וכל בכור אדם בבניך תפדה (שמות יג,יג)

בפרשתנו מופיעה מצוות פדיון הבן¹: "וכל בכור אדם בבניך תפדה". במצווה זו משתתפים שלושה - אבי הבן (הפודה את בנו), הבן הנפדה, והכוהן (המקבל את דמי הפדיון).

ברור שעל הכוהן לא מוטלת כל חובה לפדות בכור מישראל, אלא הוא חלק ממצוות הפדייה, שכן אי-אפשר לפדות את הבכור אלא על-ידי נתינת כסף לכוהן. אך בעניין אבי הבן והבן יש מחלוקת בין התלמוד הירושלמי² לתלמוד הבבלי³ בשאלה, על מי חלה מצוות הפדייה, על האב או על הבן.

על מי החובה

לפי הירושלמי, מצוות הפדייה חלה על הבן עצמו (ולכן אם התבגר ועדיין לא נפדה, מוטלת עליו החובה לבצע בעצמו את המצווה, שבעצם הייתה מוטלת עליו מלכתחילה), אלא מאחר שבהיותו פעוט בן חודש עדיין אינו יכול לפדות את עצמו - אביו פודה אותו במקומו.

לעומת זאת, לפי הבבלי, מצוות הפדייה חלה לעולם על האב, הן כשהבן קטן והן כשגדל (ורק אם מסיבה כלשהי לא קיים האב מצווה זו ולא פדה את בנו, הרי כשהבן מגיע למצוות ובתוקף היותו חייב בכל המצוות, הוא חייב גם-כן להיות פדוי, לכן עליו לפדות את עצמו). זו חובה שהטילה התורה על האב - לפדות את בנו-בכורו.

האב עצמו

בעניין זה עוסק התלמוד הבבלי בסוף מסכת פסחים.⁴ נשאלת שם השאלה, מי מברך את ברכת 'שהחיינו' בשעת פדיון הבן, הכוהן, הנהנה מן הכסף, או האב, על המצווה שנזדמנה לידו. נפסקת ההלכה: "הלכתא, אבי הבן מברך שתיים" ('על פדיון הבן' ו'שהחיינו'). כלומר, המצווה מוטלת על האב, ולכן הוא מברך 'שהחיינו'.

סוגיה זו נידונה דווקא במסכת פסחים, שכן מצוות פדיון הבן קשורה בחג-הפסח. כשם שבמצרים פסח⁵ הקב"ה בכבודו ובעצמו על בתי בני-ישראל והוא עצמו פדה את בניו ממצרים, כך מצוות פדיון הבן (שבאה בעקבות יציאת מצרים) מוטלת על האב עצמו והיא חובה שהקב"ה הטיל עליו.

למעלה מגדרי הטבע

שאלת הגמרא (מי מברך 'שהחיינו', הכוהן או האב) נושאת עמה גם משמעות רוחנית הקשורה לגאולה. מבואר בספרי החסידות⁶, כי דרגת 'אב' אצל הקב"ה רומזת לאור האין-סופי שלמעלה מכל השתלשלות העולמות, ואילו דרגת 'כוהן'⁷ רומזת לאור האלוקי המלובש בתוך גדרי העולמות.

נשאלת אפוא השאלה, מי מברך 'שהחיינו' - כיצד תבוא הגאולה בתוך גדרי העולם, האם מדרגת 'אב', מהאור האלוקי שלמעלה מהעולמות, או מדרגת 'כוהן', מהאור האלוקי שבתוך גדרי הבריאה. על כך באה התשובה, שהגאולה תבוא מדרגת 'אב' - הגאולה תבוא למעלה מגדרי הטבע לגמרי, אלא בשעה אחת וברגע אחד, בחסד וברחמים.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך יא, עמ' 42)

----------

1) שמות יג,יג.

2) קידושין פרק א, הלכה ז.

3) קידושין כט,א.

4) קכא,ב.

5) שמות יב,כז.

6) לקוטי תורה שיר-השירים יג,ב. פירוש המלות להצמח צדק (דרך מצותיך חלק ב) רס,א.

7) זוהר חלק ג קמה,ב. תניא ריש פרק ז.