מושגים נוספים בנושא
	בריאת האדם
	שתי-נפשות
	הנפש האלוקית
	דרגות בנשמות
	הנפש הבהמית
	'הנפש השכלית'
	היצר-הרע והכח המתאווה
	לרתום את הנפש הבהמית
	המאבק בין הנפשות
	חב"ד - כוחות השכל
	מידות שבלב
	חמשת דרגות הנשמה: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה (נרנח"י)
	מוח שליט על הלב
	בינוני
	מהו צדיק

ההתמודדות שקיימת בתוך נפשו של האדם, בין הנפש-האלוקית לבין הנפש-הבהמית - היא במידה רבה תכלית חייו של האדם עלי-אדמות. לשם כך ירדה הנשמה, ממקום עמידתה תחת כיסא הכבוד, כדי להילחם בגוף ובנפש-הבהמית, ולמלא - למרות הפרעותיהם והתנגדותם - אחר רצון-ה'.

הנפש-הבהמית, או יצר-הרע, נתפסים בדרך-כלל כמיטרד וכגורם מפריע, שצריך בעיקר להתגבר עליהם ולסלקם מהדרך. אולם האמת היא, שלא די להתגבר על המכשולים שהנפש-הבהמית עורמת, אלא צריך גם לכבוש אותה-עצמה ולטעת בה אהבה לקב"ה. הדברים מבוססים על דברי חז"ל, על הפסוק "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך": "בכל לבבך - בשני יצריך, ביצר-טוב וביצר-הרע"; צריך להביא גם את יצר-הרע לידי אהבת-ה'.

כיצד מאלפים

משימה זו היא הקשה ביותר. כשיש לך עסק עם שור נגח, שמשתולל ובועט ופוגע בכל הנקרה בדרכו, אפשר במאמץ מסויים לכלוא אותו מאחורי מיכלאה סגורה ולמנוע ממנו להזיק. אבל לרתום שור זה עצמו לעבודה חיובית ולשנותו מ'שור נגח' שגדל של 'ורב תבואות בכוח שור' - זה הדבר הקשה ביותר. אך זאת דורשים מן האדם - לרתום את כוחות נפשו-הבהמית ואת יצרו-הרע לעבודת-ה'.

כדי שתהליך זה יתרחש, יש צורך לשנות את מהותה של הנפש-הבהמית. נפש זו, במצבה הגולמי, אין לה שום מושג והרגשה בעניינים שבקדושה. היא מבינה ומרגישה היטב את תאוות העולם-הזה, ונמשכת אליהן בעוצמה רבה; אבל בדברי קדושה אין לה שום הכרה ושום תחושה. לכן היא נקראת 'נפש-בהמית', משום שבכל הקשור למציאות האלוקית, היא כבהמה, שאין לה שום מושג והרגשה בעניינים רוחניים. וכדי שגם נפש זו תתחיל להרגיש טוב-טעם בעניינים אלוקיים, צריך האדם לשנות את מהותה.

שינוי מהותי זה בנפש-הבהמית נעשה על-ידי שהאדם פונה אליה בשפתה ובמושגיה. אפשר להשוות זאת לאילוף חיה. אי-אפשר לאלף חיה על-ידי דיבור רגיל; צריך למצוא דרכים 'לדבר' אליה בשפתה ולגרום לה לרצות לעשות את אשר מצווים עליה. כך צריך האדם להסביר את העניינים הרוחניים לנפשו-הבהמית, בשפתה-היא. לשם כך עליו ללמוד ולהבין את גדלות-ה' בשכלו, להתבונן בדברים שוב ושוב עד שיובנו גם בשכל גשמי וחומרי. ואז יוכל להסביר לנפשו-הבהמית, שכדאי גם לה לאהוב את ה' ולמלא את רצונו.

סוס ורוכבו

אפשר לשאול, למה צריך להתאמץ כל-כך ולהביא את הנפש-הבהמית לכלל אהבת-ה'; למה לא די בכך שמונעים ממנה להפריע לנפש-האלוקית לעבוד את ה'? אחד ההסברים הוא, שדווקא הנפש-הבהמית יכולה להביא את הנפש-האלוקית לידי אהבת-ה' כה גדולה, שהנפש-האלוקית עצמה אינה יכולה להגיע אליה.

משל למה הדבר דומה, לסוס ורוכבו. אמנם הסוס אינו אלא סוס, ובלי הרוכב אין בו שום יתרון ומעלה; אבל כאשר הרוכב יושב עליו ומנהיגו כרצונו - יש לסוס יתרון עצום, שדווקא על-ידו יכול הרוכב להגיע למקומות שבכוחות עצמו לא היה יכול להגיע אליהם. כך גם הנפש-הבהמית - כאשר היא נרתמת לעבודת-ה', היא מעלה את האדם לגבהים שנפשו-האלוקית כשלעצמה לא היתה יכולה להגיע לשם.

לאהבת-ה' של הנפש-הבהמית יש יתרון נוסף על אהבתה של הנפש-האלוקית: כשהנפש האלוקית אוהבת את ה' וממלאת את רצונו, אין בכך חידוש; זהו המצב הטבעי שלה. אולם כאשר הנפש-הבהמית, שמצד טבעה נמשכת רק לדברים גשמיים וחומריים, מגיעה פתאום לאהבת-ה' - זהו חידוש מהותי, ודבר זה יקר מאוד למעלה, עד שלשם כך ירדה הנשמה למטה, כדי להביא גם את הגוף ואת הנפש-הבהמית לכלל אהבת-ה'.