מושגים נוספים בנושא
	מרבים בשמחה
	נח מול אברהם
	הצומות שיהפכו למועדים
	זכור את אשר עשה לך עמלק
	המבול
	השבת
	גלות וגאולה
	מהות התורה
	האש שבוערת לעולם
	בריאת האדם
	מהי אמונה?
	תכלית הבריאה
	הבנה וביטול
	חסידות עכשיו!
	לא מבינים

ידוע לנו, שהנשמות הנמצאות בגן-עדן עוסקות בתורה. אנו יודעים שאף הקב"ה עצמו עוסק בתורה. והשאלה שמתעוררת כאן היא: האם בגן-עדן לומדים תורה שבה מדובר על בני-אדם, על "שניים אוחזין בטלית" ועל "המחליף פרה בחמור"?

כל עולה לתורה מברך: "ונתן לנו את תורתו". "תורתו" הכוונה היא - תורתו של הקב"ה עצמו. כלומר, שהקב"ה נתן לנו דבר שלו. אבל כשאנו רואים מה כתוב בתורה אנו שואלים, איך יתכן שהתורה הזאת, העוסקת כל-כולה בדברים הקשורים בעולמנו הגשמי, תהיה קיימת כדבר של הקב"ה שאינו קשור עם העולם-הזה?!

אנו נוגעים כאן, למעשה, בשאלת מהותה של התורה. ההגדרה המובאת בתורת החסידות כדי למצות את מהותה של התורה היא זו שמופיעה בספר שמואל א' (כד,יג): "כאשר יאמר משל הקדמוני". מפרש זאת רש"י במקום אחר (על הפסוק "והאלוקים אינה לידו", משפטים כא,יג): "משל הקדמוני היא התורה". הגדרתה של התורה כ"משל הקדמוני" מסייעת לנו לחדור לסוד מהותה.

אור וחכמה

מהו משל? כאשר קשה להביע רעיון כלשהו בצורתו העצמית, משתמשים במשל. כלומר, מלבישים אותו רעיון עצמו בדברים קלים וקרובים יותר להבנה, אשר באמצעותם קל יותר להבין את הרעיון. משל הוא איפוא, אותו רעיון אך ברמה נמוכה ופשוטה יותר. יש במשל (כאשר הוא משל אמיתי ומושלם) את כל ההיבטים של הרעיון ובאמצעותו אפשר להבין את הרעיון על כל פרטיו, אלא שהמשל מהווה מעין לבוש לרעיון המופשט.

לדוגמא: האור והחושך הגשמיים יכולים להוות משל לאור וחושך בעולם השכל. החכמה נקראת אור ואילו העדרה מכונה חושך. אדם יכול לומר משפט כגון זה: "פתחתי את הספר ולא הבנתי שום דבר. הייתי כמו עיוור שהולך בחושך. ולפתע הבריק במוחי הרעיון שסלל את הדרך להבנת העניין. כאילו האירו את הלילה בזרקור-ענק". כאן אנו רואים יפה את החפיפה שבין המשל לנמשל.

יותר מזה: מוסבר בתורת החסידות, שכאשר מדובר במשל אמיתי, משל של התורה וכדומה, לא זו בלבד שהמשל תואם את הנמשל, אלא שהוא עצמו נובע ומשתלשל ממנו. המשל שהובא כדוגמא ממחיש זאת היטב. 'אור' פירושו - בהירות, גילוי; זהו האור. כאשר מדברים במושגים גשמיים, הרי בהירות פירושה אור גשמי, וכאשר מדברים במושגים השייכים לעולם השכל, הרי בהירות ואור פירושם חכמה. זהו אותו דבר עצמו הלובש בכל עולם את הלבוש המתאים לאותו עולם, ומאחר שזה אותו דבר במהותו, לכן יכול האחד לשמש כמשל עבור השני.

תלמד כאן - תבין שם

עכשיו נוכל להבין את המשמעות שבהגדרת התורה כמשל. התורה שאותה אנו מכירים, זו התורה המדברת במושגים גשמיים הלקוחים מהעולם-הזה, הינה משל בלבד לתורה האמיתית, לתורתו של הקב"ה. התורה כפי שהיא בשורשה אינה מדברת על שני אנשים שאוחזים בטלית או על מי שמחליף פרה בחמור. היא עוסקת בעניינים רוחניים טהורים ועדינים ביותר. אלא שאותה תורה עליונה התלבשה בלבוש הגשמי ובדרך זו יכולים אנו ללמדה. התורה שלפנינו הינה איפוא משל בלבד לתורה האמיתית.

לאמיתו של דבר, יש בזה אין-סוף דרגות. כיוון שהמרחק בין הקב"ה לבין עולמנו הינו אין-סופי, על כן גם הדרגות שקיימות בתורה הן אין-סופיות. בעולם הגשמי עצמו ניתן ללמוד את התורה ברמות שונות, וגם בעולמות העליונים יש אין-סוף דרגות בתורה.

אמנם אנו יכולים ללמוד את התורה רק כפי שהתלבשה במושגי העולם-הזה, אבל על כך אמרו: "אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו". על-ידי כך שיהודי לומד בעולם-הזה את התורה כפי שהיא התלבשה במושגים שלנו, הוא זוכה לאחר מאה ועשרים ללמוד את התורה בגן-עדן ולהבין את המעמקים הרוחניים העליונים הטמונים בה.