מצו"ב

בפשטות נראה לומר שבספר המנהגים בא לומר, שלא מיבעיא הסימנים שהוזכרו בגמרא, אלא אוכלים גם רימון וראש איל. ועיקר דיוק הדבריםהוא שיה"ר - רק על התפוח.
ומה שלא נהגו לאוכלם במקומות מסוימים - שמא לא היו מצויים במקומות מושבותם של רבותינו נשיאינו ולכן אכלו רק ממה שיש (ולכן רובא דעלמא אוכלים ראש דג ולא ראש איל וכו'').

ומה שלא הביאו תמרים לשולחנו של הרבי - יכול להיות שאכן לא היה זה בהוראה מלמעלה, אלא שכך הורגלו במטבח, וכפי שהרבי לא התערב בגבאות, מסתמא גם לא התערב במיני המאכלים וכו''.

שפשט המנהג בלי הסימנים האחרים בגלל שברוסיה לא היה מצוי המינים האחרים.

ועל דרך הידוע בענין אכילת אבוקדו בפסח, שיש כאלה המחמירים לא לאכול ירקות שלא היו ברוסיה..

ב"ה

גם בבית הכנסת, כן התערב הרבי בענייני הלכה ומנהג כידוע (כמו תחנון, ברכת הגומל לפני קדיש ועוד).

האם הרבי לא התערב גם בדברים הנוגעים להלכה ומנהג, כולל מה שהוא עצמו אוכל?!
מניין המקור לקביעה מוזרה כזאת?

למדתי לאחרונה את הלכות ראש השנה בקיצור-שולחן-ערוך, ושמתי לב שהוא מזכיר שם רק את הדברים שהסימן הוא ממהותם (רימון, תפוח בדבש וכו') ולא את הירקות שהוזכרו בגמרא שהסימן הוא בשמותיהם (קרא, כרתי רוביא וכו'), ומוסיף שם שבכל מדינה יאכלו דברים ששמם בלשון המדינה מורה לטוב, כגון גזר ששמו באידיש מורה על ריבוי.

אולי אפשר לומר, שהענין לאכול קרא וכרתי וכו' הוא רק במקום ובזמן שבלשון המדינה זהו שמם, אבל במקום שקוראים לכרתי "כרישה" וכיו"ב - אין ענין לאוכלו, שאין שמו מורה על ענין טוב!

ואם כנים הדברים - מובן למה אצל הרבי לא אכלו מהדברים הנ"ל, ואפילו לא תמרים, שאין שמם בלשון המדינה מורה על דבר טוב (אם כי date הוא גם תמר וגם תאריך, אבל אינני רואה בזה דבר שמורה על סימן טוב).

אם אכן נכונה המסקנה - אז בארה"ק יש ענין לאכול תמרים, ואולי גם גזר (שיקרע רוע גזר דיננו, או שיגזור עלינו גזירות טובות) וסלק (במקום סילקא ששמו בלה"ק ובעברית הוא תרד), אך לא קרא וכרתי וכו'.

ב"ה

בקיצור שו"ע אפשר להבין כהבנת הכותב, אבל בשו"ע אדה"ז (סי' תקפ"ג ס"א) כתב: "יהא אדם רגיל לאכול בראש-השנה כרתי, סילקא...
והוא הדין מה שנקרא בלשונות אחרים לשון ריבוי, יאכלו כל אנשי מדינה ומדינה כלשונם..." - ברור שאינו מתנה את אכילת הסימנים שבגמרא בלשון המדינה, אלא רק מוסיף עליהם אחרים המתאימים ללשון המדינה.

בפרי-עץ-חיים (שער תפלות ר"ה פ"ז) הביא רוביא, כרתי, תמרא קרא וסילקא, "כמו שאמרו רז"ל, ואנשי מעשה נוהגין לאכול תפוחים בדבש".
בס' המנהגים נזכרו (מלבד התפוח, רק) רימון וראש איל (הנזכרים בשוע"ר ס"ד-ה), וכנראה בסעודות בבית אדמו"ר מהוריי"צ לא אכלו את שאר הסימנים. ועצ"ע.