חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:42 זריחה: 6:08 כ"ג בכסליו התשע"ח, 11/12/17
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

רמב"ם 3 פרקים ליום

ספר נשים, הלכות אישות, פרק יז-יט.

הלכות אישות פרק יז

א. מי שהיה נשוי נשים רבות ומת, כל שנשאת בתחלה קודמת ליטול כתובתה, ואין אחת מהן נוטלת אלא בשבועה, ואין לאחרונה אלא מה ששיירה שלפניה וגם היא נשבעת ונוטלת השאר, וכן אם היה עליו שטר חוב, אם היה החוב קודם גובה בעל חוב תחילה, ואם הכתובה קדמה גובה האשה תחלה והשאר לבעל חוב.

ב. בד"א בשהיתה הקרקע שבאו לגבות ממנה קנויה לו בשעת הנישואין ובשעה שלוה הוא, שהדין נותן שכל הקודם בשטר תחלה זכה תחלה, אבל אם נשא נשים זו אחר זו ולוה בין קודם נישואין בין אחר נישואין ואחר שנשא ולוה קנה קרקע כולן חולקין כאחת ששיעבוד כולן כאחד בא, שבשעה שקנה היה משועבד לכל ואין כאן דין קדימה.

ג. וכן אם היה זמן הכתובות והשטרות כולן יום אחד או שעה אחת במקום שכותבים שעות חולקין כאחת, שאין שם קודם, ולעולם כל שקדם וזכה במטלטלין כדי חובו או כדי כתובתה אין מוציאין מידו, שאין דין קדימה במטלטלין.

ד. מי שגירש את אשתו ועליו שטר חוב ובא בעל חוב והאשה לגבות והיו לו מעות וקרקע כדי החוב והכתובה, בעל חוב נוטל מעות והאשה נוטלת כתובתה מן הקרקע, ואם אין לו אלא קרקע שאין בה כדי לגבות שניהם ולא היה בה דין קדימה נותנין אותה לבעל חוב, ואם נשאר לאשה כלום תטול ואם לאו תדחה מפני בעל חוב, שהרי בעל חוב הפסיד והוציא מעותיו והאשה לא חסרה דבר, שיתר משהאיש רוצה לישא אשה רוצה להנשא.

ה. וכן מי שמת והניח אשה ובעל חוב וקרקע שאין בה דין קדימה האשה נדחית מפני בעל חוב והוא גובה כל חובו תחלה.

ו. וכיון שתקנו הגאונים שתגבה האשה ובעל חוב מן המטלטלין והדבר ידוע שאין דין קדימה במטלטלין, אם לא הניח מטלטלין כדי ליתן לשניהם נותנין לבעל חוב כל חובו תחלה, ואם נשאר לאשה מה שתטול בכתובתה תטול ואם לאו תדחה.

ז. היו כתובין בכתובתה נכסי צאן ברזל וטענה שאבדו או שלקחם הבעל הרי היא בנכסי צאן ברזל שלה כשאר בעלי חובות ונשבעת שלא לקחה אותן ולא נתנה ולא מחלה וחולקת עם בעלי חובות.

ח. מי שמת או גירש ויש לו נשים רבות ואין שם דין קדימה ואין לו כדי כל הכתובות כיצד הן חולקות, רואים אם כשיחלק הממון על מנין הנשים יגיע לפחותה שבהן כדי כתובתה או פחות חולקות בשוה, ואם היה הממון יתר על זה חולקים ממנו כדי שיגיע לפחותה שבהן כשיעור כתובתה וחוזרות וחולקות את המותר בין הנותרות על הדרך הראשונה. כיצד מי שהיה נשוי ארבע נשים כתובתה של ראשונה ארבע מאות ושל שנייה שלש מאות ושל שלישית מאתים ושל רביעית מאה נמצא הכל אלף וגירש כולן או מת, אם הניח ארבע מאות או פחות חולקות בשוה וכל אחת נוטלת מאה או פחות. הניח שמונה מאות אם תחלק בין כולן בשוה נמצאת הרביעית נוטלת מאתים והרי אין בכתובתה אלא מאה, אלא כיצד עושין לוקחין ארבע מאות וחולקין אותן ביניהן בשוה מאה מאה, נמצאת הרביעית נטלה כדי כתובתה והלכה לה ונשאר כאן ארבע מאות ושלש נשים שביד כל אחת משלשתן מאה, אם תחלק הארבע מאות בין שלשתן בשוה נמצאת השלישית נוטלת מאתים ושלשים ושלשה ושליש והרי אין בכתובתה אלא מאתים, לפיכך לוקחין מארבע המאות שלש מאות וחולקין בין שלשתן בשוה שנמצאת השלישית נטלה מאתים שלה והלכה לה, נשאר כאן מאה ושתי נשים, חולקין את המאה בשוה בין ראשונה ושנייה, נמצא ביד הראשונה מאתים וחמשים וכן ביד השנייה, ונמצא ביד השלישית מאתים וביד הרביעית מאה, ועל דרך זו חולקות לעולם אפילו הן מאה.

ט. הערב לאשה בכתובתה אע"פ שקנו מידו אינו חייב לשלם, שמצוה עשה והרי לא חסרה כלום, ואם ערב של כתובת בנו הוא וקנו מידו חייב לשלם, שהאב בגלל בנו משעבד עצמו וגומר ומקנה, וקבלן של כתובה חייב לשלם אע"פ שלא קנו מידו, ואיזה הוא קבלן, זה שאמר לאשה הנשאי לזה ואני נותן כתובה זו, אבל אם אמר לה אני ערב כתובה זו אני פורע כתובה זו אני חייב בה וכיוצא בזה פטור אלא אם כן היה אביו. המגרש את אשתו ידירנה הנאה ואחר כך תפרע כתובתה מן הקבלן או מאביו אם היה ערב, שמא יחזירנה ונמצאו עושין קנוניא על נכסיו של זה.

י. וכן המקדיש נכסיו וגירש את אשתו ידירנה הנאה ואחר כך תפרע מן הפודה מיד ההקדש שמא יעשו קנוניא על ההקדש, אבל המגרש את אשתו ובאה לטרוף מן הלקוחות אין מחייבין אותו להדירה אלא נשבעת וטורפת, ואם רצת תחזור לבעלה, שכבר ידעו הלקוחות שיש עליו כתובת אשה והם הפסידו על עצמם שלקחו נכסים שתחת שיעבודה.

יא. הבעל שמכר נכסיו ואחר כך כתבה אשתו ללוקח דין ודברים אין לי עמך והסכימה למעשיו אע"פ שקנו ממנה הרי זו טורפת, שלא כתבה לו אלא שלא תהיה בינה ובין בעלה קטטה ויש לה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי, אבל אם קנו מיד האשה תחלה שאין לה שיעבוד על מקום זה ואחר כך מכר אותו הבעל אינה טורפת אותו. וכן אם מכר הבעל ואמר לאשתו לכתוב ללוקח דין ודברים אין לי עמך ולא כתבה ולא הסכימה למעשיו ונפסד המכר וחזר הבעל ומכר לאיש אחר בין אותה שדה בין שדה אחרת ואחר שמכר הבעל הסכימה למעשיו וקנו מידה שאין לה שיעבוד על שדה זו אינה יכולה לטרוף, שאינה יכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי שהרי בראשונה כשלא רצת לא הלכה ברצון בעלה.

יב. מי שהיו לו שתי נשים ומכר את שדהו וקנו מיד הראשונה שאין לה שיעבוד על שדה זו ואינה טורפת אותה מן הלוקח והיה קנין המועיל שאינה יכולה לטעון בו נחת רוח עשיתי לבעלי ואחר כך מת הבעל או גירש שתיהן, השנייה מוציאה מיד הלוקח שהרי לא קנו מידה ללוקח, והראשונה מוציאה מיד השנייה מפני שהיא קדמה ולא הסירה שיעבודה אלא מעל הלוקח, וכשתחזור השדה לראשונה חוזר הלוקח ומוציאה מידה שהרי קנו מידה לו, וחוזרות חלילה עד שיעשו פשרה ביניהן.

יג. אלמנה בין מן הנישואין בין מן האירוסין נשבעת ומוכרת מקרקע בעלה ונפרעת כתובתה בין בבית דין מומחין בית בבית דין שאינן מומחין, והוא שיהיו השלשה אנשים נאמנין ויודעין בשומת הקרקע, ואחריות המכר על נכסי יתומים, אבל הגרושה לא תמכור אלא בבית דין מומחין, וכל המוכרת בבית דין לא תמכור אלא בהכרזה, ובהלכות הלואה יתבאר משפט מכירת בית דין היאך היא, אבל המוכרת שלא בבית דין אינה צריכה הכרזה ואע"פ כן צריך שלשה שהם נאמנים ויודעים בשומה.

יד. אלמנה שמכרה קרקע בכתובתה בינה לבין עצמה, אם מכרה שוה בשוה מכרה קיים ונשבעת שבועת אלמנה אחר שמכרה, והוא שמכרה לאחר אבל אם שמה לעצמה לא עשת כלום ואפילו הכריזה.

טו. היתה כתובתה מאתים ומכרה שוה מאה במאתים או שוה מאתים במאה נתקבלה כתובתה ואין לה כלום ובלבד שתשבע שבועת אלמנה, היתה כתובתה מאה ומכרה שוה מאה ודינר במאה מכרה בטל, ואפילו אמרה אני אחזיר את הדינר ליורשים מכרה בטל.

טז. היתה כתובתה ארבע מאות זוז ומכרה לזה במנה ולזה במנה שוה בשוה ולאחרון שוה מאה ודינר במאה, של אחרון בטל ושל כולם קיים.

יז. יש לאשה למכור כתובתה או ליתנה במתנה אם מת הבעל או גירשה יבא הלז ויטול ואם מתה היא בחיי בעלה או קודם שנשבעה אין לו כלום.

יח. הרי שמכרה מקצת כתובתה או משכנה מקצתה או נתנה לאחר מקצתה מוכרת מקרקע בעלה ותגבה השאר בין בבית דין מומחין בין בשלשה נאמנים, ומוכרת לכתובתה אפילו בפעמים רבות בין בבית דין בין בשלשה נאמנים ויודעים שומת הקרקע.

יט. המוכרת כתובתה בין לאחרים בין לבעלה לא אבדה שאר תנאי כתובה, ואם היה לה בן זכר יורש כנגד הכתובה הזאת שנמכרה מנכסי אביו יתר על חלקו כדין תנאי זה, אבל המוחלת כתובתה לבעלה איבדה כל תנאי כתובתה ואפילו מזונות אין לה עליו, ומוחלת כתובתה אינה צריכה קנין ולא עדים כשאר המוחלים שאינן צריכין לא עדים ולא קנין אלא בדברים בלבד, והוא שיהיו דברים שהדעת סומכת עליהן ולא יהיו דברי שחוק והתול או דברי תימה אלא בדעת נכונה.

פרק יח

א. אלמנה ניזונת מנכסי יורשין כל זמן אלמנותה עד שתטול כתובתה, ומשתתבע כתובתה בבית דין אין לה מזונות, וכן אם מכרה כתובתה כולה או משכנה כתובתה או עשתה כתובתה אפותיקי לאחר והוא שתאמר לו פה תקנה חובך בין שעשת דברים אלו בבית דין מומחין בין שלא בבית דין בין שעשת בחיי בעלה בין שעשת לאחר מיתת בעלה אין לה מזונות מן היורשים, אבל אם מכרה מקצתה יש לה מזונות, ומשתתארס האלמנה אבדה מזונותיה.

ב. כשם שניזונת אחר מותו מנכסיו כך נותנין לה כסות וכלי תשמיש ומדור, יושבת במדור שהיתה בו בחיי בעלה ומשתמשת בכרים וכסתות בעבדים ושפחות שנשתמשה בהן בחיי בעלה. נפל המדור אין היורשין חייבין לבנותו, ואם אמרה הניחו לי ואני אבננו משלי אין שומעין לה, וכן לא תחזק בדקו ולא טחה אותו אלא תשב בו כמו שהוא או תצא, ויורשין שמכרו מדור אלמנה לא עשו כלום.

ג. נפל הבית או שלא היה לבעלה בית אלא בשכר נותנין לה מדור לפי כבודה, וכן מזונותיה וכסותה לפי כבודה, ואם היה כבוד הבעל גדול מכבודה נותנין לה לפי כבודו מפני שעולה עמו ואינה יורדת אפילו לאחר מיתה.

ד. ברכת הבית מרובה כיצד, חמשה שהיה מזונות כל אחד מהן קב כשיאכל לבדו אם היו חמשתן בבית אחד ואוכלין בעירוב מספיק להן ארבעת קבין, והוא הדין לשאר צרכי הבית, לפיכך אלמנה שאמרה איני זזה מבית אבי פסקו לי מזונות ותנו לי שם יכולין היורשין לומר לה אם את אצלנו יש ליך מזונות ואם לאו אין אנו נותנים ליך אלא כפי ברכת הבית, ואם היתה טוענת מפני שהיא ילדה והם ילדים נותנין לה מזונות המספיקין לה לבדה והיא בבית אביה, ומותר מזונות האלמנה ומותר הכסות ליורשין.

ה. אלמנה שחלתה אם צריכה לרפואה שאין לה קצבה הרי זו כמזונות ויורשין חייבין בה, ואם היא רפואה שיש לה קצבה הרי זו מתרפאה מכתובתה. נשבית אין היורשין חייבין לפדותה אפילו היתה יבמה ואפילו נשבית בחיי בעלה ומת והיא בשביה אין חייבין לפדותה מנכסיו אלא נפדית משל עצמה או תטול כתובתה ותפדה עצמה.

ו. מתה האלמנה יורשי הבעל חייבין בקבורתה, ואם נשבעה שבועת אלמנה ואחר כך מתה יורשיה יורשין כתובתה והן חייבין בקבורתה אבל לא יורשי הבעל. מעשה ידי האלמנה ליורשין, ויורש שאמר לאלמנה טלי מעשה ידיך במזונותיך אין שומעין לו אבל היא שרצתה בזה שומעין לה.

ז. וכל מלאכות שהאשה עושה לבעלה אלמנה עושה ליתומים חוץ ממזיגת הכוס והצעת המטה והרחצת פניו ידיו ורגליו.

ח. מציאת האלמנה ופירות נכסים שהכניסה לבעל לעצמה ואין ליורש בהם כלום.

ט. והנכסים עצמם שהם נדוניתה נוטלת אותן בלא שבועה ואין ליורשים בהם דין לעולם אלא אם כן הותירו בחיי הבעל והיו נכסי צאן ברזל שהמותר לבעל, ואם מתה האלמנה בלא שבועה יורשיה יורשים נדוניתה ואע"פ שהיא נכסי צאן ברזל ואם היה בהן מותר המותר ליורשי הבעל.

י. אלמנה שתפסה מטלטלין כדי שתזון מהן בין שתפסה מחיים בין שתפסה אחר מותו אפילו תפסה ככר זהב אין מוציאין מידה אלא כותבין עליה בית דין מה שתפסה ופוסקין לה מזונות ומחשבין עמה והיא ניזונית ממה שבידה עד שתמות או עד שלא יהיו לה מזונות ויקחו היורשין את השאר.

יא. וכן אם תפסה מטלטלין בכתובתה בחיי בעלה ומת גובה מהן, אבל אם תפסה אחר מותו לכתובתה אינה גובה מהן. אע"פ שתקנו הגאונים שתגבה הכתובה ותנאי הכתובה מן המטלטלין ולפיכך תזון האלמנה מן המטלטלין אע"פ שלא תפסה.

יב. אם הניח בעלה מטלטלין ולא תפסה אותן, היורשים נוטלין אותן והן מעלין לה מזונות ואינה יכולה לעכב עליהן ולומר יהיו המטלטלין מונחין בבית דין עד שאזון מהן שמא יאבדו ולא יהיו לי מזונות, ואפילו התנתה עליו בפירוש שתזון מן המטלטלין אינה מעכבת וכזה דנין תמיד בכל בתי דינין.

יג. אבל אם הניח קרקע יכולה היא לעכב עליהן שלא ימכרו ואם מכרו אינה מוציאה מיד הלקוחות שאין האשה והבנות ניזונות אלא מנכסים בני חורין.

יד. הניח נשים רבות אע"פ שנשאן זו אחר זו ניזונות בשוה [כמו] שאין דין קדימה במטלטלין.

טו. אלמנה שנפלה לפני יבם בשלשה חדשים הראשונים ניזונת משל בעל, ואם הוכר העובר וכן אם הניחה מעוברת ניזונת והולכת עד שתלד, ילדה בן של קיימא ניזונת והולכת כל ימי אלמנותה כשאר הנשים, לא נמצאת מעוברת אחר השלשה חדשים או שהפילה אינה ניזונת לא משל בעל ולא משל יבם אלא תובעת יבמה לכנוס או לחלוץ.

טז. תבעה יבמה לכנוס או לחלוץ ועמד בדין וברח או שחלה או שהיה היבם במדינת הים הרי זו ניזונת משל יבם בלא שבועה כלל.

יז. נפלה לפני יבם קטן אין לה מזונות עד שיגדל ויהיה כשאר היבמין.

יח. מי שייחד קרקע לאשתו במזונותיה בשעת מיתה ואמר יהיה מקום פלוני למזונות הרי ריבה לה מזונות, ואם היה שכרו פחות ממזונות הראויות לה נוטלת השאר משאר נכסים, ואם היה שכרו יתר מן הראוי לה נוטלת הכל, אבל אם אמר לה יהיה מקום פלוני במזונות ושתקה אין לה אלא פירות אותו מקום בלבד שהרי קצץ לה מזונות.

יט. אלמנה שבאת לבית דין לתבוע מזונות יש מי שהורה שפוסקין לה מזונות ואין משביעין אותה, ואין ראוי לסמוך על הוראה זו מפני שנתחלף לו הדבר באשה שהלך בעלה למדינת הים, ורבותי הורו שאין לה מזונות מבית דין עד שתשבע שהרי זו באה להפרע מנכסי יתומים וכל הנפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה, ולזה דעתי נוטה ובו ראוי לדון.

כ. אלמנה שבאת לבית דין לתבוע מזונות משביעין אותה בתחלה ומוכרין בלא הכרזה ונותנין לה מזונות, וכן יש לה למכור למזונות שלא בבית דין מומחין אלא בשלשה אנשים נאמנים בלא הכרזה, וכן אם מכרה למזונות בינה לבין עצמה שוה בשוה מכרה קיים, וכשיבאו היורשין להשביע אותה נשבעת.

כא. וכמה מוכרין למזונות, כדי לזון מהם ששה חדשים לא יתר על זה, ומוכרין על מנת שיהיה הלוקח נותן לה מזון שלשים יום מזון שלשים יום, וחוזרת ומוכרת פעם שניה לששה חדשים, וכן מוכרת והולכת לעולם עד שישאר מן הנכסים כדי כתובתה, גובה כתובתה מן השאר והולכת לה.

כב. אלמנה שפסקו לה בית דין מזונות אין מחשבין עמה על מעשה ידיה עד שיבאו היורשים ויתבעוה, אם מצאו לה מעשה ידיה נוטלין אותן ואם לאו הולכין לדרכם, ואני אומר שאם היו היורשים קטנים בית דין מחשבין עמה ופוסקין לה מעשה ידיה כדרך שפוסקין לה מזונות.

כג. אלמנה שאין שטר כתובה יוצא מתחת ידה אין לה מזונות שמא מחלה כתובתה או מכרה או משכנה אותה, ואע"פ שלא טען יורש אנו טוענין לו ואומרים לה הביאי כתובתיך והשבעי וטלי מזונות אלא אם אין דרכם לכתוב כתובה.

כד. האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים ובאה ואמרה מת בעלי רצת ניזונת כדין כל האלמנות רצת נוטלת כתובתה, אמרה גרשני בעלי אינה נאמנת וניזונת מנכסיו עד כדי כתובתה מכל פנים, שאם עדיין היא אשתו יש לה מזונות ואם גרשה כמו שאמרה יש לה כתובה שהרי כתובתה בידה, לפיכך נוטלת מזונות עד כדי כתובתה והולכת לה.

כה. האשה שהיה לה ספק גירושין ומת בעלה אינה ניזונת מנכסיו, שאין מוציאין מיד היורש מספק, אבל בחיי בעלה יש לה מזונות עד שתתגרש גירושין גמורין.

כו. אלמנה עניה ששהת שתי שנים ולא תבעה מזונות או עשירה ששהת שלש שנים ולא תבעה ויתרה ואין לה מזונות בשנים שעברו אלא משעה שתבעה, ואם שהת פחות מזה אפילו ביום אחד לא ויתרה אלא תובעת ונוטלת מזון השנים שעברו.

כז. אלמנה שתבעה מזונות מן היורשים, הם אומרים נתנו והיא אומרת לא נטלתי, כל זמן שלא נשאת על היתומים להביא ראיה או תשבע שבועת הסת ותטול, משנשאת עליה להביא ראיה או ישבעו היורשים שבועת הסת שנתנו לה.

כח. דין תוספת כתובה כדין העיקר, לפיכך אלמנה שתבעה או מכרה או מחלה או משכנה תוספת כתובתה עם העיקר אין לה מזונות, ואם תבעה מקצת והניחה מקצת הרי זו כמי שתבעה מקצת העיקר והניחה מקצתו, וכל המוכרת או המוחלת סתם מכרה ומחלה התוספת עם העיקר ששניהם כתובה שמם בכל מקום.

פרק יט

א. מתנאי הכתובה שיהיו בנים הזכרים יורשים כתובת אמן ונדוניתה שהכניסה בתורת נכסי צאן ברזל ואחר כך חולקין שאר הירושה עם אחיהם בשוה.

ב. כיצד נשא אשה כתובתה ונדוניתה אלף וילדה בן ומתה בחייו, ואחר כך נשא אשה אחרת כתובתה ונדוניתה מאתים והולידה בן ומתה בחייו, ואחר כך מת הוא והניח אלפים, בנו מן הראשונה יורש אלף שבכתובת אמו ובנו מן השנייה יורש מאתים שבכתובת אמו והשאר יורשים אותו בשוה, נמצא ביד בן הראשונה אלף וארבע מאות וביד בן השנייה שש מאות.

ג. במה דברים אמורים בשהניח יתר על כדי שתי הכתובות דינר אחד או יתר כדי שיחלקו השאר בשוה, אבל אם לא הניח יתר דינר חולקים הכל בשוה, שאם יירשו אלו כתובת אמן ואלו כתובת אמן ולא ישאר דינר אחד לחלוק אותו בין היורשים נמצא תנאי זה מבטל חלוק ירושה בין הבנים בשוה שהוא מן התורה.

ד. והוא הדין למי שנשא נשים רבות בין בזו אחר זו בין בבת אחת ומתו כולן בחייו ולו מהן בנים זכרים אם היה שם יתר על כדי כל הכתובות דינר כל אחד ואחד יורש כתובת אמו והשאר חולקין בשוה.

ה. אמרו היתומים הרי אנו מעלין על נכסי אבינו יתר דינר כדי שיטלו כתובת אמן אין שומעין להם אלא שמין את הנכסים בבית דין כמה היו שוין בשעת מיתת אביהן, אע"פ שנתרבו או נתמעטו אחר מיתת אביהן קודם שיבואו לחלוק אין שמין אותן אלא כשעת מיתת אביהן.

ו. היה שם יתר על כדי כל הכתובות דינר או יתר אע"פ שיש עליו שטר חוב כנגד היתר אינו ממעט אלא כל אחד ואחד מהן יורש כתובת אמו.

ז. מי שהיה נשוי שתי נשים ומתה אחת מהן בחייו ואחת אחר מותו ולו בנים משתיהן אע"פ שלא הניח יתר על שתי הכתובות אם נשבעה השניה שבועת אלמנה קודם שתמות, בניה קודמים לירש כתובתה, מפני שאינן יורשין כתובת אמן בתנאי זה אלא ירושה של תורה, ואחר כך יורשין בני הראשונה כתובת אמן בתנאי זה, ואם נשאר שם כלום חולקין אותו בשוה, ואם מתה קודם שתשבע בני הראשונה יורשים כתובת אמן בלבד והשאר חולקין בשוה.

ח. היה נשוי שתי נשים ולו מהן בנים ומת ואחר כך מתו הנשים אם נשבעו ואחר כך מתו כל אחד ואחד יורש כתובת אמו בירושה של תורה ולא בתנאי זה, לפיכך אין משגיחין אם יש שם מותר או אין שם, ויורשי הראשונה קודמין ליורשי השניה, ואם לא נשבעו חולקין הבנים הכל בשוה ואין שם ירושת כתובה לפי שאין לאלמנה כתובה עד שתשבע.

ט. אחת נשבעה ואחת לא נשבעה, זו שנשבעה בניה יורשין כתובתה תחלה והשאר חולקין אותו בשוה, וכל היורש כתובת אמו שמתה בחיי אביו אינו טורף מנכסים משועבדים אלא מבני חורין ככל היורשין.

י. ומתנאי כתובה שתהיינה הבנות ניזונות מנכסי אביהן אחר מותו עד שיתארסו או עד שיבגורו, בגרה הבת אע"פ שלא נתארסה או נתארסה אע"פ שלא בגרה אין לה מזונות, ובת הניזונת מנכסי אביה לאחר מותו מעשה ידיה ומציאתה לעצמה לא לאחים.

יא. פוסקין לבת מזונות וכסות ומדור מנכסי אביה כדרך שפוסקין לאלמנה, ומוכרין למזון הבנות וכסותן בלא הכרזה כדרך שמוכרין למזון האלמנה וכסותה, אלא שהאשה פוסקין לה לפי כבודה וכבוד בעלה ולבנות פוסקין להן דבר המספיק להן בלבד, ואין הבנות נשבעות.

יב. אין הבנים יורשין כתובת אמן ולא הבנות ניזונות בתנאים אלו עד שיהיה שטר כתובה יוצא מתחת ידם, אבל אם אין שם שטר כתובה אין להם כלום שמא מחלה אמן כתובתה, ואם אין דרכם לכתוב כתובה יש להן כפי התנאים.

יג. מי שצוה בשעת מיתתו לעקור אחד מתנאי כתובה, כגון שאמר אל יזונו בנותיו מנכסיו, או אל תזון אלמנתו מנכסיו, או אל יירשו בניו כתובת אמן, אין שומעין לו, נתן כל נכסיו במתנה לאחרים הואיל ומתנת שכיב מרע אינה קונה אלא לאחר מיתה כמו שיתבאר הרי המתנה וחיוב הנכסים בתנאין אלו באין כאחד ולפיכך אלמנתו ובנותיו ניזונות מנכסיו ובניו יורשים כתובת אמן שמתה בחיי בעלה.

יד. בת הממאנת הרי היא כשאר הבנות ויש לה מזונות, אבל בת היבמה ובת השנייה ובת הארוסה ובת האנוסה אין להן מזונות אחר מיתת אביהן בתנאי זה, אבל בחיי אביהן הוא חייב במזונותן כדין שאר הבנים והבנות בחיי אביהן.

טו. המארס בת הניזונת מן האחין חייב במזונותיה משעת האירוסין, שהרי אין לה מזונות מאחיה משנתארסה ואינה בוגרת כדי שתזון עצמה אלא קטנה או נערה ואין אדם רוצה שתתבזה ארוסתו ותלך ותשאל על הפתחים.

טז. נשאת הבת ומיאנה או נתגרשה או נתאלמנה אפילו היא שומרת יבם הואיל וחזרה לבית אביה ועדיין לא בגרה הרי זו ניזונת מנכסי אביה עד שתבגור או עד שתתארס.

יז. מי שמת והניח בנים ובנות יירשו הבנים כל הנכסים והם זנין את אחיותיהם עד שיבגורו או עד שיתארסו, במה דברים אמורים בשהניח נכסים שאפשר שיזונו מהם הבנים והבנות כאחד עד שיבגורו הבנות ואלו הן הנקראין נכסים מרובין, אבל אם אין בנכסים שהניח אלא פחות מזה מוציאין מהם מזונות לבנות עד שיבגורו ונותנין השאר לבנים, ואם אין שם אלא כדי מזון הבנות בלבד הבנות ניזונות מהן עד שיבגורו או עד שיתארסו והבנים ישאלו על הפתחים.

יח. בד"א בשהניח קרקע אבל אם הניח מטלטלין הואיל ובתקנת הגאונים הוא שיזונו הבנות מן המטלטלין הרי הבנים והבנות ניזונות כאחת מן הנכסים האלו המועטין שלא תקנו להם במטלטלין אלא שיהיו כבנים, וכזה הורו הגאונים.

יט. הניח קרקע והיו הנכסים מרובין ונתמעטו אחר כן כבר זכו בהן יורשים, היו מועטין בשעת מיתה ונתרבו אחר כן הבנים יורשין אותן, ואפילו לא נתרבו אם קדמו הבנים ומכרו נכסים מועטין מכרן קיים.

כ. היו הנכסים מרובין ויש עליו חוב או שהתנה עם אשתו שיזון את בתה אין החוב ולא מזונות בת אשתו ממעטין בנכסים אלא יירשו הבנים הכל ויתנו לבעל חוב חובו ויזונו בת אשת אביהן עד זמן שפסק ויזונו אחיותיהן עד שיבגורו או עד שיתארסו מתחת ידיהם.

כא. הניח אלמנה ובת ממנה או מאשה אחרת ואין בנכסים כדי שיזונו שתיהן האלמנה ניזונת והבת תשאל על הפתחים, וכן אני אומר שמזונות הבת קודמין לירושת הבן כתובת אמו שמתה בחיי אביו ואע"פ ששניהם מתנאי כתובה, קל וחומר הדברים ומה אם נדחת ירושה של תורה מפני מזונות הבת לא תדחה ירושת הכתובה שהיא תנאי בית דין מפני מזונות הבת.

כב. מי שמת והניח בנות גדולות וקטנות ולא הניח בן אין אומרים יזונו הקטנות עד שיבגורו ויחלקו שאר הנכסים בשוה אלא כולן חולקות בשוה.


נא לשמור על קדושת הדף!

תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)