מושגים נוספים בנושא
	מהי אמונה?
	בלי ספיקות
	עבודה-זרה, שיתוף
	בריאת יש מאין
	השגחה פרטית
	נס וטבע
	שבע ושמונה
	נבואה
	הבחירה החופשית
	ידיעה ובחירה
	אין רע יורד מלמעלה
	רצוא ושוב
	אמת
	קליפות
	חטא עץ-הדעת

מקובל לראות בטבע ובחוקיו משהו שנוגד את האמונה או לפחות מפריע לה. שהרי אם אפשר להסביר דברים על-פי הגיון מסויים ולמצוא חוקיות טבעית שלפיה מתנהלים הדברים - שוב אין לכאורה צורך באמונה. לפי גישה זו, האמונה היא תולדה מאי-יכולתו של האדם להבין את התופעות שמסביבו, שמשום כך הוא תולה אותן בכוח-עליון...

תורת החסידות אינה רואה שום סתירה בין הטבע לעל-טבעי. היא מסבירה, שאלה שני אופנים שבאמצעותם מנהיג הקב"ה את עולמו ומתגלה בתוכו. באופן שוטף הוא מנהיג את העולם על-ידי חוקי הטבע, אך במקביל הוא מתגלה ופועל בעולם גם על-ידי ניסים שעניינם שידוד הטבע.

גם הטבע הוא נס

ההבדל בין הטבעי לעל-טבעי אינו בכך שהטבע כאילו מתנהל מעצמו, בלי הקב"ה. גם הטבע הינו, כאמור, ביטוי של הקב"ה. הוא אינו נפרד חלילה ממנו. כשם שרצונו של הקב"ה מתגלה בנס ובעל-טבעי כך הוא מתגלה ומתבטא גם בטבע. אלא שהטבע מבטא את דרכו של הקב"ה לפעול ולהתגלות בעולם בהסתר, מאחורי מסווה, מאחורי המעטה של חוקי-הטבע.

הכוח האלוקי הבא לידי ביטוי בחוקי הטבע נובע משם 'אלוקים' שעניינו צמצום והסתר השפע האלוקי בתוך לבושים שונים ('הטבע' הוא גם בגימטריא 'א-להים'). הנס והעל-טבעי נובעים משם 'הוי-ה', שעניינו לגלות את השפע האלוקי בלי שום דבר שמעלים ומסתיר ומכסה עליו. אלה שני כוחות אלוקיים שבאמצעותם ברא הקב"ה את עולמו, כמו שנאמר: "ביום עשות הוי-ה אלוקים ארץ ושמים".

כשמתבוננים בעומק העניין מגיעים למסקנה, שכל מציאות הטבע היא בעצם אשלייה. כל ההבדל בין הטבע לבין הנס הוא, שהנס הוא חד-פעמי ואילו הטבע הינו סדיר ושוטף. הוכחה פשוטה לכך: אם יום אחד תיעצר לפתע השמש ברקיע למשך שעה, יאמרו הכול שזהו נס. אבל אם זה יקרה גם למחרת וגם מחרתיים וכך יום אחר יום, יחדלו האנשים להתפעל מהתופעה ויאמרו שזהו חוק-הטבע שבשלב מסויים השמש נעצרת ברקיע. ואמנם, ה'חכם-צבי' אומר, שהטבע הוא למעשה "ניסים תכופים".

"טבע" מלשון "טבוע"

אומרת על כך תורת החסידות, שהדבר הזה רמוז גם בעצם השם 'טבע', שהוא מלשון 'טובעו בים'. כאשר חפץ שוקע וטובע בים לא חל בו עצמו שום שינוי; הוא נשאר בדיוק כשם שהיה בהיותו על היבשה. כל ההבדל הוא, שבשעה שהיה על היבשה היה גלוי לעין-כל ולא היה שום דבר שהסתירו, ואילו כשטבע בים הוא נעלם מעינינו וכוסה על-ידי מי הים. הטביעה בים אינה משנה את מהות הדבר עצמו, אלא רק מסתירה אותו מעינינו.

כך גם הטבע, במהותו, אינו דבר שונה מהנס ומהעל-טבעי. כשם שבנס ברור לכולנו שזהו ביטוי לכוחו האין-סופי של הקב"ה, באותה מידה ממש גם הטבע הוא ביטוי לכוח האלוקי. כל ההבדל הוא, שבנס אנו רואים בגלוי את הכוח האלוקי, ואילו הטבע 'טבוע' מעינינו ונראה כאילו הוא עצמאי ואין לו צורך בכוח האלוקי. אבל האמת היא, שהכוח האלוקי הוא העומד מאחורי הטבע בדיוק כשם שהוא עומד מאחורי הנס.

מוסבר אף יותר מכך, שבטבע באה לידי ביטוי גדולתו של הקב"ה אף יותר מאשר בנס. גדולתו של הקב"ה היא הנצחיות והעדר השינוי. והנה, דוקא בחוקי-הטבע שאותם קבע הקב"ה באופן ש"לא ישבותו" אנו רואים גילוי של נצחיות והעדר השינוי (דבר שאיננו רואים בנס). הנצחיות והקביעות הזאת של חוקי הטבע היא ביטוי לנצחיותו ולאי-השתנותו של הקב"ה שבראו. וזו אחת הסיבות לכך שהקב"ה אינו משנה את הטבע וחוקיו ללא סיבה מיוחדת, כי הטבע הוא ביטוי לנצחיותו ולאי-השתנותו שלו עצמו.