מושגים נוספים בנושא
	בריאת האדם
	שתי-נפשות
	הנפש האלוקית
	דרגות בנשמות
	הנפש הבהמית
	'הנפש השכלית'
	היצר-הרע והכח המתאווה
	לרתום את הנפש הבהמית
	המאבק בין הנפשות
	חב"ד - כוחות השכל
	מידות שבלב
	חמשת דרגות הנשמה: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה (נרנח"י)
	מוח שליט על הלב
	בינוני
	מהו צדיק

הוא נולד למשפחה די בינונית, אך בזכות חריצותו, דביקותו במטרות ומרצו הבלתי-נדלה, הגיע למעמדו הנוכחי. היום הוא יכול בהחלט להיות מרוצה. יש לו את כל התנאים כדי 'לחיות טוב'. הוא כבר הבטיח את העתיד הכלכלי שלו ושל ילדיו. הוא גם יכול לומר עם יד על הלב, כי למעמדו זה הגיע ביושר, בעשר-אצבעותיו ובלי 'טובות' מאף אחד.

בעיני כל ידידיו ומכריו הוא מצטייר כאדם מאושר שלא חסר לו דבר. אבל בליבו פנימה הוא יודע ש'זה לא זה'. הוא חש תחושה מתמדת של חוסר-סיפוק. משהו עמוק חסר לו, והוא אפילו אינו יודע מה. בעבר, כשהיה טרוד כל כולו בביסוס עסקיו, חשב כי חוסר-הסיפוק נובע מכך שטרם השיג את יעדיו. רק עכשיו, כשכבר יש לו הכל, הוא מרגיש בבהירות, שבעצם חסר לו משהו אחר לגמרי.

מהו ה'משהו' הזה שחסר לכל-כך הרבה אנשים בימינו? מה גורם להם את חוסר-הסיפוק התמידי?

כילד שנותק מהוריו

מי ש'אשם' בכך זו ה'נפש-האלוקית' שבתוכנו. בתוך כל אחד מאיתנו שוכנת נשמה רוחנית זכה, נשמה שהיא "חלק אלוקה ממעל ממש". הנשמה הזאת מחפשת ללא-הרף משהו, משהו שאינו נמצא במסעדות ובחנויות למוצרי-חשמל... היא מחפשת את מקורה האלוקי, את הקב"ה!

הנשמה הזאת דומה לילד שנותק מהוריו, שאף אם יקבל את התנאים החומריים הטובים ביותר, לא יחדל להתגעגע אל אביו ואל אמו ולשאוף לשוב ולהיות יחד עמם. כך ה'נפש-האלוקית' - כל מגמתה וחפצה להתקרב אל ה', לשוב ולהתאחד עם האור האלוקי שממנו נלקחה.

ה'נפש-האלוקית' מואסת בתענוגות העולם-הזה. היא אינה מוצאת בהם חפץ. להיפך, היא שונאת אותם, משום שהם מרחיקים אותה מהקב"ה. היא סולדת מטיפוח ה'אגו' האישי, שכן אין לה שאיפות-התפשטות, אלא ברצונה להתבטל ולהיעלם בתוך האמת האלוקית האין-סופית.

פשוט טבעי

אלה תכונותיה הטבעיות של ה'נפש-האלוקית'. היא אינה צריכה ללמוד זאת ולרכוש זאת. לכל יהודי, יהיה מי שיהיה ויהיה חינוכו איזה שיהיה, יש נשמה כזאת בתוקף היותו יהודי. אפילו אם גדל בבית נטול-אמונה ולא שמע מעולם על התורה, על המצוות, על הקב"ה - נשמתו האלוקית יודעת זאת, והיא מחפשת ומחפשת ומחפשת את הדברים הללו, ורק אותם.

לא כל אדם מודע לחיפושיה של נשמתו אחר האור האלוקי. טירדות היום-יום ומרוץ החיים עשויים לדחוק את הנשמה עד שלא תוכל להתבטא ולהביע את מצוקתה. אבל מותר לסמוך עליה שהיא תמצא, בסופו של דבר, את הדרך לפרוץ החוצה.

מכאן נובעת אותה תחושת חוסר-סיפוק ואי-נחת שקיימת אצל אנשים רבים. בסך-הכל, זהו ביטוי לרעבון הפנימי של הנשמה, שאינה מקבלת את מזונה הרוחני. ולכן כשאנשים אלה מנסים ללמוד קצת תורה, לקיים איזו מצווה, לנשום מעט אוויר של יהדות - הם חשים הרגשה נפלאה של התעלות, של אושר. כי את זה הם חיפשו, למעשה, במשך כל מרוץ חייהם.