מושגים נוספים בנושא
	בריאת האדם
	שתי-נפשות
	הנפש האלוקית
	דרגות בנשמות
	הנפש הבהמית
	'הנפש השכלית'
	היצר-הרע והכח המתאווה
	לרתום את הנפש הבהמית
	המאבק בין הנפשות
	חב"ד - כוחות השכל
	מידות שבלב
	חמשת דרגות הנשמה: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה (נרנח"י)
	מוח שליט על הלב
	בינוני
	מהו צדיק

יום-הכיפורים הוא היום היחיד בשנה שבו מתפללים חמש תפילות. ביום חול מתפללים שלוש תפילות. בשבתות ובחגים מוסיפים את תפילת 'מוסף'. ואולם ביום הכיפורים מתפללים תפילה נוספת - תפילת 'נעילה'. תורת החסידות מסבירה, שחמש תפילות אלה הן כנגד חמש הדרגות שבנשמה - 'נפש', 'רוח', 'נשמה', 'חיה', 'יחידה'.

את חמשת השמות הללו אנו פוגשים לראשונה במדרש-רבה (יד,יא): "חמישה שמות נקראו לה, נפש רוח נשמה יחידה חיה" (בחסידות הסדר הוא "חיה יחידה"). אלה לא רק שמות ומלים נרדפות, אלא חמישה רבדים שקיימים בנשמה; חמש דרגות, זו למעלה מזו.

חמישה רבדים

הדרגה התחתונה ביותר היא 'נפש'. זהו החלק שבנשמה שמתלבש להחיות את הגוף. היא מפעילה את הגוף ואיבריו ואת כוחות העשייה. בעבודת-ה', 'נפש' היא החוויה הנפשית המניעה את האדם לקיים בפועל את התורה והמצוות.

למעלה ממנה ניצבת הדרגה שנקראת 'רוח'. היא קשורה לעולם הרגשות. אהבה, יראה, רחמים - אלה רגשות שנובעים מדרגת ה'רוח' שבנשמה. ובעבודת-ה' - 'רוח' זו אהבת-ה' ויראתו. אדם שחש בגלוי רגשות של אהבה לקב"ה ויראה מפניו, הוא אדם שבחינת ה'רוח' מאירה בו.

למעלה יותר נמצאת ה'נשמה'. היא מתלבשת בכוחות השכל של האדם: חכמה, בינה, דעת. ובעבודת-ה' - ההבנה וההשגה בגדולת ה' קשורה בדרגת ה'נשמה'. זו הכרה שכלית עמוקה בגדולת ה', יחד עם שאיפה עזה לדבוק בו.

שלוש הדרגות הללו - 'נפש', 'רוח', 'נשמה' - הן הרבדים הגלויים והנתפסים של הנשמה. הן באות לידי ביטוי בצורות מוגדרות, וממילא מוגבלות. ניתן לחוש אותן ולהבינן, כיוון שיש להן לבוש מוגדר ומוגבל. למעלה מזה עומדות הדרגות 'חיה' ו'יחידה', שאין להן לבוש מוגדר. הן מהוות את הרבדים העל-שכליים, הבלתי-מוגבלים והאין-סופיים של נשמת היהודי.

עצם הנפש

יש בנפש כוחות שעומדים מעל לשכל ומעל להיגיון. התודעה שלנו אינה מסוגלת לקלוט אותם, אלא בדרך כללית ובלתי מוגדרת. זאת, משום שהשכל והרגש קטנים ודלים מכדי לתפוס כוחות אלה. הם באים לידי ביטוי בעוצמה רבה, אך מבלי שהתודעה תוכל לקלטם בבהירות, ולתרגמם למושגים של שכל ורגש. כוחות אלה נובעים מ'חיה' ומ'יחידה'.

ההבדל בין 'חיה' ל'יחידה' הוא, כמובן, דק ומופשט. אפשר רק לומר, שהרצון הנובע מ'חיה', אף שאין מבינים ואין מרגישים אותו, הרי הוא בא לידי ביטוי בצורה של רצון, של משיכה פנימית. עצם העובדה שהאדם חש משהו, מעידה שזה לא בדיוק הוא עצמו; שיש כאן משהו נוסף. לעומת זאת, הדרגה שנקראת 'יחידה' - היא עצם הנשמה. היא אינה יכולה להתגלות בצורה של תחושה, כי היא-היא האדם עצמו.

ה'יחידה' נקראת כך משום שהיא קשורה ומאוחדת בתכלית ב'יחיד' - בקב"ה. כשם שהקב"ה אינו נתפס ואינו ניתן להרגשה בצורה כלשהי, כך גם עצם הנשמה. ה'יחידה' גם אינה משתנה ואינה מושפעת משום דבר חיצוני. היא עומדת מעל כל אפשרות שחטא ועוון יפגעו בה. הקשר שלה עם הקב"ה נשאר במלוא תוקפו, יקרה מה שיקרה.

דרגה זו אינה באה לידי ביטוי בדרך-כלל. היא מתפרצת רק כשהאדם ניצב מול דבר שמאיים על עצם הקשר שלו עם הקב"ה, כמו התכחשות ליהדותו, למשל. או-אז היא פורצת החוצה ומעניקה ליהודי את התוקף למסור את נפשו על קידוש-השם. ויש עוד הזדמנות שה'יחידה' מתגלה - ביום-הכיפורים, ובמיוחד בתפילת 'נעילה', התפילה החמישית. כאשר יהודי מכריז בסוף התפילה: "שמע ישראל", "ה' הוא האלוקים" - ברגע זה מאירה בו ה'יחידה' שבנפשו!