ספר ה'תניא', ספר היסוד של חסידות חב"ד, נפתח במה שאפשר לכנות כ'עשיית קצת סדר בראש'. המחבר תופס כמה מושגים בסיסיים לגבי הגדרת מהותו של האדם, ומבהיר מהי משמעותם האמיתית. המושגים הללו הם: 'צדיק', 'רשע' ו'בינוני'.
כשבני-אדם רוצים לומר על מישהו שהוא אדם טוב ומקיים מצוות - הם אומרים שהוא 'צדיק'. כשברצונם לתאר אדם רע ומושחת - הם אומרים שהוא 'רשע'. ואילו מי שהוא ככה-ככה, אי-שם באמצע - הוא 'בינוני'. אנו מוצאים גם הגדרה אחרת: מי שזכויותיו מרובות על עוונותיו - הריהו 'צדיק'; מי שעוונותיו מרובים על זכויותיו - הריהו 'רשע'; ומי שזכויותיו ועוונותיו שקולים - הריהו 'בינוני'.
אבל מחבר ספר ה'תניא' מוכיח בראיות חותכות, שכל ההגדרות הללו אינן משתמשות במושגי 'צדיק', 'רשע' ו'בינוני' במשמעותם המהותית-פנימית, אלא רק על דרך ההשאלה (לעניין דין ומשפט, שכר ועונש וכדומה). משמעותן האמיתית של ההגדרות הללו, מבחינת דרגתו של האדם, היא שונה לחלוטין.
אישיות שכולה קודש
מי שיש לו אפילו עבירה אחת, ולו קלה ביותר, לא זו בלבד שאינו יכול להיקרא 'צדיק', הוא גם לא 'בינוני'. שכן הוא איננו שומע בקול ה' - ואין זה משנה שאי-הציות שלו מתבטא רק בדבר קטן אחד. עצם העובדה שעשיית חטא אינה מושללת מבחינתו, מעידה שבתוך-תוכו אין הוא מקבל על-עצמו בשלימות את מרותו של הקב"ה, וכי באיזשהו מקום הוא מורד בו. הוא יכול, כמובן, לחזור-בתשובה, ואז הוא ייצא מהגדרת 'רשע', אבל כל עוד לא עשה כן, אין הוא יכול להיקרא אפילו בינוני'.
'צדיק' - זו דרגה גבוהה ביותר, שלגבינו היא רחוקה מכל השגה. זהו אדם, שלא זו בלבד שאין מאחוריו אפילו עבירה קלה ביותר - אין לו גם שום משיכה לחטא. כל אישיותו ספוגה קדושה ודביקות בה', עד שלא עולות בדעתו שום תאוות ושום מחשבות חטא. הוא הצליח להפוך את יצרו הרע לטוב (או לפחות 'להשתיקו' באופן מוחלט), עד שאין בליבו שום תאווה לשום דבר שאינו עולה בקנה אחד עם רצון ה'.
ה'בינוני' נמצא בתווך: מבחינת תחושות-ליבו הוא דומה ל'רשע' - עולות בליבו מחשבות חטא ותאוות גשמיות שונות. אולם גדולתו בכך, שהוא מצליח תמיד - תמיד! - להתגבר עליהן. בכל הקשור להתנהגותו הממשית - הריהו מתנהג בכל אורחותיו לפי התורה, ממש כמו ה'צדיק', ועשיית חטא אינה באה כלל בחשבון מבחינתו. אלא שאין הוא יכול להיקרא 'צדיק', משום שיצרו-הרע פעיל בקירבו ומשלח בו ללא הרף תאוות לתענוגות העולם.
דרגות ביניים
תיאור זה של המושגים משאיר בפינו טעם עצוב קצת. הרי לפי זה יוצא, שכולנו נמצאים, פחות או יותר, תחת ההגדרה 'רשע', שכן מיהו זה שיכול להעיד על עצמו שאין לו שום חטא? נוכל אולי להתנחם מעט בעובדה, שבהגדרת 'רשע' גופא יש דרגות-ביניים, ונקווה שאנו נמצאים בדרגות העליונות שבה ולא בתחתונות. אבל כל עוד לא עשה יהודי תשובה שלימה ואמיתית - אין הוא יכול להיקרא אפילו 'בינוני'.
האדם אינו נדרש להיות 'צדיק'. הוא גם לא יכול, בדרך כלל, להגיע לדרגה גבוהה זו. הוא זקוק לשם כך לנשמה מיוחדת וגבוהה שניתנת רק ליחידי-סגולה בכל דור. אבל האדם בהחלט נתבע להיות 'בינוני' - אדם שלמרות התאוות והרצונות הזרים שעולים במוחו, הוא חי ומתנהג באורח מושלם לפי התורה.
ולכן היו חסידים אומרים: 'צדיק' - זה רחוק לגמרי מאיתנו; הלוואי שנהיה 'בינונים'. |