בירור המנהג לשמור על רווח בין המיטות של בני-זוג.

הידוע לי בזה, שאצל חסידים (לא רק חב"ד) מקפידים להרחיק בין המיטות תמיד (חוץ מזמן החיבור), ואצל אחרים שראיתי - לא מקפידים בזה (ואיני יודע אם הנהגתם זו של האחרים היא "ברצון חכמים" שלהם).

מספרים בשם אנ"ש בירושלים ת"ו, שמסורת בידיהם שזו תקנה של אדמו"ר הזקן. ואם נכון הדבר - מעניין לחפש לו מקור היסטורי ברור, ולברר הפרטים בזה.

העירוני מרשימות הגרז"ש דבורקין ע"ה הנדפסת בס' שמועות וסיפורים ח"ב (במהדורת תש"נ – עמ'' 42 אות יב): "אדמו"ר הזקן אמר לעת זקנתו: על שלושה דברים תיתי לי: א. ע"ד תיקון המקווה שיהא נוח לחמם אותה. ב. שהנהגתי סכינים מלוטשים. ג. ביטול מיטות רחבות" עכ"ל. ולהעיר משו"ע אדמוה"ז סימן עג, ג.

אמנם באחת התשורות הובא פירוש הדבר מהרב יוחנן גורדון ע"ה, שבשעתו היו לכולם רק מיטה רחבה, שכל המשפחה היתה ישנה בה יחד, ובזמן האיסור היה האיש ישן במיטה צדדית ; וכיוון שזה מדגיש את החיבור תמיד, ביטל זאת, ע"כ. ואם כן, האישור מזה להקפיד על הפרדה בין המיטות, הוא רק באופן עקיף.

הרב אלי' שי' לנדא מספר בשם אחיו רבה של בני ברק הרב משה שליט"א, שזוג אחד ביקש מהרבי ברכה לזכות לילדים, והרבי ענה: "ומה אעשה, שאתם אינכם משאירים מקום [=בין המיטות] לשכינה...".

אכן בגלל רגישות הנושא הדברים לא כתובים במפורש, אמנם לפי המסורת העוברת בין העוסקים בנושא, הרי שכוונת אדמוה"ז היא שלא תהיה מיטה רחבה, מה שנקרא כיום "מיטה זוגית". כיון שזו תמיד מדגישה את החיבור, והדבר לא ראוי. אמנם כל עוד מדובר על הצמדת המיטות לזמן מסוים, ולא באופן קבוע ולא מיטה אחת, הרי שגם אם זה לכל הלילה אין בדבר בעיה (ובלבד שבבוקר שוב יפרידו את המיטות).

לגבי הסיפור שסיפר הרב לנדא, בפשטות הכי גמורה ברור שמדובר אודות זמן הנידות, ולא ימי הטהרה. כי אין שום קא סלקא דעתך שלא תהיה ברכה לילדים בגלל עניין כזה בימי הטהרה.