' אשר יהיה בקרקע המשכן, ואם חפר והוציא עפר כשר.

יד. הקריב את מנחתה ואחר כך השקה כשרה, נטמאת מנחתה קודם שיניחנה בכלי שרת הרי זו תפדה ככל המנחות שנטמאו קודם שיתקדשו בכלי שרת ויביא מנחה אחרת, נטמאת המנחה אחר שקדשה בכלי שרת הרי זו תשרף. וכן אם אמרה טמאה אני קודם שתקמץ המנחה או שאמרה איני שותה או שלא רצה בעלה להשקותה או שבאו עידי טומאה או שמת הוא או שמתה היא, הרי המנחה כולה נשרפת, ואם אירע אחד מאלו אחר שקרב הקומץ אין השירים נאכלין.

טו. היה בעלה כהן אין שירי מנחתה נאכלין מפני שיש לבעל חלק בה ואינה עולה כולה לאישים כמנחת זכרי כהונה מפני שיש לה חלק בה, אלא הקומץ קרב לעצמו ושירים מתפזרין על בית הדשן, נמצאו עידיה זוממין מנחתה תצא לחולין.

טז. המקנא לאשתו על ידי אנשים הרבה ונסתרה עם כל אחד ואחד מהן הרי זה מביא מנחה אחת על ידי כולן כשמשקה אותה שנ' מנחת קנאות מנחה אחת לקינויין הרבה.

יז. יש לבעל לגלגל עליה בשבועה שלא זינתה עם איש זה שקינא לה בו ולא עם איש אחר ושלא זינתה תחתיו משנתארסה קודם שתנשא ולא אחר שנשאת, אבל אינו מגלגל עליה שלא זינתה קודם האירוסין ולא אחר שגירשה אם גירשה והחזירה שאם זינתה בעת זה לא תאסר עליו, וכל שתבעל ולא תהיה אסורה לו אינו מתנה עמה. לפיכך אם כנס יבמתו אינו מגלגל עליה שלא זינתה כשהיתה שומרת יבם אבל מגלגל עליה שלא זינתה תחת אחיו שאם זינתה תחת אחיו הרי זו אסורה עליו, וכן אם גירשה והחזירה מגלגל עליה שלא זינתה תחתיו בנישואין הראשונים. וכן יש לו לגלגל עליה בלהבא שלא תזנה תחתיו ושלא תזנה אחר שיחזירה אם יגרש ויחזיר, לפיכך כשתזנה להבא מים בודקין אותה ויארעו לה אותן המאורעות לכך נאמר אמן אמן, אמן מאיש זה אמן מאיש אחר, אמן נשואה אמן ארוסה, אמן לשעבר אמן להבא.

יח. מצות חכמים על בני ישראל לקנות לנשיהן שנ' וקנא את אשתו, וכל המקנא לאשתו נכנסה בו רוח טהרה, ולא יקנא לה לא מתוך שחוק ולא מתוך שיחה ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך מריבה ולא להטיל עליה אימה, ואם עבר וקינא לה בפני עדים מתוך אחד מכל הדברים האלו הרי זה קינוי.

יט. אין ראוי לקפוץ ולקנות בפני עדים תחלה אלא בינו לבינה בנחת ובדרך טהרה ואזהרה כדי להדריכה בדרך ישרה ולהסיר המכשול, וכל שאינו מקפיד על אשתו ובניו ובני ביתו ומזהירן ופוקד דרכיהן תמיד עד שידע שהן שלמין מכל חטא ועון הרי זה חוטא שנ' וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא.

בריך רחמנא דסייען. נגמר ספר רביעי בעזרת שדי ומנין פרקים של ספר זה שלשה וחמשים: הלכות אישות חמשה ועשרים פרקים, הלכות גירושין שלשה עשר פרקים, הלכות יבום וחליצה שמונה פרקים, הלכות נערה בתולה שלשה פרקים, הלכות סוטה ארבעה פרקים.

בשם ה', אל עולם (בראשית כא, לג).

פעמיי, הכן באמרתך; ואל תשלט בי, כל אוון (תהילים קיט, קלג).

ספר חמישי והוא ספר קדושה

הלכותיו שלש, וזה הוא סידורן: הלכות איסורי ביאה, הלכות מאכלות אסורות, הלכות שחיטה.

הלכות איסורי ביאה

הלכות איסורי ביאה. יש בכללן שבע ושלשים מצות, מצוה אחת עשה, ושלשים ושש מצות לא תעשה. וזה הוא פרטן: (א) שלא לבא על האם. (ב) שלא לבא על אשת אב. (ג) שלא לבעול אחות. (ד) שלא לבעול בת אשת אב. (ה) שלא לבעול בת הבן. (ו) שלא לבעול הבת. (ז) שלא לבעול בת הבת. (ח) שלא לישא אשה ובתה. (ט) שלא לישא אשה ובת בנה. (י) שלא לישא אשה ובת בתה. (יא) שלא לבעול אחות אב. (יב) שלא לבעול אחות אם. (יג) שלא לבעול אשת אחי האב. (יד) שלא לבעול אשת הבן. (טו) שלא לבעול אשת אח. (טז) שלא לבעול אחות אשתו. (יז) שלא לשכב עם בהמה. (יח) שלא תביא אשה בהמה עליה. (יט) שלא לשכב עם זכר. (כ) שלא לגלות ערות אב. (כא) שלא לגלות ערות אחי אב. (כב) שלא לבעול אשת איש. (כג) שלא לבעול נדה. (כד) שלא להתחתן בעכו"ם. (כה) שלא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה'. (כו) שלא להרחיק דור שלישי מצרי מלבוא בקהל. (כז) שלא להרחיק דור שלישי אדומי מלבוא בקהל. (כח) שלא יבא ממזר בקהל. (כט) שלא יבא סריס בקהל. (ל) שלא לסרס זכר אפילו בהמה חיה ועוף. (לא) שלא ישא כהן גדול אלמנה. (לב) שלא יבעול כהן גדול אלמנה אפילו בלא נישואין. (לג) שישא כהן גדול בתולה בנערותיה. (לד) שלא ישא כהן גרושה. (לה) שלא ישא זונה. (לו) שלא ישא חללה. (לז) שלא יקרב אדם לאחת מכל העריות ואף על פי שלא בעל. וביאור מצות אלו בפרקים אלו.

פרק א

א. הבא על אחת מכל העריות האמורות בתורה במזיד חייב כרת שנאמר כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו הנפשות וגו' שניהם הבועל והנבעלת, ואם היו שוגגין חייבין חטאת קבועה, ויש מן העריות שהוא במיתת בית דין יתר על הכרת השוה בכולן.

ב. אותן העריות שיש בהן מיתת ב"ד אם היו שם עדים והתראה ולא פירשו ממעשיהם ממיתין אותן מיתה האמורה בהן.

ג. ואפילו היה העובר תלמיד חכם אין ממיתין ולא מלקין עד שתהיה שם התראה שלא נתנה התראה בכל מקום אלא להבחין בין שוגג למזיד.

ד. העריות שיש בהן מיתת ב"ד מהן שמיתתן בסקילה, ומהן שמיתתן בשריפה, ומהן שמיתתן בחנק, ואלו שמיתתן בסקילה: הבא על אמו, ועל אשת אביו, ועל אשת בנו והיא הנקראת כלתו, והשוכב עם זכר, והשוכב עם בהמה, והאשה המביאה את הבהמה עליה.

ה. ואלו הן העריות שמיתתן בשריפה: הבא על בת אשתו בחיי אשתו, ועל בת בתה, ועל בת בנה, ועל אם אשתו, ועל אם אמה, ועל אם אביה, והבא על בתו, ועל בת בתו, ועל בת בנו.

ו. אין לך ערוה בחנק אלא אשת איש בלבד שנאמר מות יומת הנואף והנואפת ומיתה האמורה בתורה סתם היא חנק, ואם היתה בת כהן היא בשריפה ובועלה בחנק שנאמר ובת איש כהן כי תחל לזנות באש תשרף, ואם היתה נערה מאורשה שניהם בסקילה שנאמר כי תהיה נערה בתולה וגו' וסקלתם אותם באבנים, וכל מקום שנאמר בתורה מות יומתו דמיהם בם הרי הן בסקילה.

ז. שאר העריות כולן בכרת בלבד ואין בהם מיתת ב"ד, לפיכך אם היו שם עדים והתראה ב"ד מלקין אותן שכל חייבי כריתות לוקין.

ח. הבא על אחת מחייבי לאוין במזיד, הוא לוקה והיא, ואם בשוגג פטורין מכלום, והבא על אחת מהשניות במזיד מכין אותו מכת מרדות מדבריהם, אבל הבא על אחת מחייבי עשה אינו לוקה, ואם הכו אותם ב"ד מכת מרדות כדי להרחיק מן העבירה הרשות בידם.

ט. אנוס פטור מכלום מן המלקות ומן הקרבן ואין צריך לומר מן המיתה שנאמר ולנערה לא תעשה דבר, בד"א בשנאנס הנבעל, אבל הבועל אין לו אונס שאין קישוי אלא לדעת, ואשה שתחלת ביאתה באונס וסופה ברצון פטורה מכלום שמשהתחיל לבעול באונס אין בידה שלא תרצה שיצר האדם וטבעו כופה אותה לרצות.

י. המכניס ראש העטרה בלבד הוא הנקרא מערה מלשון את מקורה הערה, והמכניס כל האבר הוא הנקרא גומר, ובכל הביאות האסורות אחד המערה ואחד הגומר ואע"פ שלא הוציא שכבת זרע ואף ע"פ שפירש ולא גמר כיון שהכניס ראש העטרה נתחייבו שניהם מיתת ב"ד או כרת או מלקות או מכת מרדות, (ואחד הבא על הערוה כדרכה ואחד הבא עליה שלא כדרכה) משיערה בה יתחייבו שניהן מיתה או כרת או מלקות או מכת מרדות בין שהיו שוכבין בין שהיו עומדים על הכנסת העטרה הוא החיוב.

יא. כל הבא ביאה אסורה בלא קישוי, אלא שהיה האבר שלו מדולדל כמו אבר המתים כגון החולים, או מי שנולד כך כגון סריס חמה אע"פ שהכניס את האבר בידו אינו חייב לא כרת ולא מלקות ואין צריך לומר מיתה, שאין זו ביאה, אבל פוסל הוא מן התרומה וב"ד מכין את שניהם מכת מרדות.

יב. הבא על ערוה מן העריות כמתעסק אף ע"פ שאין כוונתו לכך חייב, וכן בחייבי לאוין ובשניות, אבל הבא על ערוה מן העריות והיא מתה פטור מכלום, ואין צריך לומר בחייבי לאוין שהוא פטור, והבא על הטריפה או ששכב עם בהמה טריפה חייב, חי הוא אע"פ שסופו למות מחולי זה, ואפילו שחט בה שני סימנין ועדיין היא מפרכסת הבא עליה חייב עד שתמות או עד שיתיז ראשה.

יג. כל אשה אסורה מאלו אם היתה בת ג' שנים ויום אחד ומעלה גדול הבא עליה חייב מיתה או כרת או מלקות והיא פטורה מכלום אלא אם כן היתה גדולה, ואם היתה פחותה מזה הרי שניהן פטורין שאין ביאתה ביאה, וכן אשה גדולה שבא עליה קטן אם היה בן ט' שנים ויום אחד ומעלה היא חייבת כרת או מיתה או מלקות והוא פטור, ואם היה בן ט' שנים ולמטה שניהם פטורין.

יד. הבא על הזכר או הביא זכר עליו כיון שהערה אם היו שניהם גדולים נסקלים שנאמר ואת זכר לא תשכב בין שהיה בועל או נבעל, ואם היה קטן בן ט' שנים ויום אחד ומעלה זה שבא עליו או הביאו על עצמו נסקל והקטן פטור, ואם היה הזכר בן ט' או פחות שניהן פטורין וראוי לבית דין להכות הגדול מכת מרדות לפי ששכב עם זכר ואע"פ שהוא פחות מבן ט'.

טו. [אחד הבא על הזכר או] הבא על אנדרוגינוס דרך זכרותו חייב, [ואם בא עליו דרך נקבותו פטור] והטומטום ספק הוא לפיכך הבא על הטומטום או על אנדרוגינוס [דרך נקבותו] מכין אותו מכת מרדות והאנדרוגינוס מותר לישא אשה.

טז. הבא על הבהמה או שהביא בהמה עליו שניהן נסקלין שנאמר ובכל בהמה לא תתן שכבתך בין שרבעה או הביאה עליו, ואחד בהמה ואחד חיה ועוף הכל בסקילה, ולא חלק הכתוב בבהמה בין גדולה לקטנה שנאמר ובכל בהמה אפילו ביום לידתה (הבא עליה בין כדרכה בין שלא כדרכה) כיון שהערה בה או שהערתה בו חייב.

יז. קטן בן ט' שנים ויום אחד שבא על הבהמה או הביאה עליו היא נסקלת על ידו והוא פטור, היה בן ט' או פחות אין סוקלין את הבהמה, וכן קטנה בת ג' שנים ויום אחד שהביאה בהמה וחיה עליה בין בהמה גדולה בין בהמה קטנה כיון שהערתה בה הבהמה (בין כדרכה בין שלא כדרכה) הבהמה נסקלת והיא פטורה, ואם היתה גדולה שניהן נסקלין ואם היתה מבת ג' שנים ולמטה אין הבהמה נסקלת.

יח. וכן השוכב עם הבהמה בשגגה והאשה שהביאה את הבהמה עליה בשגגה אין הבהמה נסקלת על ידן ואף ע"פ שהן גדולים, כל העריות כולן שהיה אחד גדול ואחד קטן הקטן פטור והגדול חייב כמו שביארנו, אחר ער ואחד ישן הישן פטור, אחד מזיד ואחד שוגג המזיד חייב והשוגג מביא קרבן, אחד אנוס ואחד ברצון האנוס פטור כמו שביארנו.

יט. אין העדים נזקקין לראות המנאפים שהערו זה בזה והכניס כמכחול בשפופרת, אלא משיראו אותן דבוקין זה עם זה כדרך כל הבועלין הרי אלו נהרגין בראיה זו, ואין אומרים שמא לא הערה מפני שחזקת צורה זו שהערה.

כ. מי שהוחזק בשאר בשר דנין בו על פי החזקה, אף ע"פ שאין שם ראיה ברורה שזה קרוב ומלקין ושורפין וסוקלין וחונקין על חזקה זו, כיצד הרי שהוחזק שזו אחותו או בתו או אמו ובא עליה בעדים הרי זה לוקה או נשרף או נסקל ואע"פ שאין שם ראיה ברורה שזו היא אחותו או אמו או בתו אלא בחזקה בלבד, ומעשה באשה אחת שבאת לירושלים ותינוק מורכב לה על כתיפה והגדילתו בחזקת שהוא בנה ובא עליה והביאוה לב"ד וסקלוה, ראיה לדין זה מה שדנה תורה במקלל אביו ומכה אביו שיומת ומנין לנו ראיה ברורה שזה אביו אלא בחזקה כך שאר קרובים בחזקה.

כא. איש ואשה שבאו ממדינת הים הוא אומר זאת אשתי והיא אומרת זה בעלי אם הוחזקה בעיר ל' יום שהיא אשתו הורגין עליה אבל בתוך הל' יום אין הורגין עליה משום אשת איש.

כב. האשה שהוחזקה נדה בשכונותיה בעלה לוקה עליה משום נדה, המקנא לאשתו ונסתרה ובא עד אחד והעיד שנטמא והיה בעלה כהן ובא עליה אח"כ הרי זה לוקה עליה משום זונה, אע"פ שעיקר העדות בעד אחד כבר הוחזקה בזונה.

כג. האב שאמר בתי זו מקודשת היא לזה אע"פ שהוא נאמן ותנשא לו אם זינתה אינה נסקלת על פיו עד שיהיו שם עדים שנתארסה בפניהם, וכן האשה שאמרה מקודשת אני אינה נהרגת על פיה עד שיהיו שם עדים או תוחזק.

פרק ב

א. אשת אביו ואשת בנו ואשת אחיו ואשת אחי אביו ארבעתן ערוה עליו לעולם בין מן האירוסין בין מן הנישואין בין שנתגרשו בין שלא נתגרשו בין בחיי בעליהן בין אחר מיתת בעליהן חוץ מאשת אחיו שלא הניח בן, ואם בא על אחת מהן בחיי בעלה חייב שתים, משום שאר בשר ומשום אשת איש, שהרי שניהן האיסורין באין כאחד.

ב. לפיכך הבא על אמו שהיא אשת אביו חייב שתים בין בחיי אביו בין לאחר מיתת אביו אחת משום אמו ואחת משום אשת אביו, אחד אחיו מאביו או אחיו מאמו בין מנישואין בין מזנות אשתו ערוה עליו, אבל אשת אחי אביו מן האם הרי היא שנייה כמו שביארנו, ואחד אחותו מאביו או מאמו בין מן הנישואין בין מזנות כגון שזנתה אמו או אביו עם אחרים והיתה לו אחות מזנות הרי זו ערוה עליו שנאמר מולדת בית או מולדת חוץ.

ג. בת אשת אביו שהיא אחותו מאביו הרי היא ערוה עליו שנאמר ערות בת אשת אביך מולדת אביך, אבל אם נשא אביו אשה ויש לה בת מאיש אחר אותה הבת מותרת לו שאין זו מולדת אביו, והלא משום אחותו חייב עליה ולמה נאמר בת אשת אביך לחייב עליה אף משום זה.

ד. לפיכך הבא על אחותו שהיא בת נשואת אביו חייב שתים, אחת משום ערות אחותך ואחת משום ערות בת אשת אביך, אבל אם אנס אביו אשה או פיתה אותה והוליד ממנה בת ובא עליה אינו חייב אלא משום אחותו בלבד שאין בת האנוסה בת אשת אביו.

ה. אחות אמו בין אחותה מאביה בין אחותה מאמה בין מן הנישואין בין מזנות הרי זו ערוה עליו משום אחות אם, וכן אחות האב בין מן האם בין מן האב בין מן הנישואין בין מזנות הרי זו ערוה עליו משום אחות אב.

ו. הבא על אשה דרך זנות והוליד ממנה בת אותה הבת ערוה עליו משום בתו ואע"פ שלא נאמר בתורה ערות בתך לא תגלה מאחר שאסר בת הבת שתק מן הבת ואיסורה מן התורה, ואינו מדברי סופרים, לפיכך הבא על בתו מנשואתו חייב שתים, משום בתו ומשום ערות אשה ובתה.

ז. כיון שקידש אדם אשה נאסרו עליו מקרובותיה שש נשים וכל אחת מהן ערוה עליו לעולם בין כנס בין גירש בין בחיי אשתו בין לאחר מותה, ואלו הן אמה ואם אמה ואם אביה ובתה ובת בתה ובת בנה, ואם בא על אחת מהן בחיי אשתו שניהן נשרפין.

ח. בא עליהן לאחר מיתת אשתו הרי אלו בכרת ואין בהן מיתת ב"ד שנאמר באש ישרפו אותו ואתהן בזמן ששתיהן קיימות שהן אשתו וזו שבא עליה הרי הוא והערוה נשרפין, ובזמן שאין שתיהן קיימות אין שם שריפה.

ט. וכן אחות אשתו ערוה עליו עד שתמות אשתו בין אחותה מאמה בין אחותה מאביה בין מן הנישואין בין מזנות הרי זו ערוה עליו.

י. עבר ונאף עם אחת משבע נשים אלו בין בזדון בין בשגגה אע"פ שהוא והנואפת במיתת בית דין או בכרת לא נאסרה אשתו עליו חוץ מאחות ארוסתו שהיא אוסרת אשתו עליו כמו שביארנו בהלכות גירושין.

יא. הבועל אשה דרך זנות לא נאסרו עליו קרובותיה שהן השבע נשים שאמרנו, אבל חכמים אסרו על מי שנאף עם אשה לישא אחת מן השבע נשים קרובותיה כל זמן שהזונה קיימת, מפני שהזונה באה לקרובותיה לבקר אותן והוא מתייחד עמה ולבו גס בה ויבוא לידי עבירה שיבעול הערוה, ולא עוד אלא אפילו נטען על אשה הרי זה לא ישא אחת מקרובותיה עד שתמות זו שנטען עליה, ואם כנס הקרובה שזנה עם קרובותיה לא יוציא.

יב. מי שנטען על ערוה או שיצא לו שם רע עמה לא ידור עמה במבוי אחד ולא יראה באותה שכונה, ומעשה שהיו מרננין אחריו עם חמותו והכו אותו חכמים מכת מרדות מפני שעבר על פתח ביתה.

יג. הבא על אשה ובתה דרך זנות או על אשה ואחותה וכיוצא בהן הרי זה כמי שבא על שתי נשים נכריות שאין נעשות ערוה זו עם זו אלא בנישואין לא בזנות, וכן אם אנס אביו או בנו או אחיו או אחי אביו אשה או פיתה אותה הרי זו מותרת לו וישאנה שלא נאמר אלא אשת ואין כאן אישות.

יד. אביו או בנו שנשא אשה הרי זה מותר לישא בתה או אמה כמו שביארנו, ומותר לאדם לישא אשת בן אחיו, ונושא אדם אשה ובת אחותה או בת אחיה כאחת, ומצות חכמים שישא אדם בת אחותו והוא הדין לבת אחיו שנאמר ומבשרך לא תתעלם. 


נא לשמור על קדושת הדף!

תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)