מושגים נוספים בנושא
	מרבים בשמחה
	נח מול אברהם
	הצומות שיהפכו למועדים
	זכור את אשר עשה לך עמלק
	המבול
	השבת
	גלות וגאולה
	מהות התורה
	האש שבוערת לעולם
	בריאת האדם
	מהי אמונה?
	תכלית הבריאה
	הבנה וביטול
	חסידות עכשיו!
	לא מבינים

במקומות רבים בתורה מוצגים רעיונות שונים בצורת ויכוח בין ישראל לעמים כשאומות-העולם מסמלות את הגישה ההפוכה מהגישה היהודית. אף בתורת החסידות ניתן למצוא שימוש זה, כדי להמחיש את ייחודו של עם-ישראל מבחינת אמונתו, התבטלותו לקב"ה והשקפת-העולם הכללית שלו (חשוב להבהיר כאן, כי המושג 'אומות-העולם', לצורך זה, אינו כולל בדרך-כלל את חסידי אומות-העולם).

ההבדל היסודי בין האמונה של אומות-העולם לאמונה היהודית הוא, שהאמונה הנוכרית מבוססת על השכל, ואילו האמונה היהודית היא על-שכלית. גוי זקוק להוכחות שכליות כדי להאמין בבורא. כמידת חוזקן של ההוכחות, כן מידת עוצמתה של אמונתו. יהודי, לעומתו, מאמין באופן טבעי. אמונתו אינה תלויה בטיבן של הוכחות אלה או אחרות. נשמתו היהודית חשה בטבעיות את מקורה האלוקי, ולכן הוא מאמין.

הגוי מגיע אל הבורא דרך העולם. תחילה הוא רואה את העולם, ומתוכו הוא מגיע להכרה שישנו כוח-עליון. השלב הראשון והטבעי שלו הוא המציאות הגשמית, והמציאות הרוחנית באה בשלב שני. אצל יהודי המצב הפוך: מצד נשמתו האלוקית הוא חש את הקב"ה כדבר הטבעי והאמיתי ביותר, ומתוך הראייה האלוקית הוא צופה אל העולם.

הוויכוח הנצחי

בין אומות-העולם לישראל נטוש ויכוח עקרוני בדבר עצם תפיסת מושג האלוקות. השאלה מתמקדת ביחסים בין הבורא לעולם, ומזה נגזרות עמדות שונות בשאלת ההשגחה והדרך לעבוד את ה'.

אומות-העולם אינן מאמינות בהשגחה עליונה על הנעשה בארץ. לדעתן, לא ייתכן שהבורא הגדול יתעניין בפרטי החיים על-פני האדמה. לכל היותר הוא מטפל ב'מקרו', בתהליכים הגדולים והמרכזיים שבעולם. "עזב ה' את הארץ", אומרים הגויים. כך גם באשר לעבודת-ה': אומות-העולם אינן מאמינות בכוחם של מעשים גשמיים לקרב את האדם אל הבורא. מאחר שלפי תפיסתן, הקב"ה הוא יישות רוחנית עליונה, ניתן להתקרב אליו דווקא על-ידי התנתקות מענייני העולם והתעלות רוחנית-נפשית.

התפיסה הזאת נובעת מהצורה שהגויים תופסים את מושג הבריאה. קשה להם לעכל את משמעות הבריאה של 'יש מאין', כלומר, שבין המצב שלפני הבריאה לבין המצב שלאחר הבריאה פעורה תהום מוחלטת, ושאין שום ערך לעולם לעומת בוראו. בעיניהם יש יחס כלשהו בין הקב"ה לבין העולם, ומכאן, שהוא מתעסק רק בדברים ה'גדולים' וה'חשובים' ולא בנושאים ה'קטנים' וה'שוליים'.

לא ההיגיון קובע

שיטת עם-ישראל לעומתם היא, שלגבי הקב"ה אין שום הבדל בין דברים 'גדולים' לדברים 'קטנים'. מאחר שהוא אין-סוף מוחלט ובלתי-מוגבל בשום צורה שהיא, הרי הוא מרומם ומנושא מכל הבריאה כולה, מהעליונים ומהתחתונים בשווה. למערכת השמש כולה אין חשיבות בעיניו יותר מגרגר חול פשוט. לדבקות רוחנית עליונה ביותר אין ערך לפניו יותר מנקיפת-אצבע.

האמונה היהודית אומרת, שאם נבוא לשפוט את הדברים לפי מידת ערכם בעיני ה', אין מקום לשום צורה של השגחה ולשום צורה של עבודת-ה', כי העולם כולו הוא אין ואפס ממש לגביו. הדברים נקבעים לא לפי 'ערכם', אלא לפי רצונו של הקב"ה בהם. כשהוא רוצה - הוא משגיח גם על עלה נידף ברוח. כשהוא רוצה - רצועה של עגל הנכרכת על הזרוע מקרבת את האדם אליו יותר מאלף מחשבות ורגשות. והוא הודיע לנו בתורתו מה הוא רוצה!

אומות-העולם לא יבינו זאת. אמונתם מבוססת על השכל בלבד. אבל עם-ישראל, שאמונתו על-שכלית, מבין ויודע, כי לא ההיגיון קובע בדברים אלה, אלא רצון-ה' שבא לידי ביטוי בתורתו.