בלב כל יהודי, יהיה מי שיהיה ויהיו מעשיו אשר יהיו, מורגשת בימי אלול התעוררות מסויימת. לא תמיד הוא מודע למשמעותה של התעוררות זו; לא תמיד הוא יודע להפנותה לכיוונים הנכונים; אבל הוא מרגיש צורך להשתנות, להשתפר. הוא חש כמיהה לדבר-מה רוחני. חודש אלול מעניק לנו כוחות נפלאים להשיג דברים שנראו קשים ובלתי-אפשריים בעבר. בחודש אלול הקב"ה נמצא איתנו, קרוב אלינו מאוד-מאוד, והוא יעזור לנו לתקן את דרכינו ולהשיג שנה טובה ומתוקה.

חודש אלול הינו חודש הסיכום וחשבון-הנפש של השנה, חודש התשובה והרחמים. אי אפשר לעבור את חודש אלול סתם כך, כמו את טבת ואת תמוז, אבל אז מפסידים את העושר הטמון בחודש הזה ואת התרומה העצומה שהוא מעניק לנפש האדם. מוטב לעצור ולקלוט את המסרים המיוחדים שהחודש הזה מביא עמו, ואז מקבלים החיים משמעות חדשה.

בראש-חודש אלול עלה משה רבנו להר-סיני בפעם השלישית, כדי לקבל את הלוחות האחרונים, והעבירו שופר במחנה לבל יטעו שוב לעשות עגל. לאחר ארבעים יום, ביום-הכיפורים, ירד והלוחות בידו, ובישר לישראל שנתרצו לפני הקב"ה, וקבעו הקב"ה יום סליחה ומחילה לדורות. על-כן, כל אותם ימים שמתחילת אלול ועד יום-הכיפורים הם ימי רצון.

מנהג קדמונים לתקוע בשופר בכל חודש אלול. רצוי שכל יהודי ישמע את התקיעות. על הנהוג לתקוע בשופר בחודש אלול אנו לומדים מהכתוב: "תקעו בחודש שופר" - משמע לתקוע חודש שלם.