מושגים נוספים בנושא
	מרבים בשמחה
	נח מול אברהם
	הצומות שיהפכו למועדים
	זכור את אשר עשה לך עמלק
	המבול
	השבת
	גלות וגאולה
	מהות התורה
	האש שבוערת לעולם
	בריאת האדם
	מהי אמונה?
	תכלית הבריאה
	הבנה וביטול
	חסידות עכשיו!
	לא מבינים

תאריכים בעם ישראל אינם דברים מוסכמים בלבד, כאילו שמישהו קבע באופן שרירותי שביום זה יהיה חג, ביום זה יהיה שבת ויום אחר יהיה יום חול. התאריכים הללו הם דברים מהותיים; יש בהם תוכן מיוחד שאין בימים אחרים. בדיוק כשם שההבדל בין יום ללילה אינו הבדל מוסכם שמישהו החליט שביום עובדים ובלילה נחים, אלא היום במהותו שונה מהלילה ובאופן טבעי הוא מחייב התנהגות אחרת.

אף חודש אלול לא נקבע כחודש התשובה והרחמים רק בגלל שזה 'הגיוני' להקדיש את החודש האחרון של השנה לתשובה ולזיכוך הנפש. הוא נקבע כחודש התשובה משום שבמהותו הוא חודש של תשובה, חודש שיש בו תכונות רוחניות מיוחדות המתאימות לתשובה ולחשבון הנפש.

אנו, בעיני הבשר שלנו, מתקשים להבין מהו "חודש שיש בו תכונות רוחניות מיוחדות", אבל זה נובע רק מכך שחושינו אינם יכולים לקלוט את ההשפעות הרוחניות הקיימות בעולם. אילו ניתנו לנו חושים כאלה היינו רואים וחשים, כי ההבדל בין סתם יום בשנה לבין חודש אלול, הוא הבדל מוחשי מאוד, מהותי מאוד, לא פחות מההבדל בין יום חורפי קודר לבין יום קייצי חמים.

למה לא חג?

רבי שניאור-זלמן מלאדי, בעל ה'תניא', שואל בספרו 'ליקוטי-תורה' שאלה שעלולה להיראות לנו, במבט ראשון, מוזרה מעט: למה ימי חודש אלול הם ימי חול רגילים, הוא מקשה, ואין הם ימי חג ומועד? הרי בימים אלה 'מאירות' י"ג מידות הרחמים, ש'מאירות' ביום-הכיפורים, ומדוע נשארים הימים הללו ימי חול רגילים?

הוא משיב במשל: משל למלך שכשהוא נמצא בהיכל מלכותו אין המוני העם יכולים להיכנס אליו ולדבר עמו; רק יחידי-סגולה ואנשים מובחרים זוכים להיכנס אל המלך. אבל כשהמלך יוצא מעיר הבירה אל השדה, אל העם, אז יכול ורשאי כל אדם לגשת אליו ולשוחח עמו; והמלך, מצידו, מקבל את כולם בסבר-פנים-יפות ומראה פנים שוחקות לכולם.

בחודש אלול משול הקב"ה למלך שיוצא אל השדה. במשך השנה אין זה קל ופשוט כל-כך להגיע אל הקב"ה. האדם הרוצה לעלות בהר ה' נדרש לזכך את עצמו, לקדש את גופו ונפשו, לעסוק הרבה בתורה ובתפילה, ורק אם הוא מגיע למדריגה גבוהה הוא זוכה להתקרב מעט אל הקב"ה. הקב"ה דומה אז למלך שנמצא בארמונו, אשר לא כל אדם יכול להגיע אליו. אבל בחודש אלול הקב"ה יוצא אל ה'שדה', הוא יוצא אל העם. הוא מסיר את כל המחיצות וההגבלות ומאפשר לכל אדם, לכל מי שרק רוצה בכך, לגשת אליו, להתקרב אליו, לדבוק בו. והוא מקבל את כל הבאים בסבר-פנים-יפות ובפנים שוחקות.

לצאת אל המלך!

זו המשמעות של 'הארת' י"ג מידות הרחמים בחודש אלול. 'הארה' כזאת מהווה גילוי עצום ביותר של הקב"ה, גילוי שאיננו קיים במשך השנה אלא רק ביום-הכיפורים. אך ההבדל בין יום-הכיפורים לחודש אלול הוא, שביום-הכיפורים מתגלה אלינו הקב"ה לאחר שאנו מכינים את עצמנו בצום ובתפילה, בתשובה ובמעשים טובים; ואילו בחודש אלול מתגלה אלינו הקב"ה במצבנו הנוכחי, כפי שאנו עומדים בסתם יום חולין, ומתוך המצב הזה הוא מאפשר לנו להתקרב אליו (ולכן ימי חודש אלול הם ימי חול ולא חג).

חודש אלול שונה איפוא באופן מהותי מכל השנה. בחודש זה הקב"ה מתקרב אלינו בצורה שאין דומה לה. הוא פותח בפנינו את כל השערים ואת כל המחיצות. רק דבר אחד הוא מבקש מאיתנו: בואו, שובו אלי ואשובה אליכם.

הדבר היחיד שנדרש מאיתנו הוא לצאת אל המלך; לנצל את הזמן היקר הזה להתעוררות אמיתית של תשובה ומעשים טובים, ליתר דביקות בה'; ולהבטיח בכך לעצמנו שנה טובה ומתוקה.