חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:41 זריחה: 6:10 ו' בכסליו התשע"ט, 14/11/18
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

ארבעת הבנים שבהגדה

ארבעה בנים וארבעה סוגי שאלות. כל אחד שואל כפי מה שהוא. "מה הוא, אומר". כל אחד מארבעת הבנים, בדבריו ובשאלתו הוא מגלה את עצמו. הוא אומר את מה שהוא בעצם מהותו.
עוד במדור זה
דגם הגאולה
אל תהיה 'חמץ'
להיות בן-חורין
דרשת הרב בשבת הגדול
הנס של שבת הגדול
ארבעת הבנים שבהגדה
נא להכיר: הבן החמישי
להתמיה את התינוקות

אנו מביאים להלן מעט מן האוצר שבמשנת החסידות ביחס לארבעת הבנים שבהגדה. בציון המקורות המתייחסים לשנים שלאחר שנת תש"י - אלה מובאות משיחותיו, מכתביו ומאמריו של הרבי מליובאוויטש, כמצויין.

כנגד ארבעה בנים

השם 'הגדה' לקוח מהציווי "והגדת לבנך". באמצעות ההגדה אנו מספרים לילדינו את סיפור יציאת מצרים.

תנאי עיקרי במצות "והגדת לבנך", שההגדה תבוא בעקבות שאלת הבן "כי ישאלך בנך", ובנוגע לבן השואל מספרת ההגדה, כי "כנגד ארבעה בנים דברה תורה". (שיחת ליל י"ג ניסן תשמ"ג)

ארבעה בנים וארבעה סוגי שאלות. כל אחד שואל כפי מה שהוא. "מה הוא, אומר". כל אחד מארבעת הבנים, בדבריו ובשאלתו הוא מגלה את עצמו. הוא אומר את מה שהוא בעצם מהותו. (סה"מ ת"ש 44)

הבנים וסדר הופעתם

סדר הופעת הבנים בהגדה אומר דרשני, ובפרט מיקומו של הרשע ליד החכם.

הסדר בו מופיעים הבנים במקראות הוא: רשע, תם, שאינו יודע לשאול וחכם. סדר חשיבותם הוא: חכם, תם, שאינו יודע לשאול ורשע. על פי כתבי האריז"ל ארבעת הבנים הם כנגד ארבעת העולמות: חכם אצילות, תם בריאה, שאינו יודע לשאול יצירה, ורשע עשיה. ואם כן, גם לפי חשיבות העולמות, אצילות בריאה יצירה ועשיה, אין מקומו של הרשע ליד החכם.

לסדר המופיע בהגדה נאמרו כמה הסברים כדלהלן:

הבנים כסדר חכמתם

ארבעת הבנים מופיעים בהגדה כדרך חכמתם: החכם, אחריו הרשע (שגם הוא חכם ומתוך זדון לבו מרשיע). ואחריו התם שגם בו יש קצת חכמה לשאול.

בתחילה מוזכרים הקיצוניים

בפשטות אפשר גם לומר, שבתחילה מצין בעל ההגדה את הקיצוניים: החכם שהוא בקצה העליון ואחריו הרשע שהוא בקצה התחתון. ולבסוף את השנים שנמצאים ביניהם.

החכם מתקן את הרשע

הרשע נמצא סמוך לחכם, כדי שהחכם יתקנו. על הרשע נאמר "כי לא ידח ממנו נדח". אבל לתיקונו דרושים כחות גדולים, התם ומי שאינו יודע לשאול אין בכחם להחזיר את הרשע למוטב. משימה זו הוטלה על החכם שהוא הגבוה מכולם "כל הגבוה ביותר יורד למטה מטה ביותר". החכם יצליח לגלות את נקודת היהדות את ה"אחד" הנעלם בנפש הרשע.

הרשע נעלה מעם הארץ

את המקום האחרון מבין ארבעת הבנים, תופס מי שאינו יודע לשאול ולא הרשע. ללמדך כי ה"בורות" ו"עם הארצות" גרועים מן הכל!

הרשע אודותיו אנו מדברים, ב"ידע" לא חסר לו דבר, הוא יודע הכל. הוא קים מצוות וגם למד תורה. לכן הרשע, בין רגע יכול לעשות תשובה ולהיות צדיק גמור, וזאת היא מעלתו. מה שאין כן, מי שאינו יודע לשאול, גם לאחר שיעשה תשובה, יצטרך עוד ללמוד הרבה, עד שידע כיצד להיות צדיק גמור.

החכם לעומת הרשע

אף כי במבט שיטחי וחיצוני, נראה כי קים דמיון בשאלותיהם של החכם והרשע. האמת היא, כי גישתם לעניני תורה ומצות שונה:

א. כשם שבני ישראל הקדימו נעשה לנשמע, כך החכם מקים מיד את המצווה עליו. רק שאחר כך הוא מבקש מרבו להודיעו טעם הדבר. אבל הרשע, עוד בטרם נגש לעשית העבודה, הוא כבר שואל שאלות.

ב. בעוד אשר הרשע אומר "מה העבודה הזאת לכם", ואינו מזכיר בשאלתו שהעבודה היא מצות ה' אלקינו. הרי שהחכם בשאלתו " מה העדות והחוקים והמשפטים", מוסיף ואומר "אשר צוה ה' אלקינו אתכם".

בהוספה זו, מודה החכם על היות מצוה אלקית מאת הקב"ה. הוספה-הודאה זו הוא גילה את עובדת היותו חכם ירא אלקים וסר מרע.

באמרו "ה' אלקינו" מקבל עליו החכם את אלקותו יתברך. אין החכם מוציא עצמו מהכלל. ואדרבה, הוא מכניס את עצמו בכלל ישראל ומקבל על עצמו עול מלכות שמים.

הבן התם

בתלמוד ירושלמי נקרא הבן התם בן טפש. ובחסידות מדגישים את התמימות שבו. במידותיו באמת מתפשטת בחינת קטנות המוחין, שלמטה מהדעת. אבל הביטול שבו, הוא ביטול שלמעלה מהדעת [בחינת תום (בחולם), כמו הולך בתום]. ביטולו הוא בבחינת ביטול עצם נקודת הרצון, ביטול הפנימיות והעצמיות שבפנימיות החכמה.

התם ומי שאינו יודע לשאול

התם ומי שאינו יודע לשאול, הם שני טיפוסים שונים:

ה"תם" מתעניין, מאורעות פלאיים מרשימים אותו. העובדה שכל כך הרבה יהודים הצליחו לצאת ממצרים, מהמדינה אשר מלכה, פרעה, היה מושל בכיפה, מפליאה אותו. עובדה זו מעוררת את תשומת לבו של ה"תם" והוא שואל "מה זאת" היתכן?

לעומתו, הבן שאינו יודע לשאול הוא טפוס אדיש. שום דבר לא מפריע לו. נכון שהוא מקים את התורה ומהדר במצותיה, אבל כל זה מתוך הרגל מצות אנשים מלומדה. בעניני מסחר הוא מגלה התענינות נמרצת, אבל כשמגיע לדבר שבקדושה הוא אינו יודע לשאול. הוא יושב ליד הסדר אוכל מצה אוכל מרור ומהדר בכל הפרטים, אבל הסדר לא "לוקח" אותו, לא חודר לפנימיותו.

לבן התם, המתעניין כיצד ארעו הנפלאות במצרים, אנו משיבים: "בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים". וכן אנו מסבירים לו, כי בנצלו את ה"חזק יד" בעבודת ה', יצליח גם הוא לצאת ולהשתחרר מהמיצרים הפרטיים שלו. אבל את הבן שאינו יודע לשאול, חיבים תחילה להדריך בדברים בסיסיים יותר. לו אנו אומרים: "בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים". לפני שנסביר לו כיצד הוציאנו ה', נגלה לו כי בתחילה צריכה להיות עבודת האדם "בצאתי". (ביאורים בהגש"פ רכג-רכה)

מה העבודה הזאת לכם?

הרשע שלפנינו מקים את כל עבודות הפסח, אלא שהוא עושה זאת מתוך הכרח. עבודת הפסח עליו לטורח ולמשא. הוא הוציא את עצמו מן הכלל המקים את כל עניני הפסח מתוך חיבת המצוה. רז"ל מסבירים (בירושלמי פסחים פ"י ה"ד), כי הבן הרשע בשאלתו " מה העבודה הזאת לכם" מתכון לומר: מה הטורח הזה שאתם מטריחים עלינו בכל שנה ושנה. (סה"מ ת"ש 44)

*

השואל "מה העבודה הזאת לכם", אפילו בדברים שאינם מחוייבים על פי הדין, צריך לדעת שבקרבו "אפיקורס" קטן. עם השואל מה העבודה הזאת לכם אין מה להתוכח. אל תנסה לשנותו, אלא התרחק ממנו! וגם אם השואל אינו אדם פשוט, אלא רב, מלמד וכדומה, עליך לנתק עמו מגע, פן תושפע ממנו. צריך לדעת, כי השואל שאלה זו, לא רק על מצוה ומנהג, אלא אפילו על הידור שבהידור, הוא רשע ואסור לעמוד בד' אמותיו. (לקוטי דיבורים 860)

הקהה את שיניו

כנגד ארבעה בנים דברה תורה בחג הפסח. ובחג הסוכות ארבעת המינים, האתרוג הלולב ההדס והערבה, מסמלים את ארבעת סוגי האנשים בבני ישראל: א. אנשים שיש בהם תורה ומעשים טובים. ב. אנשים שיש בהם תורה ואין בהם מעשים טובים.  ג.  אנשים שיש בהם מעשים טובים ואין בהם תורה. ד. אנשים שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים.

ההבדל בין פסח לסוכות. שבסוכות לוקחים את ארבעת המינים (כולל הרשע) ואוגדים אותם יחד. ואילו בפסח, ביחס לרשע נאמר: "הקהה את שיניו". בחג הסוכות לאחר עשרת ימי תשובה, לאחר שהרשע עשה תשובה, אוגדים אותו עם שאר המינים. אבל בפסח מדובר ברשע טרם עשותו תשובה. והטפול בו צריך להיות באופן של "הקהה את שיניו". (אוה"ת ואתחנן עמ' תד).

אילו היה שם לא היה נגאל

באמירה זו לרשע, אין שום כונה חס ושלום לדחותו מהסדר, או להודיעו שהגאולה ממנו והלאה. ואדרבה, ההשפעה על הרשע צריכה להיות בדרך של קירוב, וע"י שנראה לו את הנועם שבתורה.

אנו מסבירים לרשע כי אילו היה שם במצרים (בתקופה שלפני מתן תורה) לא היה נגאל. אבל בגאולה העתידה שהיא אחר מתן תורה, גם הוא עתיד להגאל, כי לאחר שאמר הקב"ה "אנכי ה' אלקיך", הרי כחו וחיותו של כל יהודי הוא ה' (שם הוי'). ולכן בן מישראל וגם לרשע, מובטח שע"י כח זה סופו להגאל. (ביאורים בהגש"פ רט, ריז).

(מלוקט מתוך הגדה לפסח בהוצאת הרב יקותיאל גרין)


   
תגובות
1.
שאלה חשובה :
חסוי-21/04/08 09:41

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)