תשובה: תחילה יש להבהיר היטב: חולה שיש אפילו חשש סכנה לחייו, חייב לשמוע בקול הרופא ולאכול או לשתות אפילו חמץ גמור, אם יש סיכוי שהדבר יועיל לרפואתו (כמובן, רק אם אי-אפשר להשיג בנקל תרופה מותרת). המחמיר בכך, הרי זה שופך דמים.

כל האמור להלן מיועד להקל את מציאתה של תרופה מותרת, ולקבוע סדר עדיפויות גם לחולים שאין בהם סכנה.

המציאות כיום בארץ היא, שברוב הגלולות משתמשים בעמילן מקטניות, וגם במיעוטן שיש בהן חמץ, כבר נפסל מאכילת כלב. על כן, אין איסור בשימוש בגלולות.

פתילות, זריקות, משחות וטיפות - אין בהן כל בעיה.

בסירופים הבאים: אלומג, אריטרו-טבע, ברונכולט, ולפורל, מוקסיפן, סופרמול (=פרסטמול), ספורל, רספרים - קיים מרכיב של חמץ ודאי בחומרי-הטעם הרגילים, ואין להשתמש בהם אלא כשיש על האריזה סימון מיוחד לפסח. תכשירי ברזל כשרים לפסח: פרום סולפ'; סלו-פי.

מי שנמצא במצב שאין הוא יכול לברר את כשרות התרופה, רשאי ליטול תרופה שאין בה חומרי-טעם, גם אם הוא נזקק לשיכוך כאבים בלבד. אבל ילד קטן הסובל מכאבים, או גדול ש'חלה כל גופו' וכדומה, במצב כזה יש לקחת גם תרופות אחרות, אם-כי יש להעדיף גלולות מסירופים.

רשימה מעודכנת של תרופות הכשרות לפסח מתפרסמת מדי שנה וניתן לראותה בבתי-המרקחת ואצל גופים רבניים שונים.

מקורות: שו"ע או"ח סי' תמ"ב ס"ד ונו"כ; שו"ע-הרב שם סעיף כב ובקו"א. וראה מה שציין ב'משנת אברהם' לסימן תס"ו.