מושגים נוספים בנושא
	מהות התורה
	תורה, מצוות וההבדל ביניהן
	התורה והמציאות
	חוקה על-שכלית
	חוקת התורה
	המצוות ניתנו בשלושה מהלכים
	טעמי המצוות
	ישראל והאומות
	התורה לא תשתנה
	אלו ואלו דברי אלוקים חיים
	איך פוסקים הלכות
	'ציון' ו'ירושלים' בתורה

אדם בר-דעת אוהב להבין מה שהוא עושה. כשהוא מתבקש לעשות דבר-מה, הוא מחפש את ההיגיון שבדבר, שהרי הוא נוהג על-פי שכל והיגיון. אדם כזה נתקל לא אחת ב'בעיה' כשמדובר בקיום התורה ומצוותיה. לכמה מצוות אין בכלל טעם והסבר. למצוות אחרות אמנם יש משמעות הגיונית מסויימת, אבל גם בהן אין הסבר מלא לכמה מפרטיהן ודקדוקיהן.

מצב זה יוצר לפעמים תמיהה, למה נתן לנו הקב"ה מצוות כאלה, שאין אנו מבינים את טעמיהן, ואיננו יכולים לקיימן בשמחה ובהרגשת הזדהות עמוקה? ברם, במחשבה שנייה, הפליאה עוברת לכיוון השני: הרי מדובר כאן במצוותיו של הקב"ה ("נתן לנו את תורתו", את תורתו-שלו), והרי ברור שהפער בין האדם לבין הבורא הוא אין-סופי. איך ייתכן איפוא שיש כל-כך הרבה מצוות שאנו מבינים את טעמיהן?! וכי האדם יכול להבין את טעמיו ונימוקיו של בוראו?!

היסוד - התבטלות

אפשר לשאול זאת אחרת: האם טעמי-המצוות הגלויים לנו, הם טעמיו ונימוקיו של הקב"ה, שבגללם נתן לנו מצוות אלה; או שאולי אין כל הטעמים הללו אלא לבוש שכלי שהלביש הקב"ה את מצוותיו עבורנו, בני-האדם? תורת החסידות מאמצת את האפשרות השנייה. המצוות, כל המצוות, הן בשורשן על-שכליות ולמעלה מכל שכל והיגיון. הן נובעות מהקב"ה בכבודו ובעצמו, שהוא למעלה מכל עולם השכל והדעת, ועל-כן ברור, שגם סיבתן האמיתית והפנימית של המצוות היא על-שכלית.

אילו היה הקב"ה נותן לנו את המצוות כפי שהן אצלו, היו כולן בעינינו כמצוות פרה-אדומה, שאין לה שום טעם והסבר שכלי. לא היה אצלנו שום הבדל בין ציצית לתפילין ובין שבת לסוכות. המצוות היו חסרות כל משמעות שכלית, והיינו צריכים לקיים את כולן בתחושה דומה: איננו מבינים כלום, ואנו עושים זאת כי ה' ציווה עלינו לעשות כך.

גישה כזאת אינה צריכה להיראות בעינינו תמוהה ומוזרה. נכון, הגאווה האישית אינה מניחה לנו לנהוג כרובוטים חסרי-היגיון, אך תפקידנו לדכא את הגאווה הזאת. ההתבטלות המוחלטת לרצון-ה', עד כדי סילוק השכל וההיגיון, היא חיונית לדבקות אמיתית בו ובתורתו. יהודי צריך שתהיה לו התחושה הזאת, שהוא איננו מבין כלום ואיננו מסוגל להרגיש כלום ושהוא מתבטל לחלוטין לדבר-ה'. זהו היסוד לעבודת-ה' טהורה ושלמה (ולכן נאמר על מצוות פרה-אדומה "זאת חוקת התורה", כי את כל התורה צריך לקיים מתוך התבטלות גמורה, כשם שמקיימים את מצוות פרה-אדומה).

חשובה ההזדהות

אך הקב"ה לא רצה להשאיר אותנו רק עם התבטלות גמורה לרצונו. הוא הלביש את רוב מצוותיו בלבוש שכלי ורגשי, כדי שנוכל לקיימן גם מתוך הבנה והשגה והזדהות פנימית. יש מצוות שניתנה להן הנמקה שכלית שלמה, אלה המצוות השכליות ('משפטים'); יש מצוות שניתן להן טעם חלקי ('עדות'); ורק מיעוט של המצוות נשאר על-שכלי ('חוקים').

דבר זה נעשה לא רק כדי להקל עלינו את קיום התורה והמצוות, אלא בעיקר כדי שעבודת-ה' תקיף את כל אישיותנו ומהותנו. אילו היינו מקיימים את המצוות רק מתוך התבטלות וסילוק השכל, לא היתה עבודת-ה' חודרת לתוך האישיות הפנימית שלנו. אך כאשר אנו מקיימים את המצוות גם מתוך הבנה והתעוררות הרגש, אנו משעבדים את כל המהות הפנימית שלנו לעבודת-הבורא.

אף-על-פי-כן, לא הלביש הקב"ה את כל המצוות בשכל, והשאיר כמה מהן בלתי-מובנות ועל-שכליות. זאת כדי שנחוש, שההבנה אינה המרכיב העיקרי של קיום המצוות, ושבמהותן הפנימית - כולן על-שכליות, מצוותיו של הבורא האין-סופי.