היות וראיתי לאחרונה שישנם מקומות בחב"ד שנוהגים להחזיר הס"ת בראש חודש לארון קודש מייד לאחר הגבהתו ולא ממתינים עד לסיום "ובא לציון" רציתי לדעת היות וזה נוהג שלא נראה (לפחות מבחינתי) לפני מספר שנים מה המנהג הנכון האם להמתין לסוף "ובא לציון" או לא.
מכיון שאם יסיימו את ''ובא לציון'' יתחייבו בחצי קדיש, לכן:
מחזירים את סה"ת מיד אחרי סיום הגלילה, בלי לומר דבר חוץ מ''יהללו וגו'', מניחים (ומורידים) תפלין דר"ת,
אח"כ אומר הש"ץ פרק תהלים (או כמה פסוקים) ולאחריו חצי קדיש.
צורה זו היא היותר ''חלקה'' מבחינה הלכתית, למרות שגם הדעות האחרות המופיעות בהלכה יש להן עלמה לסמוך.
רציתי לדעת איך המנהג שנישתרש בשנים האחרונות בנוגע למחיאת כפיים בעת התפילה(בפרט באמירת קדושה בשבת וכדומה) זכורני שכאשר למדנו בישיבה לא היינו נוהגים בזה כלל ובפרט שישנם כאלו שנכשלים ובמקום לומר את מילות התפילה מסתפקים במחיאת כף(הכוונה לבחורים הצעירים ושליפני בר מצווה)ושלא נדבר על אווירה של חגיגה שנוצרת כתוצאה מכך המפריעה לשאר המיתפללים
כל הבא לקמן הוא כמראה מקום ונקודה למחשבה, ולא כפסיקה.
לעצם השמעת קול בשבת ישנה מחלוקת אם חוששים לתיקון כלי שיר אם נתיר להשמיע קול.
בספר המנהגים בעמוד 67 כתב וז"ל: "נוהגים לשורר לספוק (=מחיאת כפיים) ולרקד גם ביו"ט ואפילו אם חל בשבת,"
ומביא בהערה המקורות: שו"ע תחילת סימן שלט ובנושאי כליו, "אשל אברהם", שו"ת מנחת אליעזר חלק א סימן כט. בקונטרס שירי מנחה בסוף מנחת אליעזר חלק ב. ונמוקי או"ח סימן שלט.
יוצא, לגופו של ענין, שנהגו להחמיד בשמחת שבת ויו"ט, ולהרבות בשמחה.
לגבי אי אמירת נוסח הקדושה/התפילה, ודאי שיש להאיר את עיניהם שצריך לומר הנוסח גם אם שרים!
יחד עם זאת יש להפנים את הנקודה שאוירת ה''חגיגה'' שנוצרת בבית הכנסת כתוצאה ממחיאות הכפיים האלו, אינה צריכה למנוע את מחיאות הכפיים אלא את ''אוירת-החגיגה''.
בודאי גם הרבנים היושבים על מדין יתנו את דעתם על מנהגים אלו (ואחרים) ויביעו דעתם בנושא.
א. אכן חמשים שנה הי'' זה הוראה פרטית ואח"כ פירסם זה כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ ברבים. בשיחה הידועה (ח"י אלול תש"ג) ע"ד גוט יו"ט וכו'' וכן שלילת התחנון.
ב. מסופר שח"י אלול בשנת תש"י - כשהרבי התפלל לפני העמוד כשהגיע לסיום שמו"ע, פנה להחסידים אם לומר תחנון וכו'', והרב יוסף מ"מ ע"ה טננובין הראה להרבי השיחה הנ"ל (תש"ג) והרבי אמר קדיש.
א. אכן חמשים שנה היתה זו הוראה פרטית שקיבל כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע מאביו כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע. אבל אח"כ פירסם זאת אדמו"ר מהוריי"צ ברבים, בשיחה הידועה (ח"י אלול תש"ג) ע"ד גוט יו"ט וכו'' וכן שלילת התחנון.
ב. מסופר שביום ח"י אלול בשנת תש"י - כשהרבי התפלל לפני העמוד כשהגיע לסיום שמו"ע, פנה להחסידים אם לומר תחנון וכו'', והרב יוסף מ"מ ע"ה טננבוים הראה לרבי את השיחה הנ"ל (תש"ג), והרבי אמר קדיש (ימי בראשית עמ'' 235. אבל ראה מש"כ ע"ז ב''אוצר מנהגי חב"ד'' עמ'' כא).
קראתי בליקוטי שיחות, הוספות/נשא, עמ' 317, פרשת נשא, כדלקמן:
"כמ"ש אודות כיסוי הראש - כבר גליתי דעתי זה כ"פ, שכיסוי במטפחת (טיכל) בעוונותינו הרבים בדורתנו אלה, אינו מחזיק מעמד, כיון שבכל פעם ופעם עומדת האשה בנסיון אם לכסות כל שערה או רק חלק מהם או כו', מפני שלא תתביש מן המלעיגים..."
מתוך הדברים נובע שאם יש אפשרות לכיסוי ראש מלא, לא כמו מטפחת ש"זזה" אלא כמו הכובעים הצנועים הנמכרים היום, אולי זה עדיף על פני פיאה גם בימינו??? שכן הרבי כתב שההעדפה של הפיאה היא "בעוונותינו הרבים", ובגלל שהמטפחת אינה מכסה באופן מלא. אז אם כך, אולי כובע שלם וצנוע עדיף על פני פיאה??????
גם בפאות נוכריות יש המון בעיות הפאות המודרניות לצערנו פרצות גדרות צניעות בימנו אף אישה לא תסכים לפאה המוזכרת בגמרא אז התחליף של ימנו לא דומה למה שמתואר בגמרא אין שום הבדל בין שיער אמיתי לפיאות המודרניות שהן ממש פריצות לשמה ויש כבר למעלה משמונים פוסקים שאוסרים את הפיאות ורק בגלל הסיבות האלו ועוד
מסופר שאשה חרדית מחסידות מסוימת שאצלם נוהגים לכסות את הראש בפאה ומעלי''ה כובע (וכמובן ללא שתראה שום שערה משער האשה) שאלה פעם את הרבי אם היא יכולה לנהוג כך.אז הרבי שאל אותה אם היא מסתפקת בחצי ברכה??!
הראש חייב להיות מכוסה ע"י מטפחת ומתחת לזה יש כיסוי מיוחד שעשוי מטריקו ואז המופחת לא זזה
ממקומה.
כך אני נוהגת ואני מאושרת בזה.
לגבי פאות, לצערינו \, היום יש פאות יותר מידי
יפות, ואפילו מיפות את האישה יותר ממה שהיא
היתה קודם, אז מה העניין בזה? איפה הצניעות?
כיסויי ראש זו המילה האחרונה. ותבורכי.
בקשר למה שהרבי כותב על פיאה, מהמקום שצוטטת לא מובן כלל שהרבי כותב שבעוונותינו הרבים זו העדפה למטפחת על פני פאה אדרבה ואדרבה הרבי תמיד עודד לחבוש פאה נכרית כי דווקא היא היחידה שמסתירה את כל השערות ואין זה נוגע ליופי הפאה ,שהשיער הוא הדבר שאסור לראות באשה נשואה ,ובדידי הוא עובדא שלילה אחד ישבתי ברכב ולפתע חנה מולי רכב שבו נוהגת אשה עם "כיסוי ראש"=כובע. כנראה שחיכתה לחברתה... כמה שניות לאחר שעצרה את רכבה ראיתיה מסירה את כובעה מעליה.... ועל זה הרבי כל הזמן מעורר . ובנוגע להבדל בין פאות של פעם לשל היום נא לא לשכוח שיצר הרע לא נולד היום גם אז היה "מודה" והיו פאות והיו פאות .... מי שירצה יותר פרטים על הנושא החשוב הזה יוכל לפנות לספר שליקט וכתב הרב וולפא מקרית גת שם מוסבר בפרוטרוט מעלת הפיאה
לכל בר דעת ברור שזו ממש אוילות לטעון שפאה כביכול יותר צנועה מכיסוי. שהרי עיקר כיסוי ראש בוא משום "פריצותא דגברי" (כלשון הראשונים שם). וא"כ מה שייך לטעון שבמטפחת נגלים קצת מהשערות ולכן לגלות שערות הרבה יותר מכשילות... ובדבר דעת הרבי, כדאי שתסתכלו במה שהוא כתב בעצמו ולא במה שכל המחזיקים בשמו עושים... באג"ק ח"ג עמ'' שמ"ו, ובחט"ז עמ'' ש"ל-של"א, ובחי"ט עמ'' תכ"ח. שמבואר מלשונו שמצריך פאה וכיסוי!! וכן באג"ק ח"ו עמ'' קי"ז-קי"ח כ'' בחשיבות לבישת המטפחת.
זה לא נשמע מגוחך? וולפא עשה צחוק מהרבי בספר הזה! לטעון שבדבר שאינו טבעי היצר לא שולט? מה זה הדיבורים האלה? מאיפה זה הגיע? המציאות טופחת לו בפנים!
אולי כדאי שתשמעו ציטוט של הרבי מאגרות קודש חלק ג'' (עמ'' שמ"ו): "ובשאלתו על דבר לצאת בפאה נכרית אבל בלא כיסוי, הנה מבלי להכנס בגוף הדבר, הרי למה זה לעשות שינוי כזה והדומה לו"...
וכן בחלק ט"ז (עמ'' ש"ל): "ומה שתלך בהשייטל (פאה) מגולה...אלא שכמובן צריך לברר הענין במקומם, אם אין זה בגדר פרצה ח"ו".
מפורש בדבריו שכל מה שהזהיר בשאר מקומות לילך עם פאה, לא דיבר על פאה מגולה חלילה וחס! ואיך שייך להעליל עליו כאלו דיבורים לאדם קדוש כזה?
חלק ט"ז עמוד 330 "במה שכתב אודות כיסוי הראש כבר גיליתי דעתי זה כמה פעמים שכיסוי במטפחת בעוונותינו הרבי בדורותינו אלה אינו מחזיק מעמד ..." ואחר כך מתייחס לטענה "ומה שתלך בהשייטל מגולה" .. כלומר האם ללכת עם פאה גלויה ללא כיסוי זה בסדר? ועל זה עונה "הרי כבר איזה דורות שאין מקפידים כלל על זה".
חלק י"ט עמוד תכ"ח - " בעצם העניין דלבישת פאה נכרית ולא להסתפק בכובע ומטפחת מבואר ההכרח בזה בכמה מקומות"...
ומה שכתב בח"ו עמוד קי"ז קי"ח - הרי שם מדובר על מישהי שלא לבשה כלל כיסוי ראש (ובקושי היה אפשר לשכנע אותה על מטפחת..) עיין באגרת א'' תרמ"ז.
וכן בחלק ג'' ע'' שמ"ו - הרי מדובר שהיתה רגילה לצאת עם פאה ועם כיסוי ראש, ובפשטות היתה רגילה בזה בגלל שכך נהגו במקומה או במשפחתה, ועל זה הרבי אומר למה להוריד את הכיסוי שעל המטפחת אם כבר רגילה.
וכידוע שחסידי חב"ד מחפשים בכל דבר לעשות את רצונו של הרבי, והם הולכים דווקא עם פאה.
ובפשטות הסיבה היא בגלל שהדבר הכי חשוב הוא לא לעבור על מצוות הקב"ה שאמר שצריך לכסות את שערות הראש !!! ופאה היא מכסה הכי טוב כנראה בחוש.
ולהבדיל מטעם אלה שחושבים שהקב"ה פשוט לא רצה שאישה תראה יפה. הרי אם זה היה כל העניין היה הקב"ה מצווה שאישה תהיה מכוערת !!!
הקב"ה רוצה שאישה תהיה בצניעות אבל תשמור על מראה נאה בעדינות ובטוב טעם. וזהו כבודה האמיתי של בת ישראל!!!
הדבר היחיד שחשוב לקב"ה הוא מה שהוא אמר. אנחנו לא יודעים למה הקב"ה אמר מה שאמר, אנחנו כן יודעים שבדיוק מה שהוא אמר זה מה שחשוב לו.
הקב"ה אמר ששער הראש של האישה צריך להיות מכוסה. לפי תורת הנסתר וכן לפי פוסקים בהלכה, כל שערה (אפילו אחת) של ראש האישה, חייבת להיות מכוסה.
הקב"ה לא אמר שהכיסוי של הראש צריך להיות שונה מהשער הרגיל. זו מסקנה שבני אדם יכולים להגיע אליה, אבל הקב"ה לא אמר את זה.
הוא גם לא אמר שהכיסוי צריך להיות לא יפה.
הדרך הטובה ביותר להבטיח שמקסימום שערות מראשה של האישה, תהיינה מכוסות היא .. .. .. פאה! ! !
לכן פאה היא הצניעות האמיתית ! ! ! בעוד שברוב המקרים במטפחת יש טיפ טיפה שערות פה ושם, קצת מאחור, וקצת באוזן וקצת וקצת. . .
נכון מאוד שאישה חייבת לשמור על מראה לא בולט - צנוע. אבל זה נכון בכל בגד ולא רק בכיסוי ראש. ישנן פאות יותר צנועות וישנן פחות, וזה תלוי בכל אישה.
חשוב לזכור שחובתה של כל בת ישראל לשמור על מראה נאה בטוב טעם, וכמובן עדין וצנוע. בת ישראל שלא שומרת על מראה נאה בטוב טעם מחללת את כבודן של בנות ישראל.
הדברים מקבלים חיזוק מיוחד בנשים נשואות שחובתן לשמור על מראה נאה, כחלק מחובתה של האישה כלפי בעלה.
אישה שלא שומרת על מראה נאה, גורמת לבעלה להיכשל במחשבות על נשים אחרות!!! ואין צורך להאריך בכך.
אישה צריכה לשמור על יופיה לפי ההלכה (ויחד עם זאת לא להבליט ולהכשיל אנשים) כדי שלא תתגנה על בעלה, ושישמח להיות בחברתה ויקיימו בית מתוך שלום בית.
וגם בת ישראל לא נשואה הרי זה הכבוד של בת ישראל שמכבדת בזה את עם ישראל, ובזכות זה תשפיע על נשים אחרות לעוררם לקדושה ע"י שיראו שאשה מטופחת ובכ"ז מקפידה על קלה כחמורה.
זו החובה של אישה שה'' ברא אותה עם יופי שאין לגברים (הקב"ה לא ברא דבר לחינם).
התורה עצמה מתארת את האמהות שהיו יפות תואר ומראה!!!
לגבי השאלה מה טעם הדין של כיסוי ראש?
באמת יש שהעלו את שתי הטענות שציינת- שיער באשה ערווה והיכר בין אשה נשואה לרווקה אולם באמת קשה על כל אחת משיטות אלה כפי שהקשת.
אולי ניתן לומר ששיער באישה אינו ערווה בעצמותו ולכן רווקה אינה חייבת בכיסוי ראש. בכל זאת יש דרישה לכיסוי ראש בנשים נשואות כיון שההלכה קבעה שבאישה נשואה שיער זה ערווה ממש. כאשר אישה מתחתנת היא מתנתקת יותר משאר העולם ויש לעשות היכר גדול יותר בינה לבין שאר הנשים הרווקות בענייני צניעות. כאשר מחייבים אישה לכסות ראשה בעצם באים לומר שיש חלק באשה שעכשיו רק לבעל מותר לראות כדי לחזק את הקשר שבין הבעל לאישה.
בברכה, יהושע, צוות ישיבת הר עציון.
פעמים רבות המראה של אישה עם פאה הרבה יותר מעורר את הייצר מאשר אישה בשיערה הטיבעי ולכן לדעתי יש להעדיף כיסוי ראש מלא על פאה נוכרית ובוודאי יש לאסור פיאות נוכריות הנראות כשיער טבעי
כאשר באים לפסוק הלכה ויש שיקולים לכאן ולכאן, אזי מעיינים ביסודות הדינים ולפי זה מכריעים מה עדיף.
בנוגע לעניין כיסוי הראש כמו בנוגע לעניינם אחרים יש לזכור שמעבר לטעמי המצוות שנגלו לנו שהם אור אלוקי שהצטמצם לשכלנו - שכל הנבראים, הרי שיסוד ושורש כל עניין בתורה הוא רצונו של האין סוף, הבורא יתברך.
אשר על כן מעבר לטעמים שצוינו בפוסקים יש לזכור שרצונו המוחלט של הבורא אינו נתון לשיקול דעתנו. יש דברים שאותם הקב"ה לא אסר כליל, והם דברים שניתנים לשיקול הרבנים, אבל יש דברים שאותם הבורא אסר באופן גורף ומוחץ למעשה.
בזוהר מובא וכן פוסק להלכה החתם סופר שאפילו שערה אחת משערות ראשה של האישה - היא חמורה מאוד ואסור שיהיה כדבר הזה. כל פשרה היא עבירה על רצון הבורא המוחלט האין סופי.
בנוסף, יש עניין רוחני רציני ביותר שעומד מאחורי הסיפור של כיסוי ראש האישה. מדובר באורות רוחניים שליליים שיש להם השפעה אם שערה של האישה מגולה. לכן כל שערה גלויה - חמורה ואסורה. לא ניתן להתפשר כלל בנקודה הזו.
אשר על כן יש לזכור שבסיס העניין הוא כיסוי כל שערות ראש האישה, ובנקודה זו אין הבדל בין שער טבעי ללא טבעי.
אין חולק שלמעשה דבר זה נעשה באופן הטוב ביותר רק על ידי פאה.
אמנם ניתן לכסות את הראש כדבעי גם על ידי מטפחת אבל עובדה היא שברוב המקרים של כיסוי ראש על ידי מטפחת - לא כל שערות ראש האישה מכוסות, ויש בליטות מכיוונים שונים.
לכן קביעה שמטפחת עדיפה - מובילה נשים רבות לעניין שלילי עצמי.
וכבר אינני מדבר על אלו שהמטפחת מכסה בקושי חצי משערות הראש.
יחד עם זאת, נכון הדבר שפאה עשוייה להיות יפה יותר. לכן הדגשתי את חובתה של אישה כלפי בעלה לשמור על מראה נאה. ידוע עד כמה החשיבו חז"ל את העניין ש''לא תתגנה אישה על בעלה'' והתירו כמה דברים בגלל זה.
יש לזכור גם את ירידת הדורות, ולכן גם מבחינת שיקולי צניעות, עדיף להרחיב את השטח המותר לגבר נשוי כדי שלא ייכשל באיסור, לעומת צמצום המותר שאז עלולים להגיע לעוונות חמורים, וד"ל.
עוד ביחס לטענה שפאה יוצרת מראה נאה - האם אסור לאישה ללבוש שמלה יפה??? והרי מעשים שבכל יום שנשים לובשות שמלות יפות בעת הליכה לאירועים ובשבתות ובפרט בחגים וכו'', ולא שמענו מי שיאסור את זה.
אלא שכמובן כל אישה צריכה להקפיד על מראה עדין בטוב טעם ולא חלילה להיכשל במראה לא צנוע. ואין בכך קשר לפאה דווקא.
אכן יש רבנים המעדיפים מטפחת, אולם לענ"ד זו טעות שכן הם לא מודעים מספיק לרובד הרוחני העומד בשורש האיסור של שערות מגולות באישה נשואה דווקא (שהוא יניקה חמורה של החיצונים בכל שערה מגולה). והסברתי מה שנראה לי בדעת הרבי מליובאוויטש זי"ע.
לעניות דעתי מ"ופרע את ראש האשה", לא??
ומשם למדו חזל שהשיער היה אסוף, ועל כן פרע אותו הכהן. זאת אומרת מהתורה השיער צריך להיות אסוף ולא פרוע. (ואולי גם הפאה????)
אם כן, מה נראה כי ה'' רוצה מאיתנו?
השיער שהוא מסגרת הפנים, מושך תשומת לב,
אז אנו מנטרלים את תשומת הלב הזו על ידי איסוף/כיסוי, שהשיער שלנו לא יהיה בולט כל כך, שלא יהיה פרוע ומושך, שלא יתנדנד עם כל תנועת ראש...
באו חז"ל והוסיפו "שיער באשה ערווה"
ציווי לכסות, כאשר גדר ציווים עד טפח מגולה.
ואז הוסיפו המקובלים ששום שערה לא תראה.
הפאה היא כמעיין תותבת, ומי יעלה על דעתו לנהוג כך בכל עיניין אחר של צניעות?
למשל לכסות את הרגליים ברגליים תותבות?
או את שאר גופנו??
באותו אופן, גם לעיניין גרביים,(לדעה הטוענת שהשוק חייב להיות מכוסה)
גרביים הן צמודות דקיקות ושקופות.
מי תעלה על דעתה לכסות באופן זה את כל גופה??
לכן, לדעתי מי שמסוגלת לעמוד על כל הגדרות של כיסוי ראש, עד שלא תראה אף שערה אחת, שתעשה זאת, אבל תוך שמירה על הצניעות הבסיסית משם למדו חז"ל על הצורך בכיסוי ראש.
אני לא רב, אבל למדתי תקופה בישיבה וגם אני יודע שהשתלשלות ההלכה זה נושא מורכב ורציני מאוד.
כיום זו עובדה שכל רבני הציבור החרדי על כל סוגיו אוסרים "טפח מגולה". בטח שאין רב שמתיר היום "שיער אסוף" כפי שהסקת מהפסוק.
יש הרבה דברים שנראים מוזר למי שלא למד היטב את נושא השתלשלות ההלכה. הדוגמאות רבות מספור. אפילו ההליכה עם כיפה לא חובה למי שיעצור בספרות התנאים. זו כמובן בורות ועם הארצות.
הקב"ה נתן לנו את התורה עם כללים ברורים של הלימוד והקיום של התורה לאורך כל הדורות. הוא גם אמר "לא תסור מכל אשר יורוך", כלומר עלינו לשמוע בקול החכמים, לא בגלל שהם אמרו, אלא כי הבורא אמר שנשמע להם.
כתוב גם "חביבין עלי דברי סופרים", וכתוב "חמורים דברי סופרים יותר מדברי תורה".
בתורת החסידות מוסבר שהדברים שנאמרו לנו על ידי חז"ל הם עניינים גבוהים ועמוקים ברצונו של הבורא שהוא לא רצה לומר אותם בפירוש. כמשל אב שמחנך את בנו ואומר לו דברים רבים, אבל יש דברים שהוא מצפה שהבן יבין לבד.
מי שלא לומד את הנושאים הללו כראוי מקבל רושם שחז"ל יצרו תורה חדשה, אבל זו טעות קשה. חז"ל כיוונו לרצונו של הבורא.
אין לי ספק שאם תלמדי את נושא השתלשלות ההלכה תביני שהרבנים לא ממציאים דברים. הם פשוט מיישמים את רצונו של הבורא.
ראיתי באתר תשובה הלכתית על כיסוי הראש, מצו"ב לטובת הגולשים:
כיסוי ראש לנשים צניעות כ"ג באלול התשס"ב
31/08/02 הרב יוסף ש. גינזבורג
השאלה
האם מותר לאשה נשואה להשאיר חלק משערה בלתי-מכוסה?
תשובת הרב
התורה מחייבת כל אשה נשואה (או שהייתה נשואה), לכסות את שער ראשה, מכיוון שזה כבודה. מדברי חז"ל מוכח שנזהרו בכך ביותר, והשתמשו בכמה סוגי כיסויים כדי שלא יתגלו שערות החוצה.
פוסק יחיד התיר לאשה לגלות "שער הצדעיים שיורד על פניה", שאם כיסתה ראשה בכיסוי שמצמצם את כל השיער, ובכל-זאת יצאו מעט שערות מחוץ לכיסוי - ניתן להקל, אך זאת רק במקום שנהגו בכך. שני פוסקים בדורנו הפריזו יתר על המידה, ולימדו זכות אף על המגלות שערן מלפנים עד כ''טפח'' מרובע.
אך רוב הפוסקים סבורים, שאסור בשום אופן מעיקר הדין שיתגלה אפילו מעט שיער. בכל קהילות אשכנז וברוב קהילות הספרדים נהגו כדעתם הלכה למעשה זה דורות רבים.
ניתן להבין מדברי הפוסקים, שיש הקלות מסויימות בבית ואפילו בחצר שאין רבים מצויים בה. אולם רבים אוסרים זאת, בין השאר כדי שהאשה לא תכשיל את באי-ביתה.
חז"ל מספרים על אשה בשם קמחית, שזכתה לראות שבעה בנים כוהנים גדולים, בזכות ש"לא ראו קורות ביתי קלעי שערי". הזוהר הקדוש (ח"ג קכה,ב) החמיר מאוד בפגם הנגרם לאשה ולבעלה כאשר ראשה אינו מכוסה היטב, לבל תיראה אפילו שערה אחת, אף בתוך ביתה. הזוהר מבטיח למקפידות על כיסוי הראש ברכות מופלגות, לחינוך הילדים למידות טובות, להצלחה כלכלית ולהצלחת הבעל בכל ענייניו.
מקורות: שבת ס,א ופירש"י. יומא מז,א. נדרים ל,ב. ד"מ וב"ח אה"ע קטו, וב"ש שם ס"ק ט. משנ"ב עה,יד ובביה"ל שם. דרכ"ת יו"ד קצח,צא. שו"ת: מהר"ם אלשקר, לה. חתם סופר או"ח, לו. צמח-צדק: אה"ע, קלט; שער המילואים, מה; על הש"ס, ברכות פ"ג ס"ג. אגרות משה, אה"ע ח"א, נח. שדי חמד אס"ד ד,ב. אוצר הפוסקים אה"ע כא,כד (ב-ג). קובץ ''אור תורה'', גיליונות: רכב,רלט,רמה.
(487)
חלילה לי מלומר שיש להסתפק באיסוף השיער!!!!
רק רציתי להראות את המקור בתורה ממנו למדו חז"ל על הצורך בכיסוי ראש, (למרות שלא כך נפסק להלכה).
הראתי כמה נקודות במה שאתה קורא "השתלשלות ההלכה", כדי להגיע למסקנה שהנקודה של התורה היא שמסגרת הפנים לא תמשוך יתר על המידה, כך שאם אשה הולכת עם פאה כדאי שתאסוף אותה לפחות.
בטח שכל זה קשור בפאה, כי פאה מכסה את שערות הראש בצורה הכי טובה,
זו עובדה שבמטפחת השערות יוצאים קצת. את אישה ואת יודעת את זה יותר טוב מכל הרבנים.
דרך אגב יש הרבה רבנים שמעדיפים פאה, ואני ממש לא בטוח שכל הרבנים שנזכרת הם נגד פאה, בכל אופן העובדות בשטח הם הקובעות כי המטפחת לפעמים זזה קצת ואז זה ממש איסור.
בין שאר הרבנים שהם בעד פאה, יש רבנים שממש כתבו את דעתם בענין הזה והם: הגאון רבי עזריאל הילדסהיימר זצ"ל בשו"ת רבי עזריאל, וכן הגאון בעל מנחת שבת, וכן הגאון רבי שלום משאש זצ"ל בשו"ת תבואות שמש ובשו"ת שמש ומגן, וכן הגאון ר'''' משה שטרנבוך, וכן הגה"צ הרב שלמה אליעזר שיק שליט"א.
אין דרכים לפרש את מה שהרבי אומר, יש דרכים לעקם את מה שהוא אמר וזו ממש חוצפה. הרי המסקנה בדברים של הרבי היא אחת - פאה עדיפה!!!
הנה ציטוט מליקוטי שיחות חלק י"ג עמ'' קפ"ז: "בעצם הענין דלבישת פאה נכרית, ולא להסתפק בכובע ומטפחת, מבואר ההכרח בזה בכמה מקומות. והרי רואים במוחש אשר לבישת כובע ואפילו מטפחת, משאירה חלק השיער בלתי מכוסה, על כל פנים במשך זמן קצר, זאת אומרת שעוברים על האיסור הגדול, וכהפסק דין בשו"ע או"ח סי'' ע"ה. וגודל הענין מובן גם מגודל השכר על קיום הציווי, כפי שנצטווינו. וכלשון הזוהר הקדוש (ח"ג, קכו.) מתברך בכלא, בברכאן דלעילא ובברכאן דלתתא, בעותרא בבנין בבני בנין".
אז מי שחושב שהוא יותר חכם, לפחות שלא יעקם את הדברים של הרבי.
הגאון רבי עזריאל הילדסהיימר זצ"ל, בשו"ת רבי עזריאל (נדפס לפני כמאה וחמישים שנה), כתב בזו הלשון: "מה שרצה לומר כי הפאה גרועה יותר ויותר ממטפחת, באמת לא נראה כן, אלא עדיפה יותר ויותר, שמכסה את כל הראש במכסה גמורה". [וראה דבריו בארוכה בפרק ג''].
וכן הגאון בעל מנחת שבת על קיצור שו"ע (נדפס לפני כמאה שנה), כתב בזה הלשון: "והלואי שכל הנשים ילבשו פאה נכרית", מהטעם הנ"ל, שיראו כל הנשים ויעשו כמותן וישפיע הדבר על הרחוקות מדת [ראה דבריו בפרק א''].
וכן הגאון רבי שלום משאש זצ"ל, בשו"ת תבואות שמש ובשו"ת שמש ומגן, כתב בזה הלשון: "אני רואה במנהג זה דבר חשוב ביותר, ומעלה גדולה נמצאה בו, לפי מש"כ הפוסקים החולקים על מהר"ם אלשקר על מה שהתיר גילוי שערות חוץ לצמתן... והנה באלו הנשים הלובשות מטפחת, אי אפשר לומר "ונקה", כי המטפחת בורחת מן הראש, וגם מי שלובשות כובע נשאר הרבה שיער חוץ לצמתן, ועיני ראו נשי הרבנים קרוב לשליש ראשן מגולה, וכסהו והתגלה". ועוד כתב, "ראוי להקל בזה לנשים צדקניות לעשות פאה נכרית, ולהשוותן עם שאר נשים שעושין באיסור, והם יעשו בהיתר, ולא יהיו בין הנשים כחוכא ואטלולא. וגם לגבי הבעלים שלהם ראוי לחוש שיהיו נשיהם מלובשות בהיתר לרוח הזמן, ולא בשביל שאני זכר ות"ח הפסדתי שתהיה אשתו פחותה משאר נשים. וגם כדי שלא יבוא לחשוב ולהביט באשה אחרת".
וכתב עוד שם, "ולכן נראה לי עיקר לדינא שהסומך על דעת המקילין כחו גדול ויש לו הרבה גדולים ספרדים ואשכנזים לסמוך עליהם. ומצוה רבה לפרסם ההיתר כדי למשוך נשי הדור החדש המגלות ראשן לגמרי שיבואו ללבוש פאה נכרית בהיתר. לא כן כאשר שומעים דעת האוסרים, אזי לדידהו שאין עולה על דעתם ללבוש מטפחת אומרות כיון שכן הוא שהאיסור שוה, טוב להישאר חפשי בשיער גלוי לגמרי. לא כן בשמעם מדת ההיתר, אזי יבואו לבחור בטוב ולמאוס ברע". ועוד כתב, "מצוה וחובה על הנשים להתקשט לבעליהן ולכל העולם בהיתר, ולא להתנוול ע"י מטפחת ויגרמו לבעליהן לתת עיניהם באחרות ח"ו, וכמה חששו חז"ל והתירו הרבה איסורין שלא תתגנה האשה על בעלה". [וראה עוד דבריו בארוכה בפרק ח''].
וכן הגאון ר'' משה שטרנבוך שליט"א, ראב"ד העדה החרדית בירושלים, במודעה שפירסם בציבור בחודש מרחשון תשל"ז, כתב בזו הלשון: "לאור הכרוזים על "איסור" לאשה לצאת בפאה נכרית, והשמועה שיש נשים ובמיוחד מהספרדים שהורידו הפאה נכרית ולובשות מטפחת, יש בזה מכשול רב מאוד, דמצוי שאינה מכסה כל שערות ראשה... ויש בזה איסור תורה... הריני מודיע דעתי, שכל המהרהר אחר מנהג שנהגו בו רבבות אלפי כשרי ישראל, ובראשם גאונים וצדיקים, ידו על התחתונה, שיש לפאה נכרית יסוד בהלכה במנהגי ישראל וגדולי הפוסקים. ואין לחלק בין אשכנזים לספרדים, שהפוסקים שהתירו סמכו על הגאון הספרדי השלטי גבורים". עד כאן לשונו, ופשיטא ליה דפאה נכרית עדיפא. וכן כתב גם בשו"ת דת והלכה.
וכן הגאון המופלא הרבי מליובוויטש, כתב באגרות קודש בזה הלשון: "בעצם הענין דלבישת פאה נכרית, ולא להסתפק בכובע ומטפחת, מבואר ההכרח בזה בכמה מקומות. והרי רואים במוחש אשר לבישת כובע ואפי'' מטפחת, משאירה חלק השיער בלתי מכוסה, על כל פנים במשך זמן קצר, זאת אומרת שעוברים על האיסור הגדול, וכהפסק דין בשו"ע או"ח סי'' ע"ה. וגודל הענין מובן גם מגודל השכר על קיום הציווי, כפי שנצטווינו. וכלשון הזוהר הקדוש (ח"ג, קכו.) מתברך בכלא, בברכאן דלעילא ובברכאן דלתתא, בעותרא בבנין בבני בנין". ועוד כתב, "לבישת פאה נכרית הוא דבר הנוגע לילדים ולנכדים, לפרנסה ולבריאות... בבני חיי ומזוני... החילוק בין פאה למטפחת הוא בזה... שבמטפחת יש לה ברירה שיכולה להרימה למעלה עוד ועוד... היא אמנם יכולה לומר שהיא תלך עם מטפחת באופן כמו שצריך להיות, בודאי שזה טוב כשזה יהיה כך, אבל מהפרקטיקה יודעים שאין הדבר כן. אז למה לה לקחת על עצמה נסיון גדול כזה? אנו מבקשים בכל יום קודם התפילה ואל תביאנו לידי נסיון". [וראה עוד בארוכה בפרק כ"ג].
וכן הגה"צ הרב שלמה אליעזר שיק שליט"א, הביא דבריו בספר שיחות מוהרא"ש, כתב בזה הלשון: "הזוהר הקדוש מקלל את האשה שנראה שערה בחוץ. ועל כן יש הרבה מהנשים האשכנזיות הנוהגות לגלח את ראשן לגמרי, ועל ידי זה אינן באות לידי קללה זו. אבל אלו הנשים שהולכות בשערותיהן, לא די שיש להן מטפחת, כי רואים בחוש אשר דרכה של המטפחת לזוז ממקומה, ובכך נראות שערות ראשה בחוץ. ועל כן טוב מאוד לחבוש פאה נכרית, שעל ידי זה לכל הפחות תהיינה מכוסות השערות. ואף שיש מהנשים הספרדיות הנוהגות שלא ללבוש פאה נכרית משום פריצותא, עם זאת מי שרוצה להסתכל בעין אמת ולהבין את האמת, ההכרח לו להודות, אשר אי אפשר בשום פנים ואופן לכסות את השערות במטפחת בלבד, כי היא נוטה הצידה, ואז נראות השערות בחוץ, ויש על זה קללה מהזוהר הקדוש, עד כדי כך שאומר הזוהר, שכל העניות והדחקות שאדם סובל, היא רק מחמת שהאשה הולכת בגילוי שערותיה בביתה, ומכל שכן בחוץ, ועל כן בזה שהאשה חובשת פאה נכרית (וכמובן פאה צנועה כתקנות הרבנים) הרי זה כמי שמתלבשת באיזה כובע, כי סוף כל סוף אין זה השיער שלה, כי אם כמו כובע על השיער, אשר זה טוב יותר". [וראה עוד בארוכה בפרק כ"ד].
קיצור הדברים הוא, שבעבר היה אפשרי לכסות את הראש כדבעי גם בלי הפאה, כי בדורות הקודמים היה נהוג ללבוש "רדיד" (צעיף) מעל המטפחת, כמפורש בגמ'' ברמב"ם ובשו"ע, וכו''. והרדיד היה מכסה את השערות שנתגלו מחוץ למטפחת. ועוד היו קהילות רבות שגילחו את שיער ראשן, מה שאין נהוג היום ברוב קהילות ישראל. ועוד והוא העיקר, שהנסיון היום להוריד את המטפחת או לגלות מקצת השיער הוא גדול מאוד, בהרבה יותר מדורות קודמים, ורוב הנשים שסומכות על המתירים לגלות מקצת השיער כלפי פנים, נשמטת המטפחת מראשם יותר ויותר מבלי משים, אע"פ שאין היתר לכך. ולכן כיסוי הראש ע"י פאה הוא הטוב ביותר היום, לאלו שאינן רוצות ללבוש רדיד. ובנוסף לכך יש את הטעמים שהוזכרו לעיל, כי הרבה נשים מציבור החוזרים בתשובה רוצות לכסות ראשן במטפחת, אך מתביישות מאוד, כי מנהג רוב נשי העולם הוא לגלות את שיער הראש, ולכן כשיראו את נשי בני התורה לובשות פאה נכרית, לא יאחרו לעשות כמותן, כי אין להן מה להתבייש בפאה נכרית יפה שהיא כקישוט. ועוד, שבדור הזה יש ברחוב פריצות איומה ונוראה, ויש לעשות כל שצריך ויכול לעזור לבעל לשמור את עיניו, ולא לתת עיניו בנשים אחרות, וזאת ע"י שאשתו תהיה יפה בעיניו. אבל אם אשתו לא תשא חן בעיניו, ניסיונו יהיה גדול בהרבה, ומה יעשה הבן ולא יחטא???
נכון אשה צריכה להתייפות לבעלה וכמה שיותר , אבל מעניין שבפועל בבית האשה עם חלוק ואיזה סמרטוט על הראש ומשחה על הפנים, וכשהיא יוצאת בהבית בעלה בקושי מזהה אותה כי היא הפכה לאיזו שחקנית גויה וההבדל היחד בינה לבין איזו גויה שהיא לובשת חצאית צמודה ולא מכנסיים, (חצאית כזאת גם חילוניות לובשות דרך אגב) אז תעשה טובה ותפסיק להתחכם יש עשרות פוסקים נגד הפאה, ובתור חוזרת בתשובה אני יכולה להגיד לך בוודאות כי הייתי חילונית, שהפאה מגעילה את כ-ל החילונים וגורמת לזלזול עמוק בחרדים (כי החילונים אומרים שזה זיוף) ומרחיק את הנשים ולא רק אותן מן הדת. אשה חילונית אומרת מה ההבדל בין שיער שלי לשיער של אשה אחרת שאשים על ראשי? אלך לי גלויית ראש! פאה = 86 מום = 86 הנך יפה רעייתי ומום אין בך.
אישה שאיננה שומרת מצוות אומרת "מה ההבדל בין מקווה לבין אמבטיה?". אז היא אומרת כי היא לא מבינה שיש רצון של בורא העולם. וצריך להסביר לה את זה.
יש הבדל גדול בין שערות הראש של האישה לבין השערות של הפאה - כי ככה הבורא החליט!!!!
את אישה ולכן את לא מבינה כמה חשוב לבעל שאשתו תיראה טוב, אבל אני גבר נשוי ב"ה ואני אומר לך שלגברים מאוד חשוב שהאישה נראית טוב כשהיא מתלבשת.
ובקשר לפיתויים של גברים אחרים, הרי הבורא לא ציווה שבחורה צעירה שאיננה נשואה תכסה את ראשה, וזה פיתוי הרבה יותר גדול!!!
תמיד יהיו פיתויים ותמיד יהיה יצר הרע. הקב"ה ברא את האישה לא כדי שהיא תשים על עצמה איפור מכוער ובגדים מכוערים. בת ישראל צריכה לשמור על הכבוד שלה ולהתלבש בעדינות ובטוב טעם. כל אחד צריך לעשות את התפקיד שלו, והתפקיד של אישה הוא להציל את בעלה כמה שהיא יכולה.
משה היקר, למדתי לא מעט ועדיין לא ראיתי בתורה "מצוות חבישת פאת קאסטאם". כל הרבנים שרשמתי למעלה אכן נגד הפאה ואתם מוזמנים לבדוק.אולי אני מתעקמת ואולי "כל הפוסל במומו פוסל". "...כי ככה הבורא החליט.."..??? זה ממש הוצאת דיבה על מלך מלכי המלכים הקב"ה(בשוגג כמובן).כל "ראיה" שתביאו מהגמרה אינה תופסת מסיבה פשוטה- יש היום גדולי דור שלמדו את כל התורה כולה, ויודעים בע"פ את הגמרה. הם למדו את הסוגייה הרבה לפני שההורים שלכם השתדכו, ואם החליטו לאסור יש להם סיבה טובה (הפריצות שבזה). אם נקח ברצינות את התירוץ היחידי שכביכול הפאה מכסה, אז לידיעתך ה"איסור החמור" שייצאו שערות בודדות מהכיסוי הינה חומרה מהזוה"ק ,לעומת האיסור המפורש מהתורה "ולא תתרו" .האם להשתעבד ליופי של גויים זה לא נקרא לתור אחרי העיניים והלב? ובנתיים אני שמה שתי מטפחות ולא רואים לי כלום וזה גם צנוע וגם אלגנטי. אז כשבאמת רוצים ולא מחפשים לטהר את הטמא -מצליחים.עוד מעט המשיח האמיתי יבוא וכל ההתחכמויות יתאדו ותשאר רק הבושה.וזה חבל...
רוב הפוסקים סבורים שמעיקר הדין אסור לאישה לגלות אפילו חלק קטן משערות ראשה.
הזוהר הקדוש מחמיר באופן מיוחד בנושא הזה. אני מצטט תשובה באתר בנושא זה, ואם את יודעת ללמוד תקראי את התשובה במתינות וגם תפתחי את המקורות:
כיסוי ראש לנשים צניעות
הרב יוסף ש. גינזבורג
השאלה
האם מותר לאשה נשואה להשאיר חלק משערה בלתי-מכוסה?
תשובת הרב
התורה מחייבת כל אשה נשואה (או שהייתה נשואה), לכסות את שער ראשה, מכיוון שזה כבודה. מדברי חז"ל מוכח שנזהרו בכך ביותר, והשתמשו בכמה סוגי כיסויים כדי שלא יתגלו שערות החוצה.
פוסק יחיד התיר לאשה לגלות "שער הצדעיים שיורד על פניה", שאם כיסתה ראשה בכיסוי שמצמצם את כל השיער, ובכל-זאת יצאו מעט שערות מחוץ לכיסוי - ניתן להקל, אך זאת רק במקום שנהגו בכך. שני פוסקים בדורנו הפריזו יתר על המידה, ולימדו זכות אף על המגלות שערן מלפנים עד כ''''טפח'''' מרובע.
אך רוב הפוסקים סבורים, שאסור בשום אופן מעיקר הדין שיתגלה אפילו מעט שיער. בכל קהילות אשכנז וברוב קהילות הספרדים נהגו כדעתם הלכה למעשה זה דורות רבים.
ניתן להבין מדברי הפוסקים, שיש הקלות מסויימות בבית ואפילו בחצר שאין רבים מצויים בה. אולם רבים אוסרים זאת, בין השאר כדי שהאשה לא תכשיל את באי-ביתה.
חז"ל מספרים על אשה בשם קמחית, שזכתה לראות שבעה בנים כוהנים גדולים, בזכות ש"לא ראו קורות ביתי קלעי שערי". הזוהר הקדוש (ח"ג קכה,ב) החמיר מאוד בפגם הנגרם לאשה ולבעלה כאשר ראשה אינו מכוסה היטב, לבל תיראה אפילו שערה אחת, אף בתוך ביתה. הזוהר מבטיח למקפידות על כיסוי הראש ברכות מופלגות, לחינוך הילדים למידות טובות, להצלחה כלכלית ולהצלחת הבעל בכל ענייניו.
מקורות: שבת ס,א ופירש"י. יומא מז,א. נדרים ל,ב. ד"מ וב"ח אה"ע קטו, וב"ש שם ס"ק ט. משנ"ב עה,יד ובביה"ל שם. דרכ"ת יו"ד קצח,צא. שו"ת: מהר"ם אלשקר, לה. חתם סופר או"ח, לו. צמח-צדק: אה"ע, קלט; שער המילואים, מה; על הש"ס, ברכות פ"ג ס"ג. אגרות משה, אה"ע ח"א, נח. שדי חמד אס"ד ד,ב. אוצר הפוסקים אה"ע כא,כד (ב-ג). קובץ ''''אור תורה'''', גיליונות: רכב,רלט,רמה.
תבדקי את המקורות ותראי שלא מדובר רק בחומרה של הזוהר.
לגבי העובדה שאת הולכת עם שני כיסויי ראש - כל הכבוד לך !!!
אבל צריך לזכור שישנן נשים רבות שצריכות להחליט בין פאה לבין כיסוי ראש, ועבורן השאלה היא בין לכסות את כל שער הראש, לבין לא לכסות ממש את כל שער הראש, אלא או כמעט תמיד להשאיר שערות בחוץ, או רק לפעמים.
ולגבי כל הרבנים שהזכרת, יש הרבה רבנים שסוברים אחרת וכל אחד הולך לפי הרב שלו. הדיון כאן הוא לא איזה רב יותר גדול, אלא דיון לגופו של עניין.
אגב, גם הרבנים מנמקים את דעתם ואפשר לדון בנימוקים שלהם, במקום לדון בגדלות שלהם.
ואם כבר מזכירים רבנים הרי שהרבי מליובאוויטש העדיף מאוד פאה, והוא לא רק רב גדול אלא גם צדיק גדול שרואה ללבב ורואה גם את הנזק הרוחני שנגרם מהיניקה של כוחות הסטרא אחרא מכל שערה גלויה.
לגבי "לא תתורו" - הפסוק הזה נכון לכולן וגם לגבי בנות שאינן נשואות, והן לא מכסות את הראש כלל לכל השיטות, כך שהפסוק הזה לא בא ללמדנו שחובה לכסות את שער הראש. לעומת זאת לגבי נשים נשואות, הן יכולות לעזור לבעליהן לקיים את המצווה הזו. בדור שלנו המצב בהחלט מצריך יותר מאמצים מצד האישה, לעומת המצב בדורות קודמים.
אישה שמכסה ממש טוב את כל שערות הראש כמו שאת כותבת, כל הכבוד לה. אבל היא צריכה לזכור שישנן עוד נשים רבות שלא תעמודנה בזה.
המשיח אכן יבוא ואז תתגלה פנימיות התורה במלוא עוזה. סודות התורה יתגלו כנאמר "כי תורה מאיתי תצא" והמדרש אומר "תורה חדשה מאיתי תצא". הזוהר עוסק בסודות התורה, ובגלל שהוא רואה את הדברים בשורש הרוחני שלהם לכן הוא כל כך מחמיר בזה. אז יראו כמה שחשוב היה שכל אישה תכסה כל שערה משערות ראשה. ושכל שערה גלויה נותנת שפע רב לחיצונים ה'' ישמור.
אני מצרף עוד תשובה שמפורסמת באתר בנושא.
פאה נכרית לאשה נשואה
הרב יוסף ש. גינזבורג
השאלה
לדעת הפוסקים המעדיפים שאישה תכסה את ראשה בפאה, האם זה נכון גם כאשר הפאה נראית יפה מהשיער הטבעי?
תשובת הרב
בעיקרון, כדאי לדעת שהציווי (מיכה ו,ח) "והצנע לכת עם אלוקיך" חל גם על גברים, אולם צניעות הלבוש באישה חשובה במיוחד, ועוד יותר – בצאתה לרשות-הרבים. על-פי התורה, כבודה של האישה להיות מכוסה וצנועה בלבושה. גילוי איבר שאמור להיות מכוסה, כמו גילוי הראש באישה נשואה - חרפה הוא לה. לכן התורה מצווה על כך בחומרה רבה.
נוסף על כך, אישה שאינה נזהרת בצניעותה עוברת על איסור (ויקרא יט,יד) "לפני עיוור לא תיתן מכשול", שמכשילה את הרבים באיסור (במדבר טו,לט) "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם", וכן באיסור לומר דברי-תורה כנגדה.
צריך להבדיל בזה בין שני עניינים שונים:
א) חובת הכיסוי: מן התורה אישה חייבת לכסות את שער ראשה, כמו איברים רבים מגופה. חובה זו מתקיימת בכל בגד המכסה היטב. גם כיסוי הראש מתקיים בכל פאה נכרית, גם של שיער טבעי, ואפילו היא מיוצרת משערה-שלה (כדברי ה''שלטי הגיבורים'', הרמ"א ועוד), שדינה כדין בגד, וכדברי הגאון רבי עובדיה הדאיה: "דקים להו לרבנן [=שברור להם לחז"ל] שאין יצר הרע שולט אלא בדבר המחובר לגוף האישה עצמה, שהוא דבר שיש לו נפש חיונית...".
ב) צניעות הלבוש: גם אישה המכוסה כראוי חייבת לדאוג שהבגד יתאים לדרישות הצניעות. מותר לאישה להתאפר, להתקשט וללבוש בגד נאה, אך אסור שהקישוט או הבגד יהיו צעקניים או בולטים בצבעם או בצורתם. דבר זה נכון לצורת הלבוש וההתנהגות בכלל- אם מדובר בכיסוי הראש, הגוף או הרגל - ובאותה מידה הוא נכון לפאה נכרית, ואין לחבוש פאות שאינן הולמות את גדרי הצניעות של אישה יראת-שמים.
מקורות: שלטי גיבורים שבת סד,ב. הרמ"א בדרכי משה או"ח סי'' שג, ובהג"ה בשו"ע סי'' עה ס"ב. משנ"ב וכף החיים שם. שו"ת אור לציון להגרב"צ אבא-שאול או"ח סי'' יא. שו"ת ישכיל עבדי להגר"ע הדאיה ח"ז אה"ע סי'' טז. הגר"ש משאש בשו"ת תבואות שמש אה"ע סי'' קלז-ח וב''אור תורה'' כסלו תשמ"ט. הרבי מליובאוויטש בשערי הלכה ומנהג אה"ע סי'' נ-נא ובס'' כבודה בת מלך עמ'' סה. הגר"מ פיינשטיין בשו"ת אגרות משה אה"ע ח"ב סי'' יב.
ראשית, תודה על מאמציך לספק תשובה הולמת, והזריזות הראויה לשבח. שנית, ייתכן שלא הסברתי את עצמי היטב- אינני בעד גילוי כלשהו של שיער האשה ודווקא בגלל זה אני נגד הפאות. אני חוזרת בתשובה, וחייתי בסביבה שבה רוב החרדים הם חסידי חב"ד וצר לי לומר, אך לא ידעתי על קיומה של מצוות כיסוי ראש עד שראיתי אישה עם מטפחת (מעניין למה...) וחשבתי שאם אני רוצה להיראות חרדית אני צריכה לעשות פאן ולשים חצאית.נכון, גם המטפחת חייבת להיות צנוע ולא נוצצת וזוהרת ולכסות את כל הראש, העובדה שהיום יש עיוותים לא מוכיחה שהיסוד איננו טוב.אפילו שאל -שאמור להיות שיא הצניעות יכול להיעשות בצורה פרוצה זה לא אומר ששאל זה דבר שלילי. זה כבר חשבון נפש שכל אחת צריכה לעשות ולבדוק את עצמה היטב מה המטרה שלה- לקיים את רצון השם או למשוך צומי, וכל אישה בסתר ליבה יודעת מה צנוע ומה לא.
אני מכבדת כל רב ותלמיד חכם גם אם אינני הולכת לפי הפסק שלו,ומשתדלת לקיים מה שנאמר מכל מלמדי השכלתי, והכוונה שלי בהודעות קודמות הייתה שאולי לא הבינו את הרבי כראו והוציאו דברים מהקשרם, בכל אופן לפי מה שידוע לי (תקנו אותי אם טעיתי) הרבי נפטר לפני 14 שנה, לא היו אז פאות קאסטאם (או איך שקוראים לזה) ואם הרבי היה יודע שהמצב יתרדר עד כדי פריצות כזו הוא לא היה מתיר.
לגבי מה שכתבת שאפשר לדון בנימוקים של גדולי הדור- נראה לי שאתה נכנסת לנעליים "קצת" גדולות עבורך וחס ושלום אינני מזלזלת, אבל אם היית ברמה שלהם לפחות לא היית גולש באינטרנט...
לגבי הרווקות אכן פעם גם הן היו מכסות ראשן, וכיום הקלו בזה-אבל מהדין גם רווקה חייבת לכסות את ראשה בתפילה ובברכות.
לגבי התשובה של הרב ש.גינזבורג - לזה בדיוק התכוונתי כשכתבתי "ולא תתרו"...הבעייה היא שהתשובה כללית מדי. בדור ההתחכמויות של היום צריך להגיד בדיוק את הצבעים והגזרות אחרת כל אחת מחליטה מה שהיא רוצה. וברגע שאתם מתירים פאה אז הדרך לפאת קאסטאם (נשמע כמו קאסאם לא? מעניין...) ארוכה מסולסלת ובלונדינית ואפילו ג''נג''ית (!) הינה קצרה מאוד. ובגלל זה אסור וזהו, אין אפשרות להתחכם.
ולסיום אם האישה באמת שמה את הפאה בשביל בעלה ולא למטרה אחרת אז שתשים אותה בביתה. ולפי מה שאתם טוענים אז האישה צריכה גם לישון עם הפאה-תראו לי אחת שעושה זאת.
+לא מאמינה שרצון השם שהאישה תקנה שיער של גויה ותבזבז לבעלה 2000$ על זה+פאה =86 מום =86 הינך יפה רעיתי ומום אין בך+
א. גדולי ישראל שהם גם גדולים בתורת הנגלה וגם גדולים בתורת הנסתר שהיא פנימיות התורה - אומרים שכל שערה שיוצאת מראש האישה ואיננה מכוסה היא נזק חמור ויניקה לחיצונים ויש לה השפעה שלילית מאוד על עם ישראל.
את ממש לא רואה את זה ממטר. ממש לא אכפת לך שרוב הנשים שלובשות מטפחת לא מצליחות לכסות טוב ממש את כל שערות הראש.
את מעדיפה להתעלם מהמציאות? זו עובדה שאי אפשר להתעלם ממנה.
השאלה היא עד כמה זה באמת חשוב שכל שערה תהיה מכוסה.
רבי שמעון בר יוחאי מחמיר בזה באופן מיוחד, הוא כתב את ספר הזוהר והוא הגדול ביותר בפנימיות התורה.
הרבנים שציינת אינם מקובלים ואינם גדולים בתורת הנסתר.
ב. גם בחייו של הרבי היו פאות מאוד יפות והנשים הללו עברו ליד הרבי בחלוקת דולרים לצדקה (להבדיל מרבנים אחרים שלא היו בקשר בכלל עם נשים, וכנראה גם לא ראו ששערות יוצאות והמטפחת לא מכסה כהוגן).
שוב נראה שאת מתחמקת מהעובדות, או מסדרת אותם איך שאת רוצה.
הרבי אמר במפורש שפאה עדיפה, והוא גם ציין את העובדה שנשים רבות לא מצליחות לכסות טוב את הראש עם מטפחת.
גם כשזכינו לראות ולשמוע את הרבי, היו הרבה חכמים שחשבו שהם יותר חכמים מהרבי, ואמרו שעדיפה מטפחת. הרבי לא קיבל את דבריהם. לתשומת לבך!!!
ג. לא ברור לי מהיכן לקחת את הדין שבנות שאינן נשואות צריכות לכסות את ראשן? האם החובה הזו כתובה בגמרא? או ברמב"ם? או בשולחן ערוך?
אשמח לקבל מקורות לחובה כזו. יתכן שפעם היו נוהגים כך אבל התורה לא אמרה את זה וגם חכמים לא תיקנו שכל בת צריכה לכסות את ראשה.
ואם היתה חובה כזו, אף אחד לא היה מתיר את החובה הזו. זו המצאה של ממש.
ד. חשוב שתביני שהיהדות לא בנויה על משחקי לשון או גימטריאות. היא בנויה על תכנים אמיתיים.
ה. אי אפשר להתעלם מירידת הדורות ומהעובדה שלגברים קשה היום להתמודד עם היצר יותר מבדורות עברו, גם בגלל הפריצות הגדולה יותר שיש היום ברחוב. אז אם יש אפשרות לאישה לסייע לבעלה ולשמור על מראה נאה יותר, זה בסך הכל טובתה וטובתו.
ו. פאת קסטם לא עולה 2000 דולר, היא עולה הרבה פחות. בכל אופן אין צורך לדון בפרטים שוליים. צריך להתרכז בעיקר, והוא שהבורא רוצה שנחיה במאה העשרים, ונותן לנו את כל הברכות והשפע שצריך. חשוב לבורא שכל אישה תשמור על צניעותה וחשוב לו מאוד שכיסוי הראש יהיה באמת כיסוי.
ז. אף אחד לא אומר שנשים צריכות לישון עם פאה, הן כן צריכות לשמור על מסגרת חיים נורמאלית. מה שפעם היה מאוד יפה, היום נחשב לנורמאלי ולפעמים לפחות מזה.
אם יש לך תמונות של נשים בארצות המזרח בימים עברו, את יכולה לראות שבימינו נשים מתלבשות טוב יותר. אפילו גברים היו הולכים פעם עם נעלי בית בחוץ..
העולם השתנה ולכן בימינו פאה זה לא מראה שחצני, אלא מראה סביר.
אין לגיטימיציה לאף גבר להסתכל על נשים, גם אם הן לובשות מטפחת. יש לגיטמציה לכל אישה לשמור על כבודה ולהתלבש בטוב טעם ובעדינות. לא לחינם הפסוק אומר "ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה".
קיבלתי רשות מידידי להעתיק כאן רשימה חלקית של פוסקים מתירים פאה נכרית, מתוך ספר שעתיד לראות אור בקרוב.
א. הגאון רבי יהושע בועז זצ"ל, ב"שלטי הגבורים" על הרי"ף (נדפס בשנת שי"ד).
ב. הגאון רבי משה אסרליש, הרמ"א זצ"ל, בספרו דרכי משה על הטור ובשו"ע.
ג. הגאון רבי מרדכי יפה זצ"ל, בספרו ה"לבוש".
ד. הגאון רבי יהושע וולק כ"ץ זצ"ל, בספרו "פרישה" על הטור.
ה. הגאון רבי אברהם אבלי זצ"ל, בספרו "מגן אברהם" על השו"ע.
ו. הגאון רבי יוסף תאומים זצ"ל, בספרו "פרי מגדים" על השו"ע.
ז. הגאון רבי אליהו שפירא זצ"ל, בספרו "אליה רבה" על הלבוש.
ח. הגאון רבי אליהו מווילנא זצ"ל, בחיבורו ביאור הגר"א על השו"ע.
ט. הגאון רבי שמואל הלוי קעלין זצ"ל, בספרו "מחצית השקל" על השו"ע.
י. הגאון רבי שניאור זלמן מלאדי זצ"ל, בעל התניא, ב"שו"ע הרב".
יא. הגאון רבי מנחם מנדל אויערבאך זצ"ל, בספרו "עטרת זקנים" על השו"ע.
יב. הגאון רבי יום טוב ליפמן העליר זצ"ל, בעל תוספות יו"ט, בספרו "דברי חמודות" על הרא"ש.
יג. הגאון רבי יהודה אשכנזי זצ"ל, בספרו "באר היטב" על השו"ע.
יד. הגאון רבי מאיר הלוי זצ"ל, בספרו "שמן המאור" על השו"ע, נדפס בשנת תרס"ה.
טו. הגאון רבי שמואל ב"ר יוסף זצ"ל, בספרו "עולת תמיד" על השו"ע.
טז. הגאון רבי פנחס אויערבאך, בספרו "הלכה ברורה" הקדמון על השו"ע.
יז. הגאון רבי שלמה זלמן זצ"ל, אב"ד ק"ק מיר דליטא, בספרו "שולחן שלמה" (נדפס בשנת תקל"א).
יח. הגאון רבי ישראל מאיר הכהן זצ"ל, ה"חפץ חיים", בספרו "משנה ברורה" על השו"ע.
יט. הגאון רבי יעקב חיים סופר זצ"ל, בספרו "כף החיים" על השו"ע.
כ. הגאון רבי יחיאל מיכל עפשטיין זצ"ל, בספרו "ערוך השולחן".
כא. הגאון רבי ברוך ייטלס זצ"ל, בעל ספר "טעם המלך", הובאו דבריו בשו"ת תשובה מאהבה סי' מ"ז.
כב. הגאון רבי דוד משרקי (מזרחי) זצ"ל מצנעא, הפוסק הגדול של יהדות תימן, בספרו "שתילי זיתים" על השו"ע.
כג. הגאון רבי יעקב פארדו זצ"ל, בשו"ת "אפי זוטרי".
כד. הגאון רבי יעקב שמשון שבתי סיניגאליא ז"ל, בספרו "שבת של מי" על מסכת שבת (נדפס בליוורנו בשנת תקס"ז).
כה. הגאון רבי שמואל הכהן בורשטיין זצ"ל, אב"ד שיטאווא, בספרו "מנחת שבת" על קיצור שולחן ערוך.
כו. הגאון רבי יוסף רוזין זצ"ל, בשו"ת "עדות ביהוסף".
כז. הגאון רבי יצחק אבולעפיה זצ"ל, בשו"ת "פני יצחק" (הוזכר לעיל).
כח. הגאון רבי בכור מזרחי זצ"ל, מדייני בית הדין דארם צובא, הובא בשו"ת הנ"ל.
כט. הגאון רבי משה הררי זצ"ל, מדייני בית הדין הנ"ל.
ל. הגאון הרבי יצחק לבטון זצ"ל, מדייני בית הדין ורבה של ארם צובא.
לא. עוד גאון אחד בדור שלפניהם שהוזכר בשו"ת פני יצחק הנ"ל. (כי בדברי רבי משה הררי מבואר שכבר נחלקו בזה מהר"א שמעא ז"ל ומהר"א סתהון ז"ל, וא"כ אחד מהם התיר. והוסיף שם שהמנהג פשט להתיר).
לב. הגאון רבי יוסף חיים זצ"ל מבגדאד, בספרו "בן איש חי" פרשת ויקהל שנה שניה.
לג. הגאון רבי אברהם צבי קליין זצ"ל, אב"ד סילאש, בשו"ת "בארות אברהם" (נכתב בשנת תרצ"ב).
לד. הגאון רבי מנחם סג"ל פולאק זצ"ל, אב"ד סרנטש והגליל, בשו"ת "חלק לוי" (נדפס בשנת תרצ"ד).
לה. הגאון המקובל רבי אליהו מני זצ"ל, רבה של חברון, בספרו "שיח יצחק" (נדפס בשנת תרס"ב).
לו. הגאון רבי יצחק מאיר בן - מנחם זצ"ל, רבה של פתח תקוה וחתנו של הגרא"ז מלצר זצ"ל, בספרו "פרשת המלך".
לז. הגאון רבי יוסף גרינוואלד זצ"ל, בשו"ת "ויען יוסף" או"ח סי' מ"א.
לח. הגאון רבי וואלף ברייער זצ"ל, בשו"ת "נחלת בנימין" (נדפס בשנת תרמ"ט).
לט. הגאון רבי מנחם מענדל קירשבוים זצ"ל, רב העיר פרנקפורט, בשו"ת "מנחם משיב" (נכתב בשנת תרע"ד).
מ. הגאון רבי חיים יעקב הלוי קרוייזר זצ"ל, רב דק"ק דאלינא, בספרו "באר יעקב" על שולחן ערוך (נכתב בשנת תרס"ו).
מא. הגאון רבי שמעון סידאן זצ"ל, רבה של העיר טירנויא והגליל, בספרו "שבט שמעון" (נדפס בשנת תרמ"ח).
דברי הפוסקים שהוזכרו עד עתה הובאו כאן בפרק א', ע"ש.
מב. הגאון רבי משה צבי לנדא זצ"ל, אב"ד ק"ק קליינווארדיין, בספר הלכה למשה על קיצור שו"ע, או"ח סי' ע"ה, נדפס בשנת תרצ"א, כתב להתיר פאה נכרית כדעת הרמ"א, במקום שנהגו בכך כמש"כ המגן גיבורים.
מג. מהר"ם שיק (עיין בדבריו ביורה דעה סי'' שמ"ט, ודו"ק. וכיון שהיה תלמיד החת"ס, יהיה מכאן סיוע נוסף להסוברים שרבינו החת"ס זצ"ל אסר פאה נכרית רק לבני משפחתו כדמשמע מצוואתו, ולא לכלל ישראל).
מד. הגאון רבי ישראל ישעיה ב"ר אברהם זצ"ל, נכד הט"ז, בספרו "באר היטב" הקדמון, בהערות לשו"ע או"ח סי'' ע"ה, פסק כש"ג וכרמ"א.
מה. הגאון רבי אהרן אלפנדרי זצ"ל מאיזמיר, בספר "יד אהרן", בחידושיו לטור או"ח סי'' ע"ה, הביא את הש"ג והרמ"א בהיתר הפאה. וכ"כ באה"ע ח"א סי' כ"א אות ז', ובח"ב סי' כ"א אות ג', ובסי' קט"ו אות ט"ז. ובחלק מהמקומות הנ"ל לא הזכיר כלל שיש מי שחולק על זה.
מו. הגאון רבי חיים בנבנישתי זצ"ל, בספרו "כנסת הגדולה" (ביררנו דעתו לעיל).
מז. הגאון ר' ברוך פרנקל תאומים ז"ל, אב"ד לייפניק, בעל "ברוך טעם", בהגהותיו לשו"ע או"ח סי'' ע"ה חלק על העטרת זקנים והתיר לעשות פאה גם משערות תלושות של האשה עצמה.
מח. "תורת חיים" על השו"ע (מבנו של ה"מחנה חיים").
מט. הגאון בעל "כרם שלמה", מגדולי הונגריה בזמן הכת"ס.
נ. הגאון רבי שלמה איגר (כן נראה מהגהותיו בגליון מהרש"א שבסוף המסכתא, כתובות עב. ע"ש).
נא. הגאון רבי אליהו גוטמייכר ז"ל מגריידיץ, בהגהותיו לש"ס ברכות כד: ע"ש.
נב. הגאון בעל "פני יהושע" בחידושיו לשבת (נז: ונח.) ע"ש, שכתב דפשיטא שהאשה תלך עם הפאה ברה"ר ולא תתבייש אלא תתפאר בתכשיטה הנאה.
נו. הגאון ר' יעקב לוברבוים ז"ל מליסא, בעל "חוות דעת", ו"נתיבות המשפט", כתב בשו"ע הקצר שחיבר בהלכ' תפילה, כפסק הרמ"א והש"ג, "פאה נכרית, אפי' דרכה לכסות מותר" (ראה בסידורו דרך החיים).
נז. הגאון רבי יהודה שמואל אשכנזי, בסידור "בית עובד", דיני ק"ש של ערבית, פסק כהש"ג להתיר את הפאה.
נח. הגאון רבי מרדכי ליב ווינקלער זצ"ל, (גדול הדור בהונגריה בזמנו) בספרו "לבושי מרדכי" מהדורא תניינא יו"ד סי' קס"ח. וס"ל שצריך כיסוי נוסף תחת הפאה, וכן המכסה במטפחת צריכה כיסוי נוסף מדין שני כיסויים).
נט. הגאון רבי יוסף שאול נתנזון, בעל שו"ת שואל ומשיב, בספר "מגן גיבורים", דחה את כל הראיות שהביא בבאר שבע בשם זקנו
"יוצאה אשה בחוטי שיער בין משלה בין משל חברתה בין משל
בהמה, ובטוטפת ובסנבוטין בזמן שהן תפורין בכבול ובפאה נכרית לחצר".
פירוש המשניות להרמב"ם
(על המשנה הנ"ל)
"פאה נכרית. כמו מגבעת, ידבקו בו שיער נאה, והרבה,
ותשים אותו האשה על ראשה דרך עראי כדי שתתקשט בשיער".
ספר שלטי הגבורים
(על הרי"ף במסכת שבת, דף כט. מדפי הרי"ף, אות א')
"יראה מזה להביא ראיה וסמך לנשים היוצאות בכיסוי שערות שלהן כשהן נשואות, אבל במקום קליעת שערן נושאות שערות חברותיהן (שקורין קרינאל"ו בלע"ז), מההיא דשנינו פרק במה אשה יוצאה דף ס"ד, שהאשה יוצאה בפאה נכרית בשבת, ופירשו המפרשים, כי פאה נכרית היא מגבעת ידבקו בו שיער נאה והרבה, ותשים אותו האשה על ראשה כדי שתתקשט בשיער, והתם באשה נשואה מיירי מתניתין, מדקאמר בגמ' דהטעם משום דלא תתגנה על בעלה הרי דבנשואה מיירי, והרי פאה נכרית הוי ממש כעין אלו הקרניא"ל, ומשמע להדיא שמותרות בנות ישראל להתקשט בהן, דשיער באשה ערוה דקאמר לא הוי אלא בשיער הדבוק לבשרה ממש ונראה גם בשרה עם השיער, אבל שיער המכסה שערה אין כאן משום שיער באשה ערוה וגם לא משום פרועת ראש".
"ונראה דלא שנא שערות דידה [התלושות] לא שנא שערות חברתה, כל עוד דעבידי לכיסוי השיער והן תלושות, אע"פ דקישוט הוא לה כדי שתיראה בעלת שיער, אין בכך כלום ושפיר דמי. ואע"ג דאמרינן סוף פרק קמא דערכין דפאה נכרית המחוברת לשיער ממש דהוי כגופה ממש, מכל מקום לא נאסר בשביל כך לצאת בה ולהתקשט בה, דהא על כרחך אותן הצדקניות דקאמר התם היו מתקשטות בפאות ההם, ובנשואות מיירי התם, דקאמר תנו שערי לבתי. ואין לומר שהיו משימות צעיף או מידי על הפאה נכרית, דאם כן מאי אהני אותו קישוט, הרי כל עצמו של אותו קישוט לא הוי אלא בשביל שתיראה בעלת שיער, אלא פשיטא דמיירי שהולכות בשערות מגולות. ולכשתעיין סוף פרק קמא דערכין, ופרק מי שמתו דף כ"ה בדברי רש"י שם ובדברי הרא"ש, תמצא דאין איסור בשיער אשה משום ערוה אלא במחובר לבשרה וגם שהבשר נראה עם השיער כדאוקימנא, ועוד הארכתי בזה בחידושי בס"ד".
הרמ"א בספר דרכי משה
(על הטור אורח חיים, סי' ש"ג ס"ק ו')
"מצאתי כתוב בהגהות אלפסי החדשים (שלטי הגיבורים כט. אות א'), ומותר לאשה נשואה לגלות פאה נכרית שלה, לא שנא אם עשויה משערותיה או משיער חברתה דאין שיער באשה ערוה אלא דוקא שערותיה המדובקים בבשרה, אבל לא בתלושין העשויות לכסות שערותיה האחרות, אע"ג דעבדה לקישוט שתהא נראית בעלת שיער".
עוד מדבריו בדרכי משה על הטור או"ח סי' עה
"ועיין לקמן סי' ש"ג, כתבתי דשערות תלושות
שלובשות נשים כדי שתיראה בעלת שיער אינן ערוה".
שולחן ערוך ורמ"א
(אורח חיים סי' ע"ה סעיף ב')
"שיער של אשה שדרכה לכסותו אסור לקרות כנגדו, (הגה: אפי' אשתו). אבל בתולות שדרכן לילך פרועות הראש, מותר. הגה: והוא הדין השערות של נשים, שרגילין לצאת מחוץ לצמתן (ב"י בשם הרשב"א). וכל שכן שיער נכרית, אפי' דרכה לכסות. הגהות אלפסי החדשים (שלטי גבורים)".
ספר הלבוש
(לבוש התכלת, אורח חיים שם)
"שיער של אשה שדרכה לכסותה, אסור לקרות כנגדה אפילו באשתו, אבל בתולות שדרכן ללכת פרועות הראש מותר. והוא הדין שערות של נשים שדרכן להיות מגולין כגון שערות הרגילות לצאת חוץ לצמתן מותר, וכל שכן פאה נכרית שאינה שלה, אפילו דרכה לכסותו מותר".
פרישה
(על הטור אורח חיים סי' ש"ג)
"מצאתי כתוב בהגהות אלפסי החדשים דמותר לאשה נשואה לגלות פאה נכרית שלה, לא שנא אם עשויה משערותיה, או משיער חברתה, דאין שיער באשה ערוה אלא דוקא שערותיה המדובקים בבשרה, אבל לא בתלושין עשויות לכסות שערותיה האחרות, אף על גב דעבדה לקישוט שתהא נראית בעלת שיער, ע"כ לשון דרכי משה. ונראה דהיינו טעמא דמותר כאן בהכי לצאת טפי מחוטי הצמר שבראש הסימן ולא חששו הכא נמי דלמא אתרמי לה טבילה ואתי לאתויינהו, דהא הני שערות בודאי מחוברים בבשר ויש בו משום חציצה, דשאני הכא דהאי פאה נכרית היא כשאר אחד ממלבושיה דאינה הולכת זולתן, אי נמי בשעת טבילה מניחתן בביתה, מה שאין כן בהני דלעיל".
ספר מגן אברהם
(על השו"ע אורח חיים סי' ע"ה ס"ק ה')
"וכ"ש פאה נכרית וכו'. כן צריך לומר [דהיינו פאה נכרית ולא שיער נכרית], וכן הוא בשו"ע דפוס וינציאה, וכן כתב בשלטי הגיבורים דמותר לכתחלה, כדאיתא במשנה פרק ו' דשבת (דף סד:) יוצאה אשה בחוטי שיער וכו'', דלא כבאר שבע שחולק עליו והאריך בסוף ספרו בדברים דחויים".
ספר באר היטב
(על השו"ע אורח חיים סי' ע"ה ס"ק ח')
"וכל שכן פאה נכרית. כצ"ל. והוא הדין אם חתכה
שיער של עצמה וחיברה אח"כ בראשה, עיין עטרת זקנים".
עוד מדבריו באבן העזר סי' קטו ס"ק י
"פרוע. הכלל הוא, ברשות הרבים וראשה פרוע לגמרי הוי דת משה. ואם ראשה מכוסה בקלתה או בשאר דברים אלא דאינה מכוסה כדרך הנשים, אז הוי דת יהודית... הנשים היוצאות בכיסוי שערות שלהם, ובמקום קליעת שיער נושאות שערות חוברות שקורין קרינאל"ו בלע"ז (פאה נכרית) אין בזה משום יוצאת וראשה פרוע, לא שנא שערות דידה ולא שנא שערות דחברתה, אע"פ שקישוט הוא לה כדי שתיראה בעלת שיער אין בכך כלום, שלטי גבורים פרק במה אשה".
ספר אליה רבה
(על הלבוש או"ח סי' ש"ג ס"ק י"ח)
"יוצאה אשה בחוטי שיער. כתב בשלטי גבורים (שבת דף כט. אות א') דמותר לאשה נשואה לגלות פאה נכרית שלה, אפי' עשויה משערותיה, דאין שיער באשה ערוה אלא המדובקים בבשרה, אבל לא בתלושין העשויין לכסות שערותיה האחרות, אף דעבדה לקישוט שתהא נראית בעלת שיער. עכ"ל. ולא דמי לחוטי צמר, אף דהני שערות מחוברין בבשר ויש בו משום חציצה, דהך פאה נכרית היא כמלבוש דאינה הולכת זולתה, אי נמי בשעת טבילה מניחתן בביתה. פרישה ס"ק י"ט".
ספר פרי מגדים
(על המג"א או"ח סי' ע"ה, אשל אברהם ס"ק ה')
"וכל שכן. עיין מגן אברהם, דפאה נכרית אפי' משערותיה התלושים אין הרהור, ויוצאה לרה"ר כך אפי' בשבת, ועיין עטרת זקנים (ס"ק ג'). וכפי דעתי מה שכתב הלבוש (סעיף ב') פאה נכרית "שאינה שלה", היינו תלושה, ומאי שנא משערותיה או מחברתה, שרי. ובאר שבע חולק, ואמר דפאה נכרית מותר כשראשה מכוסה, ולא חיישינן שמא משתלפי. ע"ש. ומכל מקום במדינות שיוצאין בפאה נכרית מגולה, יש להם לסמוך על השו"ע [כלומר הרמ"א] כאמור, וקצת דמדומי ראיה מכתובות (דף עב.) וראשה פרוע דין תורה, ולא מוקי בפאה נכרית ודת יהודית, שמע מינה דלית בה דת יהודית, ושרי".
עוד מדבריו באו"ח סי' ש"ג, משבצות זהב ס"ק ט
"בדרכי משה אות ז' בשם הגהות אלפסי החדשים, מותר לנשואה לצאת בפאה נכרית מגולה לרה"ר בחול, דאין שיער באשה ערוה כי אם אלא המדובקים לבשרה. ואע"ג דעבדה לקישוט שתהא נראית כבעלת שיער. עיין שם. וכן כתב בשלטי גבורים".
ספר ביאור הגר"א
(על השו"ע אורח חיים סי' ע"ה סעיף ב')
"וכל שכן שיער נכרית וכו'. כמש"כ
בפרק ו' דשבת, יוצאה אשה בחוטי שיער וכו' ".
[אמר המעתיק: מוכח מדבריו שדעתו להתיר כרמ"א ומג"א, כי הביא ראיה לדברי הרמ"א מהמשנה במסכת שבת, מאותו מקום שממנו הביא המג"א ראיה לדבריו. ומכך שהביא הגר"א ראיה ולא חלק עליו ועל המג"א כדרכו לחלוק אם רצונו בכך, מוכח שפסק כמותם. וכדאיתא בכללי ביאור הגר"א. ומה שפירש את המשנה בשנות אליהו דלא כראיית הש"ג אין ראיה, כי אמנם שם דחה את הראיה ההיא, אבל כנגד זה הביא בשו"ע ראיה אחרת תחתיה מ"חוטי שיער". וראה זה פלא, כי הרמ"א כתב את היתר הפאה בדרכי משה על מש"כ הטור "יוצאה אשה בחוטי שיער", ואע"פ שהש"ג לא הביא ראיה משם. ועוד כתב בספר הנהגות הגר"א להגר"מ שטרנבוך שליט"א
"וכל שכן וכו'. יוצאה אשה וכו'. דכל דבר חשוב או דמהדק ואין מי טבילה נכנסין בהם אסורה לצאת בהם בשבת, דהיכי דחשיב חיישינן דלמא משלפא ומחוי לה לחברתה ומייתי לה ארבע אמות ברשות הרבים, וכן אי מהדק, דלמא תצטרך לטבילה ותצטרך להסיר ומייתי לה ד' אמות, אבל חוטי שיער דלא מהדקי וגם אינן חשובין מותרת לצאת בהם. אבל אין מזה כ"כ ראיה למגן אברהם, דלמא מיירי תחת הסבכה והם מכוסים. ועיקר ראייתו מסיפא דילדה לא תצא בשיער של זקנה דלמא מחכי ותסירן מפני הבושה ומייתי לה ד' אמות, ועל כרחך במגולה מיירי, דהא חיישינן דמחכי עלה".
ספר שולחן ערוך הרב
(לבעל התניא, אורח חיים סי' ע"ה סעיף ד')
"שיער של אשה שדרכה לכסותה ערוה היא, מפני שמביא לידי הרהור, ואסור לקרות או להתפלל כנגדה על דרך שנתבאר, אפילו היא אשתו. אבל בתולות שדרכן לילך פרועות ראש, וכן שערות של נשים שרגילין לצאת מחוץ לצמתן בקצת ארצות, מותר לקרות כנגדן, שכיון שרגילין בהן אינן מביאין לידי הרהור. ופאה נכרית, אפילו דרכה לכסותה, מותר לקרות כנגדה, וגם מותר לגלותה ואין בה משום יוצאה וראשה פרוע, שהוא אסור מן התורה באשת איש".
ספר עטרת זקנים
(על השו"ע סי' ע"ה ס"ק ג')
"וכל שכן שיער נכרית וכו''. כל זה כתב רמ"א ע"פ הגה באלפסי פרק במה אשה (שלטי הגבורים שבת דף כט. אות א'), ופסק על פי זה בסי' ש"ג שלא אמרו שיער באשה ערוה אלא דוקא שערות הדבוקים לבשרה ממש, אבל בנחתכו אין בהם משום שיער באשה ערוה וגם לא משום פריעת ראש, ויש אומרים אפי' פאה נכרית אסור משום פריעת ראש ושיער באשה ערוה, דמה ששנינו היתר לצאת בפאה נכרית בכו' גמ' מיירי דוקא מכוסה תחת הסבכה (באר שבע בשם א"ז מהר"י פדוואה), ולפ"ז אסור לקרות ק"ש כנגד פאה נכרית. ואף דברי בעלי הג"ה מורנו הרמ"א כאן שמתיר בפאה נכרית, אבל שיער של עצמה אף אחר שנחתכו וחיברה בראשה כדי שתהיה נראית בעלת שיער אסור לקרות ק"ש. מהרמ"י (בעל הלבוש). ובדרכי משה סי' ש"ג כתב מורנו הרמ"א בהדיא דמותר לאשה נשואה לגלות פאה נכרית שלה, לא שנא עשויה משערותיה או משיער חברתה וכו'. ועל כן כתב בהגה סתם, א"כ חולק מהרמ"י (הלבוש) בזה על בעל ההגה" [כלומר שנחלקו בפאה נכרית העשויה משערות עצמה].
ספר שמן המאור
(על המג"א או"ח סי' ע"ה)
"במגן אברהם ס"ק ה', וכל שכן וכו''. במגיני ארץ דפוס פראג שנדפסו שנת תקמ"ה, הדפיסו במגן אברהם וכל שכן שיער נכרית וכו' כצ"ל, ולא יפה עשו, דצ"ל במג"א וכ"ש פאה נכרית וכו' כצ"ל, דהמג"א כתב כן על מש"כ הרמ"א שיער נכרית, והגיה הוא דצ"ל פאה נכרית, וכן מצאתי בדפוס ישן, וכן הביא בספר הלכה ברורה, גם בבאר היטב ס"ק ח' הגיה כן, וכן הוא בשלטי הגיבורים שהוא מקור הדין, וזה לשונו בפרק במה אשה, מההיא דשנינו בפרק במה אשה דף ס"ד שהאשה יוצאה בפאה נכרית בשבת, ופירשו המפרשים כי פאה נכרית הוא מגבעת ידבקו בה שיער נאה והרבה, ותשם אותה האשה על ראשה כדי שתתקשט בשיער, עכ"ל, ע"ש. מזה נראה שצ"ל פאה נכרית, וכן הוא בדרכי משה סי' ש"ג, וכ"כ בלבוש, פאה נכרית".
ספר עולת תמיד
(או"ח סי' ע"ה ס"ק ד')
"וכל שכן שיער נכרית. ובלבוש העתיק בלשון זה: וכל שכן פאה נכרית שאינה שלה, אפי' דרכה לכסותה מותר".
ספר דברי חמודות
(לבעל תוספות יו"ט, על הרא"ש ברכות כד. אות קי"ט)
"אמר רב ששת, שיער באשה ערוה. בנשים שדרכן לכסות שערן, אבל בתולות שדרכן לילך פרועות ראש, מותר לקרות כנגדן (ע"כ לשון הרא"ש). ודוקא שיער שלהן, אבל פאה נכרית אפי' דרכה לכסות אינה ערוה, אפילו בגלוי. הגהת אלפסי (שלטי הגבורים)".
שו"ת עדות ביהוסף
(חלק מדבריו בסי' כ"ט)
"שאלה. אם מותר לנשים לילך בכיסוי הנעשה משערות שקורין "פארוק". תשובה. הנה יסודי שאלה זו נחלק לשני חלקים, דהעיקר יש לעיין בזה משום שתי חששות, א. משום גילוי הראש (באופן דהולכות בזה הכיסוי לבד). ב. דאולי נעשו משערות של מתים האסורים בהנאה, ויבואר בעז"ה הנך פרטים, ומתחילה נבאר הפרט הראשון דגילוי הראש, וכל הפרטים המסתעפים מזה [והאריך שם הרבה מאוד בפלפולים, על כן נדלג למסקנתו]. ועתה נהדר בקצרה דנתבאר לנו מכל הנ"ל דבפאה נכרית ליכא משום גילוי הראש... [ושוב האריך בדין שערות מת, והסיק] העולה מכל המקובץ דאין בהשיער של מת כותי שום חשש איסור הנאה, וכמו שכתבנו".
הגאון רבי ברוך ייטלס זצ"ל
(הובאו דבריו בשו"ת תשובה מאהבה סי' מ"ז)
"מי יכול לדון את מי שהתקיף ממנו בעל מגן אברהם ז"ל ודעימיה. וגם רבינו מורנו הרמ"א פה בסי'' ע"ה, ויותר מזה בדרכי משה סי' ש"ג, כתב בפירוש שמותר לצאת אשה בשערות גלויות בין אם שערות עצמה בין של חברתה. וגם הגאון בעל הלבושים פה בסי' ע"ה מסכים עם הרמ"א שמותר לצאת לאשה בשערות גלויות פאה נכרית אלא שמחלק בין שערות עצמה אחר שנתלשו לשערות חברתה. וא"כ לפ"ז יש לסמוך עליהן כעל יתד התקוע, כי מבארן אנו שואבין ומפיהן אנו חיין ועיני כל העדה עליהם והן המה עמודי הוראה". ולבסוף אסר רק פאות הנעשות משערות מתים, והיום בלאו הכי אין מייצרים פאות משערות מתים, ראה בפרק כ' מה מקור השיער היום. וגם על פאות אלו גופא כתב "ואם אין יניחו להם כי יש להם על מה שיסמוכו, דהיינו הרב שלטי הגבורים וארי שבחבורה הרב מגן אברהם בעיקר הדין".
ספר מנחת שבת
(על קיצור שו"ע, הלכ' שבת סי' פ"ד ס"ק ס"ב)
"בעלי הקרחה שמניחין על ראשן פשתן סרוק או צמר מנופץ שיהא נראה כשיער בראשיהן מותרין לצאת בו בשבת לרה"ר, שתכשיט שלהם הוא. ובלבד שיכינו מע"ש. [ע"כ לשון קיצור שו"ע]. נראה דהוא הדין לאותן פאה נכרית הנקראין "פארוקין" שכל הנשים נשואות שבזמנינו נושאות אותו על ראשיהן. ועיין בפמ"ג אשל אברהם שם ס"ק ו' ובמג"א סי' ש"ג ס"ק י"ב ובשו"ע הרב שם סעיף ד'.
שוב בא לידי ספר הנחמד שדי חמד, וראיתי בו בקונטרס אסיפת דינים במערכת הד' אות ג' שהביא שם בשם ספר לחמי תודה וכו'', והנה אין ספר לחמי תודה מצוי בידי... והנה במדינתנו פשט המנהג ללבוש הפאה נכרית אפי' בין הנשים הכשרות, והלואי שכל הנשים ילבשו פאה נכרית הנ"ל ולא יבואו לגלות שערותיהן, כמו שפשתה המספחת בעוונותינו הרבים בין הרבה נשים שבזמנינו, שאפי' הנשואות הולכות פרועי ראש רח"ל [והאריך שם בגודל עוון ההולכות פרועות ראש ואפי' מקצת שערות מחוץ לצמתן, וסיים] וע"ש עוד מה שהחמיר שלא לגלות אפי' מקצת משערותיהן ואפי' משיער היוצא חוץ לצמתן, ואשרי מי שנזהר בזה ומזהיר את אשתו ואת בני ביתו, וינצל מכל הרעות הנ"ל העלולים לבוא ח"ו ע"י זה, והשי"ת ישפיע עליו כל טוב".
ספר שבת של מי
(על מסכת שבת דף סד: ד"ה מתניתין)
"יוצאת אשה בחוטי שיער בין משלה בין משל חברתה בין משל בהמה. פירש רש"י בין משלה תלושים, ע"כ. איכא למידק מאי אתא לאשמועינן, פשיטא דתלושין הן, דאי מחוברות מהיכא תיתי דלא תצא. ויש לומר דאתא לאורויי לן דמתני'' מיירי באשה נשואה דאסורה לצאת בשערותיה מחוברות, דשיער באשה ערוה, ולא התירו אלא כשהן תלושות, וכמש"כ הרב שלטי הגיבורים, והביאו הרב אליה רבה בסי' ש"ג ושאר אחרונים".
שו"ת ויען יוסף
(אורח חיים סי' מ"א)
"הלא זהו מחלוקת קדומה מגאוני דור שלפנינו שהיו אוסרין ומתירין פאה נכרית לאשה נשואה... והחתם סופר בצוואתו כתב פאה נכרית אני אוסר עליכם, נראה מפורש שלזרעו אסר אבל לכולי עלמא לא היה בידו לאסור". ועל הפאות הארוכות כתב שראוי לצעוק ע"ז, כי אסור אף בבתולה.
"נשאלתי לברר הדין, אם יש איסור לאשה לילך בפאה נכרית הנקראת שייטל. וזאת תשובתי: הנה דבר זה נפתר בגדולים (מגן אברהם) בשו"ע או"ח סי' ע"ה סעיף ב' כתבו: "שיער של אשה שדרכה לכסות אסור לקרות כנגדה (אפי' אשתו), אבל בתולות שדרכן לילך פרועות הראש מותר. והקשה מגן אברהם בס"ק ג', הא באהע"ז סי' כ"א ס"ב כתב "לא תלכנה בנות ישראל פרועות הראש בשוק, אחת פנויה ואחת אשת איש, וכ"כ הרמב"ם בפרק כ"א מהלכ' איסורי ביאה, ודוחק לומר דפנויה דקתני היינו אלמנה, ד"כ היה לו לפרש, עכ"ל. והנה חלקת מחוקק ובית שמואל שם פירשו באמת כן, דפנויות היינו אלמנות ובעולות. ונראה לי להביא ראיה ממדרש במדבר רבה פרשה ג' שכתב "גן נעול אלו הבתולות, גל נעול אלו נשי האנשים, מעין חתום אלו הפנויות", ופירש מתנות כהונה, אלמנות וגרושות, אלמא דלשון פנויות שפיר יש לפרש כן.
וכתב רמ"א שם דהוא הדין השערות של נשים שרגילין לצאת חוץ לצמתן, וכל שכן שיער נכרית, אפילו דרכה לכסות. וכתב מג"א בס"ק ה', דכ"כ בשלטי גיבורים דמותר לכתחילה, כדאיתא במשנה פ"ו דשבת יוצאה אשה בחוטי שיער, ודלא כבאר שבע שחולק עליו והאריך בסוף ספרו בדברים דחויים, עכ"ל.
וכתב במחצית השקל שמזה אין ראיה כ"כ, דיש לומר דאיירי במכוסה, אבל עיקר ראיית המג"א מסיפא דילדה לא תצא בשערות של זקנה, דלמא מחכו עלה, עכ"ל. ובעטרת זקנים שם מביא דברי הב"ש שחולק ואוסר פאה נכרית בין משערות אחרים בין משלה. ופרי מגדים שם כתב, ומכל מקום במדינות שיוצאין בפאה נכרית מגולה יש להם לסמוך על השולחן ערוך, וקצת דמדומי ראיה מכתובות ע"ב, יוצאה וראשה פרוע נקראת עוברת על דת, ומקשינן דאורייתא היא שנאמר ופרע את ראש האשה, ואמאי לא מוקי לה בפאה נכרית ועוברת על דת יהודית, אלא ודאי מוכח דשרי, ע"כ דבריו.
ובשו"ת מהרי"א חלק יו"ד סי' שס"ו הביא בשם תשובה מאהבה שמפלפל לאסור משום איסור הנאה דשערות המת... ובספר ליקוטי שלמה לאו"ח סי' ע"ח כתב בשם כרם שלמה ותשובה מאהבה, דלאחר שגילחה שיערה רשאית לעשות ממנה פאה נכרית, ובשו"מ אוסר לנשים לגלח שיערן לגמרי, מצד לא תלבש שמלת גבר וכו'.
הנה הבאתי דברי האוסרין והמתירין, ואף שלא יכולתי לחדש בזה דבר, עכ"פ ראינו כי המתירים יש להם על מה לסמוך, ובפרט בדורינו זה שיש לחוש שאם לא יתירו פאה נכרית תלכנה בשערות עצמן, בוודאי מותר. ועיין מה שכתב בגליון הש"ס בנזיר (כח:) בשם רבי יהושע בועז".
שו"ת חלק לוי
(סי' ל"ח)
"בענין פאה נכרית ושיער של אשה, הנה בשלטי גיבורים (שבת סד:) מביא ראיה דפאה נכרית מותרת, מהסוגיא שם דיוצאת בפאה נכרית, ומש"ס דנזיר (כח:) דקאמר שם דיכול הבעלה להפר נדר נזירות לאשתו, דיכול לומר איני רוצה באשה מגולחת, ור"מ סבירא ליה דאינו יכול להפר, דאפשר בפאה נכרית, מבואר מזה דפאה נכרית מותרת.
וראיתי בישועות יעקב (סי' ע"ה ס"ק ג') שתמה על ראיית הש"ג מנזיר, דהרי בשיער של עצמה בוודאי אסורה לילך, וא"כ מאי זה דקאמר שאינו רוצה באשה מגולחת שלא תתגנה עליו, הרי אפילו היא אינה מגולחת, אינה רשאית לילך אלא בשבכה על ראשה, וא"כ גם כשהיא מגולחת תשים שבכה על ראשה ולא תתגנה עליו, ועל כרחך שאע"פ כן אם ירגיש הבעל שאין לה שיער תחת השבכה תתגנה עליו, וא"כ ע"ז קאמר ר"מ דאפשר בפאה נכרית תחת השבכה ותו לא תתגנה עליו, אבל לעולם בלא סבכה אסורה פאה נכרית כמו שיער של עצמה.
ולי נראה דלא קשה דהנה בשבת (שם) גבי אשה דיוצאת בפאה נכרית לחצר פריך הגמ' דמאי שנא פאה נכרית דמותרת בחצר ואמר כדי שלא תתגנה על בעלה, משמע דדוקא בחצר איכא למיחש לשמא תתגנה ולא בשוק, דאם לא כן הוי לן להתיר מהאי טעמא גם לצאת לרשות הרבים בפאה נכרית דשמא תתגנה, ועל כרחך דבשוק לא חזי לה בעלה ואין לחוש לשמא תתגנה, והרי בחצר באמת מותרת האשה לילך בגילוי ראש גם בלא שבכה כמו שכתבו בתוס' כתובות (עב:) והמג"א (סי' ע"ה ס"ק ד') הביאו.
וממילא לא קשיא מידי קושיית הישועות יעקב הנ"ל, דלעולם מיירי התם בלא שבכה, וכי תימא דבלא שבכה אסור לה לילך בשערה בגילוי ראש, זה אינו דהרי קאי הכא בחצר במקום דשייך לחוש לשמא תתגנה ובחצר מותר לאשה לילך בגילוי ראש, ובשוק לא שייך שמא תתגנה כנ"ל".
ספר שיח יצחק
(דיני ק"ש סעיף ע')
"שיער של אשה שדרכה לכסותו אסור לקרות כנגדו, אפי' של אשתו. אבל בתולות שדרכן לילך פרועות הראש מותר, והוא הדין השערות של נשים שרגילות להוציא מחוץ לצמתן. וכל שכן שיער נכרית, פירוש פאה נכרית, שאינו שיער ראשה אפילו שדרכה לכסותו (שו"ע ומורם שם)".
ספר פרשת המלך
(על הרמב"ם הלכ' אישות, פרק י"ג הלכה י"א בהערה)
"אמנם ראיתי דהערוך בערך קפליטין מפרש דהיינו פאה נכרית ובלשון רומי קוראים לזה קפליטין, ולפירושו אין שום סמך מירושלמי על זה דאין לאשה לצאת במטפחת בלבד לשוק, אבל ברור דלהרמב"ם וההולכים בעקבותיו בזה, סמכו על הבבלי או על הירושלמי בזה דלצאת במטפחת בלבד לשוק הוי נגד דת יהודית, ופירשו בגמ' באופן הנזכר בפנים שלפיו יש להוכיח משם כדבריהם.
אגב כדאי להעיר דלהערוך יש להוכיח מירושלמי דאין לאשה לצאת בפאה נכרית לשוק משום דת יהודית, ואין זה ממנהג הצניעות, וזהו נגד המקובל בהרבה ארצות דוקא למנהג של צניעות בבנות ישראל, ועיין בשלטי הגיבורים בפרק במה אשה דמביא ראיה וסמך לנשים היוצאות בפאה נכרית מהמשנה דיוצאה אשה בכבול ובפאה נכרית לחצר... באמת יש הוכחה משם דמותרת לגמרי ואף לצאת לרה"ר, דהרי שאלו שם בטעם דמותר לצאת עם זה בשבת לחצר, ולא גזרינן משום רה"ר וע"ש, ואי נימא דלרה"ר מצטרף מה דאינה יוצאה גם בחול משום צניעות, לא שייך למיגזר".
אמר המעתיק: כבר נתברר בכמה מקומות בספר זה שאין זה פירוש הערוך אלא מוסף הערוך שחי כמאה שנה אחרי הש"ג, והוא כתב את הערך "קפליטין", ואין כוחו גדול לחלוק על הראשונים שלפניו. ופירוש זה שקפליטין היא פאה נכרית הוא דלא כשאר מפרשי הירושלמי, ראה בפרק כ"ג ובפרק י"ב.
ספר שולחן שלמה
(או"ח סי' ע"ה)
"שיער של אשה שדרכה לכסות אסור לקרות כנגדה, אפי' בכל שהוא, אפי' באשתו. ונראה לי אפי' לאשה אחרת אסור. וכן אם מכוסה רק שלבושה דק ומתחזי אסור כנ"ל. ובלאו הכי צריכין הנשים ליזהר מאוד שלא יצאו קצת שערותיהן. ובתולות שדרכן לילך פרועות ראש, וכן שערות של נשים שרגילין לצאת חוץ לצמתן, או פאה נכרית, ואפי' דרכם לכסות, מותר. ונשים הבאות ממקום שאין דרכן לגלותן למקום שדרכן לגלותן, מותרין לגלותן".
שו"ת מנחם משיב
(סי' כ"ו)
"אודות אשר הרבה מנשי החרדים הנוהגים היתר בפאה נכרית... אנו סומכין בזה הזמן על המקילין, דאין כאן איסור כלל אם שערותיה מכוסות בפאה נכרית, ורק דאגה בדבר אם ישאו שערותיהן תחת פאותיהן הנכריות ישתקע הדבר ח"ו ויהיו עוברים על דת משה" [ולכן כתב שם שראוי לגלח השיער תחת הפאה].
ספר באר יעקב
(על השו"ע או"ח סי' ע"ה סעיף ב')
"וכל שכן פאה נכרית. כן כתב בש"ג דמותר לכתחילה, דלא כב"ש שחולק עליו, מג"א. ועיין בעטרת זקנים דהלבוש כתב דשיער של עצמה אף אחר שנחתכה וחיברה בראשה אסור לקרות ק"ש כנגדה, ובדרכי משה כתב להדיא דלא שנא משערותיה אי משערות חברתה... וכאן באשל אברהם כתב, במדינות אלו שיוצאין בפאה נכרית מגולה יש להם לסמוך על השו"ע, עכ"ל, וכן פסק בעל התניא דמותר לגלותה ואין בה משום יוצאה וראשה פרוע, ואפי' במקום שדרכן לכסות מותר לקרות ק"ש כנגדה, וכן פסק בדה"ח".
ספר שבט שמעון
(חלק ג')
"בפאה נכרית מתיר השלטי גיבורים בשבת דף ס"ד, והוכיח כן מהגמ' שם. והמג"א בסי' ע"ה ס"ק ה' מביא בשם באר שבע לאסור פאה נכרית לאשה, והוא חולק עליו ומסכים עם הש"ג".
הגאון רבי יוסף חיים מבגדאד זצ"ל בספר בן איש חי, שנה שניה פרשת ויקהל.
מחמת קוצר היריעה, גם בהודעה זו אי אפשר להציג את כולם. רק תבינו איזו כמות אדירה של פוסקים התירו פאה נכרית.
ספר שתילי זיתים
(על השו"ע או"ח סי' ע"ה ס"ק ה')
"וכ"ש שיער נכרית אפי' דרכה לכסות. והוא הדין אם
חתכה שיער של עצמה וחיברה אח"כ בראשה, עטרת זקנים".
ספר אפי זוטרי
(על השו"ע אבן העזר סי' כ"א ס"ק ט')
"ואסור לשמוע קול ערוה או לראות שערה. הנה הר"ב החבי"ב (בעל כנסת הגדולה) באות ה' הביא לשון שלטי הגיבורים שכתב דדוקא שיער המחובר לגופה אסור, שע"י גילוי שערה מתגלה בשרה, והוי ליה מקומות המכוסים שבגופה. אבל שערות התלושים בפאה נכרית, אפי' תהיה עשויה משערותיה שרי, ואע"ג דקישוט הוא לה, הוי ליה כשאר תכשיטין. אלא שהרב ב"ש כתב בשם גדול אחד שהכה על קודקוד סברא זו והעלה לאסור ע"ש. וכבר נתפשט המנהג בכל איטליה כדברי שלטי הגיבורים". וכו'.
שו"ת פני יצחק
(חלק מדבריו בחלק ו' אה"ע סי' ו')
"נתתי לבי למען דעת איך ינהגו פה עירנו יע"א [דמשק שבסוריה] כל הני נשי דידן ללבוש פאה נכרית הנקראת "פרוקא" לכסות שיער ראשן בפאה נכרית, ולצאת בהם לחצר שלהם ומחצר לחצר אחרת דרך רה"ר בלי כיסוי מטפחת על ראשיהן כלל..." [השמטתי אריכות דבריו, ע"ש, והבאתי רק הנוגע לעניננו].
"איך שיהיה כיון דאיכא סברא זו דהרב שלטי הגיבורים, ודאי יש ללמד זכות ג"כ בנד"ד להני נשי דנהגו לצאת בפאה נכרית, אפי' שיוצאים בה גם לרה"ר. דהגם דהבאים אחר שלטי הגיבורים [ב"ש ויעב"ץ] דחו דבריו... מכל מקום הני נשי יש להם על מה שיסמוכו, דלא מפני שדחו הפוסקים סברתו נאמר דהרי הוא כמי שאינו וראוי לנו לבטל מנהגם, דעכ"פ מידי סברתו לא יצאנו, ואפשר וקרוב לוודאי דאם היה בחיים עודנה היה מתרץ בשופי כל מה שהקשו מהרי"ק ובאר שבע"...
"ורואה אנכי דלא הרב שלטי הגיבורים לחודיה קאי בסברא זו להתיר פאה נכרית, אלא גם הגאון מור"ם ז"ל [הרמ"א] באורח חיים סי'' ע"ה קאי כוותיה, דעל מש"כ מרן ז"ל שם דהבתולות שדרכן לילך פרועות ראש מותר לקרות ק"ש כנגדן, סיים עלה מור"ם ז"ל: והוא הדין השערות של נשים שרגילין לצאת חוץ לצמתן, וכ"ש שיער נכרית אפי' דרכה לכסות. עכ"ל. ועיין עוד שם בבאר היטב ס"ק ח' משם עטרת זהב מש"כ עוד בזה. הרי דגם מור"ם והעט"ז פשיטא להו דשרי ללבוש פאה נכרית, דאם כן היה להם לומר דמיהו איסורא איכא. גם הרב באר היטב באה"ע סי' קט"ו ס"ק י' הביא דברי הש"ג בסתם בלי שום חולק".
בית דין רבני ארם צובא
(בהסכמתם על הפסק הנ"ל, והובאו דבריהם בשו"ת פני יצחק)
"מענוותנותיה דמר ניהו רבה, הרב הגדול מורינו הרב רבי יצחק אבולעפיא נר"ו הנזכר עליון למעלה, אותנו ציווה והוא פקד עלינו לבוא על החתום, ולבלתי סור מן המצוה פי קדשו לא מרינו ועברנו בכל דברי קדשו בתשובתו הרמתה לארכה ולרחבה וניחזי אנן שכל דבריו אמת וצדק ואין צריכין חיזוק ויפה דן את הדין אמת לאמיתו, ראה ויתר לבית יעקב אלו הנשים ללבוש פאה נכרית, וכל טעמי דיהיב בשירותא הלכתא נינהו ומפיו אנו חיים ומי כמוהו מורה, והכי נהיגי נשי דידן בפני רבנן קמאי ובתראי, ועל דבר אמת וצדק באנו כיהודה ועוד לקרא וחתמנו שמנו פה ארם צובא יע"א בחודש זיו אייר דהאי שתא שנת והחכמה תעז לחכם לפ"ק [תרנ"ט] ברוב עוז ושלום. הצעיר בכור מזרחי ס"ט. הצעיר משה ח"ר יצחק הררי ס"ט. הצעיר יצחק לבטון ס"ט".
"וכה דיבר אלי חד מנייהו מלכי הרבנים הנזכרים הי"ו בתוך כתבו הטהור ששלח אלי עם הסכמתם הרמתה הנזכרת לעיל, וזה לשונו: גם הפסק דין בענין הפאה נכרית מאפס הפנאי לא למדתי בו בארוכה, כי זכורני בימי קדם בימי מהר"א סתהון ומהר"א שמאע ז"ל המחבר ספר קרבן אשר היינו פלוגתייהו ונהגו להיתרא, וכעת הסכימו הב"ד יצ"ו כוותיה דמר יצ"ו ושלום שלום".
שו"ת נחלת בנימין
(סי' כ"ו)
"ויש להמתיק טעמא דהגהת אלפסי שהובא בדרכי משה וברמ"א הנ"ל, דהנה אי לאו דגלי לן קרא דשיער באשה ערוה, הוה אמינא דאין לחוש כלל לשערותיה, אלא משום דמשבח לה קרא שמע מינה תאוה היא, עיין ברש"י ברכות ד', ובקרא כתיב שערך כעדר העזים, וקרא מקלס צוהר וזיו השערות כשיער העזים, ושערן מבהיק מרחוק, עיין רש"י שיר השירים, וכל הקילוס הוא בעודן מחוברת בבשרה, דוגמת שערות העזים, וכל זמן שהשערות מחוברות מקרי "שערך" ותאוה המה לעיניים, אמנם אם פאה נכרית על ראשה לא הוי קילוס. וכן אם השערות תלושין, אף שחוזרת ומתקשטת בהם, מכל מקום שוב לא תאוה היא וליכא שבח ולא מקרי ערוה, כך נראה לענ"ד והבן".
ספר משנה ברורה
(על השו"ע סי' ע"ה ס"ק ט"ו)
"שיער נכרית. קרי נכרית להשיער שנחתך ואינו דבוק לבשרה, וס"ל דעל זה לא אמרו חז"ל שיער באשה ערוה, וגם מותר לגלותה ואין בה משום פריעת הראש. ויש חולקין ואומרים דאף בפאה נכרית שייך שיער באשה ערוה ואיסור פריעת ראש. וכתב הפמ"ג, דבמדינות שיוצאין הנשים בפאה נכרית מגולה יש להם לסמוך על השו"ע, ומשמע מיניה שם דאפילו שיער של עצמה שנחתך ואח"כ חברה לראשה ג"כ יש להקל. ובספר מגן גיבורים החמיר בזה [היינו בשיער של עצמה שנחתך ושוב חברה לראשה]. ע"ש. וכתב עוד שם, דאם אין מנהג המקום שילכו הנשים בפאה נכרית, בודאי הדין עם המחמירין בזה משום מראית העין, ע"ש".
ספר כף החיים
(על השו"ע סי' ע"ה ס"ק י"ט וס"ק כ')
"וכל שכן שיער נכרית. וכן כתב בשלטי הגבורים, דמותר לכתחילה, כדאיתא במשנה פ"ו דשבת יוצאה אשה בחוטי שיער וכו'. דלא כבאר שבע סי' י"ח שחולק עליו והאריך בדברי דיחוי, מגן אברהם ס"ק ה'. וכן היא הסכמת האחרונים להתיר כדברי הרמ"א ז"ל".
"וכל שכן שיער נכרית אפי' דרכה לכסות. פירוש, פאה נכרית שאינה שיער ראשה, לבוש, סידור בית עובד (בדיני ק"ש של ערבית אות ט"ז). והוא הדין אם חתכה שיער של עצמה וחיברה אח"כ בראשה, דרכי משה (סי' ש"ג אות ו'), והביאו העט"ז (אות ג')".
עוד מדבריו בסי' שג, ס"ק נה וס"ק נח
"יוצאת בחוטי שיער בין שהם עשויים משיערה או משיער חברתה. כתב בשלטי הגבורים, דמותר לאשה נשואה לגלות פאה נכרית שלה, לא שנא אם היא עשויה משערותיה או משיער חברתה, דאין שיער באשה ערוה אלא דוקא שערותיה המדובקים בבשרה אבל לא בתלושים ועשויים לכסות שערותיה האחרות. ואע"ג דעבדה לקישוט, שתהא נראית בעלת שיער. עכ"ל דרכי משה אות ו'. ולא דמי לחוטי צמר שבראש הסימן, ואף דהני שערות מחוברין בדבר ויש בו משום חציצה, דשאני הכא דהך פאה נכרית היא כמלבוש דאינה הולכת זולתה, אי נמי בשעת טבילה מניחתן בביתה. פרישה אות י"ט, אליה רבה שם. ומיהו עיין לקמן סעיף י"ח שאוסר לצאת בפאה נכרית [כלומר השו"ע, שאוסר בשבת משום טלטול כדברי המשנה], ואפשר שיש לחלק [ופשוט, כי הפאה של ימינו מהודקת היטב לראש ואינה נופלת מהראש, וגם הוא דבר מצוי ורגיל דלא כמו בזמנם שיבואו לגחך עליה ותביאה בידה. המעתיק] ועיין לקמן אות נ"ח ודוק. ועוד עיין בדברינו לעיל סי' ע"ה אות י"ט לענין דינא, שכתבנו דמותר לקרות נגד פאה נכרית, ע"ש".
"לא תצא בפאה נכרית. דהיינו קליעת שיער תלוש שנותנת על שערה כדי שתיראה כבעלת שיער הרבה, שמא תחלצנה מעל ראשה להראותה או שמא תיפול מעל ראשה ותביאנה בידה. ר"ז שם. והוא מגמ'. ועיין לעיל אות נ"ה ודוק".
ספר ערוך השולחן
(אורח חיים סי' ע"ה ס"ק ו')
"כתבו רבותינו בעלי השו"ע בסעיף ב', שיער של אשה שדרכה לכסותו אסור לקרות כנגדו, אפילו אשתו, אבל בתולות שדרכן לילך פרועות הראש מותר. והוא הדין השערות של נשים שרגילין לצאת חוץ לצמתן. וכ"ש שיער נכרית אפילו דרכה לכסות".
פוסקים נוספים (ציטוט מתוך ספר שעומד לצאת לאור, מראי מקומות מפורטים מופיעים בספר).
ס. הגאון רבי מרדכי ליב ווינקלער זצ"ל, (גדול הדור בהונגריה בזמנו) בספרו "לבושי מרדכי" מהדורא תניינא יו"ד סי' קס"ח. וס"ל שצריך כיסוי נוסף תחת הפאה, וכן המכסה במטפחת צריכה כיסוי נוסף מדין שני כיסויים).
סא. הגאון ר' יוסף שאול נתנזון זצ"ל, בעל שו"ת שואל ומשיב, בספר "מגן גיבורים", דחה את כל הראיות שהביא בבאר שבע בשם זקנו המהר"י פדוואה, ראה באריכות כאן בפרק ב'.
סב. הגאון רבי מרדכי זאב ב"ר יצחק אהרן סגל אנטינגא זצ"ל, בעל "מאמר מרדכי", בספר הנ"ל שכתב עם גיסו הגאון ר"י נתנזון, והתירו שם במקום שנהגו, אע"פ שהם נכדי המהר"י פדוואה, שהוא ראש וראשון לאוסרים, והיום נהגו בזה בכל מקום.
סג. "פתח הדביר" (משמע מדבריו דסבירא ליה כהש"ג).
סד. הגאון רבי עזריאל הילדסהיימר, בשו"ת רבי עזריאל.
סה. שו"ת "סתרי ומגיני".
סו. שו"ת "שבילי דוד" או"ח סי' ב' (הוזכר לעיל בדברי הגר"ע יוסף, והתיר את הפאה היכן שנהגו. והיום כולם נהגו).
סז. הגאון רבי שמואל סלאנט זצ"ל, רבה של ירושלים, כפי שהעיד הגר"ח קיינבסקי שליט"א בשם אביו, בספר "אורחות רבנו הקהילות יעקב", אמר שמעיקר הדין פאה נכרית מותרת.
סח. הגאון רבי יצחק בלאזר זצ"ל, כפי שהעיד הגר"ח קיינבסקי שליט"א בשם אביו בספר הנ"ל, התעקש שאשתו תלבש פאה נכרית נגד מנהג ירושלים בזמן ההוא.
סט. הגאון רבי יעקב צבי זצ"ל, מח"ס תפארת יעקב על המשניות, בספר "טהרת השולחן" המובא בסוף ספר "פתחי עולם" על השו"ע (נדפס בשנת תרמ"ט), בסי' ע"ה, כתב "כמו גבי שיער דאינו אסור באינו מחובר לה" ומשמע מדבריו דהיה פשוט לו היתר הפאה.
ע. הגאון רבי יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק זצ"ל, הרב מבריסק, הביא דבריו בספר "עובדות והנהגות" (ח"ב עמ' מ"ז), שאמר על ענין הפאה "הנח להם לישראל", והדברים ידועים ומפורסמים בשמו, וידוע כמה היה צועק על כל פירצה בחומת היהדות ולא נושא פנים לאיש.
עא. הגאון רבי דוב בעריש ווידנפלד זצ"ל, הגאון מטשעבין, בשו"ת "דובב מישרים", (וכתב שם שפאה היא מנהג צניעות).
עב. הגאון רבי עובדיה הדאיה זצ"ל, בשו"ת "ישכיל עבדי" (ראה דבריו כאן בפרק ה').
עג. הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל, בשו"ת "אגרות משה" (ראה דבריו כאן בפרק ו').
עד. הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל, בשו"ת "אור לציון" (ראה דבריו כאן בפרק ז').
עה. הגאון רבי איסר יהודה אונטרמן, הרב הראשי לישראל, בשו"ת "שבט מיהודה" (ראה דבריו כאן בפרק א').
עו. הגאון רבי בן ציון מאיר חי עוזיאל, הראשון לציון והרב הראשי לישראל, בשו"ת "משפטי עוזיאל" (ראה דבריו כאן בפרק א').
עז. הגאון רבי שלום משאש זצ"ל, בשו"ת "תבואות שמש" ושו"ת "שמש ומגן" (ראה דבריו כאן בפרק ח', והאריך שם).
עח. הגאון רבי יוסף משאש זצ"ל, בשו"ת "מים חיים", וכ"כ גם ב"אוצר המכתבים" (חלק ג' סי' אלף תתפ"ד, ע"ש, ופשוט מדין ק"ו).
עט. הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל, בספר "שולחן שלמה" (ראה דבריו בפרק א').
פ. הגאון רבי זלמן רוטנברג זצ"ל, בהסכמה לספר "כפתור ופרח" (ראה דבריו כאן בפרק א').
פא. הגאון רבי בנימין יהושע זילבר זצ"ל, בשו"ת "אז נדברו" (ראה דבריו כאן בפרק ט').
פב. מחזור "ויואל משה" (ליו"כ, הנהגת שבת שובה, ע"ש שהאדמו"ר מסאטמר אסר פאה נכרית לאנשי שלומו והתיר לקהילת האשכנזים).
פג. הגאון רבי מנחם מענדל שניאורסאהן זצ"ל, האדמו"ר האחרון מליובאוויטש, הובאו דבריו בספר "שערי הלכה ומנהג" (אה"ע סי' נ'), וכן בספרים ליקוטי שיחות ואגרות קודש (ראה דבריו כאן בפרק כ"א).
פד. הגאון רבי ניסים קרליץ שליט"א, בספר "חוט השני" (הלכ' שבת ח"ג, בקונטרס על שו"ע אה"ע סי' כ"א).
פה. רבי יוחנן סופר, האדמו"ר מערלוי שליט"א, בספר "אפיריון חתנים" (ראה דבריו לעיל).
פו. הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א, בשו"ת "דת והלכה" (ראה דבריו כאן בפרק י').
פז. הגאון רבי שלמה אליעזר שיק שליט"א, מנהיגם של חסידי ברסלב, בספר שיחות מוהרא"ש (ראה דבריו כאן בפרק כ"ב).
פח. ספר "כבודה בת מלך" בדיני צניעות, מהרה"ג משה ווינער שליט"א (ראה פרק י"א).
פט. הגאון רבי חיים קנייבסקי שליט"א, בספר שונה הלכות (ראה דבריו כאן בפרק א').
צ. הגאון רבי מיכל יהודה לפקוביץ שליט"א, הובאו דבריו בקובץ בית הלל (קובץ י"ט, וראה כאן בפרק א'), כתב שפאה עדיפה ממטפחת כיון שהיא מכסה את כל הראש.
צא. הגאון רבי אפרים גרינבלאט שליט"א, בשו"ת רבבות אפרים (ראה דבריו כאן בפרק א').
צב. הגאון רבי יהודה סילמן שליט"א, בהסכמה לספר "כפתור ופרח" (ראה דבריו כאן בפרק א').
צג. הגאון רבי משה שטרן שליט"א, מגדולי פוסקי ארה"ב, בשו"ת באר משה (ראה דבריו כאן בפרק א').
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
