והוצאתי... והצלתי... וגאלתי... ולקחתי (שמות ו,ו-ז)

בתחילת פרשתנו¹ מצווה הקב"ה את משה רבנו לחזור ולבשר לבני-ישראל את בשורת הגאולה. הבשורה הזאת נאמרה בארבע לשונות של גאולה: "והוצאתי", "והצלתי", "וגאלתי", "ולקחתי". לזכר ארבע לשונות אלה תיקנו חז"ל² לשתות בליל-הסדר ארבע כוסות של יין.

נשאלת כאן השאלה³, מדוע אנו מציינים את ארבע הלשונות של הגאולה דווקא באמצעות כוסות יין ולא על-ידי המצה, שהיא עיקר הסדר, ואנו לוקחים דווקא שלוש מצות ולא ארבע!

מצה ויין

התשובה היא, שגם שלוש המצות קשורות ללשונות הגאולה, אלא שעניין המצה קשור רק לשלוש מתוך ארבע הלשונות, ואילו השלמות של כל ארבע הלשונות יכולה להתבטא דווקא על-ידי היין ולא על-ידי המצה.

כשמתבוננים בארבע של הלשונות הגאולה רואים מיד, ששלוש מתוכן עוסקות בגאולה ממצרים - "והוצאתי", "והצלתי", "וגאלתי". הלשון הרביעית - "ולקחתי (אתכם לי לעם)" - אמורה לא על עצם היציאה ממצרים אלא על מתן-התורה, שבמעמד זה לקח אותנו הקב"ה להיות לו לעם.

שני שלבים

יש כאן בעצם שתי דרגות כלליות ביציאה ממצרים. הדרגה הראשונה - עצם היציאה מהגלות. בני-ישראל, מצד עצמם, עדיין לא היו ראויים לגאולה.⁴ הם היו שקועים עמוק בתוך טומאת מצרים, והקב"ה נגלה עליהם ברגע האחרון וגאלם.⁵

לאחר מכן התחיל השלב השני, שבו החלו בני-ישראל להתעלות ולהתקדש בכוח עצמם. כאן כבר הופיעה עבודה עצמית שלהם, שעל-ידה התכוננו (ונעשו ראויים) לקבלת התורה. בזכות התקדשות זו שלהם, התעלו והזדככו, עד שבהגיעם לקבלת התורה נעשו ראויים לתואר "גוי קדוש".⁶ לזה רומזת הלשון הרביעית - "ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלוקים".

טעם ביין

זהו גם ההבדל המהותי שבין המצה ליין: המצה היא 'לחם עוני'⁷, והיא מסמלת את מצבם של בני-ישראל במצרים. כשם שבמצה עצמה אין טעם, כך עבודתם של ישראל במצרים לא הייתה מתוך טעם והשגה - שמעידים על דרגה רוחנית מסויימת - אלא כל-כולה באה מלמעלה, מצד הקב"ה. בדרגה זו יש רק שלוש לשונות של גאולה - "והוצאתי", "והצלתי", "וגאלתי".

אולם היין, שיש בו טעם, מסמל שלמות גבוהה יותר בעבודת-ה', שבה כבר יש התעלות אישית ודרגה רוחנית גבוהה, שבאה על-ידי עבודה. לכן דווקא ביין באות לידי ביטוי כל ארבע לשונות הגאולה, ובכללן "ולקחתי", המכוונת למתן התורה על הר-סיני. זו הסיבה שאנו לוקחים בליל-הסדר דווקא שלוש מצות - כנגד שלוש הלשונות הראשונות של הגאולה - ורק היין הוא כנגד כל ארבע לשונות הגאולה.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך כו, עמ' 43)

----------

1) ו,ו-ז.

2) ירושלמי פסחים פרק י, הלכה א. בראשית רבה פרשה פח,ה. שמות רבה פרשה ו,ד. ועוד.

3) מרדכי פסחים "תוספת מערבי פסחים" קרוב לתחילתו. ועל דרך זה הקשה במטה משה סימן תרז. ועוד.

4) צרור המור בוא יב,מ. ועוד.

5) לשון ההגדה: "מצה זו שאנו אוכלים על שום מה וכו'".

6) שמות יט,ו.

7) דברים טז,ג.