פעם היה מעשה ביום הכיפורים (או בשבת - לפי א' הנוסחאות) שרבנו הזקן הפסיק באמצע התפילה בבית-הכנסת, פשט טליתו והלך לקצה העיר לעזור ליולדת שכל בני הבית עזבוה והלכו לבית-הכנסת, והוא עזר לה בכל העניינים שפיקוח-נפש מתיר וכו'.

כששמעתי סיפור זה מכ"ק מו"ח אדמו"ר, הוא הוסיף שהייתה תקופה שהחסידים לא היו מספרים סיפור זה. אבל הוא הרי ידע שאני לא אוכל להתאפק, וסוף-סוף (מוקדם יותר או מאוחר יותר) אעשה מסיפור זה "טראסק" גדול...

ואמנם כבר סיפרתי סיפור זה בהזדמנויות אחרות (ד"ה באתי לגני תשי"א פ"ו, ועוד) אבל אם זה לא היה באופן של "טראסק" עד היום, אעשה מזה "טראסק" כעת!

[...] הגע עצמך: רבנו הזקן עומד באמצע עבודת התפילה, במעמד ומצב ד"דע לפני מי אתה עומד" (שהרי אין צריך להסביר לו מה זה "דע לפני מי אתה עומד" - הוא מסביר זאת לאחרים...), ובפרט לפי מה שמביא אדמו"ר הצמח-צדק בשורש מצוות התפילה (פ"מ) שכך היה נשמע הלשון מרבנו הזקן בדביקותו (בעת עבודת התפילה), "מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ" - "אינני רוצה שום דבר, לא גן-עדן ולא עולם-הבא, איני רוצה אלא אותך בלבד", וכן על-פי הידוע שאדמו"ר הזקן היה מתגלגל על הרצפה בשעת התפילה וכו', ובעבודת התפילה גופא - בתפילת היום הקדוש!

ובאמצע עיסוקו בדבר נעלה כל-כך - היה לו פנאי להרגיש, להתבונן ולהתייגע אודות העובדה ש"בקצה העיר" נמצאת יולדת הזקוקה לעזרה!

[...] וההוראה מזה:

יכול אדם לחשוב שהוא שקוע בעניינים עמוקים ונעלים, ואפשר שהוא מגיע למסקנא זו לא מחמת טעות הנובעת משוחד דאהבת עצמו, אלא משום שהוא באמת שקוע בעניינים נעלים, וכיוון שכן אין ביכולתו לעסוק בדברים פשוטים של מעשה בפועל; על כך יש ללמוד מסיפור חייו של אדמו"ר הזקן: למרות כל ה"שוחד" דאהבת עצמו, והרגשת והכרת ערך עצמו והרגש ד"אדם קרוב אצל עצמו", לא תיתכן מציאות שהאדם יטעה בעצמו שהוא עומד בדרגא נעלית יותר מאדמו"ר הזקן בעת התפילה ביום-הכיפורים בבית-הכנסת!

ולכן עליו ללמוד בקל-וחומר: אם אדמו"ר הזקן עזב את התפילה וכו' כדי לעזור ליולדת בקצר העיר - כל-שכן וקל-וחומר שעליו ללמוד מכך, ולעסוק גם בעזרה לאנשים פשוטים!

וכאשר הוא טוען שאינו מגיע במעלתו לאדמו"ר הזקן, יש לענות לו, שאדרבה, זה עוד מחזק את הטענה: מכיוון שעיסוקך בדברים נעלים אינו בדרגת אדמו"ר הזקן, יש ללמוד קל-וחומר מאדמו"ר הזקן!

(מהתוועדות י"ט בכסלו ה'תשד"מ - 'תורת-מנחם - התוועדויות' תשד"מ, כרך ב, עמ' 628-627 – בלתי מוגה)