מושגים נוספים בנושא
	מהי אמונה?
	בלי ספיקות
	עבודה-זרה, שיתוף
	בריאת יש מאין
	השגחה פרטית
	נס וטבע
	שבע ושמונה
	נבואה
	הבחירה החופשית
	ידיעה ובחירה
	אין רע יורד מלמעלה
	רצוא ושוב
	אמת
	קליפות
	חטא עץ-הדעת

לאורך ההיסטוריה של עם-ישראל התרחשו אין-ספור מקרים, שאנשים פשוטים ביותר ובעלי ידע קלוש מאוד ביהדות, גילו מסירות-נפש מופלאה בשעה שהעמידו בפניהם את הברירה: למות או להמיר את דתם. היו ביניהם רבים, שבחיי היום-יום היה נדמה שאין להם דבר עם יהדותם, אולם כשהועמדו הדברים במבחן, התגלה כי הקשר שלהם עם הקב"ה ועם היהדות הוא בלתי-מוגבל.

מסביר זאת בעל-התניא (בפרק י"ח של ספרו) בכך, שבליבו של כל יהודי, יהיה מי שיהיה, מפעמת "אהבה-מסותרת" לקב"ה, שהיא "ירושה לנו מאבותינו". ולכן גם היהודי הפשוט עומד במסירות-נפש על יהדותו, כי אהבה זו לה' אינה תוצר של עבודתו והכרתו השכלית, אלא היא חלק מעצם מהותו. כל יהודי, יהיה מי שיהיה, נולד כבר עם האהבה הזאת, שבאה לו בירושה מהאבות הקדושים.

כללי התורשה

בעניין התורשה נהוג לעשות הבחנה בסיסית בין תכונות לבין דיעות ורגשות. תכונות טבעיות - עוברות בתורשה. בן עשוי לרשת מאביו את מבנה-גופו ואת תכונות-נפשו. אם האב הוא בעל לב טוב, יכול מאוד להיות שגם הבן יהיה טוב-לב. אדם חכם עשוי להוליד בן חכם; טיפש יכול להוליד טיפש. כל זה באשר לתכונות.

הדיעות והרגשות, לעומת זאת, אינו עוברות בתורשה. יכול האב להיות תלמיד-חכם עצום ובקיא בש"ס ובפוסקים, ואילו הבן, אם לא ילמד ויתייגע בעצמו - לא יידע דבר. הבן גם לא יירש מאביו את אמונותיו ואת אהבותיו. אם האב אוהב אנשים מסויימים, לא יוולד הבן עם אהבה תורשתית לאותם בני-אדם.

לאור הכלל הזה נשאלת שאלה גדולה: איך אנו אומרים שאהבת-ה' של האבות עוברת בתורשה לכל זרעם אחריהם, עד סוף כל הדורות; והרי אהבה היא מסוג הדברים שלעולם אינם יכולים לעבור בתורשה?! יתירה מזו: אפילו נאמר שהאהבה לה' של האבות היתה כה עמוקה עד שהיתה כמו תכונות טבעיות, הרי גם התורשה של התכונות מסוייגת בכמה סייגים. ראשית, אין הכרח שכך אכן יהיה (חכם עשוי להוליד גם טיפש, וגיבור יכול להוליד חלש). שנית, גם כשהתכונות עוברות בתורשה, אין זה עד סוף כל הדורות, אלא לכל היותר לטווח של דורות אחדים בלבד. ואילו כאן אנו אומרים, שלכל יהודי, עד סוף כל הדורות, יש אהבה טבעית לה' כירושה מהאבות!

קשר שחקוק בנשמה

עד כה בדקנו את נושא התורשה לגבי שני דברים: לגבי דיעות ורגשות ולגבי תכונות. אך יש באדם דבר נוסף: עצם היותו אדם; עובדת היותו בן-אנוש ולא יצור אחר. דבר זה חייב לעבור בתורשה לעולם. אם רק יוולד לאדם צאצא, הוא יהיה חייב לשאת את התכונות האנושית המהותיות. הוא לעולם לא יהיה משהו אחר זולתי אדם. דבר זה גם עובר עד סוף כל הדורות - כל מי שיהיה אי-פעם צאצא לאותו אדם, יהיה אף הוא אדם ולא שום יצור אחר.

עתה נבין את משמעות האהבה לה' שהורישו האבות לכל יהודי. אהבתם של האבות לה' לא היתה דבר חיצוני כמו סתם דיעות ורגשות ואף לא כמו תכונות טבעיות. היא חדרה לעצם מהותם, ל'גנים' שלהם, לבסיס-הקיום העמוק ביותר שלהם. היא הפכה חלק בלתי-נפרד מעצם מהותם האנושית. הקב"ה העניק להם את הקשר המהותי הזה, שאדם בכוחות עצמו אינו יכול כלל להגיע אליו.

משום כך לא ייתכן כלל שיוולד בן לעם ישראל ולא ישא בתוכו את האהבה לה' ואת הקשר הבלתי-ניתן-לניתוק בינו לבין הקב"ה - בדיוק כשם שלא ייתכן שיוולד לאדם בן ולא ישא את התכונות האנושיות הבסיסיות. הקשר עם הקב"ה טבוע בעצם מהותו של כל יהודי, חקוק בנשמתו, וצריך רק לחשוף אותו ולגלותו כדי לחוש בעוצמתו.