מושגים נוספים בנושא
	מרבים בשמחה
	נח מול אברהם
	הצומות שיהפכו למועדים
	זכור את אשר עשה לך עמלק
	המבול
	השבת
	גלות וגאולה
	מהות התורה
	האש שבוערת לעולם
	בריאת האדם
	מהי אמונה?
	תכלית הבריאה
	הבנה וביטול
	חסידות עכשיו!
	לא מבינים

יושבים יהודים ודנים בסוגיא קשה בתורה במגמה ללבן פסק-הלכה ברור. זה אומר כך וזה אומר כך והדיון נמצא בשיאו. ולפתע בוקעת בת-קול ממרומים - בצורה שלא מותירה כל ספק כי מאת ה' יצאה - ואומרת שההלכה היא כך וכך. לכאורה נסתיים הוויכוח. הרי הקב"ה גילה את האמת, את פסק-ההלכה הנכון. קובעת התורה באורח חד-משמעי: "לא בשמים היא". ההלכה נקבעת רק כאן, בארץ, על-פי שכלם והבנתם של בני-אדם דוקא.

תיאור זה שהובא לעיל אינו תיאורטי-דמיוני. הגמרא (בבא-מציעא נט,ב) מספרת על מחלוקת גדולה שהיתה בין רבי אליעזר לחכמים. רבי אליעזר הראה אותות ומופתים נפלאים כדי להוכיח את צדקתו: החרוב נעקר, אמת-המים חזרה לאחוריה, כותלי בית-המדרש נטו ליפול, ובכל-זאת לא נתקבלה דעתו. ואז אמר: "מן השמים יוכיחו". יצאה בת-קול ואמרה: "מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום". אך גם זה לא הזיז את החכמים מדעתם: "עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: לא בשמים היא". והגמרא מסבירה: "שכבר ניתנה תורה מהר-סיני".

גוונים שונים

מה פירוש הדבר?! הקב"ה מתערב בוויכוח ומודיע בבירור את דעתו, ואילו אנו, בני-אדם זעירים, מחליטים שאיננו מתחשבים בדעתו! איך אפשר להבין זאת?! (יש המנסים להסביר, שהבת-קול לא היתה באמת קול משמים. אך מתוך הסוגיא לא משמע כך. מסופר בהמשך, שרבי נתן פגש את אליהו ושאלו מה עשה הקב"ה באותה שעה. השיבו אליהו: "קא חייך (=שמח) ואמר: ניצחוני בניי ניצחוני". הרי שהיה זה באמת 'ויכוח' בין הקב"ה לחכמים).

נושא זה מהווה אחת הסוגיות המעמיקות והארוכות בתורת החסידות. כדי להתחיל להבין את הדברים עלינו להקדים ולבאר בקצרה את פירוש המושג "אלו ואלו דברי אלוקים חיים". איך יתכן ששתי דיעות מנוגדות יהיו "דברי אלוקים חיים"? התשובה היא, שבהארה האלוקית של הקב"ה יש גוונים שונים, אשר כולם חלק מהאמת האלוקית. בגלל שהקב"ה הוא אין-סופי ובלתי-מוגבל, על כן נובעים ממנו הגוונים השונים, שאחד מהם מורה לחיוב והאחד לשלילה; זה להתיר וזה לאסור. אך כולם "דברי אלוקים חיים", שכן הקב"ה כולל גם את הדברים השונים והמנוגדים זה לזה.

אולם למרות שכל דברי התורה הן אמת, יש בתורה מה שמכונה 'אמת לאמיתה'. ההלכה, למשל, היא 'אמת לאמיתה', כדברי הגמרא: "כל דיין שדן דין אמת לאמיתה". ב'אמת לאמיתה' לא יתכן שיהיה "אלו ואלו דברי אלוקים חיים". 'אמת לאמיתה' יש רק אחת. כי הכוונה בכך אינה להארה האלוקית המתפשטת מה', אלא לעצמותו ולמהותו של הקב"ה. מה שנובע מעצמותו של הקב"ה - זו ה'אמת לאמיתה', ההלכה, ובזה אין גוונים שונים וצדדים לכאן ולכאן.

נתן את עצמו

כדי להבהיר את הדבר נחזור על מה שהסבירה הגמרא לאחר שלא נתקבלה הבת-קול: "שכבר ניתנה תורה מהר-סיני". הדגש על "הר-סיני" בא לבטא את החידוש המיוחד שאירע בעת מעמד-הר-סיני. מה שהיה אז הוא (כמבואר באריכות בתורת החסידות), שהקב"ה בכבודו ובעצמו, עצמותו ומהותו יתברך, ירד ונתן את עצם התורה לעם ישראל. (את המלה "אנכי" ("אנכי ה' אלוקיך") דורשת הגמרא כראשי-תיבות: "אנא נפשי כתבית יהבית" (=אני את נפשי כתבתי ונתתי)). הקב"ה נתן לנו בהר-סיני לא רק את ה"אלו ואלו דברי אלוקים חיים", אלא גם את ה'אמת לאמיתה', את עצם התורה.

כשיהודים יושבים איפוא ומבררים את ההלכה (על-פי כללי התורה), הם מגלים את עצם התורה, את מה שלמעלה מה"אלו ואלו דברי אלוקים חיים". לכן אין משגיחין בבת-קול ולכן "לא בשמים היא", כי הבת-קול וה'שמים' מבטאים דרגא מצומצמת יותר של התורה, ואילו היהודי שלומד תורה ומברר את ההלכה מגיע לעצם התורה שנובעת מעצמותו ומהותו של הקב"ה ממש.