מושגים נוספים בנושא
	מרבים בשמחה
	נח מול אברהם
	הצומות שיהפכו למועדים
	זכור את אשר עשה לך עמלק
	המבול
	השבת
	גלות וגאולה
	מהות התורה
	האש שבוערת לעולם
	בריאת האדם
	מהי אמונה?
	תכלית הבריאה
	הבנה וביטול
	חסידות עכשיו!
	לא מבינים

אחד המושגים היסודיים ביותר בחסידות בכלל, ובחסידות חב"ד בפרט, הוא המושג "ביטול היש" - לסלק את הרגשת ה'יישות' העצמית. ה'יישות' נתפסת כשורש כל רע וכאם כל חטאת, כאשר תפקידו של האדם בעולם הוא לבטל את ה'יישות' ולא להניח לה להתקיים בשום צורה ואופן.

המושג 'יישות' בחסידות אינו בדיוק גאווה. לאמיתו של דבר, הוא רחב הרבה יותר. 'יישות' היא עצם הרגשת הקיום העצמי, עצם ההרגשה שאני קיים כדבר עצמאי ובלתי-תלוי. הגאווה היא צורה מסויימת של התפשטות והתפרצות ה'יישות'. אך יכול אדם להיות צנוע ועניו, ויחד עם זאת יש לפניו עבודה רבה בתחום זה של 'ביטול היש'.

"העולם שייך לי"

הצורך ב'ביטול היש' הוא בפשטות - משום שזו האמת. אנו מרגישים את עצמנו למציאות עצמאית שקיימת בזכות עצמה, בגלל שאיננו רואים את האמת. האמת היא, שכל הווייתנו וקיומנו נובעים מהכוח האלוקי שבורא ומחיה אותנו. אם אנו קיימים, נושמים, חושבים, מרגישים, הרי זה בגלל שהקב"ה מקיים ומחיה אותנו בכל רגע מחדש. אין לנו שום קיום עצמי משלנו. כשאדם מרגיש את ה'אני' שלו כדבר שקיים בזכות עצמו - הוא מרגיש תחושה שעומדת בסתירה גמורה לאמת האלוקית.

שיא ה'יישות' בא לידי ביטוי בדברי פרעה (יחזקאל כט,ג): "לי יאורי ואני עשיתינו". זו תמצית ה'יש': העולם שייך לי ואני עשיתי את עצמי. בצורות דקות יותר מצויה הרגשה זו בליבו של כל אדם. אם לא כל העולם שייך לי, לפחות חלק ממנו. אם אינני אומר שעשיתי את עצמי, לפחות אני מרגיש את עצמי חופשי, ריבון, עצמאי. אני מוכן לעשות דברים בשביל הזולת; אני מוכן לבטל חלק ממאוויי ומשאיפותי בפני הקב"ה. אבל עד גבול מסויים; עד גבול ה'יישות' שלי. באיזשהו מקום אני רוצה להישאר 'יש'; אינני מוכן להתבטל ולהתמסר לחלוטין.

מהרגשה זו של ה'יישות' נובעים כל הדברים הרעים. אם נתבונן בכל המעשים השליליים, נמצא בתוכם את הגרעין של ה'יישות'. למה אנשים נלחמים זה בזה? למה אנשים פוגעים זה בזה? למה אנשים נגררים אחר תאוות שונות? - הכול בגלל שהם מרגישים את עצמם ל'יש' והם שואפים למלא את מאווייו של ה'יש' הזה. אילו היו מתבטלים ולא מרגישים את עצמם ל'יש' - לא היו להם כל התאוות הללו.

למה נחשב העולם-הזה הגשמי לעולם הנחות ביותר? מפני שהוא שיא ה'יש'. בגלל שהגשמיות נדמית למציאות עצמאית ואין היא מגלה את האמת, שאין לה כל קיום עצמאי משלה ושכל הווייתה וקיומה מותנים בכוח האלוקי.

"מי הולך? - "ביטול"...

מידת ה'יישות' קובעת את דרגתו של האדם. ככל שהוא מתבטל יותר ופחות חש את עצמו ל'יש', כן הוא ניצב בדרגא גבוהה יותר. מעלתו של הצדיק, שהוא בטל ביותר לקב"ה. הצדיק אין לו הרגשה של 'יישות'-אישית; הוא בטל לחלוטין לרצונו של הקב"ה, כדברי המשנה: "בטל רצונך מפני רצונו", או ברמה גבוהה יותר: "עשה רצונך כרצונו". יהודים מוכנים לציית ללא הרהור לדבריו של צדיק, כי הם מאמינים שאין הוא אומר את מה שהוא עצמו רוצה, אלא את מה שהתורה רוצה, מה שהקב"ה רוצה. השבח הגדול ביותר שנאמר על משה-רבינו עם פטירתו מבטא נקודה זו של התבטלות: "וימת שם משה עבד ה'". כי ההתבטלות היא הציר המרכזי שסביבו נבנית הקדושה.

ומסופר על חסיד אחד ברוסיה, שחזר פעם מאוחר בלילה מהתוועדות חסידית שבה דיברו הרבה על הצורך לבטל את ה'יישות' האישית, ובדרכו הבחין בו שוטר וקרא לעברו: "מי הולך שם?". החסיד, שמחשבותיו היו נתונות למה שדובר בהתוועדות, השיב בספונטאניות: "'ביטול' הולך"...