מושגים נוספים בנושא
	מרבים בשמחה
	נח מול אברהם
	הצומות שיהפכו למועדים
	זכור את אשר עשה לך עמלק
	המבול
	השבת
	גלות וגאולה
	מהות התורה
	האש שבוערת לעולם
	בריאת האדם
	מהי אמונה?
	תכלית הבריאה
	הבנה וביטול
	חסידות עכשיו!
	לא מבינים

התורה מצווה אותנו לזכור ולא לשכוח את אשר עשה לנו עמלק בצאתנו ממצרים. היא גם דורשת מאיתנו למחות את זכר עמלק מתחת השמים. בכל שנה ושנה אנו קוראים בתורה את פרשת 'זכור', שמטרתה להחדיר בנו את החובה למחות את זכר עמלק.

ונשאלת השאלה: מה זה אומר לנו? הרי אין זה מעשי לגבינו לקיים הוראה זו הלכה-למעשה, מכמה וכמה סיבות. ואם אי-אפשר לעשות מאומה בנידון, לשם מה ההתעסקות האינטנסיבית הזאת בזכירת עמלק?

"קליפת עמלק"

תורת הקבלה והחסידות רואה בעמלק לא רק עם כפשוטו, אלא בעיקר תכונה נפשית שלילית, גישה, צורת-התייחסות - מה שנקרא 'קליפת עמלק'. גישה זו, שמיוצגת על-ידי עמלק, היא פסולה בתכלית וחסרת כל תקנה, ולכן הפיתרון היחיד לגביה הוא ההשמדה והמחייה המוחלטת.

בדרך כלל, כשאדם מתאווה לעבור עבירה כלשהי, הרי זה משום שהוא סבור, שמילוי התאווה יביא לו עונג או כל תועלת אחרת. אדם כזה, הנגרר אחר תאוות-ליבו, עלול אמנם להגיע עד שאול תחתית, אבל אי-אפשר לומר שהוא חסר-תקנה. אם נגיע אליו ונסביר לו, שההליכה בשרירות-הלב אינה מביאה, בסופו של דבר, עונג ואושר, ושדוקא ההתקרבות אל הקב"ה ותורתו היא האושר והעונג האמיתי, יש לנו סיכוי לשכנע אותו. כי כל עוד יש סיבה למעשיו הרעים, ניתן לבטל את הסיבה וממילא את התוצאה.

אבל יש גישה אחרת, שאותה מייצג עמלק. חז"ל אומרים עליו כי הוא "יודע את ריבונו ומכוין למרוד בו". מעשיו הרעים אינם נובעים מתאוות-הלב או מחוסר ידע על גדולת ה'. אדרבה, הוא יודע הכל, הוא מכיר את האמת - ואף-על-פי-כן (או דוקא משום כך!) הוא מתייצב מולה.

וכפי שהדבר התבטא בעמלק ההיסטורי: בשלב הנשגב ביותר של ההתגלות האלוקית - לאחר יציאת-מצרים באותות ומופתים וקריעת-ים-סוף המופלאה, בשעה שכל העמים עמדו משתאים נוכח גילוי כוחו האדיר של הקב"ה - דוקא אז יצא עמלק להילחם בישראל! זו החוצפה המושרשת בעצם מהותו, חוצפה שאין לה הסבר הגיוני, עד כדי התייצבות חזיתית מול האמת הברורה ביותר.

לכן אין לעמלק שום תקנה. אין מה לדבר עמו ואין מה להסביר לו. הוא יודע הכל! וככל שהוא יודע יותר, כן הוא מתקומם יותר.

ספקנות קרירה

אנו מוצאים את 'עמלק' בנפשו של כל אחד מאיתנו. התורה מתארת אותו במילים: "אשר קרך בדרך" - "קרך" מלשון קרירות. הוא נוהג לקרר ולצנן כל דבר. יהודי שומע דבר-מה, מתחמם, מתלהב ורוצה להתחיל לפעול. בא ה'עמלק' החבוי בנפשו ולוחש: "מה אתה מתלהב? הירגע. אל תעשה מזה עניין גדול מדי"...

שיטת-פעולה נוספת שלו היא הספקנות המתמדת. על כל דבר - ויהיה ההגיוני ביותר - הוא מגיב: "אולי זה לא נכון? אולי זו טעות?"... (ואכן, 'עמלק' בגימטריא - 'ספק'). אין בזה, כמובן, שום תוכן ושום היגיון, אבל די בכך כדי לצנן את היהודי ולמנוע ממנו לעבוד את ה' כראוי.

משום כך חשוב לזכור ללא הרף את קיומו של 'עמלק' זה - ה'עמלק' הפנימי - כדי למנוע ממנו להפריע לנו. הדרך להתמודד עמו היא בהסחת-דעת מוחלטת, בהשתקה מהירה ומיידית. רק כך אפשר להתגבר עליו ולחסל את השפעתו השלילית.