תורת החסידות מלמדת לא לשפוט אנשים על-פי מראה עינינו, אלא לזכור שעיקרו של האדם הוא הנשמה שבקירבו, ושגם אדם פשוט ונבער מדעת עשוי להיות בעל נשמה גבוהה. התייחסות זו מעוררת את השאלה, מה פשר החלוקה הזאת בין נשמות נמוכות לנשמות גבוהות? וכי גם בנשמות יש סולם מעמדות?
לכאורה, כך הוא. יודעים אנו שיש דרגות אין-ספור בנשמות, החל בנשמות גבוהות וזכות ביותר, נשמות הצדיקים הגדולים, וכלה בנשמות ירודות ונחותות. הנשמות הגבוהות מאירות בגוף בעוצמה רבה כל-כך, עד שגשמיות העולם אינה מסתירה לגביהן, והן רואות את האור האלוקי והקדושה שבכל דבר, כאילו היו בעולמות עליונים. לעומתן, הנשמות הנמוכות, הללו זקוקות לעמל רב וליגיעה עצומה כדי להגיע לשמץ של הרגשה בעניינים רוחניים-אלוקיים.
ועם כל זאת, וחרף המרחקים האין-סופיים בין הדרגות השונות של הנשמות, חלילה לנו לחשוב שיש כביכול הבדלים במהות הנשמות. כל הנשמות כולן, מראש כל הדרגות ועד סוף כל הדרגות, נחצבו ממקור אחד, וכולן "חלק אלו-ה ממעל ממש". במהותה הפנימית והעצמותית, גם הנשמה הפחותה ביותר של היהודי הקל-שבקלים, היא אותה נשמה ממש שבצדיק הגדול שבגדולים. כן, אותה נשמה ממש!
ללא חלוקות
כאשר מדברים על עצם הנשמה, על הנקודה הבסיסית והשורשית ביותר שלה - ברמה זו אין כל אפשרות לחלק בין נשמה לחברתה. אי-אפשר לומר שיש הבדלים ב"חלק אלו-ה ממעל ממש". זה לא עניין שיכול בכלל להימדד במונחים של יותר ופחות. ברגע שאמרת שהנשמה היא חלק מהקב"ה ממש - אמרת בעצם שאין למעלה מזה. מבחינה זו, גם הנשמה ה'נחותה' ביותר היא "חלק אלו-ה ממעל ממש", וזה אומר, שבמהותה השורשית היא ניצבת בדרגה הגבוהה ביותר שרק אפשר להעלות על הדעת.
איך אנו מחלקים בכל זאת את הנשמות לגבוהות יותר ולנמוכות יותר? חלוקה זו אינה במהות הבסיסית של הנשמות, אלא במידה שאותה מהות שורשית של כל נשמה מצליחה להתגלות ולבוא לידי ביטוי. נשמה שהירידה אל תוך העולם מגבילה אותה רק במעט, נחשבת 'נשמה גבוהה', ואילו נשמה שעברה גלגולים רבים בתהליך ירידתה, וקשה לה הרבה יותר לגלות את מהותה העצמותית - נשמה זו נקראת 'נשמה נמוכה'.
כוחות אין-סופיים
בתהליך ירידתה לעולם-הזה עוברות הנשמות דרך העולמות הרוחניים השונים, כאשר בכל עולם כזה לובשות הנשמות את מושגיו ואת לבושיו. ידוע שהעולמות מתחלקים, באופן כללי, לארבע: אצילות, בריאה, יצירה, עשייה. נשמה שעברה את כל ארבע העולמות הללו ולבשה את לבושיהם, נקראת 'נשמה דעשייה'. כלומר, הדמות הסופית שלה מורכבת מהחותם שהעניק לה העולם התחתון, עולם ה'עשייה'. נשמה שירדה לעולם-הזה היישר מעולם ה'יצירה', כלומר, שלא התגשמה במושגי עולם ה'עשייה' - זו נשמה גבוהה יותר, 'נשמה דיצירה'. הנשמות הגבוהות, המכונות 'נשמות דאצילות', אלה ירדו לעולם-הזה היישר מעולם ה'אצילות' העילאי ולא הוגבלו על-ידי העולמות הנחותים יותר. נשמות אלה, גם בהיותם כאן, רואות את הדברים כפי שהם נראים מעולם ה'אצילות'.
רואים אנו איפוא, שההבדלים בין הנשמות אינן במהות העצמותית שלהן, אלא מצטמצמים לשאלה, באיזו מידה יכולה מהות עצמותית זו להתגלות ולבוא לידי ביטוי. מכאן, שגם הנשמה הפשוטה ביותר אוצרת בתוכה את הכוחות העילאיים ביותר, ונחיתותה מתבטאת רק בכך שקשה לה לגלותם ולבטאם. אך בעת הצורך, מתגלים כוחות אלה, כמו למשל בשעה של מסירות-נפש. כי נשמה יהודית - מי יידע את גדולתה! |